מרכז תרבות או קניון

מזה זמן רב מטלטלת את שכונת אבו-טור סוגיית "מרכז שרובר לתרבות", האמור לקום מכוח החלטתה של קרן גבריאל שרובר. המרכז אמור להיבנות ברחוב נעמי, בואכה הכניסה הצפונית לטיילת ארמון הנציב והכניסה לשכונת אבו-טור. קצת עובדות שידועות או לא ידועות, השטח המדובר שייך לקרן שרובר (יותר נכון הוחכר עד המילניום הבא ממינהל מקרקעי ישראל). בעבר, גיטה שרובר, מייסדת הקרן, ביקשה להקים באזור מרכז הנצחה לזכר בנה שנפטר ממחלה קשה. לאחר שתוכנית זו לא התקבלה ע"י העירייה (לא רצו ליצור מתחם מסוגר, לבסוף המתחם נבנה על שפת הכינרת-בית גבריאל) הועלה הרעיון להקים מלון בוטיק בסגנון אמריקן-קולוני. התוכנית להקמת המלון קיבלה את כל האישורים הנדרשים לשם בנייתו, אך בעקבות העלויות הכרוכות בתחזוקת מלון שכזה, יחד עם שיקולים התלויים ברכבת ההרים ע"ש ענף התיירות הירושלמי, המלון לבסוף לא נבנה. כאמור גיטה שרובר נפטרה לפני מספר שנים והקרן בראשות היו"ר עוזי וכסלר החליטה להסב את ייעוד השטח ולהקים מרכז תרבות לזכרה של משפחת שרובר כדבריהם, וקניון בפי תושבי שכונת אבו-טור. תוכנית הבנייה אושרה בוועדה המקומית ובוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (לאחר דיון חוזר) עד שלבסוף התושבים הגישו ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

התוכנית שהוצגה ע"י קרן שרובר מצטיירת כחלומו הרטוב של כל ירושלמי, ובוודאי של כל חובב תרבות בארץ. 7 בתי קולנוע, אולם של כ-300 מקומות להופעות (בהיקף של 360 מעלות), גלריות אמנות, אולמות נוספים להופעות מוסיקה ומסעדות (מבקשים להביא את הג'ירף ומתכננים גם שתי מסעדות כשרות בשביל המגזר). לדברי וכסלר הם שוקלים לאמץ את להקת המחול ורטיגו. הדובדבן שבקצפת-המרכז יהיה פתוח בשבתות, מטעמים אידיאולוגיים כמובן. ההתנגדות של תושבי השכונה נובעת בעיקר מאופיו של המרכז, לדבריהם, לאחר שנחשפו לתשריטי התוכניות, הם גילו,לטענתם, ששטחי המסחר המופיעים בתוכניות גדולים יותר מאשר הובטח בתחילה, לכן הם קוראים למרכז קניון מסחרי. לתושבים הצטרפו גם כמה נציגים מהארגונים הסביבתיים ואיך לא, גם חבר המועצה מטעם המפד"ל, יאיר גבאי, שדואג לנשמותינו החוטאות עקב הכוונה לפתחו בשבת. ההתנגדות של התושבים נובעת גם מהחשש הגובר שלהם לעומס על תשתיות החנייה בשכונה, בעיקר בסופי שבוע. החניון התת-קרקעי שיבנה (כניסה בתשלום) יכיל כ-180 מקומות, למרות שעל פי תקן החנייה, הקרן מחויבת להכשיר יותר מפי שניים מכמות זו. אתם יכולים כמובן לתאר היכן יחנו שאר המגיעים. לדברי וכסלר הקרן הבינה את הבעייתיות שבסמיכות המרכז לשכונת מגורים, ולכן החליטה לחפור את רוב שטחו(בערך כשני שליש) של המרכז מתחת לפני הקרקע, בכדי למזער את הרעש שעלול להיווצר מהפעילות במקום.

