מהי בירת ישראל?

בשבוע האחרון יצא לי להיות במספר פגישות במשרדי ממשלה- בתל אביב. ברביעי בבוקר הייתי במשרד החינוך ליד יד אליהו בתל אביב. כשנכנסתי למעלית חשכו עיני למראה כמות היחידות הארציות של המשרד ששוכנת באזור חיוג 03, לא רק לשכת השרה אלא יחידות שלמות שיושבות בתל אביב ולא במשרד החינוך בירושלים. זה הצטרף לי לפגישה אחרת עם יועץ במשרד ממשלתי אחר שדיווח שהממשלה עובדת בירושלים רק ארבעה ימים בשבוע, בחמישי כולם יורדים לתל אביב, סוד גלוי שכזה. לא ברור איך אנחנו נותנים לחינגה הזו להימשך על חשבוננו. לשכות כפולות לשרים במרחק של 40 דקות נסיעה אחת מהשניה ובעיקר זלזול עצום בהחלטות ממשלה על מעמדה של ירושלים כבירת ישראל ועל העברת יחידות ממשלתיות לעיר. לצערי אין לי קישור אבל יש מחקר עדכני מקיף של ראובן מרחב על יחס הממשלות לירושלים- כמות החלטות ממשלה, סיווג וביצוע בשטח. פשוט מחדל. צריך להחליט מהי בירת ישראל- תל אביב או ירושלים ולעשות סוף למחדל הזה. קצת לפני ט' באב השנה התבקשתי לכתוב מאמר בנושא מעמד ירושלים לאתר אינטרנט. האתר בסוף לא התרומם ואנחנו כבר אחרי י' בטבת אבל נראה לי עדיין רלבנטי:

ירושלים של סוף תקופת בית שני (המאה הראשונה לספירה) הייתה עיר חשובה ומרכזית לא רק בעיני היושבים ביהודה אלא גם בעיני בני עמים אחרים. פילון, הפילוסוף היהודי תושב אלכסנדריה, קבע כי "ירושלים היא מטרופולין לא רק של יהודה כי אם של ארצות רבות". ההיסטוריון הרומי טקיטוס כינה אותה "העיר המפורסמת" ואילו פליניוס הזקן קבע כי: "ירושלים, המפורסמת לאין שיעור בין ערי המזרח". ירושלים שימשה כבירת יהודה, בה שכנו בית המקדש, בתי המדרש והסנהדרין. בה התגוררו משפחות הכהונה הרבות ואליה היגרו חכמים מכל חלקי ארץ ישראל. בשנת 44 לספירה, עם מותו של המלך אגריפס הסתיים פרק בתולדות ירושלים כאשר אוגוסטוס קיסר החליט לחדש את מעמדה של יהודה כפרובינקיה רומית הנשלטת על ידי נציב.

המשמעות המרכזית של החלטה זו הייתה העתקת מרכז האדמיניסטרציה הרומית מירושלים לקיסריה, מקום מושבו של הנציב הרומי. בכך התקיימו למעשה שתי בירות ביהודה. בירה רוחנית וכלכלית בירושלים ובירה מנהלתית בקיסריה. פיצול התפקידים בין שתי הבירות לא היטיב עם מערכת היחסים הטעונה ממילא בין הרומים ובין היהודים. קיסריה הפכה מהרה לזירת מהומות והתנגשויות בין יהודים ושאינם יהודים עד שמהומות אלו דוכאו ביד קשה על ידי הרומים. בירושלים הדרדר המצב הביטחוני בהדרגה עד לפרוץ המרד הגדול. המתיחות ששררה בעקבות אירועים אלו חיזקה את מעמד הקנאים בקרב היהודים. אין הכוונה לטעון כי נטילת כתר הבירה מירושלים היה גורם מרכזי לחורבן אך יש לראות בו חלק משרשרת אירועים שהובילה בסופו של דבר לאסון של שנת 70 לספירה.

