איה לופו?

פסטיבל הקולנוע ה-25 נפתח בירושלים ביום חמישי האחרון. 5,000 צופים בבריכת השולטן, ערב ירושלמי קריר וסרט פתיחה מהנה ( Wall E) הזכירו לי שוב שהמקום הכי טוב לראות בו סרטים זה ירושלים, על רקע התפאורה הטבעית של החומות.

בכל הטקס המרשים של הפתיחה היה חסר לי משהו- עיריית ירושלים. בניגוד לשנים האחרונות- השנה אף אחד לא דיבר מטעם העירייה, כאילו אירוע התרבות הגדול והחשוב ביותר שקורה פה לא נוגע לה. האם העירייה צמצמה את תמיכתה בפסטיבל עד לכדי כלום? האם מארגני הפסטיבל לא סופרים אותה? האם ראש העירייה הבין לבד שמי שמכסה ילדות בנות 13 מחשש לפריצות לא יתקבל בפרחים על ידי צופי הפסטיבל? אינני יודע מה התשובה. אני רק יודע שהעירייה לא חסרה לי בטקס הזה.

אין שום צורך לשמוע את ראש העירייה או את חילוני המחמד מטעמו מספרים לנו כמה הם בעד תרבות בירושלים כשבפועל מוסדות התרבות מיובשים. אין שום צורך להקשיב לקלישאות על "בירתנו המאוחדת" ועל כך שבירושלים "יש מקום לכולם" כאשר בפועל זוהי עירייה סקטוריאלית שאפילו לסקטור אותו היא מייצגת היא מתקשה לדאוג כמו שצריך, שלא לדבר על יתר הסקטורים.תחסכו מאיתנו את הנאומים וההצהרות ותנו לראות סרטים בשקט.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



12 תגובות

  • יולי 13, 2008

    דודו

    הנה תוכל/ו לקרוא ממקור ראשון (שהוא משני)

    על יחסי הפסטיבל והעירייה

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000359542&fid=3317

  • יולי 14, 2008

    עמית (אחר)

    שוב חוזרים לקלישאות הרגילות "ועיר הבירה הרדומה והקודרת קמעה, שוב מתעוררת לחיים". מי שצריך להתעורר זה הכתב של גלובס.

  • יולי 14, 2008

    דודו

    עמית(אחר)

    הם(מרבית כתבי התקשורת) פשוט חולים, אין דרך אחרת לומר זאת, רק צריך להחליט מהי המחלה או שמא נגדיר זאת כהפרעה נפשית הנגרמת להם ךמשמע המילה ירושלים, אפרופו הטור של נרי ליבנה (בשישי האחרון), היא גם חולה גם בכיינית ובסופו של דבר לא שלמה בעליל עם העזיבה .

  • יולי 14, 2008

    נון

    בתור מי שכבר חמישה סרטים מאחוריה ועוד שלושה לפניה, אני רוצה להוסיף בהזדמנות זו שהסינמטק אחרי השלמת השיפוץ הוא מקום מדהים. אני שוקלת לעבור לגור שם עד סוףהשבוע הבא:) ואני מניחה שעכשיו, כשיש בסינמטק ארבעה אולמות הקרנה, תתרחב תוכנית הסרטים בסינמטק גם אחרי הפסטיבל. לא יודעים מה איתכם אבל אותי זה מאוד, מאוד, מאוד משמח.

  • יולי 14, 2008

    לירון

    לא ידעתי שהאגף החדש נחנך, גם לא דיברו על כך(מלבד בשנה שעברה עם תום שלב א של השיפוץ),עמדו בזמנים, יפה.

    נון
    אני מקווה באמת שהמקום מדהים, אסתר זנדברג, כתבת "הארץ", טענה בשנה שעברה עם תום שלב א' של השיפוץ, שהמקום קיבל צביון בעל סקס אפיל של בנק(דהיינו משעמם). עם אדריכל כמו אמציה אהרונסון האחראי על השיפוץ, זה לא כזה קשה לשוות (או יותר נכון להרוס דברים יפים) צביון כזה.

  • יולי 14, 2008

    עמית

    אני אהבתי את האגף החדש, חבל שלא עשו מזה עניין גדול יותר. לגבי זנדברג- אני מתאכזב לגלות שהכמות והאיכות של כתיבתה מדרדרים בהתאמה למצב העיתון שלה. הדעות שלה מזמן הפסיקו לחדש / להפתיע אותי. הביקורת שלה נקלעה לטרחנות משעממת ולא מצאתי אצלה פתיחות למשהו יצירתי כבר הרבה מאוד זמן.

  • יולי 14, 2008

    עמית (אחר)

    לא מחלה, דודו, התמכרות.

