פגישת מחזור

לפני שבוע הייתי בפגישת מחזור של התיכון שלי. מחזור ל"א בבויאר, שנת סיום: 1998. הזמן עובר מהר מדי. לא עשיתי מחקר ולא הרצתי שאלונים, במחשבה שניה הייתי צריך. מתוך 60 בוגרים שהגיעו בערך 70-80% כבר לא גרים בירושלים. הרוב במרכז הארץ, חלק מסביב לירושלים. הסיבה המרכזית להגירה: תעסוקה. זה הגורם מספר אחת שדוחף את הצעירים החוצה מהעיר לכיוון המרכז. מי שעובר את המכשול הזה נתקל במכשול הדיור ואיכות החיים. זו הייתה תמונה די פסימית לגבי מצב העיר, אני מניח שבתיכונים החילוניים האחרים המצב דומה. הבעיה היא שגם דור ההורים מתחיל לארוז מזוודות. אם הילדים במרכז ( ולחלקם יש נכדים… ) אז מוחמד יבוא אל ההר ולא יישאר עליו. גם ככה קר פה בחורף. אז החלפנו ראש עיר, ועשינו כנס ירושלים לצעירים ( היה מוצלח, בקרוב החוברת עם ההמלצות שעלו) אבל העבודה כל כך רבה.

לא הכל היה שלילי, החבר'ה שלמדו בפנימיה (להבדיל מהילידים הירושלמים שהצטרפו רק בתיכון) אמרו שבויאר חיבר אותם לירושלים וגרם להם להכיר את העיר ואת האופי המיוחד, "נטול הפוזה" של האנשים כאן. היו גם כאלו שעזבו והביעו רצון עז לחזור יום אחד- לכשיתאפשר. הם אמנם בגלות אבל רוצים לחזור. גם איתי מאוטנר שידבר בפאנל של הכנס השבוע אמר בברור: "תחזירו אותי". אני מפרש את הקריאה הזו בשתי רמות. קודם כל שצריך ליצור פה את התנאים שמתאימים לחזרה: תעסוקה, דיור, תחבורה, תרבות. שנית, העיר צריכה גם לחזור להיות חלק מהשיח הישראלי. יותר מדי זמן היא הייתה במקום זר. גלותי. מנוכר. לא סתם חובשי הכיפות הסרוגות הפנו עורף למועמד החרדי לראשות העירייה. הגדיר את זה יפה הרב רפי פויירשטיין שאמר כי אמנם ירושלים הפכה בשנים האחרונות ליותר יהודית אבל היא הייתה פחות ופחות ישראלית.

אני חושב שאפשר להחזיר אנשים ואפשר להשאיר אחרים. זה אפשרי קודם כל כי זה מעניין את הנהלת העירייה הנוכחית. את הקודמת ענייני דיור ותחבורה ותעסוקה לא הטרידו במיוחד. זה יקח זמן אבל העיריה הזו תחליף דיסקט ותתחיל לרצות פה צעירים, יזמים ומפעלים. שמעתי גם את קריאות ה"תחזירו אותנו" מחבר'ה אחרים, גם בחוג בית בתל אביב שעשינו בספטמבר וגם בסמינר שלי על הגירה מירושלים. אזור המרכז יכול להיות עבור המהגרים אפיזודה חולפת, זמנית, שמתאימה לפרק קצוב בחיים. את "התיישבות הקבע" אפשר וצריך לגרום להם לעשות בירושלים.

