והמועמדים הם…

קשה לחזור לעניינים אחרי שבועיים בארצות הברית, קשה להתאושש מהג'ט לג, בטח כשקמים בלילה לראות את משחקי גמר ה- NBA בשידור חי ומתעקשים לחיות לפי שעון לוס אנג'לס גם בארץ. בכל אופן, את מנת המקומונים הקבועה הזרקתי והשלמתי חוסרים. דבר אחד מפתיע אותי בכל פעם מחדש. חוסר ההבנה של המפלגות הגדולות לגבי מה שקורה בירושלים. בשבועיים האחרונים עלה שמו של פרופ' שלמה מור יוסף, מנכ"ל הדסה, כמועמד של כמה אנשי עסקים ושל מפלגת העבודה, הליכוד וקדימה לראשות העירייה. קודם כל השימוש במונח: "להריץ" מועמד נשמע לי קצת מגוחך, מה הוא סוס או כלב שמריצים? הוא לא יכול לרוץ לבד? הרי מדובר במי שאמור להנהיג עיר בת 700,000 תושב.

שנית, המפלגות הגדולות עדיין שבויות בתפיסה שכל תפקידן הוא לנהל קמפיין בחירות ולא להציע אג'נדה כוללת לציבור שאותו הן מתיימרות לייצג. הקמפיין שלהן נמשך חודשים במקרה הטוב ובשאר הזן הן בקומה. אז ככה, קמפיין בחירות הוא תהליך שנמשך כל הזמן. בפעילות ציבורית, בהסברה, במאבקים קטנים וגדולים, חוגי בית וקשר מתמיד עם הציבור. בש"ס הבינו את זה יופי. הבעיה היא שאצלנו המפלגות הן גופים מסורבלים השקועים בחובות. מפלגת העבודה גוססת כבר ארבעים שנה בשקט, למעט פרפור פה וחרחור שם, הליכוד נכחד בהדרגה וביום שיוכיחו לי שקיימת מפלגה אמיתית שקוראים לה קדימה אני מזמין את כל קוראי הבלוג לחומוס-בשר בפינתי. גם ברמה העירונית- טדי התנתק ממפלגת העבודה, אולמרט לא רץ ברשימת הליכוד. המפלגות האלו לא קיימות יותר כגופים אפקטיביים שמישהו סופר כאן. לכן אם יהיה מועמד שבסיס הכוח היחיד שלו הוא תמיכת שלושת המפלגות הגדולות- אני לא חושב שזה ירגש מישהו בעיר.

ירושלים חשובה יותר מפרסונה כזו או אחרת. צריכה להיות הבנה כאן שרק מועמד אחד ויחיד למחנה הלא חרדי יכול לקחת את הקופה בנובמבר. כדי שזה יקרה צריך בכל זאת להגיע לאיזה שהיא הסכמה על זהות אותו מועמד כי בלעדי אותה הסכמה עוד נראה כאן כל מיני הזויים שמקבלים 1,500 קולות שיכלו ללכת למועמד המוביל. ההצעה שלי למפלגות היא כזו: תעשו סקר מקיף בקרב הציבור הלא חרדי בעיר, קחו מדגם מייצג גדול, תבדקו למי יש את הסיכוי הטוב ביותר, באלו קהלים וכמה מתוך אלו שאמרו שיצביעו אכן יגיעו לקלפי. עורך הסקר חייב להיות בלתי תלוי. אחרי שיקבע המנצח- תתיצבו כולם מאחוריו ותנו לו את כל מה שצריך כדי לנצח ולהחזיר את העיר לשליטת הרוב. המפסידים בסקר יתחייבו לפרוש.  רק כך יהיה ניתן למגר סוף סוף את תאוות השלטון של כל מיני עסקנים קטנים ואת הפנטזיות של אלו שרוצים לזכות בכל הקופה מבלי להתלכלך בבוץ.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



8 תגובות

  • יוני 15, 2008

    איתי

    לא מסכים עם הנחת היסוד שהגדרת הזהות הראשונית היא על פי הקו חרדי/לא חרדי.
    אם יעשו סקר ויצא גאידמק כי האוכלוסיה הלא חרדית היא ימנית מאוד ומרובת אוהדי ביתר?
    אם עלי לבחור בין חרדי התומך בחלוקת ירושלים ובין חילוני המתנגד לה – רבים הסיכויים שאבחר בחרדי.

  • יוני 15, 2008

    עמית (אחר)

    עמית – הוצאת לי את המילים מהמקלדת. האגו של הפוליטיקאים שלנו תמיד נוצל ע"י החרדים לצבירת עוד כוח, גם (ובעיקר) ברמה הארצית. כרגע אני "בונה" על איחוד הבחירות לעירייה עם הבחירות לכנסת. זה אמור להעלות את אחוז ההצבעה בקרב הלא-חרדים. אני מקווה שהפוליטיקאים שלנו יתעשתו ויבינו את משמעות הדבר (בנוסף לחסכון הכספי כתוצאה מאיחוד כזה).

    איתי – אני חולק עליך. מעבר לכך, הגישה שלך נראית לי מסוכנת. חשוב לזכור שראש עירייה הוא לא מדינאי, ודעתו בעניין חלוקת/אי-חלוקת ירושלים קובעת כמו דעתו של כל אחד אחר. חשיבותו של ראש עירייה או מועצה היא קריטית להצלחתה. במקרה של בחירות מוניציפליות זה באמת על "מי האיש" ולא רק על אידאולוגיות, בניגוד למועצת העיר, ששם האידאולוגיה מקבלת חשיבות (אני מכיר לא כמה ליכודניקים שהצביעו לטדי קולק למרות שידעו שהוא לא "משלהם", פשוט כי ידעו שהוא טוב לעיר). למזלנו יש בבחירות המוניציפליות שני פתקים, מה שמקל מאוד על הבחירה.