אחת הטענות העקרוניות של התושבים היא בנוגע לצורך בקומפלקס קולנוע גדול בסמוך לסינמטק ולב-סמדר. אם לפני שנה הטענה "שאין צורך בבתי קולנוע בעידן ה-DVD וה-VOD" הייתה נכונה, כיום היא שגויה, ויעידו כל המגה-קומפלקסים שנבנים בקצב מסחרר במרכז הארץ, אחד כזה אף מתוכנן בירושלים. הביקורת העיקרית על תוכנית בתי הקולנוע נובעת מהחשש שבמידה ובתי הקולנוע יכשלו הם יוסבו לשטחים מסחריים כדי לתחזק את המקום כלכלית, כי עם כל הכבוד לאידיאולוגיה הקרן לא רוצה ליצור מוסד גירעוני כגון בית גבריאל. הדוגמא הטובה ביותר זהו קניון ממילא של אקירוב, מכיוון שלבסוף לא נבנו במתחם ממילא בתי קולנוע השטח האמור הוסב לשטחי מסחר נוספים. לטענת וכסלר הקרן מבקשת לשתף פעולה עם הסינמטק בכל הקשור לסוגות הסרטים.

לבסוף, על פי העדכונים האחרונים, המועצה הארצית כנראה תאשר את התוכנית (בזמן כהונתו של שר הפנים הקודם, רוני בר-און, היו לחצים אדירים לאישורה והם חלים גם על השר שטרית) בכפוף לשינויים בהסדרי התחבורה והחנייה באזור, התושבים והגורמים המקצועיים המלווים אותם כבר מתכוונים לעתור לבית המשפט.

אז למי להאמין? לקרן שרובר שהקימה את הטיילת, תיאטרון י-ם ובית גבריאל או לתושבים שהתנגדותם נובעת מחשש לפגיעה באיכות חייהם?. תשפטו אתם.!

הדמיית המרכז באתר קרן שרובר

http://www.sherover.co.il/simulation.asp



13 תגובות

  • אוקטובר 18, 2007

    עמית (אחר)

    א. בתי הקולנוע בממילא בוטלו בלחץ החרדים (משום מה הקרבה לשער יפו הפריעה להם) ולא בגלל סיבות עסקיות.
    ב. אני בהחלט חושב שיש מקום למרכז הזה, וגם סומך על קרן שרובר שתעשה עבודה טובה. בכל זאת, יש בעייתיות מסוימת בעובדה שכל כך הרבה מוסדות תרבות ממוקמים באזור הזה (בין משכנות שאננים, גי בן הינום ותחנת הרכבת) לעומת מרכז העיר הדל (למה אין קולנוע בעיר?!).
    ג. אם כבר מזכירים את מרכז העיר ומוסדות תרבות, אני הייתי מעביר את מוזיאון הסובלנות (התקוע כרגע ושגם בגללו אין חניה בעיר) לשדרת המוזיאונים או לאזור הר הרצל המתאימים הרבה יותר.
    ד. חזרה לעניין – נראה לי שיש קצת צביעות בטיעוני התושבים. ברור לגמרי שלא "המרכז המסחרי" מפריע להם אלא בעיית החנייה. מרכז מסחרי ברמה גבוהה (ובקרן שרובר יודעים לבנות ברמה גבוהה) הוא יתרון ולא חסרון נדל"ני (ומה עם כל העסקים לאורך דרך חברון, הם לא מפריעים?).

