גרנט-גייט

עיתונות הספורט רוחשת וגועשת סביב פיטוריו הגסים משהו של אברהם גרנט (תרשו לי לא לקרוא לו אברם) מצ'לסי. לא נטחן כאן את כל הסיפור, רק תקציר: גרנט התמנה למאמן במקום ז'וזה מוריניו שפוטר בתחילת העונה, לא זכה באף תואר אבל הגיע למקום השני באנגליה והפסיד את גביע האלופות על חודו של פנדל. לא רע בשביל מאמן שהגיע מהלבנט הפרובינציאלי בעונתו הראשונה במולדת הכדורגל.

הערה אישית: מעולם לא הזדהתי עם סגנו משחקו של גרנט, באף קבוצה שהוא אימן- כולל נבחרת ישראל. מדובר במאמן זהיר ושמרני וסגנון המשחק הזה לא מוסיף לי בריאות ואריכות ימים. למרות האנטגוניזם שגרנט מעורר בי- אני לא מבסוט מהפיטורין שלו. עיתונות הספורט שלנו עסוקה בימים האחרונים בזווית הישראלית הצרה למדי בפיטורין. הגדיל לעשות ספורט ידיעות שסחט ציטוט מאביו ניצול השואה של גרנט (השואה שיחקה תפקיד מפתח בסיפור גרנט בחודשים האחרונים): "חשבתי שבגלל שרומן אברומוביץ' יהודי הוא לא יפטר את אברם". באמת קורע לב. יהודי לא מפטר יהודי.

אז זהו, שהסיפור הוא בכלל לא עלינו. כל כך מתאים לנו להתעסק בזווית המקומית שלנו ולא לחשוב על הלקח האוניברסלי (מישהו אמר שואה?). זה בכלל לא קשור לגרנט ולמוצאו. זה קשור למעמד המאמן בכדורגל המודרני, שנשלט על ידי אולגרכים תאבי בצע ונצחונות (לא אתה רומן, אני מדבר באופן כללי כמובן). הפיטורים של גרנט מסמלים ליתר מאמני המשחק את המסר של הכדורגל במאה ה-21: דיר באלאק תפשלו חבר'ה, הבוס לא ימצמץ כשיפטר אתכם. הרבה פחות סלחנות לטעויות, הרבה פחות סבלנות לפריחה של כשרונות צעירים ואם חשבתם שהכדורגל המודרני הוא כדורגל בלי סמלים וזיקה מקומית זה עוד כלום לעומת הכדורגל בעידן האוליגרכי-קפטיליסטי. הדבר שהכי מדאיג אותי בעניין הזה הוא שהמאמנים יפחדו מעכשיו הרבה יותר על התחת שלהם וזה יהרוס עוד יותר את המשחק. צפו לעוד בונקריסטים משמימים, לפריחתו של אתוס "מבחן התוצאה", למותו של הכדורגל היפה, לגוויעתה של המחוייבות למשחק שוטף- גם במחיר ניצחון. ככל שיותר כסף יהיה מעורב במשחק הזה- החששות לטעות יהיו רבים יותר והם יובילו לכדורגל זהיר, מחושב, שמרני וסטטי יותר וזו בשורה הרבה יותר גרועה למשחק מאשר פיטוריו של אברהם גרנט מפתח תקווה.

לסיום. הייתה עונת כדורסל מחורבנת לירושלמים והעתיד לוט בערפל. הערב נפתחת חגיגת הפיינל פור והאדומים לא יצבעו את נוקיהו באדום בגלל הרכב רופס ובעיות ניהוליות-ארגוניות שנמשכות כבר שנים במועדון הזה. אבל למרות כל הבעסה, אף פיינל פור לא ימחק את זכר ליל ה-7 בפברואר ואת גביע המדינה המתוק ביותר מארבעת הגביעים שחווינו. אז בשביל עתיד אדום טוב יותר ובשביל הטעם הטוב הנה תזכורת.

[gv data="pSB2xiagSUs"][/gv]

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



תגובה אחת עד כה

  • מאי 29, 2008

    דני

    והנה עוד הוכחה קטנה לנקודה שלך:
    הקבוצה היחידה שישחקה השנה כדורסל זורם, מהנה ומשוחרר בליגה שלנו, היא הקבוצה בה המאמן הוא גם הבעלים…