אני יודע שדיברתי על תעסוקה כגורם הדחיפה העיקרי אל אזור המרכז. אבל זה לא כל הסיפור. אני מכיר לא מעט אנשים שיש להם כאן קריירה. במשרדי הממשלה  השונים ובכל זאת מעדיפים למלא רכב כל בוקר מתל אביב ולחזור בערב. ממש לא מעניין אותם לגור כאן. סטודנטים בשנים ג'-ד' שלומדים כאן רק יום-יומיים בשבוע מעדיפים לחזור לגור במרכז בשנה האחרונה. זה לא תמיד קשור לתעסוקה. הטענה שלי היא שהעיר חייבת להיות כיפית. ירושלים חייבת ליצור בשנים הקרובות שורה של מרחבים ציבוריים מושכים, מעניינים, תרבותיים. זה יכול להיות לאורך ציר פייר קניג בתלפיות, המשך השיקום של מרכז העיר, הפיכת מוסררה לשכונה עם פעילות תרבותית-חברתית, פיתוח ציר רופין לציר בתי קפה ומסעדות, הפרחת גן העצמאות והטיילת. העיר הזו חייבת לשדר שמשהו קורה בה בכל מיני פינות כל הזמן, כל היום. הרבה מהחבר'ה שאני מכיר שעזבו גרים בתל אביב אבל לא עובדים בה. הם עובדים בראש העין, קיסריה, נתניה אבל גרים בתל אביב. התעסוקה מושכת אותם למטרופולין תל אביב אבל הם גרים דווקא בתל אביב, היקרה להחריד, בגלל השדרות, הפעילות במרחבים הציבוריים, ההתרחשויות והאפשרויות שהעיר מציעה. ירושלים חייבת למצוא את הדרך שלה להעניק חוויה אורבנית לצעירים, להיות מקום כיפי. בלי זה- גם מי שיעבוד בעיר במפעלים שיגיעו- יעדיף לגור ולשלם ארנונה לעיר אחרת.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



15 תגובות

  • ינואר 9, 2009

    ערן

    "אמנם ירושלים הפכה בשנים האחרונות ליותר יהודית אבל היא הייתה פחות ופחות ישראלית" – רק מי שמבחינתו יהודי = שטעטל יכול לומר משפט כזה.

    "הטענה שלי היא שהעיר חייבת להיות כיפית". אין לי מושג על מה אתה מדבר – העיר כיפית. צריך להיות עיוור או בעל דעה קדומה עמוקה ועקומה כדי לא לראות את זה. אם כיף = הווי תל-אביבי (אתה עצמך עשית את ההשוואה), אז לא תודה. לא רוצה כיף.

  • ינואר 9, 2009

    עמית

    ערן
    א. התחושה היא בפירוש של שטעטל, אני מסתובב ברובע היהודי ומרגיש מזרח אירופה, לא מזרח תיכון. יש מקומות בעיר שהם גלותיים וכנראה שלא רק לי. בוא נדייק: ירושלים הפכה מזוהה עם סוג צר ומסויים מאוד של יהדות.
    ב. לי כיף בעיר. אין לי לרגע בעיה עם מה שהיא מציעה (למעט שבילי אופניים וקטנות אחרות). להרבה אחרים היא כנראה לא מספיק או שהדעה הקדומה שלהם מונעת מהם מלראות את זה. איך תשבור את הדעה הקדומה? תציע דברים חדשים, תבליט את הקיים.
    ג. לא, אני לא רוצה כיף תל אביבי. אמרתי שירושלים חייבת למצוא את הדרך שלה (בדגש על שלה) כדי להציע חוויה אורבנית שמבוססת על הפארקים, הרחובות, הארכיטקטורה והאופי של העיר. ממש לא להעתיק לכאן את תל אביב, זה יהיה המצב היחידי שבו אני אעזוב.

  • ינואר 9, 2009

    בן

    לא נראה לי שיש לך מה לדאוג…ירושלים לעולם לא תהפוך לתל-אביב, וטוב שכך.
    ללא ספק יש צורך ומקום לדאוג לתשתית יציבה שפונה לאוכלוסיה צעירה בעיר, יש בהחלט מקומות בילוי והווי לא רע לצעירים אולם כפי שציינת העיר הזו עד כה פשוט לא ממלאת את הצרכים הבסיסיים הדרושים לזוגות צעיירים שמחפשים אורח חיים סביר+ בעיר שהם אוהבים..תעסוקה,דיור, וכן גם סביבת מגורים ידידותית וסובלנית…כל הסעיפים הללו לא היו עד כה מנת חלקה של העיר. יש לקוות כי באמת העירייה הנוכחית תשים את הנושאים הללו בראש סדרי העדיפויות שלה וגם תהיה יעילה מספיק לבצע פעולות בנידון.
    כמובן שהיכן שניתן יש מקום גם לפעילות מלמטה, אבל בנושאים כלכך מהותיים העירייה היא המרכיב העיקרי להצלחת או כשלון המהלך.

