חול המועד בעיר

ככלל, המדיניות שלי לגבי חול המועד גורסת שאין להתקרב ברכב לרדיוס של 2 ק"מ מחומות העיר העתיקה, להימנע מפקקים ולהתרחק מהאתרים ששומעים עליהם בחדשות שהם הומי אדם. האתגר של מציאת מקום נטול המונים ורכבים הופך קשה יותר משנה לשנה. חול מועד אחד יצאנו לחבל אשכול, הרבה לפני שחמאס הבין שאפשר לשגר לשם פצ"מרים. בשנה שעברה נמלטנו לואדי קלט, אחרי 100 מ' הראשונים של הנחל, שהצפיפות בהם מגיעה ל-300 איש למטר, פתאום השתרר שקט נהדר.

חול המועד השנה קצת שונה. אתמול האוטו עשה בעיות אז לקחתי אותו למוסך בתלפיות. גם הגוף קצת עשה בעיות אז קבעתי תור לרופא במושבה הגרמנית. מכיוון שהייתי נטול רכב החלטתי ללכת על תוואי המסילה מקולנוע רב חן לצומת אורנים. אין מה לומר. כל מי שיש לו עין אחת ומעלה בראשו מבין שכאן חייב להיות פארק. הכביש המתוכנן הוא שערורייה של ממש. פארק המסילה צריך להתממש לכל אורכו מתיאטרון החאן ועד לתחנת הרכבת במלחה. אולי יהיה צורך לחצות אותו בכביש בעוד נקודה למעט צורך אורנים אבל בוודאי לא ללוות את העצים הירוקים בכביש מהיר עם שני נתיבים לכל צד. התכנון והמימון לחלק הצפוני (חאן-צומת אורנים) כבר קיים ואין סיבה לא לקבור סופית את הכביש ולעבוד גם על החלק הדרומי.

את השעה שהייתה לי בין המוסך לרופא רציתי להעביר בבית קפה על עמק רפאים עם ספר  וכאן התחילה הבעיה. עמק רפאים מדאיג אותי כבר כמה חודשים. את "אודי פופ", החנות הפינתית על רחל אמנו סגרו והפכו לבוטיק משקפיים יוקרתי, "שניצי" שם שלט באנגלית כי זה מה שחשוב. חנות אחת לכלי בית ושיפוצים נסגרה לטובת "קולינרי" שלדעתי כבר נסגרה לטובת "בבא חומוס". עמק רפאים מאבד בהדרגה את הפונקציות השכונתיות שלו, הצנועות והיומיומיות לטובת עסקי מזון עצומים ובלתי שכונתיים בעליל. היה לי קשה למצוא קפה שכונתי ברחוב הזה ולא רק בגלל ש"מסריק" סגור כי גם הוא לא בדיוק עונה להגדרה. קשה למצוא בעמק רפאים בתי קפה שעיסוקם המרכזי הוא קפה. מקום שאפשר לקרוא בו ספר, עיתון או פשוט לעבוד על המחשב. במקום זה מצאתי מקומות שקוראים לעצמם קפה ("קפית", "קפה קפה", "קופי שופ" ) אבל הם למעשה מסעדות שפורשות שולחנות ארוכים לסעודות חג של תיירים. אני מקווה שההבדל הזה מובן. בסוף התמקמתי ב"סמדר" המצויין, אחרי שויתרתי על "טחנת הקפה" הוותיקה. נשארה עוד שפיות ברחוב, בעיקר בשוליו וברחובות הסמוכים. אם עמק רפאים יהפוך להיות מזללה אחת ענקית הוא יאבד את אופיו. אני לא יודע איך אבל צריך להגן על העסקים השכונתיים, הקטנים ולהבין שהם חלק מרוח המקום ומהאופי שהפך את הרחוב הזה למוצלח כל כך מלכתחילה. אגב, לי ולאוטו שלום.

לגבי הבלוג. אני כותב כמעט שנתיים ומן הסתם הבחנתם שאני על פרשת דרכים. היה כאן הרבה יותר פשוט לפני הבחירות. היו טובים והיו רעים. עבדתי בארגונים שהאג'נדה שלהם הייתה הפוכה ב-180 מעלות לעיריית לופו-פולק. היו כאן הרבה דיונים סוערים, אולי סוערים מדי והמון כניסות ותגובות. אבל אחרי שלהט הבחירות ירד ובמיוחד אחרי שהתחלתי לעבוד במערכת העירונית המורכבת דברים השתנו וזה בסדר ונורמלי וגם היה צפוי. אני עדיין לומד את התפקיד החדש שלי ומתמקם בתוך המערכת שנכנסתי אליה. הבלוג תמיד היה חלק חשוב מהעבודה שלי. כאן התחלנו וקידמנו את מאבק הדיור ואת "מלונה", פרסמתי את "הדג מלוח", "מבצע כורש", "שרים במרכז" או כל אירוע שהייתי חלק ממנו. אני רוצה מאוד שהבלוג ימשיך להיות כלי לשיח על צביון העיר ויאפשר לי להגיע לעוד אנשים מעניינים כפי שהיה עד כה. יש על זה כמה מגבלות: א. מצד אחד, אני לא יכול לכתוב נגד מי שמשלם לי את המשכורת. יש לי ביקורת (כרגיל) על דברים שנעשים אבל אני יכול להביע אותה רק בפורומים פנימיים. ב. מצד שני, לעירייה יש דובר ולראש העיר יש דובר. אני לא מתכוון להיות שופר חצר ולהגיד כמה טוב עשינו מאז שהתחלף השלטון בעירייה.

