על החיים ועל המוות

תל אביב שוב מצאה אויב. לא יכול לעבור עשור בלי שתל אביב תמצא לה איזה משהו לשנוא, להרוג, להשמיץ. תקראו את שרון רוטברד, שכותב על הרצח של יפו ודרום תל אביב עם קום המדינה. על עיר שחורה שחיה מטר מהעיר הלבנה המצוחצחת. בשנות השמונים והתשעים זו הייתה ירושלים. עיר חשוכה, פנאטית, גזענית ואלימה או במילותיו של יהונתן גפן: "אוטונומיה של פנאטים בעיר שחורה". שוב השחור הזה, מה הבעיה שלכם? דורון רוזנבלום כתב אחרי הפיגוע בקפה אפרופו ש"ירושלים הורגת את תל אביב". לא פחות. אחרי שירושלים נשחטה הגיע הזמן לחפש אויב חדש. השבועות האחרונים גורמים לי להאמין שתל אביב מצאה אותו. גבירותי ורבותי קבלו את הפרבר.

הרושם התעורר אצלי בגלל דנה ספקטור לפני כמה שבועות שכתבה ב "7 ימים" על חיפושיה אחרי בעלה בכפר סבא ועל איך שרק להיות בכפר סבא מעורר אצלה אסוציאציות של מוות. ניסן שור ב"סופשבוע" חזר מחיפה עיר הולדתו, בה ביקר בפסטיבל הקולנוע, גם הוא הריח מוות בעיר. איפה החיים? ניחשתם נכון. אצל לרמן נחשפתי לדיון סוער על חיי הפרברים וגיליתי שבכל זאתיש משהו משותף לירושלים ותל אביב: השנאה למודיעין. דרכו גם הגעתי לעוד כמה קישורים של תל אביביים מתוסכלים. אצל כולם בולט החיבור בין פרברים= מוות, תל אביב=חיים. תל אביב זו עיר שעסוקה כל הזמן בלנסח את עצמה. כשהניסוח היה קשור לשיח לאומי זו הייתה יפו הערבית מול תל אביב היהודית. כשהשיח הפך פוליטי פנימי, על רקע מהפך 1977, לבנון והאינתיפאדות תל אביב מצאה מהר את הנגטיב המטורלל והמסוכן לעיר השפויה שהיא רצתה לייצג. ירושלים. היום תל אביב נמצאת בתוך שיח עירוני פנימי על גורל העיר. מגדלי היוקרה, מחירי השכירות והמאבק בחולדאי ובנדל"ן. תל אביב צריכה הצדקה לקיום שלה והיא מתבססת על הצעירים, על המרקם האורבני, על תרבות הרחוב ועל תרבות בכלל. על כל מה שיימחק עם המגדלים המבהילים המתוכננים בה. מי הנגטיב לרחוב התל אביבי? הרחוב במודיעין, בשוהם, ברמת השרון. רחוב שבו לא הולכים ברגל ואין איש במדשאות המטופחות. אבל זה לא מספיק חזק ודרמטי. תל אביב היא מעיין הנעורים, זיו העלומים, סם החיים. המעבר של אנשים לפרברים הוא בעצם "הרגע שבו אתה יודע שהם מתחילים למות".

לשם הבהרה, גם אני לא אוהב פרברים. פעמיים הייתי בעומר ובשתיהן רציתי להקיא, פיזית. מהמדשאות, משלושת הרכבים של כל משפחה, מהניכור, מהרחוב הריק ובעיקר מהגזענות הלבנה של פיני בדש, ראש המועצה. אני אמנם לא גר במרכז ירושלים אבל נמצא מרחק 20 דקות רכיבה. בשביל בית קפה אני צריך ללכת שלוש דקות, בשביל סרט בסינמטק לנסוע ברכב ארבע דקות. זה נוח וזה טוב לי. החסרונות הסביבתיים והחברתיים של הפרבר דוחים אותי. גם וועדות קבלה ביישובים קהילתיים עושות לי פריחה. אבל מכאן ועד מוות יש דרך ארוכה. אני מבין את הצורך של תל אביב בניסוח עצמי בלתי פוסק אבל זה לא אומר שהיא יכולה לנסח ערים אחרות.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