  • ינואר 9, 2009

    הכתם

    כולכם צודקים, כמאמר הבדיחה…
    עמית צודק בכך שצריך לטפח את המרחבים הציבוריים ברחבי העיר, לדאוג לשימור מבנים הסטוריים, אך גם לבנייתם של מסורות חדשות ראויות לשימור.

    ערן צודק בכך שלא צריך הגדרות לתרבות הירושלמית, דווקא המחסור בהגדרות הוא שנותן לה את כוחה. הדברים הכי מצליחים והכי משובחים בתרבות הישראלית (והעולמית) התחילו בירושלים – ארומה, ספגטים, נצרות, משפחת בנאי -כל אלו דווקא בגלל הקושי להגדיר דברים בעיר הזו ומתוך כך הצורך להמציא דברים מחדש תוך כדי הנסיון להגדרה.

    צריך פשוט להודות בזה: המכנה המשותף של הירושלמים הוא השוני. אם אומרים שעל כל שני יהודים יש שלוש דעות אז על כל שני ירושלמים יש שלושים. אין מה לעשות – אני ואתה שונים. גם הוא והיא שונים מאיתנו. כל אחד שונה בצורה קיצונית משכנו בירושלים, וזה היופי – בכל זאת מסתדרים, איכשהו.

    הגיע הזמן שירושלמים יתגאו במגוון התרבותי שקיים כאן, כי ירושלים זה לא "ארומה" ולא "חומוס לינא", זה לא "האומן 17" וזה לא "הכותל". זה לא "הכנסת" ולא "כנסיית הקבר", זה לא "חרדים" ולא "חילונים". זה לא "סמך-טתים" ו"אמריקאים", "יהודים" או "ערבים". זה הכל ביחד, זה העושר שיש לעיר להציע לעולם – ובייחוד לעצמה, לנו.

    אם נבין את העושר התרבותי שיש לנו כאן ונראה איך במרחק שני פסיעות אפשר לראות כל-כך הרבה תרבות, היסטוריה ודעות – נוכל להבין את מקומנו טוב יותר וליצור את סביבתנו בצורה המתאימה ביותר.

    יכול להיות שאני טועה, אבל יכול להיות שגם אתם

  • ינואר 10, 2009

    ערן

    עמית,

    בעניין השטעטל ביקורתי כוונה לרב פוירשטיין, לא אליך – התכוונתי לומר שאם הוא טוען שירושלים הפכה יהודית יותר, הרי זה מפני שהוא מזהה יהדות עם השטעטל, ואזורים מסוימים בירושלים אכן הפכו לשטעטל.

    נראה לי שבן הצביע על הנקודה – העיר תריכה להיות ידידוית יותר, לא כיפית יותר (לי באופן אישי אין בעיה עם עניין הידידותיות, אבל אני יכול להבין אנשים שכן יש להם בעיה כזו).

    אני שמח שאנחנו מסכימים בענייין תל-אביב.

    כתם –
    חותם על כל מילה שלך.

  • ינואר 10, 2009

    עמית (אחר)

    מפריעה לי הפוזה של אלה שרוצים לחזור לירושלים אבל לא מוכנים "ללכלך את הידיים" בשביל להפוך את העיר למקום טוב יותר עבורם (ואח"כ מתלוננים איך שהעיר "הידרדרה" מאז שעזבו או שטויות מעין אלה). כמה פעמים אני נתקל בהתניות כמו "כשהעיר תהיה יותר נקיה" או "כשיהיה פה מה לעשות בשישי-שבת" ושאז, ורק אז, הם יהיו מוכנים לשקול חזרה לעיר. ומי יעשה את העבודה בשבילם? אה, על זה לא חשבנו…