כדי להימנע מכל התסביכים האלו אני אשתדל לעשות כמה דברים: קודם כל, לתת במה לארגונים לשינוי חברתי ולחברה אזרחית בכלל בירושלים. מעורבות תושבים היא כלב השמירה של העיר מכל מיני פרוייקטים הזויים. שנית, לשתף בסוגיות ודילמות מקצועיות שיש לי בשוטף, וזה יקרה יותר אחרי פסח. יש כאן קוראים שיהיה להם המון מה לתרום. שלישית, לדווח על פרוייקטים מוגמרים או על מהלכי מדיניות מוצלחים שנמצאים בתחום האחריות שלי או שהייתי מעורב בהם. אלו הם פחות או יותר הכיוונים  שאני אשתדל לקחת את הבלוג בחודשים הקרובים. חוות דעת, טורי אורח וחבילות שי (אני אוכל קטניות) יתקבלו תמיד בברכה. חגים וזמנים לששון.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



7 תגובות

  • אפריל 13, 2009

    אחותי התחתנה עם פרסי

    תגיד, אם אחותי התחתנה עם פרסי מותר לי לאכול קטניות?

  • אפריל 13, 2009

    עמית

    אם הן מועברות באמצעות בכיין מבנייני האומלל אז בוודאי, הרי יש פסק הלכה של הרב אנטריקוט שהעיקר הזה המוח, הכבד זה פילטר, זה חראטה.

  • אפריל 13, 2009

    חני

    גם בבא נסגר עכשיו

  • אפריל 13, 2009

    בן

    פוני, לראש העיר יש דובר רק שהוא לא עושה עבודה מדהימה, כך שתרגיש חופשי…. (אני פשוט יודע שלכבס מילים ולהתעלם מהטענות/שאלות שעליהם נתבקש לענות זה לא משהו שתצליח לעשות.. 😛 )

  • אפריל 13, 2009

    איתן

    אני מתקשה להסכים עם הטיעון כנגד תהליכי ההתחדשותשינויים המתרחשים במושבה(גם אם רבים אינם מסכימים עם שינוי זה). המושבה נהנת (או סובלת) מתהליכי ההתחדשות של מרכז העיר ואין מה לעשות שחלק מהפיתוח מגיע למושבה(לטוב ולרע). לדעתי, חלק זה אינו נפרד מהתהליכים החיוביים העוברים על העיר, לכן צריך לעודד שינויים אלו גם אם הם מנוגדים לרצונותינו.

    ואגב, פארק המסילה עתיד להביא פיתוח (ועלית מחירים) למושבה ולסביבתה, וזה עלול לשנות את אופי המושבה עוד יותר.

  • אפריל 14, 2009

    הראל

    נו, מתי בונים כבר את פארק המסילה הזה? אני כל הזמן שומע פארק המסילה פארק המסילה. יש אפילו בלוג שמוקדש רק לדבר הזה. זובי. אני הולך מדי כמה ימים מביתי הנאה ברחוב אסתר המלכה לכיוון רחוב עמק רפאים, ובדרך חוצה כמובן את המסילה. אין לא פארק, לא נעליים, וגם לא דחפור אחד בשטח. אני עדיין מחכה גם לפארק עוטף ירושלים בשטח 3200 דונם או איך שלא קוראים לו.

  • אפריל 15, 2009

    דודו

    לדעתי יש שלוש אפשרויות לשמר את אופיו של עמק רפאים:

    1.רגולטורית, עפ"י מודלים השונים של ה-BID בכדי לשלוט על תמהיל העסקים. למרות שאינני חושב שעמק רפאים זקוק לחברת ניהול.

    2. רגולציה "רכה" ע"י רישוי עסקים – באנגליה ובמקומות אחרים בעולם ישנם מודלים (גמישים) הקובעים באזורים מסויימים (שלעירייה יש אופי לשמר את אופיים), את אופיים של העסקים המותרים בכל חנות וחנות ובכדי לשמור על התמהיל ברחוב/באזור. דהיינו, בכל חנות שכזו, רישיון העסק מגדיר מהו אופי החנות שמותר לפתוח. זוהי ללא ספק סוגייה הקשורה לעניינים קניינים מה גם שצריך את הכלים החוקיים, אשר אינם קיימים כיום, שיאפשרו למחלקה לרישוי עסקים לאכוף זאת.

    3. קהילה, קהילה, קהילה – לרחוב עמק רפאים הוקמה מינהלת עסקים על כן בשיתוף המינהל הקהילתי והעירייה יש לנקוט במהלכים שונים בכדי לשמור על אופיו, ולמנוע את המשך הידרדרותו.

    בשנים האחרונות הרחוב נעשה קורבן של הצלחתו, יזמים אשר שוכרים חנויות, פותחים אך ורק חנויות לממכר מזון כי זו הדרך היחידה לייצר הכנסות שישתוו לעלויות ולסף הכניסה של העסקים ברחוב.
    התחרות כבר קיימת בדמות מדרחוב ממילא, אם בעלי העסקים/בעלי החנויות/העירייה לא יתעוררו הרחוב עלול לגמור כמו מדרחוב בן-יהודה.