20 תגובות

  • אוקטובר 22, 2007

    העלמה עפרונית

    >מהנהנת בהסכמה

  • אוקטובר 23, 2007

    עמית (אחר)

    אכן כך. תל אביב (התקשורתית והמיוחצנת, לא בהכרח העיר עצמה) מתנהגת כמונופול דורסני שמנסֶה לחסל כל אלטרנטיבה. בתחום הכלכלי המונופול הוא מוחלט, כך גם בתחום התקשורת. בתחום התרבותי ירושלים עדיין נחשבת איום מסוים (בעיקר בזכות קיומה של אלטרנטיבה, לא כמותית, ואלטרנטיבה זה דבר שמונופולים שונאים במיוחד) ולכן המלחמה נמשכת, בין אם ע"י ביטול האלטרנטיבה (התעלמות/זלזול) ובין אם בהדבקת סטיגמות (ירושלים=פנאטים/דוסים/אוהדי בית"ר גזענים, תל אביב=פלורליסטים/ליברלים/אוהדי הפועל "מתורבתים").

    אז מה היה לנו? מונופול כלכלי, תקשורתי ותרבותי – (כמעט) יש. מה שחסר להשלמת התמונה הוא מונופול על החיים עצמם…

  • אוקטובר 23, 2007

    יאיר

    אתמול כשקראתי את הפוסט גם אני הנהנתי בהסכמה ואפילו בהתלהבות, אבל הבוקר אני קורא שוב ופתאום אני מנסה לחשוב במקום מהנדס העיר, ולא במקום עיתונאי.

    כן – תל אביב בתחרות. בתחרות עם רמת גן והרצליה על המשרדים, בתחרות עם מודיעין על הזוגות הצעירים, בתחרות עם ירושלים על תרבות. אולי זה העולם בו אנחנו חיים, ואולי כדאי שגם ירושלים תתנהג קצת ככה, ותילחם למשל באזור התעסוקה בהר-חרת, או בקניונים הצצים בפרברים כפטריות כמהין אחרי הברקים. וכמו שכתבתי (אצלי – והאם חייבים להכניס HTML בתוך העברית כדי לקשר – אולי מישהו יסביר איך? בבקשה…) – מהבחינה הזו פסגת זאב ומעלה אדומים הם אותו דבר, למרות שהארנונה של פסגת זאב הולכת לירושלים. אז לו אני מהנדס העיר הייתי מכריז מלחמה על פירבור הפעילויות – תעסוקה, מסחר ושרותים, ואז אולי לרמן או גת (עזרה – איך לקשר?!) היו כותבים איך שירושלים מסמנת מטרות ושהיא מצאה אויב חדש, ושלא תגדיר ערים אחרות… (אולי בעצם ממש לא).

  • אוקטובר 23, 2007

    עמית

    אין לי מושג איך עושים את זה…אני בור ועם הספר.
    לגבי מה שכתבת. אני מאוד מאוד בעד (מאוד!) שירושלים תבין שזה עולם תחרותי ושזו מלחמת דימויים אחת גדולה. אולי יום אחד יהיו פה רכבת קלה (2050) ארינה (2070) ועוד כמה רחובות משודרגים אבל לא תהיה תדמית חיובית שתעטוף את הכל ותשווק את העיר. התחרות בין הערים על משאבים, אוכלוסייה חזקה ועסקים היא בסך הכל טובה וצריך להתמודד. אני רק אומר שתל אביב קצת מגזימה. כשהיא מתחרה היא עושה את זה בלי מעצורים ורחמים. קצת כמו מכבי תל אביב בכדורסל.

