הם ממשיכים לעזוב

עוד חבר שלי עוזב את העיר סופית, אחרי שנה של מגורים ברמת גן הוא קנה בכפר יונה. במקרה שלו, העזיבה הביאה גם לעזיבת ההורים- אחרי שאחיו ואחותו עזבו לפניו. קבלו טור פרידה:

היי חברים יקרים,

 

היום לקחתי יום חופש מהעבודה, על מנת לעזור להוריי במעברם מירושלים למודיעין. אומר את האמת שכמעט הזלתי דמעה. בסופו של היום הזה ניתן לומר שתם עידן משפחת סבן בעיר הקודש. אחרי הכל ישנם לא מעט אנשים כאן שכבר עזבו את ירושלים, אך אף לא אחד מכם נשאר ללא אחיזה משפחתית בעיר. קצת היה לי קשה להיפרד מהבית שברחוב גואטמלה, וכמו כל אחד עם ילדות ממוצעת גם לי היו שם לא מעט זכרונות. שם נאמר לי שעשיתי את צעדי הראשונים, שם זרקתי מיקסר על אחי הגדול ושיחקתי עמו פנדלים בין המרפסת לסלון, שם אכלתי ממטעמי אמי, שם למדתי לבגרויות, שם אמא שלי צעקה לי שנייה לפני שאני יוצא "תשתה תה, חם בחוץ ! " וזאת בנוכחות גימון וגידי, לשם גם חזרתי כל חופשה במשך חמש וחצי שנים במהלך פרק הצבא בחיי, שם גם למדתי קצת לתואר כשהייתי רוצה שקט, שם גם הכרתי חברים נפלאים שכמוכם, ולא הרחק משם גם הצעתי נישואים לאישה של חיי . . .

 

גם בשנה האחרונה שכבר עזבתי את העיר תמיד ידעתי שיש מעין "home base" בכל פעם שהגעתי לביקור בעיר. אפילו השארתי את מקום המגורים שלי בתעודת זהות בירושלים בשביל הבחירות (ובשביל פוני). אך כל זה ישתנה מעכשיו. קצת מוזר ואפילו אירוני ששבוע לפני שאני עוזב את רמת גן ועובר לכפר יונה, לבית אותו קניתי ביחד עם אשתי, אני נרגש ומעט עצוב יותר דוקא מהמעבר של הוריי אל עבר השפלה. אז אמנם תמיד כשאציג את עצמי אומר שאני "ירושלמי שגר ב. . ." ועדיין האהבה לקבוצות הספורט בעיר תישאר עמי לעד – בית"ר בכדורגל והפועל בכדורסל, דבר שאני מוכרח לומר לכם קשה מאוד להסביר ל"תל-אביבניקים"- אך עדיין נדמה לי שגם אני, כבר אדע שבכל פעם שאגיע לירושלים לבקר את החברים המעטים שכן נשארים בעיר (שעל זה –  אותם אגב אני מעריץ מאוד – בעיקר אחרי שאני יודע מה השפלה יכולה להציע) או שאגיע למשחק של הפועל במלחה , אדע שבניגוד לליגיונרים האחרים שגרים מחוץ לעיר, לי כבר אין "בסיס אם". את סימני השבירה הראשונים האלה ראיתי שבוע שעבר כשהחלטתי לא לחדש את המנוי הקבוע במלחה. או יותר נכון לעשות "הפסקה" של שנה. הסיבה הרשמית לזה היא הקבוצה הגרועה שהולכת להיבנות השנה והעובדה שמעתה יש לי ולאשתי משכנתא על הראש אבל אולי הסיבה האמיתית היא כל מה שנכתב כאן. . .

 

                                                                        שלכם,

                                                                        תומר סבן, זה שגר פעם שירושלים.

 

חבל ועצוב על עוד אחד שעוזב, במיוחד למטרופולין תל אביב. אם כבר מנתחים את הסיבות אז במקרה הזה מדובר בתעסוקה ובאיכות חיים, לא קשור לדיור ולתרבות. המקרה של תומר מחדד אצלי שתי נקודות: האחת, יש לנו הטייה בשנים האחרונות לכיוון הסטודנטים בכל פעם שמדברים על צעירים. אנחנו לא מתייחסים כל כך למסיימי תואר ולמשפחות צעירות שהן האוכלוסייה הקריטית. נכון שאם מספר הסטודנטים יהיה גדול יותר גם תגדל הכמות הפוטנציאלית שתישאר בעיר לאחר מכן אבל חייבת להיות תכנית עבודה לקבוצת הגיל 27-35. הנקודה השנייה- הירושלמים. גם אותם אנחנו נוטים לשכוח וחושבים לפעמים שאם יגיע סטודנט מחולון או באר שבע ללמוד כאן זה יפצה על ירושלמי שעוזב. המקרה של תומר מוכיח שזה לא נכון. אם הירושלמים בעצמם עוזבים- קשה לשכנע מישהו מבחוץ שזה מקום מגניב ובנוסף, אחרי שכל הילדים עזבו- ההורים מוכרים את דירת ה-5 חדרים בירושלים וקונה דירה קטנה במודיעין או תל אביב להיות קרובים לילדים. ואם כבר מחפשים פתרונות, ועדת הפיתוח הכלכלי והתעסוקה של עיריית ירושלים (יש דבר כזה) שבראשה עומד רה"ע תתכנס היום בשעה 16:00 בקומה 6, נושא הדיון: דיור בהישג יד. את סדר היום תוכלו למצוא כאן (זהירות PDF).

