גילה

שכונת גילה עלתה השבוע לכותרות אבל לצערי לא מהסיבה שאני חושב שזה מגיע לה. הפקדת התכנית ל-900 יחידות דיור במורדות גילה לא תעלה ולא תוריד דבר בכל הקשור לחלוקת העיר בעתיד וההתעקשות הזו קצת מעלה את החשש שהממשל האמריקאי הנוכחי לא באמת מבין מה קורה פה. אבל לא על זה רציתי לכתוב אלא על כנס תושבים שהתקיים בגילה. מזה כמה חודשים שאני עוקב אחרי הנעשה בגילה, פורום תושבים ערני מזהה נכון את התהליכים שמתרחשים בשכונה- הזדקנות, התרוקנות והחלשות סוציו-אקונומית. התהליכים האלו עדיין בראשיתם אבל יש מי שמודאג מהם ובצדק. עוד 2,400 יחידות דיור שיתווספו לגילה בעשור הקרוב מדאיגות אותם בעיקר באשר לזהות המתאכלסים. אני מאוד מתחבר לדאגות האלו, בהמשך לדברים שכתבתי בעבר. גילה מציעה היום דיור בר השגה בירושלים עם מחירים שטרם חצו את קו השפיות. היא זולה יותר לא רק ממרבית שכונות העיר אלא גם מהעיר מודיעין, ובכל זאת כאשר זוג צעיר ירושלמי ידרש לבחור בין מודיעין לגילה סביר להניח שהוא יבחר בקניון מודיעין מאשר באפטאון גילה. כמו יתר השכונות הוותיקות של ירושלים, גם גילה זקוקה להתחדשות, האוכלוסייה עברה שלב, ילדי המתאכלסים הראשונים כבר סיימו תיכון, בתי הספר מתרוקנים וצריך דם חדש. גילה, כמו יתר שכונות הטבע בעיר, לא מתוכננת טוב מבחינת עירוב שימושים, הפרדה בין מגורים למסחר והעדר מוחלט של פונקציות תרבותיות או שימושי תעסוקה מהשכונה. עדיין, יש לה נתונים טובים יותר מאשר פסגת זאב לדוגמה. הקרבה לדרום מערב העיר, ההערכה של כביש בגין שיגיע עד לשכונה בתוך מספר שנים, הנוף והפוטנציאל לטיילת יפה יכולים להפוך את השכונה למבוקשת.
ביום שני האחרון הלכתי למרחב הפתוח שארגנו פורום התושבים, המינהל הקהילתי והמרכז הבין-תרבותי בירושלים. מילה אחת על מה זה מרחב פתוח: כנס בו כל אחד יכול לפתוח קבוצת דיון על כל נושא והממשתתפים רשאים לנוע בין הקבוצות עד שהם מגיעים לדיון בו הם משפיעים. את התוצרים מסכמים וכך נוצרים צוותי עבודה להמשך. בחזרה לגילה,  הגיעו כ-200 תושבים אחרי שיווק מסיבי, קצת מעט מדי לטעמי אבל היה יפה לראות אנשים שאכפת להם מהמקום שהם חיים בו ומוכנים לקחת אחריות כדי שהדברים ייראו טוב יותר. נכנסתי לקבוצה שדיברה על המרחב הציבורי שישבו בה כ-50 איש ששפכו את מה שהיה להם על הלב: הבקשות שלהם מהעירייה תמיד נופלות בין הכסאות (הדשא באי תנועה זה אגף שפ"ע, הדשא על המדרכה זה תברואה, או ההפך), שאין ספסלים לשבת בהם ברחוב, אין אחריות ברורה על ניקיון השצ"פים, פינוי גרוטאות ומפגעים, מעברים בין בניינים עם זיקת הנאה לציבור שהפכו למזבלות. כל הטענות המוכרות כלפי העירייה בנושא ניקיון ואחזקה ומה להגיד- האנשים צודקים. הדרך הכי טובה לסמן לאנשים שמשהו טוב קורה בעיר זה דרך המרחב הציבורי. זה כלל ידוע מאז ימי העולם העתיק- שלטון מביא איתו נורמות וערכים שמגולמים במבנה העיר (קרדו ודקומנוס), כך ליסבון אחרי רעידת האדמה, רומא של הקונטרה רפורמציה ואינספור דוגמאות אחרות (ותודה לפרופ' רוני אלנבלום, ערים היסטורית א'+ב'…). גם ירושלים מכירה טוב את השיעור הזה עם התחדשות מרכז העיר בשנים האחרונות. ככה מסמנים לתושבים ולמגזר הפרטי שהם רצויים ושהעיר פתוחה לעסקים. אין מנוס מכניסה מסיבית למרחב הציבורי ולתהליכים של התחדשות עירונית בשכונות הוותיקות על מנת להפוך אותן לאטרקטיביות עבור הדור הבא.

סתם הערות לסדר:

1. לבעוט בסרבנים ולסגור את הברז לישיבות ההסדר הממרידות.

2. מנחם בן פתח בלוג ובני ציפר מיד הגיב. לשניהם עקרון אחד בכתיבה וזולתו אינם מחזיקים בשום עיקרון- תמיד לעצבן ולהיות נגד. שניהם ראויים זה לזה.

3. בדו קרב המזרחי במשפחת פרץ, בין קובי למשה אני לטובת משה. לגמרי.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



6 תגובות

  • נובמבר 21, 2009

    אודי

    לך תסביר לאמריקאים שזה בגלל ספדי, לא בגלל הפלסטינים. בנייה צמודת דופן, לא עניין פוליטי. העניין הפוליטי הוחלט ב-1971, עכשיו אנחנו פשוט צריכים מקום לגור.
    ולך תסביר ש-10 משפחות בשייח ג'ראח, מטומטמים, פאנאטים בחסות החוק, מזיקות יותר מ-900 בגילה.