  • אוקטובר 23, 2007

    יאיר

    כן… ובקשר לרחמים, אז נראה לי שצריך להבחין בין התקשורת לבין המימסד העירוני לבין הציבור לגווניו (גם שם יש בכל זאת כמה גוונים). התקשורת שקראת לה יפה איפושהו תלאביבוצנטרית לא רק שחסרת רחמים אלא גם חסרת עוד כל מיני דברים. אבל באשר לממסד – אני לא בטוח. אז הייתי בכל זאת מסייג את הביקורת ופורט את המילה תלאביב (זו ש-"מצאה אויב חדש") למרכיבים.

  • אוקטובר 23, 2007

    יאיר

    ועוד משהו טכנואידי-טכנופובי – לא רציתי סמיילי. רק גרשיים ואחריהם לסגור סוגריים. יש למישהו עצה גם כאן?

  • אוקטובר 23, 2007

    עמית

    מקבל את ההערה שזו בעיקר התקשורת. מצד שני, כשאתה יוצא בסיסמה: "כשזה קורה- זה קורה בתל אביב" משמע לא קורה שום דבר במדינה הזו ועד שזה קורה- זה בטוח יהיה אצלנו.

  • אוקטובר 23, 2007

    העלמה עפרונית

    כמו יאיר, גם אני מסייגת רטרואקטיבית את ההנהון בהסכמה. זאת אומרת, כן, אני עדיין מסכימה עם רוב הדברים שכתבת שם, אבל אני לא "שונאת פרברים", עומר לא גורמת לי להקיא,* גם לא רעננה.
    אני לא חושבת שעיר היא אידיאל שהכל צריכים לשאוף אליו. לגיטימי שלא כולם ירצו את האלטרנטיבה, וגם להם צריכים להיות פתרונות ראויים.

    *וגם אין שם שלוש מכוניות לכל משפחה, אם כבר מדברים על ענייני תדמית.

  • אוקטובר 23, 2007

    דודו

    למרות שדשנו במיתוס העיר הלבנה
    אלונה נצן-שיפטן מהטכניון (מתעסקת בהיסטוריה וביקורת של אדריכלות)מתארת בשני מאמרים מצויינים את 1. הלבנת ת"א, 2, הויכוח בין אריך מנדלסון לבין חוג אדריכלי ת"א שאומץ ע"י הציונות. (וגם ועל ההתאמה שנעשתה בשנות ה-90 בין האדריכלות המודרנית בת"א לבין הפרוייקט הציוני).

    הלבנת ת"א כדבריה, ואני מצטט "כסמן של מפנה מן המקומיות בחזרה לסגנון הבינלאומי".
    למה? כי בעוד האדריכלים בשנות ה-60 חיפשו את "המקום" ו- "המקומי" בערים ובכפרים הערביים ובעיר העתיקה בירושלים. בשנות ה-80 ברגע שעלה המתח היהודי-ערבי לשיאים, סגנונות אלו לא יכלו לייצג עוד את המקומי-הישראלי והעברי, אז התחילו לחפש מענה לאדריכלות ישראלית ומצאו אותה אצל מהגרים יהודים מאירופה שבנו את עיר הלבנה(כוונתי לגבינת הלבנה).

    הכי מצחיק הוא שממציאים יש מאין את "סגנון הבאוהאוס"- צירוף בין סגנון לבין שם בית הספר בגרמניה ששלל סגנונות (איזה כושר המצאה יש בת"א). יצרו מורשת תרבות אדריכלית כאילו לא נבנו פה לרוב שיכונים,פרוורים מזעזעים ועכשיו מגדלים.
    כמו הרבה דברים בת"א מנסים לצייר את הסגנון הבינלאומי ולומר "זוהי התרבות שלנו", ובשלנו הם מתכוונים לישראלית, וההדרה וההזרה ששוללות כל דבר עפ"י הראייה התל-אביבית, שעל פיה יש לה מונופול על הישראליות, ממשיכות רק בדרך מתוחכמת יותר.
    .או כמו שאומרים באנגלית And the Hits keep on coming

    (אפרופו מונופול על ישראליות הם כ"כ מתעקשים להגיד שזו עיר עולם, קוסמופוליטית, ושהיא לא קשורה לישראל, היכן ההגיון? שיחליטו או שהם מונופוליסטים או שהם רוצים להתנתק מאיתנו ולחבור לנ"י. עכשיו וודאי יקומו התל-אביבים ויגידו שבעידן גלובלי ורב-תרבותי, עיר-עולם מייצגת הכי טוב את התרבות המקומית אבל יש לה הרבה מן המשותף עם ערים דומות לה בעולם. אם ת"א היא עיר עולם(מושג שהתאהבתם בו החל משנות ה-80) אז ערי העולם האמיתיות בבעיה קשה).

