חדש חדש

לא מבין את האנשים שנוסעים לצפון בחול המועד רק כדי להירקב בפקקים מגלילות עד ואדי ערה. יותר כיף לטייל בעיר ברגל. רחוב יפו כבר לא חפור וכל יום מתווספת פיסת מדרכה לטובת הולכי הרגל. תענוג ללכת במרכז העיר ולראות אותו מלא, גם היריד של בצלאל-ש"ץ ממשיך בימי חול המועד. לרגל החג מערכת ירושלים האחרת החליטה להתחדש: הוספנו קישורים חשובים, לארגונים שנחלמים על הבית: 15 דקות, קריית יובל חופשית, פורום דרום מערב העיר ופורום הארגונים למען ירושלים החופשית. אם כבר הזכרנו את פורום הארגונים- הוספנו עמוד חדש- "פתוח בשבת" המבוסס על רשימה שליקטו חברי הפורום בעמל רב. אתם מוזמנים להוסיף משלכם. חוצמזה הוספנו לקטגוריית "פיתוח עירוני" לינקים לחברת מוריה, לרשות לפיתוח ירושלים, חברת עדן לפיתוח מרכז העיר, ביו ג'רוזלם, המרכז לעיצוב,  תכנית אב לתחבורה וסיטי פס. אתר אינטרנט חדש ודורש הרבה עבודה עם לצעירים במרכז. (הוספנו=אני, סמנכ"ל הסכפים והמגיה, יתר העובדים בנופשון מאורגן בקלאב במרמריס)
בנובמבר 2006 התנהל פולמוס ציבורי סוער על קיום מצעד הגאווה בירושלים. מצעד הגאווה העולמי שהיה אמור להתקיים בעיר והצית את קנאי הדת בוטל באותו קיץ בגלל מלחמת לבנון השנייה. שנה אחרי הדקירה והמהומות במצעד 2005, קראו חלקים רבים בשמאל הליברלי עאלק לוותר על ירושלים לחרדים ולקנאים ולרדת לבירת החופש האמיתית שלנו- תל אביב. באותם ימים לא היה לי בלוג להיכנס בו בכל מיני מבקשי טובת ירושלים אז כתבתי טור שהתפרסם בוואלה. ברשותכם אצטט ממנו את פיסקת הסיום:

"ירושלים הייתה קשה לפני אולמרט והחרדים ותישאר קשה גם כשיעמוד בראשות העירייה אדם ליברלי ופתוח. אבל ירושלים מציבה לנו אתגר, מכאן תפתח הרעה ומכאן גם תבוא התקווה. היא חבית אבק השריפה אבל היא גם המים שיכבו את הבעירה. אולי בתל אביב הייאוש נעשה יותר נוח, כמו שכתב פעם דורון רוזנבלום, אבל מי שלא מחפש נחמה אלא תקווה אמיתית מוזמן להיאבק עליה בירושלים."

בימים האחרונים נשמעים קולות תסכול מהמחנה שלנו. טור מריר ועגום כתבה ליאה לוין, כמה תגובות בבלוג הזה ובמקומות אחרים.  כאילו באחת חזרנו להיות מיעוט נרדף בעיר בה אנחנו רוב. נכון, לא תמיד מתקבלות החלטות שהן לרוחנו. אני לרגע לא מזלזל בביקורת, גם לי יש כזו, ואת חלקה הקטן אני מרשה לעצמי לבטא בבלוג הזה.  אבל מי שחשב בתמימות שב-11.11.2008 תסתיים המערכה על צביונה של ירושלים החופשית- טעה. בתאריך הזה התחיל קרב חדש באותה מערכה, קרב אותו אנחנו יכולים לנהל מעמדות עדיפות בהרבה. שום דבר אינו מושלם, רחוק מכך, אבל את האנרגיות צריך לכוון לעשייה וליצירה ולא להפרכת נבואות זעם וריצה להגשימן.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



24 תגובות

  • מרץ 31, 2010

    יובל האחר

    הטור שלך מוצדק בהחלט. בתקופת המאבקים על מצעד הגאווה אלו שטענו שיש לוותר על המצעד בירושלים ולהתמקד בתל אביב הרגיזו אותי רק מעט פחות מההומופובים שטענו שיש לבטלו גם בירושלים וגם בתל אביב. אבל מתי באמת יעמוד בראש העירייה אדם ליברלי ופתוח? אני חושש שראש העירייה הנוכחי אינו כזה. ואני לא אומר זאת בהקשר ההחלטה לסגור את הסינמה סיטי המיועד בשבת – היא לא נראית לי כל כך נוראית (ומה הקטע עם כל ההתהדרות בכך שמדובר בתקדים? הדבר-הזה-שהיה-בקניון-מלחה-ושבטעות-קראו-לו-קולנוע היה פתוח בשבת?).