    אני מקווה שאתה מסכים אתי לפחות שראש העיר הנוכחי הוא לא הצלחה ושצריך להחליף אותו (לא משנה כרגע במי, העיקר שיהיה יותר מוצלח כראש עיר, וזה לא כל כך קשה). ישנו גם העניין התדמיתי, שאסור לזלזל בו. הסיכוי להביא/להחזיר כוחות יצירתיים מהמגזר הציוני לעיר שבראשה עומד ראש עירייה חרדי שואפים לאפס. העמדת הנושא של חלוקת ירושלים במרכז עלולה להביא לפיצול מיותר שבסופו נסבול עוד קדנציה עם שליחו של הרב אלישיב או של האדמו"ר מגור.

  • יוני 15, 2008

    יאיר

    העניין התדמיתי הוא קריטי, אבל עניין חלוקת העיר לעומת זאת לחלוטין לא קשור לראש העירייה.

    אבל בעיר יש עוד כמה עניינים פעוטים כמו נקיון, חינוך, תרבות, תעסוקה. ראש העיר הבא יימדד מבחינתי פעם ראשונה בפינוי הזבל ובמימוש תכניות פיתוח לתעסוקה, ופעם שנייה בגיבוש חזון עירוני כולל של ירושלים כמרכז מטרופוליני אמיתי. עם כל הכבוד לתדמית (וכאמור – יש), ירושלים היא לא עיר אוניברסיטאית קטנה, והיא קצת יותר מורכבת מברקלי או קיימברידג'.

  • יוני 16, 2008

    עמית (אחר)

    יאיר אתה צודק כמובן. כל רשימת העניינים הפעוטים שהבאת כלולה ב"לא הצלחה" של ראש העירייה הנוכחי. הרי בדיוק בזה ראש עירייה נמדד ולא בעמדותיו המדיניות.

  • יוני 16, 2008

    עמית

    איתי, תמצא לי בבקשה פוליטיקאי חרדי שמוכן לחלק את ירושלים או להחזיר שטחים. היה פעם מיתוס שהחרדים הם בעצם "שמאלנים" ואינם קשורים לחזון ארץ ישראל השלמה כמו אחיהם מהציונות הדתית. נראה לי שלא רק שזה לא נכון- החרדים הרבה יותר לאומנים מהכיפות הסרוגות. מסכים עם יאיר בעניין מה שבאמת חשוב בראש עירייה. בוא נתעסק בתחומים בהם הוא כן יכול להשפיע על העיר ולא בדעות מדיניות שאין להן משקל.

  • יוני 16, 2008

    יאיר

    עמית אחר – אנא השווה את ראש העירייה הנוכחי לקודמו, ולראשי עירייה בישראל (לא תל-אביב) כגון חיפה. האם אנחנו סגורים על עניין ה-"לא-הצלחה"? האם חרדיותו של הראש לא מבלבלת אותנו? בעניין הנקיון למשל, אני מוכן להשוות אותו גם לקודמו של קודמו.

    סתם מחשבה.

  • יוני 17, 2008

    עמית (אחר)

    אני כן מנסה להשוות את ראש העיר הנוכחי לקודמו וגם לקודמו של קודמו, וגם אם יש הצלחות פה ושם אני חושב שהמאזן הכללי לא מוצלח. אני גם משווה אותו לראשי ערים אחרים, ורואה איך בתחומים רבים ירושלים עומדת במקום לעומתן.

    אתן לך רק דוגמה אחת (ויש הרבה) למה שאני מגדיר כאי-הצלחה של ראש העיר הנוכחי: מצב הכבישים בעיר.

    האם חרדיותו של ראש העיר מבלבלת אותי? יתכן. מה שבטוח זה שאת ראש העיר היא מבלבלת קצת יותר. מה העניין הזה של הזנחת הגנים בעיר בגלל שנת שמיטה? למה לסגור חניון גדול ליד העיר העתיקה בשבת ולגרום לסתימת צירי תנועה? (ויש עוד דוגמאות רבות.)

    והכי חשוב – מה עם דיאלוג *אמיתי* בין העירייה לציבור (לא פיזור הבטחות ללא כיסוי)? לפעמים אני מרגיש שאנחנו טובים רק בתור מקור הכנסה…

  • יוני 18, 2008

    עכברתול

    עמית, אתה צודק לחלוטין – זה בכלל פוסט נורא חשוב. אבל איכשהו נראה לי – אולי אני אופטימי קצת יותר מדי – שלקראת הבחירות כל התנועות האלה יחברו להן.
    רבאק, אני מציע שכולם כבר יחברו לניר ברקת, הוא פה הכי הרבה זמן, הוא כבר נלחם איזה 5 שנים במאבק הציבורי שלו, אוכל הרבה חרא בעירייה ועושה כבר הרבה זמן לא מעט דברים בשביל הסטודנטים. יש לו גם ימבה כסף וכוח, וחבל שקולות הסטודנטים יתפזרו לתנועות שלא יעברו את אחוז החסימה. או מילא, לתנועה אחת שכן תעבור את האחוז, תקבל ייצוג, וגם ניר ברקת יקבל יצוג, ולעזאזל – לא יהיה לנו ראש עירייה חילוני. טובת העיר מעל לכל, גם מעל מחלוקות קטנות ודי טיפשיות… ססאמק, שיתאגדו כבר. מצדי שניר ברקת יבלע אותם אליו, אני באמת לא חושב שיש לו התנגדות לשת"פ סימביוטי.