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



23 תגובות

  • אוגוסט 19, 2009

    אורי

    אני מכיר את ההרגשה הזו ממקום אחר. אני גדלתי בכרמל ועזבתי את חיפה בגיל 16. עברנו לזכרון יעקב, אבל המשכתי לבקר בגלל החבֵרָה, בגלל החברים, בגלל תנועת הנוער, בגלל הקושי להיפרד מהילדות ומגיל ההתבגרות על כל מה שכרוך בהם – מקומות, צבעים, ריחות,בתים, בני אדם. גם אני אמרתי עד לא מזמן שאני "חיפאי בגלות". קשה להתנתק מההרים, מהחופים, מהוואדיות, מהסיפורים.

    ובפעם השנייה עזבתי את ירושלים בבגרותי, אחרי שגרתי בה שבע שנים (שהתחילו באוניברסיטה) והפכתי לחלק ממירקם החיים התוסס שלה. היא התייקרה אמנם, אבל גם הפכה קיצונית יותר וכפייתית יותר מזו שהכרתי שנים קודם לכן. עברנו למודיעין, כמו הרבה פליטים מהבירה. אין בה את מה שיש בירושלים, אבל היא מתחילה לבנות אופי משל עצמה. זה ייקח עוד הרבה שנים והיא כנראה לא תהיה לעולם ירושלים (כי ירושלים יש רק אחת) או תל אביב, אבל יש בה אווירה נעימה ותחושה מתמדת של דינאמיות צעירה.

    ואם הוריך צריכים עזרה במשהו בענייני מודיעין – רק תגיד.

  • אוגוסט 19, 2009

    איתי אשר

    גם אצלנו זה מתחיל ללכת בכיוון הזה ואני מודה לך על ההתמקדות באוכלוסיית המשפחות הצעירות שלא מצליחות להיאחז (יש לי שני ילדים קטנים).

    פתרונות לדיור סטודנטים באמת לא נותנים עתיד לעיר.

    אנחנו לא מוצאים דירה במחיר שאנו יכולים לעמוד בו בשכונה חילונית. אשתי מתנגדת קשות להצעה שלי שנקנה בקריית יובל, בגלל הפחד מההתחרדות, וגם קודם לא היתה לה דעה טובה על השכונה (היא גדלה בבית הכרם אני ברמת גן, ודווקא אני זה שמאוהב בעיר ולא רוצה ללכת מפה).

    אם יש לך רעיונות לנדלן במחיר סביר אשמח לשמוע, גם במייל (יש לך).

  • אוגוסט 19, 2009

    נון

    לא אישי נגדכם (תומר, עמית), אבל זה נהיה קצת מעייף כל ההי ונהי סביב כל אדם שעוזב את העיר. כאילו בערים אחרות, בארץ ובעולם, אנשים לא עוזבים את עיר הולדתם בעקבות לימודים, פרנסה, משפחה, מסעות או סתם כדי לגוון את החיים. נראה לי שדווקא אנשים שחיים כל חייהם באותו מקום שבו הם נולדו וגדלו הם המיעוט – ושוב, בכל עיר שהיא. כן, גם תל אביב, למשל. גם את תל אביב אנשים עוזבים אחרי שהם ממצים את פאזת סקס-והעיר-הגדולה ועוברים לעיר פרברית או מושב, עם משכנתא ורכב ליסינג. ואת מודיעין לא יעזבו בדיוק אותם אנשים בעוד כמה שנים אחרי שהילדים שלהם יגדלו ויעזבו את הבית? אבל איכשהו רק בירושלים קורעים קריעה על כל אחד שעוזב. חלאס. יש גם אנשים שנשארים כאן, ויש גם אנשים שחוזרים לכאן, ואין בזה כדי להגיד שלא צריך לטפל בסוגיות כמו תעסוקה, דיור איכות חיים וכו'. אבל כל הבכי ומספד הזה מזכיר לי איך לפני הרבה שנים כל מהגר מהארץ נחשב "יורד" ו"נפולת של נמושת". אנשים עוברים ונעים ממקום למקום, זה נורמלי וטבעי וכאמור, רק בירושלים כל עזיבה פרטית הופכת לסמל לחורבן לאומי. נראה לי שכבר מיצינו את זה והגזמנו עם זה ומותר לנו לעבור הלאה ולעבור לסדר היום על כל עזיבה של מישהו.