    תיקון ותהיה:
    אני מנחש שאת המרץ דווקא יש להפנות "להפרכת נבואות זעם". אולי כדאי מראש להמנע מהפרחתן (למרות שנבואות זעם ממלאות תפקיד חשוב פעמים רבות), אבל מרגע שהופרחו לחלל האוויר אפשר בהחלט להשתדל להפריך אותן.
    האם באמת דורון רוזנבלום כתב שבתל אביב הייאוש נעשה יותר נוח? לא הצלחתי למצוא את זה. אם כוונתך היתה לעשות פראפרזה על השורה "בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח" הרי שהיא נכתבה על ידי חנוך לוין (מתוך המחזה "אורזי המזוודות").

  • מרץ 31, 2010

    עמית

    א. הכל יחסי, יותר ליברלי ופתוח מקודמו.
    ב. לא מצאתי את הציטוט המדוייק, אבל למיטב זכרוני הוא כתב את זה בטור משנת 1997: "תל אביב הפכה להיות ברירת מחדל של אלו שהארץ חמקה להם מבין האצבעות. תל אביב נותרה מעיין מקום מפלט, מקום שאוהבים אותו לא בגלל מה שיש בו אלא בגלל מה שאין בו: היא לא כמו "ירושלים" והיא לא כמו "ערי הפיתוח", ואין בה את כ הדברים המזכירים לנו בבעתה הולכת וגוברת- מבחירות לבחירות ומפיגוע לפיגוע-היכן אנו חיים" (דורון רוזנבלום, "בעיר הדברים האחרונים, או: איך ירושלים הורגת את תל אביב", מוסף הארץ, 28.3.1997)

  • מרץ 31, 2010

    עכברתול

    כבוד על ההתחדשות. אגב, אתה צודק – באמת ממש כדאי לטייל קצת בעיר – יש ימבה אנשים באיזור העיר העתיקה (בערך טריליון), תענוג. תעלו לגג של ההוספיס האוסטרי, מגניב שם.
    ממילא מלא באנשים, ולמרות שמצדי יכולים לשרוף את כל הקניונים עדיין כיף לראות כלכך הרבה אנשים במקום אחד.

  • מרץ 31, 2010

    מיכל

    עמית- ראש וראשונה:תתחדש.
    שנית: לא ממש מפריע לי להפקיר את עירי- אהובתי בשלושת הרגלים לרגליהם הנאמנות של המבקרים מקצוות הארץ בד בבד עם הגירה קצרת מועד והתמסרות למסלולי הצפון והדרום.ישנם מסלולים שרגל אדם כמעט ואיננה דורכת בהם (מאחר ואני לא סגורה על אחוזי הריטינג שלך אני לא אשתף).

    ליאה לוין- קראתי הטור הממורמר שלה והתחושה שלי היתה: "מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו", במקום לתעל את המרמור והבכיינות שלה לעשייה, בניה וקידום העיר (כפי שעושים המופלאים מ-15 דקות, קרית יובל ועוד), היא שקועה בהנצחת הדימוי הרוזנבלומי. שיטוט קליל בכתבות במקומונים של ערים אחרות מגלה שאותן סוגיות שאנחנו מתמודדים עמן כאן (קווי הפרדה {אשדוד/רחובות}, חנויות פתוחות בשבת {AM PM שיינקין}הקמה של מוסדות דת תחת מוסדות חילוניים {מודיעין/רשל"צ} ועוד ועוד..) לא שאין כאן אתגרים, אבל רבאק, טורים כאלה רק מרפים את ידי העמלים.

    הרהור: איך זה שבכל העולם שכבת הסטודנטים היא שכבה אינטלקטואלית מחוללת שינויים (סורבון 68', טיייננמן 89' ועוד ועוד) ורק כאן המקסימום שהם עושים זה להתבכיין או להפגין על שכר הלימוד?? לא לי פתרונים.