    אז יש לי חדשות לכל "מעמידי התנאים" למיניהם: בנובמבר האחרון "שארית הפליטה" הירושלמית עשתה חצי מהעבודה בשבילכם (ואת הלא ייאמן בעיני חלק מכם) והנה, יש עכשיו תקווה לעיר קצת יותר ידידותית למגזר היצרני והיוצר. עכשיו הגיע הזמן שכל אוהבי-ירושלים-מרחוק יתרמו את חלקם וישלימו את העבודה. רוצים יותר מקומות בילוי? בואו ותהיו חלק מהעיר. רוצים יותר מקומות עבודה? בואו ותתרמו לכלכלת העיר. אי אפשר לצפות שהכל יבוא מלמעלה.

    והערה לסיום על הפסקה האחרונה בפוסט, וביחוד כמה מה"פרויקטים" שהוזכרו בחטף: יסלחו לי כולם, אבל הפיכת פייר קניג ל"סוהו" או שד' רופין לאזור של בתי קפה נשמע לי כמו עוד פרויקט להרחקת פעילות ממרכז העיר. זה לא שונה בהרבה מתוכנית ספדי שבמקום להתמודד עם העיר הפנימית בונים עיר חדשה בחוץ. אז לפני שמתחילים "לשדרג" את פייר קניג או לתקוע לנו בתי קפה באמצע שום מקום, תדאגו להזרים חיים למרכז הגוסס ולשמור על מה שכבר קיים. ואם כבר, אז את "סוהו הירושלמית" אפשר להקים במתחם הרכבת (וזה הרבה יותר קרוב למרכזי תרבות כמו תיאטרון החאן והסינמטק). לפייר קניג נשאיר את חנויות הרהיטים.

  • ינואר 10, 2009

    עמית

    עמית אחר- אני מאוד בעד מרכז העיר אבל לשם מזרימים חיים כבר כמה שנים, 1300 סטודנטים שגרים, שדרוג רחובות, חיזוק המסחר, רכבת תקלה, אישור של ציפוף והתחדשות עירונית. יש מי שמטפל במרכז העיר גם ברמה הקהילתית וגם ברמה הפיזית-תשתיתית. העובדה שיש ריכוז מאמצים במרכז העיר לא אומרת שצריך להתעלם מחלקים אחרים שזקוקים לטיפול.
    לא אמרתי שפייר קניג צריך להיות סוהו אבל הוא יכול וצריך להיות המשך אורבני של עמק רפאים, הייתי שמח לראות יותר מגורים על הרחוב הזה, הרחבת מדרכות וכו'.
    שדרות רופין- כבר כתבתי. אין סיבה שמבקרי המוזיאונים, עובדי קריית הממשלה והסטודנטים בגבעת רם יסתפקו בקפיטריות עבשות. האזור הזה חייב שימושים מסחריים בתוכו.
    לגבי "העוזבים"- מסכים. שיתחילו לעבוד. אולי צריך להקים בעירייה מחלקונת לתושבים חוזרים.

  • ינואר 11, 2009

    עמית (אחר)

    אני מסכים איתך שלא צריך להתעלם מחלקים אחרים של העיר שזקוקים לטיפול. זאת גם מילת המפתח – זקוקים לטיפול. השאלה היא אם פייר קניג כהמשכו האורבני של עמק רפאים הוא מה שהעיר צריכה. לעניות דעתי לא. עמק רפאים הוא טוב בפני עצמו, וגם שם יש עוד מה לעשות לפני שמותחים אותו דרומה. בכל אופן, זה לא צריך להיות בראש סדר העדיפויות. "סוהו" זה לא ביטוי שהשתמשת בו, אבל נתקלתי בו בהקשר הזה, ולי זה נראה רעיון לא מוצלח במיוחד, שרק יפזר עוד יותר את מוקדי התרבות המפוזרים-ממילא בעיר. מתחם הרכבת המנוצל רק בחלקו הזעיר הוא אפשרות טובה בהרבה מכל הבחינות (ולדעתי צריך להעביר לשם גם את בתי הספר שתקעו משום מה בתלפיות – ניסן נתיב וסם שפיגל).