  • אוקטובר 18, 2007

    דודו

    לעמית האחר
    אין סתירה בין ביטול בתי הקולנוע בממילא או היתכנות כישלונם בשרובר לבין הפיכתם לשטחי מסחר ואני תיכף אסביר. ראשית הטעות הכי גדולה בנוגע לממילא היא שנציגי משרד השיכון והממשלה בחברת קרתא העירונית, שהייתה אחראית לפרויקט, ושלהם היה רוב למול נציגי החרדים בדירקטוריון החברה, לא כפו את פתיחת המתחם בשבת עוד כשהתוכנית הייתה בחיתוליה(בגילגוליה השונים לאורך 35 השנים של הפרויקט). האמן לי שאקירוב רק נהנה מההחלטה הזו, כי עפ"י תורת הקניונים בתי קולנוע בדרך כלל משלמים שכירות נמוכה יותר מבתי העסק האחרים וברגע שיש לך שטח ענק להכניס בו חנויות להשכרה או לחילופין לבנות עוד 30 דירות למיליונרים הוא רק הרוויח, הוא רצה בתי קולנוע בשבת וכוחם של החרדים גבר אז הוא הרוויח עוד שטחי מסחר.
    ובנוגע לשרובר, לא טענתי שלוכסלר יש תוכנית קונספירטיבית להצהיר על בתי קולנוע ואז לפנותם, אבל אחת הטענות של התושבים בנוגע לצורך בבתי הקולנוע היא שוכסלר יצהיר על בנייית בתי קולנוע ואחר כך יבקש להסב אותם לשטחי מסחר בעקבות כישלון בתי קולנוע במידה ויהיה כזה(לא עפ"י המודל של אקירוב-חרדים) כדי לתחזק את המקום כלכלית.
    .מכיוון שהקרן הוכיחה את אופי פעילותה התרבותית הגבוהה המרכז לא יהיה קומפלקס בסגנון סינמה סיטי והם גם לא רוצים לבנות אחד כזה, למה? בשביל לסנן את האוכלוסייה. וכסלר לא התבייש לומר זאת, זוהי הסיבה שהם מבקשים לשתף פעולה עם הסינמטק כדי שרוב אלו המגיעים לרב-חן ולגיל ידירו את רגליהם, בקיצור ערסים.

    בנוגע לתושבים ולהתבכיינותם, אני מבין את חששותיהם בכל הנוגע לחנייה, הם נתפשו לרעש הים- תיכוני ממסעדת הטברנה וגם פה וכסלר לא היסס ואמר "גם אנחנו לא מרוצים מאופי המסעדה" ואמר שטעות כזו לא תחזור עם הקמת המרכז.
    המצחיק הוא שהאנשים הגרים באבו-טור הם מסוג הבכיינים(מקרב האוכלוסיות החזקות) הטוענים שאין מה לעשות בירושלים בשבת ושרוב בניהם עזבו את העיר בגלל סיבות דומות, אז בוודאי ובוודאי הם צבועים.
    אם הקרן הייתה בונה את החניון עפ"י תקן החנייה הדרוש טענות התושבים היו מתמוססות ואינני יודע כיצד תקן חנייה מופחת אושר. ייתכן בגלל יוקר הבנייה (כי רוב שטחי המרכז ייבנו בתוך ההר) הקרן מממנת את בניית המקום ותפעולו, ייתכן בגלל סיבות טכניות והנדסיות או סתם בגלל שיש להם כוח למול העירייה הלא מתפקדת.

    מרכז שרובר מתאים כמו כפפה ליד למרכז העיר והמינהל הקהילתי לב העיר בדק את האפשרות להעבירו ולבצע חילופי שטחים, וכסלר רצה לבוא למרכז העיר, אך העירייה התנגדה או יותר נכון לא תמכה לעדן אין יכולת להשפיע. בנוסף הקרקע בגן העצמאות שייכת לממ"י שלא פעם מערים קשיים. במרכז העיר אין בית קולנוע כי זו החלטה פוליטית ברמה העירונית וונובע מרצון החרדים להרחיק את התרבות המודרנית מריכוזי החרדים במרכז העיר ובייחוד בגלל נושא השבת., דחיקת מקומות התרבות לדרום העיר נעשתה בגלל שתי סיבות הגיאוגרפיה של החרדים במרכז העיר והתפשטותם לכיוון צפון שנית בשביל להקים מוסדות תרבות שונים, החל מאיצטדיון טדי וכלה בתיאטראות השונים יש צורך בקרקעות בסדר גודל שיספיק להקמת מוסדות כאלה, וקרקעות כאלה היו בדרום העיר ובשפע מה גם שהמוסדות משתלבים באזור דרום העיר שמאז ומתמיד היה בעל אופי חילוני.