    למה היה ויכוח בין מנדלסון לציונות הסוציאליסיטית תשאלו? הוא הסתייג מן האידיאולוגיה הסוציאליסטית של הזרם המרכזי ביישוב. הוא חשב שיש להקים בית לעם היהודי אך חתר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי ובזיקה אתנית לערבי המקומי. בקיצור ההיפך מכל מה שהציונות שללה, הערבי, האוריינט, היהודי הגלותי.

    ככה מנכסים תרבות, איפה שאין את שלנו הוא לא קיים. לא פלא שלרמן מאוהב ב-"פלא הבריאה הציונית"

  • אוקטובר 23, 2007

    דודו

    יאיר
    התקשורת בת"א היא חסרת תקשורת, עם העם. (חוץ מידיעות שמעלה על הכתב זבל וצבע לרוב כפי שרבים בארץ אוהבים, ודפיו משמשים כמעטפת יפה לדגים של שבת)

  • אוקטובר 23, 2007

    מרב

    אתה מדבר על תל אביב כאילו מדובר בבנאדם, לא בעיר. לעיר אין רצון משל עצמה, זה רק מונח גיאוגרפי. מה זה אומר, שלעיר "יש צורך בהגדרה עצמית"?
    הכל אנשים, אנשים פרטיים. הלך רוח יכול להיות קיים אבל לא תמיד הוא גורף כמו שהוא נשמע.
    אני לא אומרת שאין משמעות למה שאתה אומר, אני רק מנסה להגיד שכדאי להזהר מהכללות גורפות. בכלל זה תמיד נכון.

    ובלי קשר,
    אני חושבת שהפחד מהפרברים של הרבה אנשים נובע מהעובדה החיובית דווקא, שלגדל ילדים עדיף בסביבה ירוקה יותר, ופתוחה, עם אפשרות לכלב אולי. בעיר זה פשוט אחרת. ובגלל שאנשים פוחדים להזדקן, פוחדים מההכרה שהם לא בני 19 יותר אז הם מסמנים את הפרברים כמעוז הזיקנה = מעוז המוות.

  • אוקטובר 23, 2007

    עמית

    רעננה, כפר סבא ואפילו באר שבע לא מעוררים בי בחילה. גם לא שדרות, אופקים או נתיבות. אני פשוט צריך להקיא כשאני רואה פרבר לבן ומצוחצח שיושביו מקיפים עצמם בעוד גדרות ועד יערות ושאר מכשולים כדי שחלילה לא יפגשו בשונה מהם. אני לא יכול לשלוט בזה, הרופאים אומרים שיש לי ברונכיטוס סברביוס. לגבי המכוניות בעומר- בואי נסגור על 2.5 מכוניות לכל משפחה.
    אני לא חושב שעיר היא אידיאל שמתאים לכולם. עם כל הרצון שלי להשאיר צעירים בעיר- אני יודע שזה פשוט לא אפשרי להשאיר את כולם. זה סגנון חיים, מצב נפשי, שלא מתאים לכל אחד. כמה שלא ננסה להיות "אורבניסטים חדשים" – הפרברים יגדלו יותר מהעיר. צריך להעדיף את העיר ולהקשות על יושבי הפרבר, בעיקר בכל מה שקשור לנגישות, אבל לא צריך לטעון שאין שם חיים.