אם העברת הבירה מירושלים לקיסריה על ידי הרומית היא מובנת, שכן לרומים לא היה קשר רוחני לעיר ונוח היה להם לפעול מקיסריה שמרבית תושביה לא היו יהודים, כיצד נסביר את התנהלותה של ממשלת ישראל בעניין ירושלים? לכאורה, משחודשה הריבונות היהודית בארץ ישראל לפני ששים שנה, ניתן היה לצפות כי ביסוס וחיזוק מעמד ירושלים כבירת ישראל יהיה אחד מהיעדים האסטרטגיים של ממשלות ישראל לדורותיהן. ממשלת בן גוריון הזדרזה וקבעה כי ירושלים היא בירת ישראל עוד בטרם שככו קרבות מלחמת העצמאות. יתר הממשלות הצהירו חזור והצהר על מחויבותן לפיתוחה של ירושלים ושמירה על מעמדה וצביונה. אולם כאשר אנו מגיעים למעשים מתברר כי המימוש של הצהרות אלו דל עד מאוד. החוקר ראובן מרחב מנתח את 330 החלטות הממשלה שהתקבלו בעניין ירושלים בין השנים 1975-2005. מרחב מגלה כי רבות מהחלטות אלו לא התממשו בשל חילופי שלטון, סחבת בירוקרטית והעדר הגדרה מדויקת של הקצאת משאבים ולוחות זמנים לביצוע ההחלטות. עשרים ואחת ועדות שרים לענייני ירושלים הוקמו בשלושת העשורים האחרונים, ועדות אלו קמו ונפלו בשל שיקולים קואליציוניים ותקציביים והתקשו לקדם סוגיות משמעותיות הנוגעות למעמד ירושלים כבירת ישראל. המשרד לענייני ירושלים הוא דוגמה נוספת לחדלון העשייה של הממשלות כלפי ירושלים. משרד זה הוקם ופורק פעמים אחדות- בהתאם להרכב הממשלה. למעשה, מסתכם כל תפקידו של המשרד לענייני ירושלים בתיאום בין העירייה ובין זרועות הממשלה ואין לו כל יכולת או משאבים לקדם מדיניות עצמאית.

דומה כי התחום בו הפער בין הצהרות ובין מעשים הוא הגדול ביותר הוא העברת משרדי הממשלה לירושלים. משפט זה כמובן מעורר את השאלה מדוע משרדי הממשלה אינם שוכנים בעיר הבירה מלכתחילה אך נניח כעת לשאלה זו. ממשלתו של יצחק רבין קיבלה כבר בשנת 1977 החלטה להעביר את יחידות הממשלה לירושלים, ממשלתו של מנחם בגין קיבלה החלטות נוספות ברוח זו ואף הגדירה לוחות זמנים לביצוע ההחלטה, גם ממשלתו השנייה של יצחק רבין וממשלתו של בנימין נתניהו קיבלו החלטות ברוח דומה. הביצוע של החלטות אלו לוקה בחסר או במילותיו של ראובן מרחב: "סאגה מתמשכת". משרד הביטחון ממשיך לשכון בתל אביב, משרד החקלאות יושב לבטח בבית דגן, המכללות הצבאיות תקועות במתחם גלילות, ערוץ 10 ממשיך לקבל הקלות בניגוד לתנאי המכרז ומשדר חדשות מגבעתיים ולא חסרות דוגמאות נוספות.

לא זו בלבד שממשלת ישראל נכשלת מזה שלושה עשורים בהעברת משרדיה בירושלים (ממשלת אולמרט מחזרה ב-2007  החלטה נוספת בנושא), הממשלה אינה עושה דבר בכדי למנוע את עזיבתם של משרדי ממשלה שכבר שוכנים בירושלים. בשנים האחרונות עוזבים משרדים ויחידות סמך ממשלתיות את ירושלים מבלי שהממשלה נוקפת אצבע למניעת התופעה. עזיבת המשרדים פוגעת במרקם החברתי של העיר, מזיקה לכלכלתה ובעיקר מחלישה את מעמדה כבירת ישראל. מה לנו כי נלין על אומות העולם שאינן מכירות בירושלים כבירת ישראל כאשר ממשלת ישראל עושה כמעשה רומי ומרוקנת את מושג הבירה מתוכן? ראינו בעבר כיצד פיצול תפקידי בירות הוא הרה אסון והוא ראשיתו של תהליך חורבן. בימים אלו, בהם אנו מהרהרים במשמעות העכשווית של חורבן בית שני, ראוי כי נקדיש מחשבה ומעשה למעמדה של ירושלים כבירתה של מדינת ישראל ונדרוש ממשלת ישראל לבצע את ההחלטות שהיא עצמה קיבלה בעניין ירושלים.

 

תעשיית השקר: עוד חומר למחשבה בעניין מופיע בעדויות מהרצועה שנחשפו אתמול- לכל מי שביקר את ההתעסקות שלי במספר הילדים ההרוגים. משהו פה מסריח ולא יעזור בית דין.  חייבים לברר את המספר האמיתי של ההרוגים בעזה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



2 תגובות

  • ינואר 23, 2009

    לרמן

    פוסט מעולה! תל-אביב זו העיר שבה מתקבלות ההחלטות. ירושלים טובה לטקסים (ולחסימות כבישים כשכל מיני אנשים סמי-חשובים מגיעים).

  • נובמבר 26, 2009

    שחר

    מאמר מעולה ומדוייק ! .
    תל-אביב תמיד הייתה בירת ישראל ולא ירושלים .
    כי ירושלים טובה רק לתקשורת ולטלויזיה לצערנו הרב מאוד ! .
    אנשים ימשיכו לברוח מירושלים לטובת אזור המרכז.

    מי יתן ויתגשם הפסוק בגמרא שאמרו חז"ל :
    " ירושלים – מטרופולין לכל העולם "