  • אוגוסט 20, 2009

    עמית (אחר)

    עקרונית אני מסכים עם נון, אבל אי אפשר להתעלם מהמגמה ולומר שזה מצב רגיל, ובטח אסור להניח למצב הזה להמשיך, כי ב-20 השנים האחרונות יש מגמה שאי אפשר להתעלם ממנה של הידרדרות המעמד החברתי-כלכלי של ירושלים ויציאת הכוחות היצרניים והמשכילים ממנה מול עלייה בכוחה של "מדינת תל אביב". זאת לא תופעה ייחודית לירושלים, אגב, והיא מאפיינת את כל אזורי ה"פריפריה" בארץ. זאת מגמה מסוכנת והיא מחייבת טיפול ממשלתי ולא רק מקומי.

    הבעיה שאת מתעלמת ממנה לדעתי היא בעיית התדמית של העיר, שהיא בשפל חסר תקדים דווקא בקרב אותם אנשים שאמורים להחיות את העיר. זה יוצר מצב לא סימטרי של עוזבים רבים שמחפשים איכות חיים, דיור זול וכד' מול מאגר די מצומצם של "משוגעים" שרואים בירושלים מקום מגורים לגיטימי. אז מעבר להשקעה הדרושה בדיור, תעסוקה וכל השאר, שינוי דרסטי בתדמית העיר הוא צורך דחוף ביותר.

    זה מוביל אותי להפגנות החרדים נגד פתיחת החניון בשבת. מעבר לפוליטיקה הפנים-חרדית, אני מזהה מטרה נוספת להפגנות – הרחקה נוספת של החילונים מירושלים ונסיון לומר לאותם "תל אביבים" שהם אינם רצויים פה אפילו לביקור בסוף שבוע. התדמית השלילית הזאת של עיר קיצונית ולא מכניסת אורחים משרתת את אותם גורמים קיצוניים בצורה מושלמת. זה שונה מאוד מהמציאות, אבל לך תסביר את זה לתושב מרכז הארץ שלא היה בעיר כבר 20 שנה…

    ובכל זאת אני מזהה סימנים של שינוי. למשל מאמרו של קובי אריאלי (שלמרות דתיותו השתייך לפחות עד לכתיבת מאמר זה לעדת המלעיזים) שגילה ירושלים סובלנית, פתוחה ותוססת, בניגוד גמור לתדמית שהוא מכיר מתל אביב ולזכרונותיו מבית אבא.

  • אוגוסט 20, 2009

    עמית

    נון, תל אביב מחליפה 50% מהאוכלוסייה של פעם בארבע שנים והגירה כמו שציינת היא תופעה נורמלית. רק מה, אנחנו גרים בעיר קצת לא נורמלית. אם העיר לא הייתה מדרדרת בכל מדד סוציו-אקונומי שיש (רמת הכנסה, רמת השכלה, שיעור עוני) בעשור וחצי האחרון- וואללה הכל היה בסדר. אנשים באים ואנשים הולכים. כמרכז של מטרופולין זה מאוד הגיוני שתהיה פה תחלפוה מסיבית של אנשים. הבעיה היא לא ההגירה אלא מי שמהגר ומי שתופס את מקומו. אז נכון שחרדים מהגרים בשיעור שעולה על משקלם באוכלוסייה (העיר מאבדת נטו 2,000 חרדים מדי שנה) אבל זה עדיין לא מניח את דעתי.
    אני ממש לא מקונן על כל עוזב, יש כאלו שעזבו וטוב שכך ותקראי קצת אחורה:
    http://otherj.blogli.co.il/archives/428
    זה עדיין לא אומר שלא צריך להתמודד עם הבעיה.

