עמית פוני"כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ, ד).
מבט חטוף על הרחובות העירוניים המוצלחים ביותר בעיר מגלה שיש להם תכונה משותפת- הם רחובות מישוריים: עמק רפאים, דרך בית לחם, קינג ג'ורג', בן שטח, ההסתדרות. לא שאי אפשר לקיים כאן רחובות עירוניים במעלה ההר- עזה, בצלאל- ש"ץ, הלל, יפו. אבל אין ספק שהמישוריות מקלה את החיים על הולכי הרגל. יש עוד לא מעט רחובות מישוריים עם פוטנציאל בעיר: הפלמ"ח, למרות שהוא קצת גבעי, שדרות בן מימון, רמב"ן, יד חרוצים, פייר קניג ועוד. מה לעשות איתם? פשוט מאוד. להגביל תנועת רכב פרטי או לפחות להאט ולמתן אותה משמעותית, לאפשר מסחר ושימושים מעורבים בקומת הקרקע ואיפה שאפשר- להרחיב מדרכות, להוסיף ספסלים, לשקם גינות בסמוך לתוואי. הולכי הרגל ובעלי העסקים יבינו את הרמז. תארו לכם את שדרות רמב"ן, כאשר התנועה זורמת במינהרה מתחת לרחוב ופתאום השדרה המרכזית של רחביה פנויה להולכי רגל או את רחוב הפלמ"ח שיכול להיות יופי של רחוב שמסתיים רק ברחבת תיאטרון ירושלים, עם עסקים קטנים לאורך כל הדרך, פייר קניג כהמשכו של עמק רפאים ועוד ועוד.
אני פשוט מתבייש כבר לחיות בעיר שבה מותר (בחסותה המלאה של העירייה) לרמוס את כבודם וזכויותיהם של תושבים, מפחד תגובתם של קיצוניים בדלנים ונציגיהם בקואליציה…
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3851427,00.html
"והיה העקוב למישור" – חשבתי שאתה מתכוון לכבישי עירנו הקופצניים…
די מפליא אותי שאחרי יותר משנה עם עירייה חדשה שהבטיחה "הרים וגבעות" (יותר נכון ביטול ההרים והגבעות) בנושא תשתית הכבישים הרעועה שלנו, כל מה שהצליחו זה לסלול את 2 הק"מ המסכנים של שדרות הרצוג, וגם זה לקח איזה חודשיים של חפירות כאילו מדובר בעוד קו רכבת קלה לפחות (וכבר הספיקו להיפער שם בורות סביב כמה מכסי ביוב, לידיעת מוקד 106). בקצב הזה ייקח משהו כמו 200 שנה לשקם את כבישי העיר, במקרה הטוב.
כל הרחובות הללו שיהפכו למסחריים – זה יכול להיות נהדר (לא בטוח שתושבי רמב"ן או הפלמ"ח יסכימו), אבל כדאי שקודם יהיה מרכז עיר מסחרי מצליח. כששטחי המסחר במרכז יהיו כל-כך יקרים שבעל עסק יאמר לעצמו שעדיפה כבר קרית שמואל המנומנמת אבל עם שכירות נורמלית – אז תפנו אותו לפלמ"ח.
יאיר, אני לא בטוח אם אזורים מסחריים שכונתיים קטנים באים על חשבון מרכז העיר ולהיפך. הדוגמא של דרך בית לחם בשנה האחרונה מראה איך אזור שכונתי קטן יכול להתעבות ולהפוך ליותר ויותר יוקרתי ומוצלח, דווקא בזכות היותו לא מרכזי מבחינה גיאוגרפית. אני פשוט לא יכול לדמיין את התמהיל שנוצר שם נוצר במרכז העיר, ולא בגלל איזה דפקט מולד של מרכז העיר. אותו הדבר נכון לרחוב עזה למשל.
בלי קשר, אבל משמח:
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/066/878.html
בהחלט אדם ראוי לקבל את הפרס.
הראל – מסכים אתך לגבי התמהיל – דרך בית לחם לא דומה לעזה ולא למרכז העיר. אבל בסופו של יום גם כוח הקנייה וגם כוח היזמות מוגבלים. אני כן חושב שמסעדה ברחוב עזה (עם כל כמה שהיא מקסימה, מחייה את הרחוב ואת השכונה וכולי) באה על חשבון מסעדה במרכז העיר.
צריך להוסיף גם את רחוב קרן קימת לתיאוריה הזו. רחוב מיוחד, וכרגע יש בו התעוררות מסוימת