  • אוקטובר 23, 2007

    יאיר

    כרגיל – קשה לי להשאר אדיש לנתונים סטטיסטיים. עומר היא אחד משני ישובים בארץ שנמצאים באשכול חברתי-כלכלי 10 (יחד עם סביון – אבל בסביון מתגוררים פחות תושבים). אבל מצד שני, רק ל-47% ממשקי הבית באשכול (כאמור – שני ישובים) יש שתי מכוניות או יותר. מפתיע (אותי לפחות). אני חשבתי ברגע הראשון שזה בגלל מכוניות שאינן בבעלות (ליסינג) אבל לא – ההגדרה אומרת "בבעלותו או עומד לרשותו…"

    אז אם כבר סטיתי אז רק אסיים – זה ממחיש את מה שכולנו פה אומרים – רק תחבורה ציבורית – מהסיבה הפשוטה שיש עוד הרבה לאן לגדול מבחינת מספר המכוניות על הכביש, ולא יהיה לעולם מצב ש-"רק נבנה עוד כביש אחד וייפתרו כל הבעיות" – כי משקי הבית פשוט יצטיידו בעוד ועוד רכבים פרטיים ככל שהרכב הפרטי יהיה פתרון קורץ יותר (עם התמעטות הפקקים).

  • אוקטובר 23, 2007

    דודו

    מירב
    "הכל אנשים, אנשים פרטיים. הלך רוח יכול להיות קיים אבל לא תמיד הוא גורף כמו שהוא נשמע."

    נכון צריך להיזהר מהכללות, אבל האנשים שמגדירים את ת"א אינם האנשים שמגדירים את שדרות או נצרת. לאנשים הפרטיים לדברייך, שת"א היא משוש כל העולם, יש כוח בתקשורת, במוסדות התרבות, במוסדות השלטון והכלכלה. ההגדרות שלהם, שהם כ"כ מתאמצים לשמור עליהן והצורך למצוא אויב כפי שעמית כתב מטרתו לשמור על חלקת אלוהיהם הקטנה. רק שהשמירה הזו והמאמץ הזה בא על חשבונם של שני שליש מהמדינה. האנשים הללו מכתיבים את השיח והם חושבים שאין בלתם וכל האמצעים כשרים, החמור מכל, שבין אלו הדואגים לשמור על הלגיטימציה ועל מעמדה של ת"א "כהמקום", נמצאים נבחרינו בממשלה ובכנסת, לא ירחק היום שתועבר הצעת חוק להעתיק את הכנסת לת"א ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, מבחינתם(שוחרי ת"א למיניהם).

  • אוקטובר 23, 2007

    יקי

    יאיר, על מנת להכניס קישורים השתמש ב-HTML TAG A כמו בדוגמא להלן:

    מודיעין-ווטש

    אם תעתיק ותדביק לעורך שיודע להצמיד את הטקסט שמאלה (כמו WORD או NOTEPAD) תוכל להבין את ההגיון בכתיבה.

    בפועל אתה צריך להוריד את ה"*" ואז זה מתורגם ל-:
    מודיעין-ווטש

    לגבי הסמיילי שיצא לך בלי להתכוון, זה מה שוורדפרס עושה מצרוף התווים הנ"ל. אתה יכול להכניס רווח בין הגרשיים לסוגר שמאלי על מנת להימנע מכך.

  • אוקטובר 23, 2007

    יקי

    אופס, וורדפרס "אכל" את המקור. תראה את הדוגמא של w3school כאן:

    http://www.w3schools.com/tags/tag_a.asp

    אתה צריך את הקטע שמתחיל ב-a ונגמר בקו נטוי a.

  • אוקטובר 24, 2007

    יאיר

    10X יקי. הבעייה שלי הייתה איך להכניס את כל ה "

  • אוקטובר 24, 2007

    יאיר

    המכונה אכלה לי את הסיפא. אמרתי שהבעייה היתה להכניס את כל הסימנים הרלוונטיים בתוך העברית בלי שזה יתחרבש ויתהפך, והוספתי שאתאמן ושבשביל זה קיימים בלוגים…

  • אפריל 4, 2009

    מנשה

    מישהו יכול לתרגם לי איזו שהי טלנובלה כי אהי כבר התיאשתי

  • אפריל 4, 2009

    מנשה

    כי אני כבר התיאשתי