  • אוגוסט 20, 2009

    בן

    עמית,
    תן עדכון על ישיבת הוועדה..
    ותמסור לתומר ד"ש ובהצלחה ❗

  • אוגוסט 21, 2009

    נון

    תודה, עמיתים, על ההארות, וכדי לא לצאת קשת-לב כן חשוב לי להגיד שאני מבינה את העצב גם של מי שעוזב את עיר הולדתו וגם של חבר שנשאר מאחור (וכן, יש בזה תמיד תחושה של להישאר מאחור). רק שהתחושה שלי היתה שפוסט תחת הכותרת "הם ממשיכים לעזוב" משחקת בדיוק לידיים של התדמית השלילית של העיר. ודווקא עכשיו, כשלדעתי כן מתחילים לראות בשטח ניצנים של שינוי, זו עלולה להיות שוב נבואה שמגשימה את עצמה. הדברים האלה כל הזמן מזינים את עצמם – התדמית השלילית של העיר, העזיבה וחוזר חלילה. בשטח, אני מרגישה שבדיוק שכבת הגיל הזאת – בני 27-35, משפחות צעירות עם ילדים קטנים – מתחילה להיות שוב מורגשת ונוכחת בעיר, אחרי שנים של נפקדות. אני רואה את זה מקרוב בשכונה שאני גרה בה (קרית שמואל) כבר 13 שנה, כשאחרי שנים ארוכות שהיו כאן רק קשישים מצד אחד וסטודנטים מצד שני, פתאום המון דירות מתמלאות בזוגות צעירים. אני יודעת שזה קורה באיזורים שונים בקטמונים. אתם בטח יודעים כמוני שזו גם קבוצת הגיל שניצבת בחוד החנית של המאבק בקרית יובל ובדרום-מערב העיר. רואים את זה גם בכל המסעדות ובתי הקפה השכונתיים ובמרכז העיר. דברים כן מתחילים לקרות, ובדיוק בשכבת הגיל הזאת. בטח, זה עדיין בראשיתי ועדין ושברירי, ובטח שצריך לחזק את זה. דווקא בגלל זה חשבתי ששוב דיבור על המשך העזיבה רק מרפה ידיים, וחבל. אבל כן, באופן אישי לגמרי אני מבינה את העצב של תומר והצער של עמית.

  • אוגוסט 21, 2009

    עמית (אחר)

    את בהחלט צודקת, וגם אני מזהה את אותה מגמה (אפשר לקרוא לזה התחדשות עירונית). את הכותרת והטון הדי-בכייני שלה גם אני לא אהבתי במיוחד, אבל מכאן ועד לטעון שהבלוג הזה הוא חלק מיצירת התדמית השלילית הדרך ארוכה עד מאוד.

  • אוגוסט 21, 2009

    נון

    הו, לא, ממש לא. אני אוהבת ומעריכה את הבלוג הזה וחושבת שיש לו תפקיד חשוב מאוד במה שקראת לו "ההתחדשות העירונית". הוא גם משמש לי מקור השראה לא פעם, ואני בערך האדם האחרון בעולם שיתערב לאנשים במה ואיך לכתוב. אני גם חושבת שזה בסדר ואף חיוני לא לכתוב תמיד רק את הדברים הטובים, כי יש עוד הרבה מה לעשות ולשפר. רק דיווחתי על תחושותיי לאור הפוסט והכותרת המסויימת הזאת. ממש לא צריך להשליך מזה על האופן הרחב שבו אני תופסת את הבלוג הזה והכותב שלו. כך שנראה לי שהמרחקים בינינו ממש לא גדולים.

  • אוגוסט 21, 2009

    תומר סבן

    היי,
    ברצוני להעיר מספר הערות להערותיכם, בנוגע למכתבי ולהוסיף עוד משהו.