    את שדרות רופין קצת קשה לי לדמיין כרחוב מסחרי. אולי אין לי דמיון מספיק מפותח, אבל טוב לי לראות את המקום כמו שהוא כשדרה ירוקה ומוקפת גנים. אם יחליטו להקים קופלקס מסחרי קטן בין המוזיאונים של גבעת רם לא אתנגד. אולי גם בקצה המערבי, בין קריית הממשלה לשדרות בגין (מול המלונות) יש מקום לעוד מסחר. מעבר לכך אני לא רואה צורך או אפשרות לבנות משהו בלי לפגוע בשטחים ירוקים.

    מחלקה בעירייה לתושבים חוזרים (או להחזרת תושבים שעזבו, או סתם למשיכת תושבים מהמגזר היצרני) – רעיון מבורך.

  • ינואר 11, 2009

    יהונתן הימן

    רציתי להתייחס דווקא להיבט המועלה בסוף הפוסט ולפיו ת"א "מעניינת יותר" ומציעה מגוון רחב יותר של חוויה. כפי שניתן לקרוא גם בתגובות האחרות, ירושלים מציעה מגוון גדול בהרבה של מקומות. אני אמנם גר כרגע במרכז אבל גם הייתי חוזר לירושלים מחר מבחינתי. חוויה של לשחק פריזבי או פוטבול בגן סאקר, להסתובב בסמטאות של הנחלאות, לעבור במאה שערים, לקפוץ למחנה יהודה, לבלות במעבדה או בצוללת, לשבת על המדרגות בכיכר ציון או ללכת לאיבוד בהיסטוריה ברובע המוסלמי ומשכנות שאננים. איזה היצע! מה כבר כמה פארקים או "שדרות" בת"א מציעים לי? איזו חוויה יש כבר על רוטשילד? ומיהו בדיוק המגוון האנושי שיכול להנות ממנה?

  • ינואר 11, 2009

    יאיר

    כדאי להפסיק לחשוב במונחים של "איך להחזיר את הבנים האובדים הביתה". למכור את ירושלים לתל-אביבים זו לא הדרך (לדעתי). זה בר-קיימא בערך כמו קמפיין…

    דיור, תעסוקה, איכות-חיים, שרותים לכל הגילים ולכל הצבעים והזרמים – אלו היעדים, או האמצעים שעשויים להביא אותנו להיות great city.

    ואת הארנונה שישלמו איפה שהם רוצים – אנחנו צריכים ליצור עיר שטוב לעבוד ואו לקבל תרבות ואו חינוך ואו שרותים ואו לגור בה. אם מישהו לומד ועובד כאן אבל גר בחוץ – סבבה. גר ורואה הצגות כאן אבל עובד בחוץ – גם סבבה. מרכזיוּת של עיר זה משהו רב מימדי, ובזה – דווקא בזה – הייתי מאוד רוצה להידמות לתל-אביב – יפו, שמציעה שכבות שונות של מרכזיוּת, ולא מתייחסת למי שעוזב אותה בערב כמו אל בוגד, כי היא יודעת שהוא יחזור בלילה לבלות ואו בבוקר לעבוד ואו בגיל שישים להזדקן.

    ואם רוצים שירושלים לא תהיה שוליים, אפשר לפעול בגיזרה התקשורתית (כמו שאנחנו עושים כאן ועכשיו), אבל זו מלחמת מאסף. ההפך משוליים זה מרכז, וירושלים צריכה להפוך את עצמה למרכז. ואז כבר לא יהיה אכפת לנו אם עוד תל-אביבי יכריז שהוא יבוא אם מישהו יואיל לגרור אותו בעלייה ולפרוש שטיח.