  • מרץ 31, 2010

    עמית (אחר)

    מיכל – ליאה לוין היא לא הסטודנטית היחידה בעיר. היא אפילו לא מייצגת את כל הסטודנטים, ותתפלאי, אבל יש ביניהם גם כאלה שעושים לטובת העיר ולא רק מתבכיינים.

  • אפריל 1, 2010

    ערן טרבלסי

    יובל האחר,
    אתה צודק – "הדבר-הזה-שהיה-בקניון-מלחה-ושבטעות-קראו-לו-קולנוע" היה סגור בשבת, וגם במיקומו החדש – בנייני האומה – הוא סגור בשבת.

    עמית,
    יובל האחר רמז לך לתקן את המשפט האחרון בפוסט – במקום בו כתבת "הפרכת" כנראה שהתכוונת ל"הפרחת". תיקון נוסף – הארגונים שציינת נלחמים על הבית ולא נחלמים (אם כי על ירושלים אולי באמת אפשר גם להחלם).

  • אפריל 1, 2010

    Macphista

    נראה לי שיש כאן הגזמה כלשהי בתייחסות לטור של ליאה. היא בסך הכל סטודנטית, לפני סיום תואר, שכותבת את מה שרוב הסטודנטים חושבים- כן להישאר או לא להישאר. היא לא מביעה איזשהו מרמור יוצא מן הכלל שלא חלף גם בראשי או בראשם של חבריי. אנחנו כנראה באותו המקום בו היא נמצאת.
    בסוף הסמסטר הזה נסיים את הסיבה הראשונית שהביאה אותנו לירושלים. ומה הלאה? הגישה שלך מצד אחד- להמשיך להאבק על העתיד החופשי של עיר הבירה וכך גם על עתידה של המדינה, וגישתה מצד שני- לחיות חיים שלווים יותר כשכל המהומה והשנאה לא מכה בנו כבר על מפתן הדלת.
    הרוב טוענים שעדיין לא החליטו מה יעשו בסוף השנה הזו, אבל זה ברור. מקרב חברי הקרובים, כל הירושלמים נשארים וכל ה'לא ירושלמים' עוזבים, גם אלה שעוד לא בדיוק סיימו ויגיעו יום או יומיים בשבוע בסמסטר הבא. יש יוצאת מן הכלל אחת שמסיבה לא ברורה ממש קוסם לה להמשיך לתואר שני כאן ועכשיו (אני) וגם ההחלטה הזו הגיעה אחרי הרבה התלבטויות. אולי המאבק הזה שאתה מדבר עליו, עבור לא ירושלמים נראה כמאבק של מישהו אחר.

    אבל זה לא משנה, הנקודה היא שכל אחד עושה את מה שמתאים לו. יש שמוכנים לחיים של מלחמות ויש שרוצים חיים שלווים יותר. אתה לא יכול לשפוט את ליאה או את דומיה שמחליטים לעזוב לערים אחרות שמציעות הרבה יותר מירושלים, כשירושלים בעיקר לוקחת.

  • אפריל 1, 2010

    ערן טרבלסי

    machpista,
    לי דווקא יצא להכיר לא מעט סטודנטים לא ירושלמים שכן נשארו ונשארים בעיר לאחר סיום הלימודים.
    מה שמרגיז בטור של ליאה לוין זו (כרגיל) הבכיינות – היא לוקחת מקום אחד מתוך המון שפתוחים בשבת בירושלים, שרק בו (עד כמה שידוע לי) יש הפגנות, ובונה עליו את האווירה בעיר. גם לגבי המקום הספציפי הזה, צריך לזכור שהוא על המלך ג'ורג', ממש על הדרך מן השכונות החרדיות לבית הכנסת הגדול, ולכן מהווה מטרה נוחה (וזה אומר גם שהם לא באים במיוחד להפגין, אלא עוברים שם בלאו הכי ומנצלים את ההזדמנות). מבעלי המקום גם הבנתי שההפגנות הללו הן כבר זמן מה ברמה מינמלית – קבועים בודדים שקוראים קריאות במשך 15 דקות בערך והולכים.

  • אפריל 1, 2010

    ערן טרבלסי

    עמית,
    הקישור ל"בית הפתוח" לא עובד.