    נון, באשר למה שאמרת שהיום התופעה של אנשים שעוזבים בעקבות כאלה וכאלה סיבות. אני מסכים עם זה שהיום בשל התופעה שנקראת "הכפר הגלובלי" אנשים עוזבים מקום אחד נשארים מספר שנים ואז הולכים למקום אחר. הסנטימנטים שהיו פעם, נעלמו היום ונשארו לבעלי לב "חלש". אבל ישנו רגע בחיים שקורה אצל (לא אגיד רוב אבל . .) חלק מהאנשים לאחר החתונה, שבו מקבלים החלטה לקנות בית. למי שלא חווה עדיין את התהליך הזה לא יכול להבין עד כמה יש הבדל בין לשכור או לקנות בית. פה בתור "ילד" בן 29 אתה מתחיל לשאול את בעל הדירה איפה יש גנים ? ואיפם יש בתי ספר ומה הרמה שם (חס וחלילה שלא תיפול מ"בואיר") ומי האוכלוסייה באיזור. אתה מתחיל אפילו לחקור לעומק את השכנים שממול – וזאת בנוסף לשאלות הרגילות שאתה מחפש דירה להשכיר. בנוסף- להרבה אנשים מרכיב הקירבה להורים מקבל פה חיזוק משמעותי (בניגוד למרד הפוסט-נעורים שיש לך בגיל 21 -23 כשאתה משתחרר מהצבא). כי הקרבה להורים חשובה מאוד במיוחד בימינו כשאתה רוצה לגדל ילד ולהמשיך בקריירה שלך – אין כמו להשאיר אותו בהשגחה אצל הסבתא או הסבא. השיקול העיקרי שלנו לעבור היה הקרבה לכפר סבא שם הורי אשתי גרים, וזאת מעבר לשיקול של היכן אתה עובד. בשנים האחרונות ישנה נטייה כמו שפוני הזכיר של ההורים להתקרב לילדים במקום שהדבר יהיה ההיפך. לכן אני חושב שכן – חשוב ללמוד מהדברים השליליים ומהתופעות הפרטיות האלה (כדוגמתי), על מנת שהעיר הזו תצמח בטווח הארוך לכיוונים חיוביים. כמו כן קצת קשה להתווכח עם העובדה שבקריית היובל בית ספר יסודי אחד הפך לבית ספר דתי (סטון – על"ה) – זה תוצאה של דילול האוכלוסיה החילונית בשכונה.
    באשר להערותיי ובהמשך חצי ישיר למה שנקרא לעיל, אני חושב שבאיזשהו מקום צריך להביא לירושלים את הדברים שבני 25-35 צריכים ומחפשים במקום אחר מלבדה. כלומר אם אנשים עוזבים היום בגלל שאין מספיק תעסוקה בהיי-טק (ופה תאמינו לי מנסיון – אין מספיק – רמת השכר בירושלים לא מגיעה לזו שבמרכז, וזה שיש פה אינטל וNDS שאגב כסטודנט עבדתי באינטל – זה לא מספיק) צריך לגרום לחברות קטנות וגדולות להעביר או להקים פה את מרכזי הפיתוח שלהם. דוקא בשל העובדה שבעיר הזו יש (ותקנו אותי אם אני טועה – אולי יותר) 3 פקולטות למדעי המחשב (אוניברסיטה, מכללת הדסה, מכללה למנהל), זו צריכה להיות סיבה טובה לחברה להעתיק את מרכז הפיתוח שלה לעיר. בשביל זה צריך לתעדף את העיר גם מצד הממשלה אבל גכם ברמת העירייה – אולי ניתן לעשות זאת על ידי מתן הטבות בארנונה למשל (סתם משהו קטן שעכשיו חשבתי עליו). יש את נושא בעיית המגורים בעיר. גם פה הטבות מצד העירייה- מעין הטבות כמו שכבר קיימות לסטודנטים שנשארים אחרי התואר – או מעין פטור מתשלום ארנונה למשך 5 שנים (או אפילו יותר – למה שכל החרדים בעיר הזו שלא משלמים ארנונה גרים ומקבלים הטבה כזו כל החיים ואני לא אקבל ?) יכולות לגרום לאנשים לפזול לקנות בעיר. איך להוזיל את המחירים – אני קטנתי במיוחד לאור בועת הנדל"ן שקיימת בכל הארץ.
    מה שקרה למשפחה שלי הוא מעין כדור שלג. דבר הוביל לדבר שלאט לאט הצטבר עד שנעלמנו כולנו מהמחשב של העירייה. בתור אחד שכבר עזב, אני חושב שאפשר לגדוע את כדור השלג הזה ועדיף כמה שיותר מוקדם ומהר. בואו נלך עם הזרם, ננצל את החוזקה של העיר הזו בנושא ההשכלה הגבוהה שקיימת בעיר,ועתודות שטח לבנייה שפוני תמיד אומר לי שכן קיימות ואולי בעזרתה נהפוך את ירושלים לעיר ששווה להגר אליה גם ממקומות אחרים ולא רק להשאיר את אלה שגדלו שם. .

  • אוגוסט 22, 2009

    אודי

    התאפקתי לא להשתלב בדיון הזה, כי הטון שלי יצא זועף. אני לא בטוח שצריך להתייחס לאנשים שעוזבים בחמלה ולא בכעס.
    נגיד את זה אחרת: להיות היום בירושלים, זו ציונות, אחריות לאומית. אני חושב שהחיים פה לא רעים ומספקים המון איכויות שאין במקומות אחרים, אבל נוסף על כך זה גם חשוב.

    בואו רק נתקן עובדה אחת: בית ספר סטון לא הפך לבי"ס דתי. הוא הפך לבי"ס תל"י, שזה משהו אחר לגמרי.

  • אוגוסט 22, 2009

    רפרם

    יש אופנתיות של אלו שעוזבים את ירושלים לדמות את סוף העולם בעיר שעזבו.
    הרי סוף העולם, אם יבוא בכלל, יקרה רק בגלל אותם אלו שעזבו.
    אז אפשר כמובן לעזוב, לא מדובר במהלך רדיקלי מדי. כולה שני ערים במרחק של חצי שעה. אבל לומר שהעיר מתחרדת/משתנה וכו', זה קצת מוזר כשאתה בעצמך מקיים את הסטטיסטיקה הזו.

