זה רק לא ספורט

1.נפתח בגילוי נאות- יש קירבה משפחתית רחוקה ביני ובין סמי בכר. אפשר שלא לאהוב את השיפוט שלו אפשר גם לצרף את זה לחשדות בהן הוא כרגע לא מואשם (השקעה בבנק פנאן) ולתפור יופי של קונפסירציה על האליפות שהלכה לאיבוד ב-2007. זה פשוט לא נכון. מאיר טפירו יצא באותו משחק גמר שלא נגמר בחמש עבירות בסביבות 3 וחצי דקות לסיום המשחק, כתוצאה משתי שריקות גרועות של בכר. אלו העובדות. מי שרוצה להוכיח קשר בין ההרחקה של טפירו ובין הפסד המשחק יצטרך לעבוד קצת יותר קשה מזה. דקה וחצי לסיום עוד הובילה הפועל בחמש נקודות הפרש על מכבי והכדור היה בידיים אדומות. אם זה לא מצב אידיאלי לקחת משחק גמר- אני לא יודע מצב אידיאלי מהו. לא הייתה שם קונספירציה ולא נעליים אלא רצף של החלטות גרועות במשך דקה וחצי, כולל הפקרת הכדור בידיו הרשלניות של הוראס ג'נקינס ואי סגירה לריבאונד בזריקה האחרונה. תמיד נחמד לומר שהשופטים אשמים ואם אפשר להגיד שהמשחק היה מכור זה בכלל אחלה אבל האחריות על ההפסד הכואב הזה היא שלנו ורק שלנו.

כל זה כמובן לא פוטר את איגוד הכדורסל ומנהלת הליגה מלקיחת אחריות מלאה על פרשת פנאן עד לטיהור האורוות בכדורסל הישראלי. אין ערך למשחקים המשוחקים כיום, אין ערך לשריקות של השופטים ואין ערך לכסף המושקע מצד צופים ומצד בעלי הקבוצות כל עוד יש עננה מעל טוהר המשחקים. שמעתי את שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל, מתראיין בגלי צה"ל אתמול בבוקר. זה היה ראיון של פקיד אפור שבסך הכל רוצה להעביר את המשמרת בשלום ולא להתמודד עם האתגרים שמחייבים תגובה נמרצת. כל עוד אין חקירה מקיפה- הכל חארטה. שמעון מזרחי יכול לטעון עד מחר בבוקר שהוא לא ידע דבר על פרשת פנאן. המסקנה היא שהוא צריך ללכת הביתה ועכשיו ולהיות מושעה מכל תפקיד ניהולי בכדורסל הישראלי. אם אכן לא ידע מה קורה מתחת לאף שלו, במועדון שהוא עומד בראשו כבר יותר משלושים שנה ומה עושה מנהל הקבוצה המוסר שלו- זה כשל ניהולי חמור, שישים את המפתחות על השולחן ויילך. קל וחומר אם הוא משקר לציבור, ידע ושתק.

2. מזל שקווין פינקני היה פצוע אתמול למשחק של הפועל בליטא נגד שאולאי המקומית. אחרת לא היינו זוכים לראות מה ברנדון האנטר מסוגל לעשות, ומסתבר שזה לא מעט. מזל כי אחרת זה היהנגמר בעוד הדחה מכאיבה, כמו לפני עשרה ימים בהדחה מהגביע.

3. אני מאחל לבית"ר שתהפוך להיות מועדון כדורגל, פעם אחת בחיים שלה. זה האתגר הכי גדול של איציק קורנפיין. להפוך את בית"ר ירושלים למועדון כדורגל. לא תפאורה לפריק שואו של מיליארדר אקצנטרי אלא מועדון של ממש, עם מבנה ניהולי מסודר, עם היררכיה, מועדון שמנוהל  על ידי הנהלה ולא מתנהל על ידי האוהדים והתקשורת. מועדון עם קשרי קהילה מבוססים, מערך שיווק ויחסי ציבור, מועדון עם תשתית של אוהדים שנשארת גם בימים גשומים, גם בעונות שבהן לא רצים לאליפות. כמו העונה. מועדון עם תרבות של ספורט, שמכבד את העבר שלו, שהרוב הדומם של אוהדיו אינו חושש לומר את דברו וששחקנים בו לא צריכים למדוד את התבטאויתיהם בתקשורת ביחס לקבוצה העבריינית שבין אוהדיו. מועדון עם DNA מקצועי שניכר בכל שחקן הגדל בו, מקבוצת הילדים ועד לבוגרים, עם סט ערכים וסגנון משחק שכל מי שלובש את הסמל מחוייב לו. מועדון ששם לו כיעד אסטרטגי לשחק בכל שנה באירופה ולהיות שם, בליגה של הגדולות ואולי גם להתחיל לנצח פעם משחק ולא רק להפסיד לקבוצות דייגים בסיבוב הראשון. מועדון כדורגל. הבנתם.

כי זה לא רק ספורט. זה לא רק 22 איש שרצים אחרי כדור או 10 אנשים שמנסים להכניס כדור כתום לטבעת. זה תרבות. זה אורח חיים. זה ספורט ואי אפשר שלא לקחת את זה ברצינות.