תצביעו

בקשה מערביי מזרח ירושלים: אני יודע שקצת מוקדם לדבר על זה אבל בשנת 2013 ייערכו בחירות למועצת העיר ירושלים. בקשה אחת לי אליכם: תצביעו. אני מבין לגמרי למה לא תשתתפו לעולם בבחירות לכנסת ישראל. זה בסדר. אבל כל עוד תימנעו מהצבעה למועצת העיר ירושלים תמשיכו להיות שקופים. גם אם עיריית ירושלים עושה מאמצים כנים לסגור פער של 40 שנה בתכנון, תשתיות, מוסדות ציבור ועוד- בשביל ממשלת ישראל אתם עדיין שקופים ושם נמצא הכסף הגדול. עירייה ענייה כמו עיריית ירושלים לא תסגור את הפערים האלו במשאביה המדולדלים. תצביעו ואז נראה מישהו מתעלם מהצורך שלכם בטיפות חלב. תהיו חברים בוועדות בהן מאשרים פרויקטים ליהודים בלב השכונות שלכם. תבהירו לציבור הישראלי שאין אמצע: אם ירושלים מאוחדת- אז שידעו שהכל כלול, גם 260,000 ערבים שמצביעים ומשתתפים במשחק. כבר 43 שנה שאנחנו אוכלים את העוגה בלי לחשב את הקלוריות והכולסטרול. אם החרדים, כולה 20% מהעיר, הצליחו משך 10 שנים להחזיק את העירייה בנקודה רגישה ובמשך 5 שנים נוספות להמליך ראש עיר שלהם- אין סיבה ששליש מתושבי העיר לא יכניס 7-8 חברים למועצה, גם אם לא כולם אצלכם יבואו להצביע.

אגב, זו לא פנטזיה שלי אלא הערכה ששמעתי כבר בכמה מקומות- ערביי מזרח ירושלים ילכו להצביע רק ברגע שיהיה להם סיכוי ממשי לנצח. לא מועמד במקום לא-ריאלי במרצ אלא ממש סיכוי להשפיע. התקדים: החרמת חמאס את הבחירות לרש"פ בפעם הראשונה והשתתפותו רק לאחר שהיה ברור לו שיש סיכוי טוב לנצח וכך היה. תרחיש בלהות בעיני. עם מלחמות היהודים- עוד אפשר לראות כאן ראש עיר פלסטיני, תומך חמאס, כפי שרוב האוכלוסייה במזרח העיר. נחיה ונראה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



13 תגובות

  • ינואר 20, 2010

    עמית (אחר)

    אתה בטוח שזה רעיון כל כך טוב? ממתי הח"כים הערביים דואגים לענייני רווחה במגזר? למה שבמועצת העיר ירושלים זה יהיה אחרת? אתה באמת רוצה להפוך את מועצת העיר לזירת התנגחות מדינית בלתי פוסקת?

    לגבי התיישבות יהודית בלב השכונות הערביות אני מסכים איתך, אבל למה הבוס שלך לא עושה משהו בנידון? הגיע הזמן שברקת יפסיק ללקק לאלה שממילא לא שמים עליו ויתחיל לייצג את הציבור השפוי בעיר שכן הצביע לו.

  • ינואר 20, 2010

    עמית (אחר)

    ואגב, ככל הידוע לי תושבי מזרח ירושלים בכלל לא יכולים להצביע לכנסת.

  • ינואר 21, 2010

    עמית

    א. לא אמרתי שזה רעיון טוב, אבל אם זו אכן עיר מאוחדת- אז שתהיה דמוקרטיה ומועצת עיר שמייצגת את כולם.
    ב. הם לא יכולים להצביע לכנסת. אמת.