    אם כל אלו שעזבו היו נשארים ולא מקטרים, חיי התרבות היו פה הרבה יותר מלאים. אז בסדר, אפשר ללכת לכל מקום, אבל למה לשכנע את הנשארים גם לעזוב? מוזר.

    ומהון להון, האוירה משתנה לחיוב בעיר הזו. זה הרי הכל עניין של אוירה ותו לא. תמיד היה פה מספר גדול של "לא חרדים" שרק פחדו להוציא את האף החוצה. בעיקר בגלל אותן ירידות של אלו שעזבו. אבל הנה, כולם יוצאים והשד לא נורא כל כך. כולה אחת מהערים מהיפות בעולם.

  • אוגוסט 23, 2009

    עמית

    חברים,
    צריך להבדיל בין תומר ובין עוזבים סטייל נרי ליבנה. הוא לא הספיד את העיר ולא טען שהיא בלתי מתאימה למגורים. היא פשוט לא מסתדרת לו בתכנית הגדולה של החיים. זה מה יש.
    נון- אני מסכים איתך שיש שינוי בעיר, למרות שהייתי שמח לגבות את התחושה בנתונים (עלייה ברישום לגני ילדים ממלכתיים וכו'). יש גם את השאלה עד כמה השינוי קשור למהפך הפוליטי. בכל מקרה, המייל של תומר, שהעלתי לבלוג, לא נועד לשבור או להתבכיין אלא שימש לי תמרור אזהרה. למרות המהפך, למרות המדיניות העירונית, למרות הצעירים שהתעוררו ולמרות השינוי- יש כאלו שנשארו מחוץ למעגל ואסור להיות שאננים ופשוט להסביר שתהליכים לוקחים זמן. הפצתי את זה גם לעמיתי לעבודה והמסר מבחינתי מאוד פשוט: אין זמן לפיילוטים, לנסיונות. עכשיו צריך לשנות ולהשפיע. אני מתעסק במדיניות עירונית בנושאי צעירים באופן שוטף ומבחינתי השינוי והחידוש הוא תחילת ההתמקדות במשפחות צעירות. עם סטודנטים מאוד קל לייצר הצלחות. האתגר האמיתי הוא לגרום לאנשים לרכוש דירה בעיר.
    איתי- אתה יכול להשתמש בנתון הבא: מתוך 17,000 בתי אב בקריית היובל כ-400 בלבד חרדים, מחציתם גרים בשכירות. אני מכיר אנשים שעברו לשם למרות כל מה שמספרים בתקשורת. אם אתה מחפש הזדמנויות אחרות- היום גילה זולה יותר ממודיעין ועם הרחבת בגין ממש עד לשכונה המחירים צפויים לקפוץ.
    לגבי ועדת הדב"י- המלצתינו התקבלה. עד 1.1.2010 יתחיל לפעול במסגרת העירייה / הרשות לפיתוח ירושלים גוף המופקד על התחדשות עירונית שתפקידו בין היתר יהיה לאתר ולממש כל הזדמנות לדיור בהישג יד, לפי ההגדרות והבדיקות שמתבשלות כרגע.

  • אוגוסט 23, 2009

    יאיר

    אודי – נראה לי רעיון ממש לא טוב לגור בירושלים כי זו ציונות. ככה לא בונים עיר.

    עמית – גם דירה שקנית אפשר למכור. המטרה היא שאנשים יבנו כאן את חייהם. וכמו שהחיים בנויים מאינספור רגעים ותחומים, כך גם המדיניות העירונית. צריך גם לפנות את הזבל כמו שצריך, וגם לדאוג לתחבורה ציבורית, וגם לחנייה, וגם לשיפור השרות העירוני, וגם לאינספור בעיות נקודתיות שממרום מושבנו נראות זניחות – אבל בדיוק בגללן יעזבו את העיר אחר-כך, וגם וגם וגם. "לשנות ולהשפיע" זה חשוב, ואולי אין זמן לפיילוט, אבל חשוב לא פחות לשפר את הקיים, בכל תחומי החיים בהם נוגעת העירייה (שזה כמעט כל התחומים).