  • אפריל 1, 2010

    עמית

    מקפיסטה,
    לא יודע כמה את עוקבת אחרי הבלוג אבל הדבר האחרון שבא לי זה שאנשים יישארו בירושלים "כי זה חשוב". זובי על החשוב. אני רוצה שאנשים ירצו לגור פה כי זה (יהיה) המקום הכי מדהים בארץ לגור בו. שכירות זולה יותר לסטודנט תמיד תהיה בשכונה ד' בב"ש מאשר ברחביה. מקומות עבודה אטרקטיביים יותר תמיד יהיו בתל אביב. אבל החוויה כולה- איכות חיים, חינוך, נקיון וכמובן תרבות תרבות ועוד תרבות- תהיה רק כאן. אין לי בעיה עם מי שלא נשאר. לא מאשים אותם כי כרגע המוצר לא מי יודע כמה. אמנם יש פער גדול בין הדימוי השלילי מאוד של העיר ובין המציאות בפועל, אבל עדיין העיר לא במצב שהייתי רוצה לראות אותה. נקעה נפשנו מהבכיינות, מהמרירות, מההספדים ומההצדקות שמי שחושב על עזיבת העיר / עוזב אותה בפועל משמיע.
    יש לי כמובן מה להגיד למי שבוחר בחיים "שלווים" בלי מאבקים- הדמוגרפיה הרי תעשה את שלה ורצח ההומואים הראשון בישראל לא היה בירושלים האפלה, יש לי מה להגיד למי שבוחר ביישובים קהילתיים הומוגניים ומשעממים- בהצלחה. אבל זה בסדר- מי שלא רוצה להיאבק לא חייב, ואני בטח לא רוצה שאנשים יגורו פה כי זה מאחז בלב השומרון שחשוב לגור בו. רק שיחסכו מאיתנו את ההסברים הלא מלומדים ואת כל הבבל"ת על "מה נהיה מהעיר הזו".

  • אפריל 1, 2010

    העלמה עפרונית

    אבל עמית, זו לא שאלה של מקומות עבודה אטרקטיבים *יותר*, זו שאלה של מקומות עבודה – נקודה. מתוך שלל המשרדים שפניתי אליהם בחודש האחרון, רק מעטים מהם יושבים בירושלים (חריגים לכך הם, כמובן, משרדי המגזר הציבורי). אני אוהבת את ירושלים, רוצה לחזור לגור בעיר, יודעת שארוויח מעט פחות במשרד ירושלמי מאשר במקבילו התל אביבי (ומצד שני, יודעת גם שככל הנראה הוצאות שכר הדירה שלי יהיו נמוכות יותר, כך שזה מתקזז), ועדיין אין לי יותר מדי אופציות לשחק איתן במגרש הזה.

  • אפריל 1, 2010

    עמית

    לא מסכים איתך, עלמה יקרה. מרבית הרפרנטים באגף תקציבים באוצר לא מתגוררים בעיר, עובדי סטודיו האנימציה של JVP לא גרים בעיר. בשני המקומות רוב העובדים מעדיפים למלא מכוניות ולצאת יחד מתל אביב. התעסוקה בירושלים, הדיור לא במעלה אדומים אלא הרבה יותר יקר ולמרות זאת- האנשים האלו מעדיפים לא לגור פה. משמע- יש סיבות אחרות: נגישות, מרחב ציבורי, ניקיון, איכות חיים, חיי לילה, פתיחות חברתית ועוד כל מיני גורמים שקשה לנהל אותם.
    יכול להיות שתמצאי משרד מצוין בתל אביב אבל בסופו של יום הייתי רוצה שתעדיפי ליומם ברכבת מהירה לתל אביב ולחזור לכאן כי פה נמצאים הדברים שאת צריכה בחיים.

  • אפריל 2, 2010

    יאיר

    עמית – האם אתה מנסה לומר שיש בירושלים שפע של תעסוקה (במקצועות חופשיים או "יצירתיים" כמו שקוראים להם)? נדמה לי שזה לא המצב. מסכים אתך שחשוב להפוך את העיר למקום שממש טוב לחיות בו (לטובת פקידי האוצר, האנימטורים של JVP, וגם כל היתר), אבל צריך איזון בין תעסוקה למגורים ולמרחב הציבורי. הדיור כאן יקר יחסית – אבל אנשים יהיו מוכנים לשלם את המחיר – אם יהיה להם מרחב ציבורי נאות (חיי לילה, חיי יום, ניקיון, נגישות למרכזי הפעילות והכל) אבל *גם תעסוקה*. מקום שאנשים גרים בו בגלל איכות החיים, ומיוממים לת"א לתעסוקה – זה מודיעין.