  • ינואר 12, 2009

    מיורקה

    קצת נימאס לי.
    נישבר לי מזה שכל דיבור זה או אחר על י-ם מלווה בקול צורם של התייפחות.
    אין בי יותר סבלנות לעמוד בעוד הספד מלא יגון.
    ירושלים לא שוקעת והיא לא בשפל, מאידך היא גם לא בדרכה להפוך למטרופולין השוקק של המזרח התיכון.
    העיר הזאת היום ומאז יומה הראשון בתנודה.
    היא נעה מעט ימינה, מעט שמאלה, לפעמים גם למעלה ולמעטה.
    היא עשויה לעטות עליה אדרת מפוארת, ברם ההיסטוריה מוכיחה כי אם השיא מגיע שפל.

    אני חושב שתם זמן התלונות.
    ירושלים מתחילה לעלות על כיוון סימפטי, אבל זה לא רלוונטי.
    אני לא בא להרצות פה על לקיחת אחריות או יזמות פרטית למרות שזו תתקבל בברכה.
    אני מצדד ותומך ביוזמות מבורכות לשינוי ושיפור, אבל בואו נתחיל להעריך את מה שקיים.
    המקום הזה שוקק חיים ונפש (בניגוד לדיר החזירים האורבאניתל אביבי). אם בשינוי תדמית העיר ומשיכה של אוכלוסיה צעירה עסקינן, אז בוא נתחיל זאת בקרבנו, עלינו להילחם כנגד הדעות המספידות את ירושלים, להפיץ את הבשורה, ולהרים קול של גאווה ירושלמית!

  • ינואר 12, 2009

    בן

    מעניין לעניין,,,,
    נצחון חילוני בקרית יובל כאשר מגרש ורבורג לא ישמש למבני חינוך חרדי, אך מסתבר שבעוד יד אחת מלטפת השניה חובטת..ברמת בית הכרם החדשות פחות משמחות..
    למעוניינים http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/838/883.html?hp=54&loc=4&tmp=3096
    אם זה הסממן להתנהלות אני תוהה היכן יפול עניין עמודי העירוב המהודר, לא בטוח שלשבת בשקט ולתת לברקת להתאקלם לפני פנייה מחודשת זה הדבר הנכון – מי שעושה רעש ודואג להיות על סדר היום יש לו סיכוי מעשי טוב יותר לא ליפול למלכודת ה"קונצנזוס"…

  • ינואר 15, 2009

    בן

  • ינואר 17, 2009

    עמית

    מיורקה- סחתיין על הגאווה המקומית, זה הרעיון של הבלוג. גם אם יש ביקורת היא נעשית ממקום של ביקורת בונה ולא ברוח של הוצאת קיטור ובכיינות.
    יאיר- נכון שלא כולם יכולים לגור בירושלים אבל כרגע המגורים הם נקודת תורפה של העיר- בעיקר מגורי מעמד בינוני. בסופו של דבר מדובר במטרופולין והעיר במצב אידיאלי תשרת יותר תושבים מבחוץ מאשר מבפנים אבל כרגע חייבים לחזק את נושא המגורים- זה עמוד השדרה של החברה, של המנהיגות השכונתית והעירונית

  • ינואר 17, 2009

    יניב

    מיורקה והכתם, אני לגמרי איתם.
    פוני,
    אני, אתה, התעוררות, רוח, צעירים, מלונה, כל דבר.
    זה הזמן שלנו.
    אפשר לדמות את ירושלים לתורם דם. הוציאו קצת החוצה מהשלטון החרדי, זה הזמן למחזור הדם להתחדש.
    זה הכל, לא צריך מהפכות, לא צריך אנרכיה,
    צריכים שיקולים נבונים.
    צריך לקום פורום כחלון-רוח-התעוררות להקמת דיור בר השגה.
    צריכה לקום פורום רוח-התעוררות-צעירים-כל/מי/שיבוא להפקת אירועים מגניבים שדורשים פרוצדורות עירייה
    תעסוקה, אני חושב שברקת מסתדר
    חינוך ותחבורה, פה לדעתי יש חור רציני. צריך למלא אותו. אבן הפינה צריכה להיות שבירת המונפול של אגד לדעתי.

    אה, ושכחת חינוך. גם חינוך חשוב 🙂 (תעסוקה, דיור, תחבורה, תרבות, חינוך. טופ 5)