    אני ראיתי את תשיריטי התוכנית, למרות נטייתי להאמין לקרן שרובר בנוגע לאופי הפעילות במקום, ישנו פער משמעותי של אלפי מטרים רבועים למסחר עפ"י טענות וכסלר לבין שטחי המסחר בפועל. יש היגיון בהקמת שטחי מסחר בכדי לייצר הכנסות ולצמצם גירעון אפשרי השאלה כמה והשאלה מה אופיים. לדעתי, למרות ריבוי שטחי המסחר, אם למקום באמת תגיע מסעדת הג'ירף ולהקת ורטיגו תאומץ ויילכו בכיוון הזה המקום יהיה איכותי, הכי חשוב בהקשר זה, צריך לזכור שקרן שרובר היא לא סניף של עזריאלי ותורת הקניונים שלו.
    גם אם זה יהיה קניון החשיבות שלו היא בפתיחתו בשבת בכדי שתהיה אופצייה במקום לנסוע למרכז הארץ או לצומת ביל"ו הגיע הזמן שירושלים תצטרף לחגיגת השופינג הארצית ביום הקדוש..

    החילוניים צריכים לנקוט באותה אסטרטגיה של החרדים- התפשטות (לא תוך כדי הסתגרות) והשתלטות על המרחב הציבורי.

    אני שאלתי את מנכ"ל העירייה ואת אסף ויטמן מחברת עדן מדוע לא מתמרצים יזם לבוא למרכז העיר וקיבלתי תשובה מטופשת ומתחמקת בסגנון "הפעם האחרונה שממשלה הפעילה בית קולנוע זה היה בזמן ברה"מ הסובייטית" דהיינו הוא גם עקץ אותי, גם לכאורה נתן לי תשובה אך בעיקר התחמק מהאמת, החרדים יטרפדו כל מהלך שכזה אלא אם כן בית הקולנוע יהיה סגור בשבת.
    מוזיאון הסובלנות הוא טעות חמורה לא בגלל אופיו אלא בגלל שמוזיאון נסגר ב-6 בערב והוא מספק צרכים של משפחות ולא של אוכלוסייה צעירה , הרי כמה פעמים בשנה הולכים לאותו המוזיאון 3-4?
    אוכלוסייה צעירה לא תלך לסדנאות בשמונה בערב, אוכלוסייה צעירה רוצה לבלות ואם היה היה סינמטק או מרכז שרובר במרכז העיר היו עונים על הצרכים שלה ושל כלל האוכלוסייה היצרנית בירושלים.
    המצחיק הוא שפועלים עפ"י דגם המוזיאון שפרנק גרי בנה בבילבאו דהיינו לייצר סמל תיירותי בינלאומי בירושלים, שכידוע סובלת ממחסור בסמלים תרבותיים ארכיאולוגיים היסטוריים ותירותיים(אני ציני כמובן).

  • אוקטובר 18, 2007

    לירון

    נשמע מצויין וירושלים זקוקה לכך.
    מה הצפי?
    מתי אמורה להסתיים הבנייה ומה עוד ידוע לכם על תכני המקום?

  • אוקטובר 18, 2007

    דודו

    ,לירון
    תאריך הפתיחה המקורי היה אמור להיות בקיץ 2009 בערך אבל כעת עם כל העיכובים ורצון התושבים להעביר את המאבק לפסים משפטיים נראה לי שתאריך זה אינו ריאלי ובטח זה יידחה בשנה לפחות.
    כעיקרון החלו שם בעבודות ליישור השטח,הוצאת פסולת ותיחמו את האזור בגדרות אבל העבודה לא ממש מתקדמת.