    וחוצמזה – יש את הכלכלה – בשביל לפתח את המרחב הציבורי על כל מרכיביו, צריך כסף. בשביל שהעיר תרוויח כסף היא צריכה עסקים – כלומר תעסוקה.

  • אפריל 2, 2010

    עמית (אחר)

    עמית, "איכות חיים, חינוך, נקיון וכמובן תרבות תרבות ועוד תרבות" הם דברים טובים וחשובים, אבל כמה מכל זה מתקיים בפועל בעיר ביחס לערי גוש דן? וחשוב מכך – מה המגמה: האם יהיה לנו יותר מכל זה או פחות? האם ירושלים תצליח להדביק את הפער מערים כמו חולון או ראשון לציון (שלא לומר רעננה או תל אביב) או שתישאר תקועה מאחור עם הלכלוך והחינוך הממלכתי המצטמק?

    אתה כבר מכיר אותי וירטואלית מספיק זמן כדי לדעת שאני לא מהמתבכיינים, אבל מי שמגיע לירושלים באופן זמני ורואה את המצב כיום ולא בעוד 5 או 10 שנים, לא בטוח שירצה להישאר ולהיות זה ש"על גבו" יתקיים השינוי המיוחל, אם בכלל. הוא רוצה את הדברים עכשיו. הוא רוצה איכות חיים ולא מלחמה בלתי פוסקת למען אותה איכות חיים. הוא רוצה להרגיש בטוח.

    מה שדרוש לדעתי זה ערך מוסף. משהו שיש בירושלים ואין בשום מקום אחר בארץ (ואם שואלים אותי יש הרבה, אבל מי שואל אותי). צריך לייצר "גאוות יחידה" שתגרום לאותם סטודנטים ואחרים אשר זה מקרוב באו להרגיש שייכות ורצון לתת לעיר בלי לצפות לתמורה מיידית, כי תמורה מיידית כנראה לא תהיה. אני בהחלט מסכים אתך שלא צריך לגור כאן רק "כי זה חשוב", אבל לנסות להתחרות בערי המרכז במשחק שלהן נראה לי חסר סיכוי כרגע. ירושלים כיום היא לא עיר למי שמחפש את הנוחות אלא למי שרוצה להיות שותף לְשינוי, ולא מדובר בסבל חלילה אלא בסוג אחר של איכות חיים – איכות חיים "ערכית" – שמשום מה נוטים להתעלם ממנה בשנים האחרונות כשמשקללים את מקום המגורים המועדף, לפחות ב"דה מרקר" ודומיו.

  • אפריל 2, 2010

    העלמה עפרונית

    עמית, אתה ברצינות ממליץ על יוממות כעל אופציה שתורמת לאיכות חיים? העובדה שהרפרנטים של משרד האוצר בוחרים באפשרות הזו, רק מעידה עד כמה תפיסות העולם שלי ושלהם שונות. וחוץ מזה, מתי פתחו את הרכבת מהירה מירושלים לתל אביב?

  • אפריל 2, 2010

    ערן טרבלסי

    עמית אחר,
    כמו שקרה כבר בלא מעט מקרים, אנחנו מסכימים.

  • אפריל 2, 2010

    ערן טרבלסי

    עוד משהו – במיוחד חשובה הפסקה האחרונה שכתב עמית האחר. חלק מהעניין הוא מהם סוגי האוכלוסיה שאנחנו רוצים למשוך לעיר. אילו הייתי רוצה שירושלים תהיה כמו ראשון-לציון כבר הייתי גר בראשון-לציון. אני ממש (אבל ממש) לא רוצה שהיא תהיה כמו ראשון-לציון, ולשמחתי היא מאוד רחוקה מכך וזו אחת הסיבות שאני אוהב אותה.

  • אפריל 2, 2010

    עמית (אחר)

    בדברים מסויימים דווקא הייתי רוצה שירושלים תדמה יותר לראשון, למשל בדגש שמושם על טיפוח הסביבה והניקיון או באפשרויות הבילוי השונות (כן, גם לנו מגיע לונה פארק!). בדברים אחרים אני מעדיף את ירושלים ללא כל ספק (על איקאה הייתי מוותר). הסיבה שהבאתי את ראשל"צ כדוגמה היא ההתפתחות העצומה שהעיר הזאת עברה בשנים האחרונות מפרבר שינה למרכז חשוב, גם אם לא בדיוק לטעמי, ולמקום שמושך אליו יותר ויותר אוכלוסיות. כך גם לגבי חולון וערים נוספות. ירושלים לצערי עשתה באותו זמן את הדרך ההפוכה, או התקדמה מעט מאוד בהפיכתה לאלטרנטיבה רצויה למגורים במרכז.