  • ינואר 22, 2010

    ברק

    עמית, בכמה שנים שאני קורא כאן בעניין רב, זה הפוסט הכי מעליב שקראתי, והוא מעליב בכמה רמות. הוא מעליב כי הוא אינו מדויק עובדתית, אתה לא צריך "להבין" למה ערביי מזרח ירושלים לא מצביעים לכנסת (הם פשוט לא יכולים), והוא מעליב בחוסר ההבנה שלך למה ערביי מזרח ירושלים אינם מצביעים לעירית ירושלים (כי בעשותם כך לשיטתם הם מכירים בריבונות ישראל עליהם והם אינם מכירים בה, מה גם שסגן הערייה כבר הודה שעל חלק לא קטן מהם העיר כבר ויתרה והפסיקה לספק להם שירותים עירוניים), ה-"הבנה" שלך לגבי המישור הכלל ארצי היא זו שתופסת למעשה במישור המקומי לגבי אותם תושבי מזרח ירושלים. לבסוף, הפוסט גם מעליב בעובדה שהרצון שלך להצבעה שלהם אינו "מאהבת מרדכי אלא משנאת המן", כלומר שנאת חרדים (אם ערביי מזרח ירושלים יצביעו הכוח היחסי של החרדים יקטן, הכח הערבי יהיה גם הוא יחסית קטן, ויאפשר לרוב החילוני להמשיך לשלוט, ואפילו בצורה פרדוקסלית יאחד כוחות במגזר היהודי). בלי קשר לדעות פוליטיות (מה נכון ומה לא) זהו פוסט מעליב את האינטלגנציה שלי כקורא. אם אתה באמת מבין את כל הסיבות שמניתי, אז תסביר מדוע בכל זאת אתה חושב שהם צריכים להצביע, ואיך ההצבעה שלהם לא תחשב כקבלת הריבונות הישראלית במזרח העיר ירושלים.

  • ינואר 22, 2010

    ערן טרבלסי

    ברק,
    עד כמה שידוע לי ערביי העיר מהווים כ-35% מתושביה, והחרדים – כ-23% (מסך כ ל תושבי העיר). כלומר, יחד הם מהווים קרוב ל-60%. וגם אם אחוז ההצבעה הערבי יהיה נמוך יחסית (ולדעתי אם להצביע יהפוך להיות לגיטימי אצלם, הוא לא יהיה כל-כך נמוך), עדיין יכול לאזן אותו אחוז ההצבעה החרדי הגבוה יחסית. אז לאיזה רוב חילוני-יהודי אתה מתכוון בדיוק?

    לגבי הלגיטימיות – מדוע להצביע נותן יותר לגיטימציה מהחזקת תעודת-זהות כחולה, ומן הנכונות להשתמש בה במקרים שבהם היא מאפשרת יתרונות מסויימים (ביטוח לאומי, חופש תנועה גדול יותר וכו'. לא שהיתרונות הללו מספיקים מבחינת ההתייחסות של מדינת-ישראל, אבל התושבים אכן מוכנים להשתמש בהם כשהם יכולים)?

  • ינואר 23, 2010

    יובל האחר

    "גם אם עיריית ירושלים עושה מאמצים כנים לסגור פער של 40 שנה בתכנון, תשתיות, מוסדות ציבור ועוד" – והיא כמובן לא. עוד ועוד בתים של לא-יהודים נהרסים במזרח העיר ותכניות בניה ללא-יהודים לא מאושרות (מה שכמובן מאפשר את הרס הבתים) בעוד בניה לא חוקית של יהודים במזרח העיר זוכה להגנה מראש העיריה בעצמו: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1144426.html

  • ינואר 23, 2010

    אלי א.

    כמה הערות:

    לעמית האחר, הטענה שחברי הכנסת הערבים לא דואגים לרווחת המגזר שלהם היא במילים עדינות, "לא אמת", ונאמרת בעיקר על ידי טיפוסים כמו דני דנון ואופיר אקוניס. להלן מספר דוגמאות מהכנסות האחרונות, יש כמובן עוד.

    דיון על שגיאות כתיב בספרי לימוד בערבית

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/chinuch/2009-12-08.html

    דיון על אלימות במערכת החינוך

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/chinuch/2009-11-30.html

    דיון על שלילת דמי אבטלה

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/avoda/2009-07-27-01.html

    זכאות לקצבה של ילדים עם אוטיזם

    http://www.knesset.gov.il/protocols/heb/protocol_search.aspx

    מלבד זאת, יש להבין את הסיטואטציה החברתית המיוחדת שלהם. בעוד חברי כנסת מקדימה, הספספלים האחרונים של הליכוד (דנון ושות') הם שליחי ציבור ללא ציבור, חברי הכנסת הערבים מייצגים קהילות קטנות יחסית ולכן הם הרבה יותר נגישים ועסוקים. בוא נגיד שהם מייצגים הרבה יותר אנשים באופן ישיר מאשר ניצן הורוביץ ויוחנן פלסנר.