    מלבד הדברים שצויינו, מתכננים גלריות אמנות ושני הדברים מהם חוששים יותר מכל התושבים קפה אינטרנט- בגלל סיבות מובנות של הימורים והגעת גורמים פליליים ו"חנויות מעצבים", אם אתה מביא נניח את החנות "שש" אז על הכיפק אבל אם אתה מביא את זארה(שזה גם מעצבים) יהיה שם ג'ונגל.
    אותי הכי הצחיק בתוכנית המפורטת למקום זהו התיאור מועדון ג'אז וחדרים לקיום סדנאות , כאילו אנחנו בערבי תרבות בברה"מ. אם רוצים להקים מועדון ג'אז, לקבור אותו מתחת לאדמה(מתוך רצון להתחשבות בתושבים עקב הרעש שיבקע משם) זהו לא בדיוק המיקום האידיאלי בשבילו. וגם המונח סדנאות אמנים הוא בעייתי, גם בבית אבי חי יש סדנאות והוא מקום של בני גיל העמידה ושל המגזר הדתי-לאומי(עפ"י מה שאני ראיתי לפחות) ולא של צעירים

    מחד לי יש נטייה להאמין לקרן שרובר בגלל מפעלי התרבות שהקימה בעבר מאידך, הפער בכמות השטחים המסחריים המוצהרים לבין אלו המופיעים בתוכניות הם משמעותיים וזה נראה כאילו מנסים להסתיר משהו. לא שאני חושב שזו מטרתם אבל בישראל מערכות התכנון מתנהלות בחשאיות גמורה ובשיטת הסלאמי(גשר קלטראווה הוא הדוגמא הטובה ביותר) ומעלימים מידע מהציבור כנ"ל לגבי מוזיאון הסובלנות. אם פרנק גרי היה מבקש להקים מפלצת מטיטניום בניו-יורק הוא היה צריך לפרוש ולחשוף אותן בפני הציבור כחלק אינטגראלי מהליך התכנון והאישור לתוכנית.

    אני אישית חושב שחשיבותו של המרכז היא בפתיחתו בשבת ואנשי הקרן גם מצהירים זאת שמטרתם לתת מענה לציבור החילוני בעיר. וכסלר טען בפגישה שהתקיימה עם התושבים (ושעבדכם נוכח בה) שאם היה אפשרי הם היו פועלים לפתיחת תיאטרון ירושלים בשבת אך מכיוון שזו חברה עירונית ומכיוון שתיאטרון ירושלים מנוהל באיזון כלכלי וכמעט שאיננו מקבל תמיכה כיום מהקרן יכולת השפעתה נמוכה, כמובן גם עניין הסטטוס קוו בשבת על הפרק והתנגדותה הוודאית של העירייה.

  • אוקטובר 18, 2007

    דודו

    עוד דבר ששכחתי ותיקון קטן
    ההבדל בין יתרון של מרכז כזה במרכז העיר לבין מוזיאון הסובלנות שבשונה ממוזיאון שפונה לחתך אוכלוסייה צר יחסית ולתיירים (ובטח ישלחו לשם את אלו מפרוייקט תגלית) מרכז רב תכליתי פונה לחתך אוכלוסייה רחב יותר (קולנוע, אודיטוריום הופעות, גלריות כן וגם חדרי סדנאות קומוניסטיים) מאשר מוזיאון הסובלנות שהוא די חד מימדי ומכוון מטרה בתכניו, יותר עם כיוון מחקרי ואקדמי, והאירועים שם כנראה יהיו "רציניים".

    לירו,ן אתה מוזמן להסתכל בתוכנית כפי שהיא מופיעה באתר הקרן
    http://www.sherover.co.il/center.asp

  • אוקטובר 18, 2007

    עמית (אחר)

    תגיד דודו, מה עם בית אגרון? לא היה שם פעם קולנוע (מאולתר משהו אבל עם אופי, והוא גם היה הראשון שפתח בערבי שבת)?