    טוב לשמוע שאחרי שמתרכזים בצעירים ובסטודנטים, עוברים למשפחות צעירות. אולי בסוף יגיעו למשפחות הלא-צעירות – נראה לי שזה חשוב לא פחות. אני מתכוון להורים לילדים בוגרים – נגיד גילאי 50-60. הם אלה שייעצו לילדים שלהם להישאר בעיר או לחפש מקום טוב יותר. הם גם אלו שיתנו להם את (חלק מ) הכסף לאותה דירה, והם אלו שיבואו בעקבותיהם להיות בייביסיטר במודיעין, או שיבהירו להם שאם צריך בייביסיטר בשעות העבודה, אז ש(לפחות) העבודה תהיה בירושלים.

  • אוגוסט 23, 2009

    עמית (אחר)

    יאיר – מה רע בציונות? הרי לכל האנשים שהיינו רוצים למשוך לעיר יש אפשרות לעזוב "כמו כולם" או לא להגיע בכלל. לא צריך להסתיר את העובדה שלמגורים בירושלים, מעבר ליתרונות של החיים כאן (ודווקא יש לא מעט, אבל יש גם חסרונות), יש גם חשיבות לאומית. יכול להיות שזה לא הכי אופנתי לדבר על עניינים לאומיים בחברה הכל-כך אינדיבידואליסטית שלנו, אבל יש גם מי שזה מדבר אליו (לא רק דתיים ואפילו לא ימנים). ברור שלא רק הציונות צריכה למשוך לכאן אנשים טובים, אבל להתעלם מהאספקט לחלוטין זה גם שגוי.

    רפרם – אתה כמובן צודק, אבל אני לא בטוח שנושא הפוסט הזה הוא דווקא מהמקטרים.

  • אוגוסט 23, 2009

    תומר סבן

    אודי – (גימון הקטן ? או שלא) – ציונות תמיד היתה בי ותמיד תהיה, שירתתי כפול שתיים ממה שהייתי צריך לשרת, סיכנתי את החיים שלי לא פעם,ואני עדיין ממשיך בזה – כמו הרבה מאוד אנשים אחרים, לא חושב שמגיע לי צל"ש על זה – אגב. בכל מקרה מה שאני בא לומר זה שציונות אפשר לעשות גם בדברים אחרים. צא מיזה – אנשים גם צריכים מידי פעם לחשוב גם על עצמם ולעשות לביתם. . .

  • אוגוסט 23, 2009

    יאיר

    מה המטרה ומה האמצעי? אם המטרה היא פשוט שיהיו פה הרבה אנשים, ונוכל לקרוא נתונים נחמדים – אז אולי אתה צודק עמית אחר. אבל לי נראה שהישארות של אנשים בעיר היא לא מטרה, ואפילו לא אמצעי, אלא מדד. מדד לאיכות העירונית שירושלים מייצרת. לכוח המשיכה שלה. למרכזיות שלה.

    בקיצור – אני לא רואה "חשיבות לאומית" במגוריהם של עוד ועוד אנשים בירושלים, אם זה לא בגלל שהעיר הופכת לאטרקטיבית עבורם. אני גם לא מרגיש שאני עצמי גר כאן לשם שמיים או בשביל לשאת איזושהי בשורה. כאן אני מרגיש בבית וכאן אני רוצה לגדל ילדים, כי כאן אני מרגיש שאני נותן להם את הטוב ביותר במסגרת האפשרויות העומדות לפני. ביום בו ארגיש אחרת כנראה שלא אהיה כאן (אם כי יצטרך לקרות הרבה כדי שבמקום אחר ארגיש יותר נוח מבירושלים).

  • אוגוסט 24, 2009

    בועז

    בעניין הפוסט,
    אנחנו, זוג עם 2 ילדים, מחפשים דירה בבית הכרם, כנראה השכונה הטובה ביותר לסטאטוס שלנו.
    זה כמובן מתבטא במחירים המטורפים, נמצאים כרגע בפיק.
    אבל, חוץ מזה, רואים שמי שמוכר, אולי בגלל מעמד בית הכרם, עוזב את העיר. וזה חבל וכואב.
    וזה אחרי שינוי השלטון בעיר. כנראה שהשינוי באווירה לא הגיע אליהם.
    לפחות 2 דירות הן של הורים בפנסיה שעוזבים את העיר, לאחר שילדיהם עזבו. וזאת אחרי שההורים הכינו להם תשתית להישאר, אבל הם לא רצו. נקווה שזה ישתנה.

  • אוגוסט 24, 2009

    ערן טרבלסי

    בועז,
    אם מדובר בהורים בפנסיה שעוזבים אחרי ילדיהם, הרי שזה לא קשור כלל לשאלה אם חילופי השלטון השפיעו עליהם או לא (או בכלל, אם הדברים שמתרחשים בעיר לאחרונה משפיעים עליהם או לא) – הם פשוט רוצים להתקרב לילדיהם. מה שנכון אולי לומר, זה שאנשים רבים מחוץ לעיר, כולל כאלה שחיו בעבר (ואולי בעיקר הם), עדיין שבויים בתדמית אחרת של ירושלים.