    באופן כללי בנוגע לבחירות במזרח העיר: בשנות ה-70 כמדומני הייתה יזמה כזו של חנא סניורה, עיתונאי וחוקר פלסטיני, להקים רשימה כזו. שני רכביו הוצתו והוא ירד מהרעיון. אני לא מבין בזה מספיק, אבל אם אני צריך להעריך על רגל אחת, החברה במזרח העיר כל כך מרוסקת, שצעד מהפכני כמו הצבעה בבחירות לעירייה היא חלום באספמיא. עם זאת, מי יודע מה יקרה אחרי האינתיפאדה הבאה?
    מי שזה מעניין אותו כדאי לו לקרוא את "כיכר השוק ריקה" של הלל כהן, גם ספר מרתק וגם יש בו הרבה חומר לדיון הזה.
    אה ואני מצטרף ליובל האחר, לא הייתי קורה לזה "מאמצים כנים" הייתי קורא לזה "מאמצים להיראות הרבה יותר טוב באמצעות שיפורים קלים ושיחות עם התושבים אך השארת המצב הקיים על כנו באופן בסיסי".

  • ינואר 23, 2010

    ברק

    ערן,

    לגבי שאלתך הראשונה, היום, כאשר הערבים לא מצביעים והחרדים מצביעים ביחס גבוה להחילונים מצביעים ביחס יחסית נמוך (ביחס לחרדים) אזי מן הסתם הכח היחסי של החרדים גדול יותר משר הכח האלקטורלי האמיתי שלהם וזה נותן להם עדיפות. אם גם הערבים יצביעו אזי הכח היחסי של החרדים יורד, מכיוון שהעררבים גם יהיו בעלי כח אלקטורלי יחסית קטן, אזי הכח החילוני יהיה הכח המוביל (והוא יחבור או לערבים או לחרדים בקואלציה למשל, אבל הוא יהיה המוביל). בנוסף, במצב כזה יהיו קריאות לאחדות יהודית של המחנות היהודים.

    לגבי העניין השני, ראשית איני בא לייצג את ערביי מזרח ירושלים, אני אוכל לומר את דעתי כמו שאני מבין אותה. מה שציינת (חופש תנועה מורחב, אפשרות תעסוקה, ביטוח לאומי) הם חלק מחיי היום-יום, והם במידה מסוימת נכפו ללא בחירה על תושבי מזרח העיר. למשל, ביטוח לאומי. אדם שעובד מחויב לשלם ביטוח לאומי לפי חוקי מדינת ישראל, וזה עניין שנכפה גם עליהם, ולכן כביכול יש להם זכות לדרוש דמי ביטוח לאומי, כי אלו כספים שהם שילמו כמס. לגבי חופש תנועה, האם אתה מצפה מהם לא לנוע? חופש התנועה נותן להם יתרון רק ביחס לפלסטינאים תושבי יהודה ושומרון (שהכניסה של האחרונים לירושלים אסורה בעיקרון) ואינני מוצא כל קשר בין היכולת של ערבי מזרח ירושלים לחופש תנועה להכרתם או אי הכרתם בריבונות ישראל עליהם. בעיקרון הם אמורים לנהל שגרת חיים מסוימת בתוך הריבונות הישראלית שנכפתה עליהם, אין זה אומר אבל שהם מרוצים ממנה או אפילו מכירים בה כלגיטימית.
    בנוסף, כמו שעמית כתב כאן יש להם דווקא אינטרס למלא את עירית העיר בנציגים שלהם ככל שהם יכולים, העובדה שהם בוחרים לא לעשות זאת מראה שהם אינם מכירים בריבונות הזאת. הצבעה פירושה שהם משתתפים בשלטון, שהם חלק ממנו, שהם אחראים על קבלת ההחלטות (גם אם הם באופוזציה), ושהם מקבלים את עול השלטון עליהם מרצון (מבחירה ובבחירה!), אך מכיוון שהם אינם מקבלים את ריבונות ישראל עליהם הם אינם מצביאים.
    אגב, גם בקרב ערביי ישראל (אזרחות מלאה) יש הקוראים להחרים את הבחירות מאותה הסיבה, אך זה מיעוט קיצוני להבנתי וללא תופעה נרחבת. ערביי ישראל בעיקרון מקבלים את הריבונות הישראלית עליהם, למרות שהם אולי מתנגדים לחלק היהודי בתוך הגדרת המדינה.

  • ינואר 23, 2010

    ערן טרבלסי

    ברק,
    השאלה הראשונה שלי נבעה מן השימוש שלך במונח "רוב חילוני" ביחס לכלל אוכלוסיית העיר. אני מסכים שבמצב שבו ערביי מזרח העיר ילכו להצביע תהיינה קריאות לאחדות של המחנות היהודים, אך אני חושש שבמקרה כזה האחדות לכאורה תיטה מאוד לצד החרדי ו/או לצד הימני, שעד כמה שאני יודע לשניהם עמית מתנגד.