    אגב, ראיתי שמישהו כתב תשובה יפה לגברת ליבנה. 😉

  • יולי 14, 2008

    יונתן

    כנראה שהייתה בעיה עם הצניעות של וול אי. משהו בעיניים.

  • יולי 14, 2008

    אדר

    עמית (אחר): "ועיר הבירה הרדומה והקודרת קמעה, שוב מתעוררת לחיים" – כל כך צחקתי כשקראתי את התגובה שלך, ואז קראתי את הכתבה והבנתי שזה אשכרה נכתב שם. כמו שאומרים: פחח. יש איזה לינק לכתבה של נרי ליבנה, שאני אלך להתעצבן עוד קצת?

  • יולי 14, 2008

    דודו

    אדר במיוחד בשבילך הטור מהשבוע האחרון

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000561.html

    ממחלת (ההתמכרות-עמית אחר) החביטה בירושלים, היא גם צירפה/עברה לשקרים גסים.

    עמית אכן כתב תגובה יפה אבל זה לא עוזר.

    פגשתי את פרופ' רוני אלנבלום השבוע (המגיב האלמותי לבכיה המרכזית של נרי מלפני 4 שנים), הוא אמר כבר שאין מה לעשות עימה ולך תסביר לה שהחיים וערים הם מעגלים.

  • יולי 14, 2008

    לירון

    עמית

    אני מסכים שחלה הדרדרות בכתיבתה של זנדברג בחודשים האחרונים והיא נעשתה לכתבת רכילות אדריכלית (למרות שמדי פעם יש לה כתבות טובות אך פחות מבעבר ובייחוד התפקיד המרכזי שהיה לה/נטלה על עצמה,בהצלחה, בשנים האחרונות, להעלות את המודעות הציבורית לנושא השימור), אבל דווקא עם מה שהיא כתבה על הסינמטק אני מאוד מזדהה, כאדריכל. ללא ספק הסינמטק נזקק לשיפוץ אבל אמציה אהרונסון הוא לא אדריכל ששוכרים לבצע עבודות הכרוכות בשימור אופיו ואפיונו של מבנה, ויעידו על כך עשרות הפרוייקטים שהוא משחית ברחבי העיר(הדוגמא העדכנית היא בית השגרירות הנוצרית ברחוב ברנר פינת סוקולוב, שם הוא פשוט השחית את הבית בשם ציפוף העיר, ויצר מסת בינוי מפלצתית שפשוט מחתה את זכרו, כל שנשאר זהו זכר קלוש לחזית וכניסה ייחודיות שנבלעו בתוספת הקומות, רק אצלנו שימור חזית המבנה נחשב לשימור). לסינמטק בירושלים (ובכלל) יש אופי מחתרתי ולשפץ אותו כאילו זהו אולם חתונות זה פשוט להרוס את רוח המקום/המבנה,ערכיו והמטענים התרבותיים שלו.
    כאשר ראיתי את הסינמטק בשנה שעברה, אני מודה, דווקא העיצוב החיצוני מצא חן בעיני, קווים נקיים ועיצוב מאופק בלי קשקושי שמאלץ ונסיונות מגוכחים לדבר עם האדריכלות המקומית והים- תיכונית, עבודה באיכות גבוהה וכך גם החומרים השומרים על אופי המבנה המקורי. לא אגיד את שאני חושב על העיצוב הפנימי אך לעומת זאת עיצוב האולמות פשוט מזעז מעניין מי בחר את הצבעים?.

  • יולי 15, 2008

    נון

    לירון –

    כשזנדברג כתבה בשנה שעברה, אחרי השלב הראשון של השיפוץ, שלסינמטק נהיה שיק של סניף בנק – הסכמתי איתה מאוד. דווקא בגלל זה הופתעתי מאוד לטובה עכשיו, כשהשיפוץ הושלם לגמרי. אני לא אדריכלית כך שאין לי כלים מקצועיים לשפוט, אבל אני הרגשתי מאוד נעים עם החלל/חללים החדשים של הסינמטק – מצד אחד יש תחושה של מקום מרווח עם הרבה "ספייס" וזרימה חלקה ו"הרמונית" ו"אורגנית" (אלוהים, איזה פלצנית אני) בין החלקים השונים והמפלסים והאולמות השונים; ומצד שני, יש כל מיני גומחות/נישות/פינות שנתנו לי תחושה אינטימית. שלא לדבר על המרפסת הפתוחה במפלס העליון שליד אולם 4 – פשוט נפלא (עם הנוף והאוויר בחינם – לא צריך יותר את הבית קפה בשביל זה).

    בקשר לצבעים – אם הכוונה לכתום, אז הכל יעוף משם בתום הפסטיבל, כשתסתיים החסות התאגידית של החברה הסלולרית המממנת. לגבי הכורסאות נצרים עם הכריות בלבן וירוק – טוב, אני מחבבת ירוק, אז לי זה היה בסדר 🙂