  • אוגוסט 24, 2009

    בועז

    אנשים רבים מסביבי שחיים את החיים האפורים של בית-עבודה-בית לא מרגישים את השינוי.
    לא רק אלה שעזבו או עם רגל בחוץ.
    ההפגנות השבועיות של החרדים גם לא עוזרות להם.
    רוב האנשים פשוט לא מעורים בחדשות המקומיות, או שזה לא מעניין אותם. הם סובלים בפקקים ושואבים חדשות מקומיות, במקרה הטוב, מהערוצים הארציים.

  • אוגוסט 24, 2009

    עמית

    יאיר- אני איתך בנושא הציונות. ירושלים זה לא מעלה רחבעם ג'. פה צריך לגור כי זה מקום טוב לגור ולא כי חשוב לגור פה. הציונות האמיתית בעיני היא להפוך את המקום שחשוב לגור למקום שטוב לגור בו.
    בועז- זו שאלת מליון הדולר. עד כמה באמת יש שינוי ומה האדם ברחוב מרגיש. וזה תלוי באדם- היו כאלו שדיברו איתי באכזבה ובתחושות קשות והיו כאלו שנשבעו שיש שינוי ושהעיר יותר נקיה ושאפילו פועלי הרכבת עובדים יותר מהר (לא עכשיו ברמדאן…מוקדם יותר). אני מקווה שיהיו סקרים נורמליים של האנשים להבין מי חש בשינוי, באיזה תחום ומי לא.
    אני מאמין שהתחום שהכי דורש השפעה זה חזות העיר- אם בנאדם יראה שהמדרכה תוקנה והבור בכביש טופל ומישהו הקדיש תשומת לב לגרפיטי מול הבית שלו שנמצא שם כבר 5 שנים- הוא יבין שדברים זזים. אם המוקד יחזור לתלונה שלו ויבדוק שהיא טופלה לשביעות רצונו- הוא יאמין שדברים טובים מתרחשים גם ביתר התחומים שמספרים לו עליהם- בחינוך, במינהלים הקהילתיים וכו'. צריך להתחיל במוחשי ובתחום שמקרין על הדימוי של העיר באופן ישיר.

  • אוגוסט 25, 2009

    מיכי

    עמית, מסכים איתך אבל חושב שהשינויים הקטנים בחיים היום-יום לבד לא יספיקו. חשוב שהעיר תהיה יותר נקיה, הפקקים יותר קצרים, והשירות לאזרח מהיר, אבל עדיין – נראה לי שאלו לא הגורמים המרכזיים בהחלטה של אדם איפה לגור. ולמה אני חושב את זה? כי אני מסתכל על תל-אביב: עיר לא נוחה במיוחד לחיים (פקקים, חניה וכו'), עם אזורים שלמים מוזנחים למדי (ולא אזורים שאין להם ביקוש), ובכל זאת – כולם נוהרים אליה. ההסבר שלי – אנשים צעירים עוברים לתל אביב בראש ובראשונה בגלל התחושה ששם מרכז העניינים. בדיוק מה שהם לא קיבלו כבר הרבה שנים בירושלים.
    ולכן אני חושב שהעירייה חייבת לנקוט בצעדים עם פרופיל גבוה, בשביל להעביר באופן ברור את המסר שדברים משתנים פה. דוגמה אחת (שאולי כבר העליתי פה פעם): אם שורת ההופעות הגדולות של הקיץ (לאונרד כהן, מדונה, דפש מוד וכו') הייתה נערכת בירושלים, זה לדעתי היה מבהיר בצורה הברורה ביותר שהיה מהפך בעירייה. אז אמנם גם אני בעקרון מעדיף שהעירייה תשקיע את הכסף שלה בקידום אמנים מקומיים צעירים, ולא בסבסוד הופעות של זמרים מחו"ל, אבל במצב העניינים הנוכחי, אם אנשים לא יקבלו מחדש את התחושה שירושלים היא במרכז העניינים של המדינה (ומכאן גם – עיר עם עתיד), אני לא חושב שיהיה שינוי אמיתי במגמת העזיבה של צעירים.

  • ספטמבר 2, 2009

    יהונתן הימן

    מכירים?
    http://israelaffordablehousing.blogspot.com/

    וקצת מת"א בנושא:
    http://israelaffordablehousing.blogspot.com/2009/08/blog-post_24.html
    וגם
    http://israelaffordablehousing.blogspot.com/2009/08/blog-post_06.html

    אולי אפשר לפעול בשיתוף פעולה עם הקואליציה לקידום הנושא בירושלים?