    לגבי הריבונות – התייחסת לשימוש שנעשה בתעודת הזהות הכחולה, אך לא לעצם ההחזקה בה. תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שפלגים חרדיים קיצוניים (בעיקר נטורי קרתא) אינם מחזיקים בתעודה כחולה, אלא בתעודת תושב בלבד. גם ערביי מזרח העיר יכולים לוותר על אזרחותם, ובכך לכפור בריבונות הישראלית.
    כך או אחרת, אני גם לא בטוח אם ההימנעות מהצבעה היא רק מסיבות עקרוניות או גם בגלל החשש מפני מצב בו הם חוזרים לריבונות פלסטינית (אבל זה וויכוח ישן).

    מה שכן, בעקבות מה שכתבת על ערביי ישראל, חשבתי על הערה נוספת לעמית – כפי שברק כתב, ערביי ישראל מצביעים ברובם, אך זה לא משפר את מצבם מי יודע מה, אפילו לא את מצבם של הדרוזים (שגם מצביעים וגם מביעים ברובם הזדהות עם מדינת-ישראל). נכון שגם לנבחרים עצמם יש חלק בבעיה, אבל זה רק מחדד את מה שכתב עמית האחר לגבי זירת ההתנגחויות שלא תוביל לשום שיפור במצבם של תושבי מזרח העיר (שוב, כמו שקורה בכנסת).

  • ינואר 23, 2010

    ברק

    ערן,
    אם ערבי ממזרח ירושלים יוותר על תעודת הזהות הכחולה שלו (שעבורו היא לא אזרחות מלאה אלא רק תושבות קבע בירושלים עצמה) הוא יאלץ להפסיק להתגורר בירושלים בכלל, כלומר לעזוב את ביתו.יתרה מזאת, כמדומני אם הוכח שערבי ממזרח ירושלים הוכח שמרכז חייו אינם ירושלים (אלא עבר למקום אחר) תושבות הקבע שלו תשלל לחלוטין, מיותר לציין שהם לא יכולים לעבור (למשל) לתל אביב.
    אני חושב שזה מסביר מדוע הוא לא יוותר עליה.

  • ינואר 23, 2010

    החיידק

    ערביי ירושלים ויתרו על הישראליות שלהם אחרי שהישראליות ויתרה עליהם קודם לכן. הפוסט הזה, נראה כמו שיעור ראשון באזרחות לתושבים הערבים של ירושלים. אני לא הייתי מרחיק עד כדי כך בזלזול במודעותם הפוליטית. להיפך – את שיעור האזרחות הזה הייתי מעביר דווקא לנו. מכיון שלדעתי, הם מבינים טוב מאוד את ההשלכות היומיומיות ואת הקשיים הנגרמים להם עקב אי הצבעתם בבחירות המקומיות.
    בטיעוני תושבי מזרח העיר צריך להתבונן בסאב-טקסט. כל טענה בדבר שיפור תשתיות ושירותים, היא קודם כל טענה לסיום הכיבוש. הנתק בניהול העיר שמביא לפערים עצומים בין מזרחה ומערבה הוא אמירה פוליטית שתצדיק היפרדות מהריבונות הישראלית בתחומיהם. ככל שהנתק יהיה גדול יותר, מדינת ישראל והעירייה יצטרכו להשקיע משאבים גדולים עוד יותר, כדי לנסות ולשלוט שם דה-פקטו. החוסר במשאבים כאלו, תגרום במאוחר לישראל לעמוד חסרת אונים מול התוהו הזה ויגרום לזירוז הסתלקותה משם.

    ערן,
    שימוש בשירותים ובהטבות שמעניק השלטון, אינה בהכרח הכרה בריבונותו. הציבור במזרח העיר מיישר קו עם ההיתר של הממסד הפלסטיני שמאפשר לו שימוש במשאבים של "שלטונות הכיבוש" כחלק ממדיניות ההישרדות וההיצמדות לאדמה בכל מחיר. זכות זו וזכות ההצבעה ניתנות להם, והם בוחרים לקחת או לא לקחת אותם, על פי מה שמשרת טוב יותר את האינטרסים הפוליטיים שלהם. כנראה שהיעד של נטורי קרתא (שהם מיעוט קטן וקיצוני ולא ניתן להשוותו בשום אופן לאוכלוסייה של רבע מיליון איש) הוא בעיקרו הצהרתי והפגנתי, וכדי לחדד את האמירה, אינם לוקחים שום חלק בזכויות הניתנות להם.