  • אוקטובר 19, 2007

    דודו

    לעמית האחר
    אתה אכן צודק, הקרנות הסרטים הראשונות בימי שישי התקיימו בבית אגרון בשלהי שנות ה-80.
    מי שיזם את ההקרנות הוא יזם פרטי ולאחר מכן הסינמטק.
    פרופ' שלמה חסון כתב חיבור מצויין על יחסי החילוניים-דתיים-חרדים בירושלים ושמו "המאבק על צביונה התרבותי של ירושלים" בו הוא תיאר את השתלשלות הדברים.
    המגוחך בכל הסיפור שהעירייה המטומטמת שלנו (מה חדש?) ניסתה בעקבות הקרנות הסרטים בערבי שבת, להחזיר את הסטטוס קוו בעזרת פנייה לבית משפט שהכריח אותה לבסוף לאפשר את הקרנות הסרטים. השופטת איילה פרוקצ'ה קבעה "כי אין להגביל את חופש התרבות והמצפון על ידי שימוש בחוק עזר עירוני". כאמור, כתבתי על כך סמינר לא מזמן, למרות שעד אז היו הפגנות רבות והיו בעיר מאבקים של דתיים וחילוניים זו הייתה נקודת השבר וחילונים החלו להגר מי-ם. מחקרים של מכון ירושלים מסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 מצביעים על עלייה מתמדת בסיבת הגירה "חשש מהתחרדות העיר" ו-מיעוט מקומות בילוי בשבת"- בשנות ה- בעיקר 90.
    בעוד שבמשלך שנות ה-70הסיבות העיקריות היו יוקר הדיור ורצון לרווחת דיור גבוהה יותר.
    זהו הכישלון הכי גדול של העירייה, טדי, מועצות העיר לדורותיהן, כי הם לא סיפקו אפשרויות דיור למעמד הביניים שעזב לפרברים למרות שרבים לא רצו לעשות כן, וגם כי הן לא הבינו שכללי המשחק השתנו והציבור החילוני לא מוכן לשתוק יותר בנוגע לאפשרויות הבילוי שלו בשבת.

    לצערנו בית אגרון נפל חלל לעוד מיזם קלישאתי-היסטורי ואפילו לאומני הייתי אומר, "מעלית הזמן".
    למרות שהמיזם האור קולי מושקע, מי שרוצה לשטוף את מוחו או את מוח ילדיו בצדקת דרכינו ובצדקת חזקתנו על העיר מוזמן לסור למקום.

  • אוקטובר 19, 2007

    לירון

    בהקשר למאבקי השבת שחר אילן כתב על כך בעיתון הארץ לפני מספר שבועות

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=894435

    דודו,
    כנראה שהמקורות שלך מצויינים, קרן שרובר פירסמה בכל המקומונים את אישור התוכנית ע"י המועצה הארצית לתכנון ובנייה והודיעה שהוא אמור להיפתח ב-2010.

  • אוקטובר 19, 2007

    דודו

    לירון
    שאני אשקר!!
    גם אני שמח מאישור התוכנית למרכז אבל צריך להמתין ולראות מה יעשו התושבים לפני שאנחנו צוהלים וחותמים על המוגמר, כפי שכתבתי הם מתכננים לפנות לערכאות משפטיות וייתכן שזה יתקע שוב, מבטיח לעדכן בקרוב.

  • אוקטובר 20, 2007

    עמית (אחר)

    באמת חבל שאין יותר בתי קולנוע במרכז העיר, כי נראה לי שהצורך בכך גובר ככל שהמרכז מתעורר ומתמלא בצעירים שמחפשים בילוי איכותי (ורק שלא ימות לנו פתאום). אני מנסה לחשוב על אולם פנוי שאפשר לעשות לו הסבה. יש מועמדים?( האולם לא חייב להיות גדול במיוחד, אבל גם לא קטן מדי.)

  • אוקטובר 20, 2007

    דודו

    עמית האחר
    כמעט בכל סקר שנעשה בקרב הסטודנטים במרכז העיר ובשיחות שגם אני קיימתי עם חלקם הם רואים את המחסור בבית קולנוע במרכז העיר כמשהו בלתי נתפס ולא הגיוני עכשיו לך תסביר את זה ללופו.
    אני חשבתי שצריך להקרין לפחות פעם או פעמיים בשבוע סרטים בבית אבי-חי(יש להם תשתית, אולם, מקרן ומסך גדול) בכדי שהם יספקו את צרכי הקהל במרכז העיר אך בעיקר בשבילם ובכדי שייצאו מהנישה המשעממת והלא מעניינת את רוב הסטודנטים בפרט וצעירים ואוכלוסייה יצרנית בכלל. אבל עזוב הם עסוקים בלחפש את אלוהים או את החיבור בין יהדות וישראליות. המפד"ל מחפשת אותו כבר 80 שנה ועדיין לא מצאה.