  • אפריל 2, 2010

    ערן טרבלסי

    אין לי בעיה לקחת דוגמא ממקומות אחרים כמו חולון ובת-ים (או ברלין), אבל לא מראשון, אפילו לא בקצב ההתפתחות (לירושלים קצב כזה עלול להיות הרסני לדעתי).

    אולי אפשר לאמץ את אחד הרעיונות לאירועי מוסיקה שמוצעים כאן:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,47749,.aspx
    השאלה איפה. חשבתי על גן המלך, אבל לא נראה לי שזה יעבוד שם…

  • אפריל 2, 2010

    עמית

    אני לא מזלזל בתעסוקה וברור שזה קריטי לעיר שיהיו פה מקומות עבודה מגוונים עבור אקדמאים. אבל בואו לא נסמוך רק על זה כי כאמור יש מספיק אנשים שירושלים היא מקום העבודה שלהם והם לא גרים במקום זו יותר.
    בדקתי פעם קבוצה של חברים שעברו לתל אביב- כמעט אף אחד מהם לא עובד בתל אביב אלא במטרופולין. למה הם גרים בתל אביב? מרחב ציבורי, אוירה, נגישות. הם לא חושבים לעבור לנתניה או ראש העין רק בגלל ששם הם עובדים. מה גם שבמקצועות היי טק וכו' היום אתה עובד במקום אחד, מחר הוא נסגר / נרכש ועוברים לעבוד במקום אחר.
    הרכבת המהירה- קצת אחרי הרכבת הקלה, בשנות כלב.
    עלמה- לא שולח אותך ליומם בכיף אבל לפעמים זו אופציה.

    בשאלת הדיור צריך לעשות דברים:
    א. להשפיע על השוק בהורדת מחירים ( הגדלת היצע, רגולציה וכו')
    ב. להעלות את שווי המוצר- כמו שיאיר אמר, אנשים ישלמו יותר כדי לגור במקום איכותי.
    ג. להעלות את יכולת ההשתכרות של קהל היעד, קרי, עוד משרוץ מכניסות.

    בקיצור, אני לא אומר שלא צריך פה תעסוקה ובואו נשקיע במסיבות רחוב וגינות ציבוריות, ממש לא. אבל אני חושב שהפתרון להגירה הוא רב ממדי. וכמי שמתעסק 100% מזמנו בדיור- זה גם לא רק דיור.

  • אפריל 2, 2010

    Macphista

    (מגיבה באיחור אחרי ימי חיפוש אחר פקקים בצפון. והמסקנה היא- פיקציה! הצפון לא פקוק בכלל (מלבד התור לכנאפה של אל מוכתר בנצרת). בחדשות משקרים וממציאים פקקים כדי שמטיילי עם ישראל לא יגיעו ויבאסו את משפחות העיתונאים הנופשים)
    עמית- קוראת גם קוראת. לא אחזור על כל הדברים שכבר נכתבו כאן ובכל זאת: אתה והקולגות שלך עובדים על שיפור המצב בעיר? תבורכו, אבל אל תשפטו אחרים על בחירות שונות (וקניונים… צריך עוד קניונים…)

  • אפריל 4, 2010

    עמית

    נסיכה קפואה- יש לי עדויות חיות של אנשים שהיו בתוך התופת ושרדו כדי לספר על הפקקים. לא יקום ולא יהיה.

  • אפריל 11, 2010

    בן

    מישהו מוכן להסביר לי את ההחלטה לבטל את מוניות השירות לת"א?!
    זה בחסות החרדים בשל הנסיעות בשבת? (האופציה היחידה לחסרי רכב פרטי)
    או שאולי בחסות המונופול של אגד?

    העירייה מקשה לנהל פה חיים נורמלים!
    http://www.atzuma.co.il/sherut4us/0/4/

  • אפריל 12, 2010

    עמית (אחר)

    לא מבטלים את מוניות השירות אלא את התחנה ברחוב הרב קוק. הפעם דווקא אין קשר לחרדים (פרט ללב לבייב שקנה את הקרקע ברח' הרב קוק).