    בעניין "המאמצים הכנים". המאמצים שעמית מדבר עליהם הם בתחום תכנון התשתיות הפיזיות ומוסדות הציבור, הרבה יותר מאשר תכנון עירוני מקיף הכולל גם את שאלות הדיור וכיווני והתפתחות עתידיים, שבהם לא עוסקים. העירייה, באופן מובן, לא תשקיע הרבה מאמצים בשאלות הגדולות שאינן תחת שליטתה. גם התרחבותה של ירושלים מעבר לכל פרופורציות בשנות ה-70, היתה בניגוד מוחלט לעמדתה של העירייה. הבעיות הם ממשלתיות וגם הפתרונות הם באחריותה של הממשלה. במקרה הזה, צריך לדון כל גורם שלטוני בנפרד. לצערי, התוצאות של המאמצים יהיו הצלחות חלקיות או כשלון, כל עוד תמשך המדיניות הסותרת של ממשלות ישראל בעניין ירושלים.

    שבוע טוב.

  • ינואר 23, 2010

    ברק

    אדון חיידק,
    דווקא איני מסכים איתך. מדיניות אי ההשקעה בתשתית במזרח ירושלים היא לא תולדה של אי המוערבות הפוליטית המכוונת של ערביי מזרח ירושלים, אלא תוצאה של מדיניות ישראלית שמטרתה הרחקתם מן העיר. כך למשל כשלא ניתנו היתרים לבנייה (על ידי אי יצירת תוכנית מתאר) זה גרם בפועל לכך שלתושבים רבים במזרח ירושלים לא נותרה ברירה והם עברו לשטחי הראשות (א-ראם, אבו-דיס). למעשה, בצורה מקומית ופרטית מקודמות יוזמות של יצירת תוכנית מתאר במזרח ירושלים על ידי ועדי התושבים עצמם (למשל בג'בל מוכבר וצור באחר), תוכניות שמיותר לציין נדחות בועדות התכנון השונות. תוכניות המתאר הפרטיות הללו מראות רצון לייצר מצב תחוקתי לבעיות התשתית תוך זה שלא ניתנת "לגיטמציה" לשלטון על ידי השתתפות בבחירות.
    גם הקמת עוטף ירושלים בשנים האחרונות יוצרת מצב של הרחקה כאשר כמה עשרות אלפים מתושבי העיר לשעבר "נזרקו" בפועל אל מחוץ לגבולות העיר (כפר עקוב כדוגמא) במהלך חד צדדי של הריבון בשטח. התושבים שמחוץ לגדר איבדו למעשה את כל השירותים העירוניים מירושלים שהם תושבים שלה – מאיסוף זבל ועד בתי חולים. זוהי אינה תולדה של מחשבה פוליטית פלסטינאית שמטרתה אי יכולת משילות ישראלית, אלא מדיניות ישראלית גרידא.
    אני אמנם מוכן לקבל את הטענה שהפלסטינאים עושים שימוש במצבם העגום בכדי לייצר רווחים פולטיים, אבל איני מסכים שהוא בהכרח המקור לחוסר ההצבעה שלהם. לראיה ניתן להביא את ערביי ישראל האזרחים שגם מצבם התשתיתי-חברתי-כלכלי קשה והם ברובם אינם בוחרים באי-הצבעה (כלומר בהתנתקות מן השלטון). בראייתי, ערביי מזרח ירושלים אינם מצביעים כמחאה על הריבונות שנכפתה עליהם לטענתם.

  • ינואר 24, 2010

    עמית

    פוסט מעליב: לא הייתי נסחף.
    א. הצבעה=הכרה בריבונות? לא בהכרח. גם ככה יש נתק מסוים בין הפלסטינים במזרח העיר ובין שאר יהודה ושומרון. מירון בנבנישתי כתב בשבת האחרון שישראל פיצלה את החברה הפלסטינית לחמש קבוצות: ערביי ישראל, יהודה ושומרון, עזה, מזרח ירושלים והפליטים. המעמד שלהם שונה בפועל- למה שלא ירוויחו מזה משהו?
    ב. אהבת מרדכי/ שנאת המן: עם החרדים נדע להסתדר פה. לא צריך את הערבים בשביל זה. נתתי את הקייס החרדי כדוגמה לפוטנציאל של התאגדות ערבית בבחירות.
    ג. מאמצים כנים/ לא כנים: הם לא מושלמים אבל רבים יותר, כולל קידום פתרון כולל לנושא הבניה והתשתיות במזרח העיר וצמצום פער של 1000 כיתות לימוד חסרות.