שנאת אחים

את השבוע האחרון ביליתי בפולין, יחד עם הכיתה שאשתי מחנכת ומלמדת היסטוריה של עם ישראל. הייתה חוויה עמוקה ומשמעותית ואולי אני אכתוב קצת יותר עליה בהזדמנות אחרת. בכל מקרה רציתי לשתף אתכם בתקרית שהייתה לנו בשבת בבוקר בקראקוב. הגענו לטמפל של קראקוב לתפילת שחרית. בעזרת הנשים הייתה קבוצה של תלמידות אולפנא, חורגות בהרבה מהזמן ששוריין להן בתפילת שחרית. כשהן ראו את הבנים והבנות יושבים יחד באולם הראשי ואת הגיטרות קפץ להן הפיוז. ניסיון של אשתי להגיע להסדר שיתחשב בקבוצה שלהן ויסדיר את יציאתן נתקל בבוז עמוק מהמורות שליוו אותן. בחיי לא שמעתי תפילה מתוך שנאה כמו שאותן בנות שרו את "מזמור שיר ליום השבת" בקול כדי לעכב את התפילה שלנו (מאוחר יותר התברר לנו שהן ניסו לעכב / להפריע לתפילה של קבוצה קונסרבטיבית מאנגליה שהתפללה שם לפנינו).

לא רצינו להתעמת ולכן חיכינו שהן יירגעו והתחלנו את התפילה בניגון קראקוב נוגה. חשבנו שהכל נגמר עד שכמה דקות אחרי נכנס אדם חובש כיפה, לא הייתי קורא לו דתי, מורה של קבוצה אחרת (אני לא סגור אם של המתפללות הזועמות) והתחיל לצעוק שמה שאנחנו עושים זה כמו שואה שנייה ואפילו יותר גרוע, ללמדנו שגם בלי הגויים יש מי שיטיף לשנאת יהודים. אין גבול לחוצפה ולשימוש הציני שנעשה על ידי חוגים אורתודוקסיים נרחבים במונח "פגיעה ברגשות". ההתחשבות היא תמיד שלנו בהם ולא ההפך. מדינת ישראל הפקידה מזמן את המונופול על זהות יהודית בידי קומץ אורתודוקסי קיצוני. בלי שבירת המונופול לא נוכל לחיות בארץ הזו חיים דמוקרטיים ויהודיים. בלי סתימת פה ברוטלית ומכאיבה למי שמעז לטעון שיהודים אשמים בשואה ו /או גורמים היום לשואה נוספת אנחנו נמשיך להדרדר במדרון של גזענות, בערות וחוסר סובלנות. יש משהו בשימוש של חוגים אורתודוקסים בשואהנגד יהודים מזרמים אחרים שממש מרתיח: חבר המועצה אברהם פיינר שהשווה בין תושבי קריית היובל לנאצים באוגוסט האחרון, ח"כ יעקב כהן שתקף את אמנון דה-הרטוך ממשרד המשפטים (וחטף סטירה בצדק) ועוד רבנים שהם פשוט פושעים. אין לי מילה אחרת.

לסיפור הזה יש גם סוף טוב. התלמידות של אותו מורה התנפלו עליו בצעקות אחרי התקרית ותקפו אותו על כך שהעז להפריע לאחרים באמצע תפילה וסירבו לדבר איתו במחאה על דבריו. קבוצה אחרת מבית ספר ישראלי הצטרפה לחלק מהתפילה לצידנו. בקבוצה אחרת שצפתה בנו הבטיחה המורה לסטות מהלו"ז וללמד קצת על זרמים ביהדות. נקווה שהדור הבא יהיה יותר פלורליסטי מהנוכחי. חג שמח.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



3 תגובות

  • אפריל 8, 2009

    יונתן

    (מבלי להסתייג מרוב מה שכתבת): כדי לגדל פה דור פלורליסטי צריך לבטל את המשלחות (טוב שלא אומרים משלוחים) הישראליות לפולין, או לחילופין לשנות את מתכונתן מן היסוד. במסגרת הסיורים הללו מבקרות קבוצות בני נוער ישראלים בפולין כאילו לא הייתה שם מדינה ולא גרו שם אנשים. חמושים בדגלי ישראל הם מדלגים מאתר שואה אחד לשני, בלתי נגישים ולא באים במגע עם איש (הרי כולם גויים אנטישמים), ומתעלמים לגמרי מקיומם של חיים במקום. העובדה שבפולין מתגוררים מליוני בני אדם ויש בה שפה, תרבות, מסורת ומציאות עכשווית אינה רלוונטית עבור חברי המשלחות הללו. עבורם פולני הוא האיש שמנקה את חדר המלון או מין גוי של שבת המוכר כרטיסי כניסה לאושוויץ "שלנו".
    המשלחות הללו הן גרסא מבוססת כלכלית לסיורי המור"ק בארץ. כל כולם מכוונים פנימה, לחיזוק לאומי. גם מבלי להתייחס לשאלה אם חיזוק לאומי הוא ערך חיובי או שלילי, ברור שפלורליזם לא יצמח מכאן.

  • אפריל 8, 2009

    note

    מסכים לגמרי עם שניכם.

    הייתי ב"מסע" לפולין לפני כמה שנים,
    ולא הייתי מסוגל ללכת עם החולצה של המשלחת הישראלית.
    הרגשתי שההלעטה הלאומית ממש לא מתאימה לי, ולא ההתקרבנות שקשורה איתה. באתי כיהודי, נכד לניצולי שואה וכישראלי – אבל לא כדי לעשות דווקא או כדי להתריס. אלא כדי לראות, ללמוד ולכבד.

    אנחנו כישראלים מגיעים לשם עם צדקנות מרקיעת שחקים, בלי שום התחשבות באחרים.
    אני זוכר שביום שישי הלכנו לבית הכנסת בוורשה, והמשטרה סגרה את כל הרחוב.
    עברנו בתווך, כמו חוצי ים סוף, כשהמוני פולנים בצדדים, והתלמידים פשוט שרו בקולי קולות שירים "ציוניים", בלי שום התחשבות בדיירים הפולנים שגרים באיזור.

    אני חושב שאם כבר עושים את הסיורים האלה בפולין, צריך לכלול בהם גם אתרים בני זמננו, שיראו לישראלים את פולין האחרת, היפה, שכדאי לבקר בה מדי פעם. ובעיקר להראות שלכל עם ומדינה יש הרבה צדדים, סוגי אנשים ודעות, אתרים, מורשות תרבותיות; ולא מונוליתיות כמו שמנסים למכור לנו.

    חג שמח!

  • אפריל 11, 2009

    עמית

    לזכותה של אשתי ושל התכנית שהיא עובדת בה ייאמר שיש מאמץ כן לשים דגש על החיים היהודים לפני השואה ולהבין את התרבות היידית שהוכחדה. אין ניסיון להספיק כמה שיותר מחנות ולזעזע את הילדים כמה שיותר אלא לעבור תהליך חינוכי עמוק יותר, שכלל גם שני ניסיונות דיאלוג עם בני נוער יהודים ופולנים. אין דבר רע בדגל ישראל אבל ברגע שהמסע הופך להפגנת נוכחות בלבד אני מסכים שזה בעייתי ומקווה שהסיורים ישתנו בעתיד לטובת חוויה אחרת.