הבייביסיטר אשם

שתי טרגדיות אנושיות התרחשו כאן ביומיים האחרונים. האונס המזעזע בפרדס חנה של ילדה בת 12, לכאורה בידי שני חבריה בני ה-13 והרצח של הנער בן ה-17 בהרצליה. שני הצהובונים הגדולים נוקטים עמדה לפיה המעשים האלו הם תוצאה של שביתת המורים, חלק מגל אלימות שנובע בגלל שהילדים יושבים בבית משועממים. קודם כל לגבי גילאי 12-13, הילדים האלו אמורים ללמוד, מרבית מורי חטיבת הביניים הם חברי הסתדרות המורים שמלמדים כרגיל, הבעייה המרכזית היא בתיכונים.

שנית, בלי להפחית מהכאב ומהחיים שנלקחו ונהרסו ביומיים האחרונים אבל צריך לשים את הדברים קצת בפרופורציות. מקרי רצח ואונס בין בני נוער מתרחשים לכל אורך השנה. חורף, קיץ, סתיו, אביב, בחופשות, בחגים ובימי לימודים. טרגדיות מהסוג שנחשפנו אליהן אתמול מתחרשות כמעט על בסיס יומי אבל לעתים רחוקות מגיעות לעמוד הראשון. אם מישהו רוצה להציג טענה לפיה מעשי האלימות בקרב נוער עולה בימי שביתות וחופשות- שיציג גרף ויוכיח שיש התאמה בין הדברים. אם אני לא טועה, אף אחד מהעיתונים לא עשה את זה. לצערי המורים הם כרגע קורבן למתקפה צינית בשל שביתתם. זה עוד אמצעי לחץ שניתן להפעיל עליהם כדי לשבור את השביתה. בתחילת השביתה אביגדור קהלני ניסה לטעון שהשביתה תפגע בגיוס לצה"ל בגלל ביטול טיולי "בעקבות לוחמים" לרמת הגולן. אביגדור ידידי, אם המוטיבציה לגיוס תלויה בטיולים שלך מצבנו קשה משחשבנו. עכשיו הטריגר הוא האלימות בין בני נוער, שכאמור, קשה לי לראות את הקשר בינה ובין השביתה. מי שמועד לאונס יעשה את זה בכל מקרה, מי שידקור- ידקור בכל מקרה. מחר יקום נער אוצר ויאשים את המורים במשבר הנפט ועליית מחירי הדלק.

במקום אחר אולי מאבק המורים והמרצים היה מתאחד, אולי הייתה נפתחת סוגיית החינוך לדיון ציבורי, אולי היינו מבינים שמה שמאיים יותר מכל על המוטיבציה של המתגייסים ועל שלומם של הילדים והנוער זו העובדה שהם לומדים בכיתות של 40 איש עם מורה שבקושי מתוגמל. אולי היינו מבינים שחוקים דוגמת חוק נהרי לתקצוב בתי הספר העצמאיים והפטור מלימודי הליבה לחרדים מסכנים אותנו לא פחות ואולי יותר מאשר צנטריפוגה באיראן. שהעתיד של ההשכלה, התרבות, המדע והרוח בארץ נמצא על כף המאזניים וזה הזמן לצאת למלחמה. לצערי, אנחנו לא חיים באוטופיה, אצלנו במציאות אין מערכת חינוך עם קשיים מבניים שצריך לטפל בהם אלא בייביסיטר שישמור על הילדים כשההורים עובדים. הכל מופשט מרודד, אין שיח אמיתי אלא שורות תחתונות, זה מה שאוהבים אצלנו באוצר. כשמתבוננים במערכת דרך החור בגרוש ככה היא גם נראית.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



תגובה אחת עד כה

  • אוקטובר 31, 2007

    ירון

    כיוון שהוצאת לי את המילים מהפה אחת אחת, וכל הוספה שלי רק תגרע, לא נותר לי אלא לחזק את ידיך: כל מילה בסלע!