  • נובמבר 21, 2009

    יאיר

    למה באמת הזוג הצעיר יבחר במודיעין ולא בגילה? כדאי להתעכב על השאלה הזו.

    1. כמו שאמרת – המרחב הציבורי. הדשאים של מודיעין נמצאים בדיוק במקום הנכון
    2. תעסוקה? לא נראה לי. אולי הקירבה לתעסוקה בת"א
    3. עירוב שימושים? ברור שלא זו הסיבה שאנשים עוברים למודיעין, למרות שהקניון שם נמצא אשכרה במרכז, בטווח הליכה מהבית של אלפי אנשים.
    4. נגישות: מודיעין מאוד נגישה. ברור שברכב. אבל מהנסיון שלי גם בתח"צ – יחסית לערים בגודל שלה (לוד, בית שמש) היא לא מנותקת. מצד שני גם לגילה מגיעים בכביש מהיר, שמכניס אותך למרכז השכונה. וגם באוטובוס היא תאורטית מחוברת (אם כי זה לוקח המון זמן). כנראה שהנגישות זה בראש שלי. מה שמביא אותי לעוד משהו קטן:
    5. תדמית. על מה אתם חושבים כששומעים גילה? האם האסוציאציה היא של משהו חסר אופי, מזדקן, רחוק ומתפורר? אני ממש לא מתמצא במיתוג או במינוף, אבל יש לי הרגשה שבמצב העניינים היום, לא דשא על המדרכות הוא מה שיביא אנשים לגילה, אלא מיתוג מחדש, ומינוף של היתרונות היחסיים (נדמה לי שמצב המדרכות אינו אחד מהם)

  • נובמבר 21, 2009

    אליאב

    Lost cause לצערי. התכנון של גילה כל כך אנטי-אורבני שהיא נידונה לנצח להיות מקום מדכא במקרה הטוב, וסלאם במקרה הרע. ו

  • נובמבר 25, 2009

    בן

    קצת תעמולה חילונית:
    הצגה בקרית יובל בשבת:
    http://www.free-jerusalem.org/2009/11/104.html

    הפגנת קונטרה לחרדים:
    http://1.bp.blogspot.com/_xatQTJVAIZM/Swzomv14GuI/AAAAAAAADC4/x8YA6w9peIk/s1600/free_jer.jpg

    אל תהיו אדישים…

  • נובמבר 25, 2009

    עודד

    הנה ההסבר- מודיעין לעומת גילה.
    בשנת 2002 חיפשנו זוגתי ואני דירה לרכוש- מרחובות עד גילה, חיפשנו שנה שלמה. הדירה הכי טובה שמצאנו בי-ם היתה אכן בגילה- ישנה, שלושה חדרים וגינונת אפלה, 150K$. באותו הזמן מצאנו דירה 'על הנייר' במודיעין, ארבעה חדרים, שתי גנות שהקטנה מהן 90 מר', מחסנים, חניות וכול טוב- בערך באותו המחיר. בנוסף על כך, אופציה לתעסוקה לרוב, חינוך וכו'. הקניון אז כהיום לא ממש מענין אותנו. שנינו עבדנו ועובדים בי-ם. מה תקנו? אנחנו במודיעין, אבל- הלב בי-ם.

    היום אנו מנסים למכור, המחיר כפול ממה ששילמנו והתקוה לקנות בבית הכרם. חבל שאנחנו החריגים. חברי לביה"ס שגרים בקרבת הים מסתכלים עלינו בתמהון.

  • נובמבר 28, 2009

    עמית (אחר)

    גילה היא שכונה עם פוטנציאל התחדשות לא רע, שסובלת מבעיית תדמית, מרחב ציבורי מוזנח וגם מבעיות תחבורה. אבל אני חושב ששכחתם דבר אחד חשוב – חינוך. כדי להרים את השכונה הזאת לא מספיק שיהיו גינות ציבוריות מטופחות (אם כי זה בטח לא יזיק), צריך גם שזוג צעיר ירצה לגדל שם את הילדים בלי שיצטרכו לנסוע שעה בכל בוקר לבית ספר איכותי.

    כדאי לשים לב לתגובה של עודד (אגב, אם אתה מחפש קבוצת תמיכה הגעת למקום הנכון!) – בית הכרם היא דוגמה מצוינת לשכונה שהצליחה במקום ששכונות רבות נכשלו, ומהווה עבור ירושלמים רבים אופציה כמעט יחידה למגורים בעיר (וחבל שכך – זה עלול להפוך אותה לגטו חילוני). אני מאמין שאחד מגורמי המשיכה החזקים לשכונה הם בתי הספר שבה, מה גם שמדובר ב"אפקט עדר" שנותן לתושבים ביטחון בעתידם בשכונה, וזה כבר עניין תדמיתי.

    עוד בעניין התדמיתי – קרית יובל הייתה קרובה מאוד לעבור תהליך דומה לזה שבית הכרם עברה, עד שמישהו החליט שהיא "מתחרדת" (ובאמת נכנסו כמה חרדים לשולי השכונה, אבל בתקשורת היא כבר הפכה ל"מעוז חרדי"). ואז הנבואה התחילה להגשים את עצמה… כרגע מתנהל שם קרב בלימה שתוצאותיו עדיין לא ברורות, אבל נראה שוועד הפעולה עושה עבודה לא רעה. נקווה לטוב, וביחוד שלא נזדקק לוועד כזה גם בגילה…