    אופצייה נוספת זה ג'ראר בכר, הבעייה שם שאין מקרן לסרטים שמחירו מאוד יקר ובעיקר ההנהלה שם בעייתית וכמעט לא ניתן להרים שם כלום.
    כיום מי שמספק את הסחורה זה הדילה קפה קדוש ופה ושם האוגנדה ודומיו.
    גם מרכז פיוקסברג באגרון ניסה לתת פיתרון אך לא היה תקציב לסרטים חדשים ושכרו שם סרטים מהאוזן השלישית.

    בקיצור יש פה עירייה מטומטמת. אם היו רוצים היו מושכים לפה יזם ומתמרצים אותו לטובת מרכז העיר ולמנוע מכל בני הנוער להסתובב חסרי מעש ברחובות ולא בכדי שהיזם יתעשר אבל כמו בהרבה דברים קל לה ולחברת עדן להתחבא מאחורי אמירות של שוק חופשי וכו

  • אוקטובר 23, 2007

    רונן

    אבל איך פולק כיו"ר הוועדה לתכנון הבנייה אישר את הקמת המקום ופתיחתו בשבת?

  • אוקטובר 23, 2007

    דודו

    רונן
    ראשית לא ניתן למנוע פתיחת מוסד ע"י חוק עזר עירוני ולא ניתן למנוע אישור מוסד בוועדות תיכנון עקב הכוונה לפתחו בשבת, למגינת ליבם של אחינו החרדים.
    אני מניח שמעבר לכוחה של קרן שרובר במוסדות השילטון המקומי והארצי(ואישור המרכז מוכיח זאת למרות ההתנגדויות התושבים בגלל הלחצים שהופעלו ע"י שרי הפנים השונים לאשרו) ישנה גם את המשמעות של אי אישור מרכז שכזה ע"י העירייה ולמאבקי האגו שיכולים להיגרם עקב כך. כידוע הכל מונע מאינטרס ומפוליטיקה, קרן שרובר, על אף דאגתה לעיר, יכולה פשוט לצמצם את פעילותה בירושלים, בעיקר בגלל תפישת העירייה ככזו שתוקעת גלגלים ביוזמות, מונעת שיתופי פעולה, סקטוריאלית ולא מסייעת כלכלית וניהולית למוסדות השונים הפועלים בעיר. זה איננו מופרך מיסודו כאמור בית גבריאל הועבר לכינרת, אמנם מסיבות שונות ולמרות שזו הייתה תקופה פוליטית שונה בהיסטוריית העיר.
    אמנם אני מעלה כאן ספקולציה אבל מי יודע אולי קרן שרובר ציינה בפני העירייה(שהמלצתה לאישור מוצגת בוועדה הארצית לתכנון ובנייה) או אפילו איימה ברמיזה, שהיא מושכת את ידיה מהטיילת והעירייה היא זו שתצטרך לשאת בעלויות של תחזוקתה. הקרן ממנת את תחזוקת הטיילת בכל הנוגע לגינון, אחזקה ואבטחה-שני שוטרים בעקבות הרצח שהיה ביער. תנחשו אגב מי אחראית על הניקיון.? גם את זה הם לא מסוגלים לעשות.
    בשנה שעברה הקרן הוציאה 300 אלף דולר על תחזוקת המקום ועל תיקון נזקים שגורמים בני דודינו מהכפר הסמוך, אתם יודעים אלו מ"בירתנו המאוחדת לנצח נצחים".
    כפי שאמרתי זו ספקולציה אבל מספיק היה לנפנף בפני העייריה בסכום זה, אותו היא תצטרך להקצות כל שנה, בכדי לאשר במקום אפילו קזינו או לחילופין בית בושת.