מחשבות על המחר

שלושת ימי ועידת הנשיא תמו להם והעיר חוזרת לשיגרה. מההתרשמות האישית שלי, הופקו כמה לקחים מביקור בוש הקודם. מרכז העיר לא היה שומם, מרבית הירושלמים לא התנהגו כאילו מדובר בעוד יום שלג. אמנם היו כמה כבישים חסומים אבל הליכה ברגל עוד לא הרגה אף אחד. מי שמתעקש לנסוע ברכב פרטי גם בימים כאלו- שישלם את המחיר. אפילו הציבו בפינות הרחוב שירותים לאלפי השוטרים. בסוף עוד נהיה מדינה נורמלית.

ביום רביעי נתקפתי בחילה קלה. בהתחלה חשבתי שזה משהו שאכלתי, אחר כך הבנתי שזה נבע מצפייה בערב ההצעדה לששים שנות ידידות בין ישראל ובין ארצות הברית. עודף קיטש, עוד ממלכתיות, עודף מחמאות. חבר אמר לי שככה קרוב לוודאי התקבל הקיסר הרומי בפרובינציות ולי לא נותר אלא להסכים. אבל גם זה עבר מהר. ביום חמישי הגעתי לועידה כצופה מן המניין. הפאנל הראשון בו צפיתי היה על נושא החינוך. כולם מסכימים שיש בעיה אבל לא על הפתרונות, להפריט, להגביר ריכוזיות, לקצץ, להוסיף, קודם הגיל רך, קודם התיכונים ומה עם האוניברסיטאות? הרבה שאלות ומעט פתרונות. בסיום הדברים עלה שר החינוך הסינגפורי וגם לכולנו לקנא באחוזי ההצלחה, בשכר המורים, במעמד, ביוקרה, בחשיבות. שרת החינוך שלנו, שעלתה מיד אחריו לסכם את הדברים הדגישה עובדה פשוטה אחת: שר החינוך בסינגפור הוא גם שר האוצר ומכאן כבר הכל ברור.

משם התגלגלתי לארוחת צהריים. לא יודע כמה יוצא לכם לסעוד עם שני חתני פרס נובל כמו וולטר קון ומרטין פרל באותו השולחן, לי זה לא קורה כל יום. אני ושני חברים זכינו לנהל שיחה ערה עם פרופ' קון על תפוצת נשק גרעיני בעולם ועל מדיניות העמימות שלנו בנושא הזה. אדם לבבי ומרשים. היה תענוג.  הפאנל השני היה על תיקון עולם וארגונים לשינוי חברתי. היה מעמיק ומעניין גם כן, למרות שנאלצתי לחתוך לקראת הסוף. בדרך החוצה נחרדתי לשמוע שאגות עידוד והתלהבות. לרגע חשבתי שמקרינים שוב את בעיטות העונשין מגמר גביע המדינה. סדרן גילה לי שמדובר בפאנל על גאדג'טים, רובוטים וחיות אחרות.

מילות סיכום על הועידה: מאורגן ומתוקתק להפליא. תכנים מעניינים, חומרים מקצועיים לרוב והזדמנות נדירה לשמוע ולפגוש אנשים מרתקים שעשו דבר אחד או שניים בחייהם. מחשבות על המחר: ככה צריכה להראות ירושלים בעתיד. לא חסומה ונצורה חלילה (והגזימו לגמרי עם תיאורי המצור בתקשורת, כרגיל). אלא בינלאומית, רלבנטית, מאתגרת. מכאן עולה הצורך הדחוף במציאת פתרון מוסכם לניהול העיר, פתרון שיוסכם עלינו, על בני דודנו ועל שאר העולם. העיר הזו תפרח ברגע שתהיה לה הכרה בינלאומית כבירתנו (הנצחית, אך לא מאוחדת). אין לי הצעות פרקטיות לנושא הזה, לא ברור מי ייקח אחריות על ניהול העיר בצד השני, אבל צריך לדבר על הדברים. השגרירויות צריכות להיות פה, לצד ענפים מפותחים של תרבות, כנסים, ירידים ותיירות בינלאומית.

מחקר שקראתי פעם השווה את מידת הגלובליות של ירושלים ותל אביב. המסקנה הייתה כי תל אביב היא העיר הגלובלית בישראל ואילו ירושלים היא מבצר הלאומיות המקומית. אני קצת חולק על המסקנה הזו. אם מודדים גלובליות רק על ידי מספר בנקים זרים ומגדלים נוצצים מזכוכית ופלדה- ת"א מנצחת. הבעיה היא שהמדדים האלו צרים מדי. ירושלים היא עיר גלובלית ברבדים היותר עמוקים של המילה- תרבותית, אקדמית, רוחנית. לרבדים האלו יש משמעות גדולה יותר מאשר לכסף שהיום הוא זורם לכאן ומחר יזרום למזרח הרחוק או למקום אחר. יש כאן היפוך מעניין. בעיני הישראלים תל אביב היא עיר העולם וירושלים היא העיר המקומית. בעיני העולם זה בדיוק ההפך. ירושלים תהיה לעולם יותר גלובלית ממה שתל אביב תהיה אי פעם. אין לי בעיה שיהיו כאן שתי ערים גלובליות, כל אחת בתחום התמחותה. אבל כדי שירושלים תהפוך שחקנית של ממש במשחק הזה ותממש את הפוטנציאל שלה- צריך להשקיע מאמצים בפתרון מדיני מוסכם בעיר ולא לטאטא את זה מתחת לשולחן.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



8 תגובות

  • מאי 16, 2008

    איתי

    כל אחד היה יכול להיכנס? איך התגלגלת לארוחה עם חתני פרס נובל?

  • מאי 17, 2008

    שחר אחר

    אולי מרכז העיר לא היה שומם, אבל לתפוס אוטובוס אליו מגבעת רם היה בלתי אפשרי (בשבע בערב!). פשוט ביטלו את כולם. ולא, לא טרחו להודיע, לתלות שלטים בתחנה או לומר במודיעין מתי יחזרו לפעול הקווים האבודים. אפילו השוטרים לא ידעו על זה. הועידה הייתה מתוקתקת, אזורים שלמים בעיר היו מנותקים שעות רבות. אחרי שבביקור האחרון של בוש לא יכולתי להגיע לעבודה (שוב כי בטלו את כל האוטובוסים שמגיעים לאיזור שלי), הפעם סימנתי צירים וכיווני התקדמות חלופיים (וסידרתי לעצמי ימי עבודה בגבעת רם). לא לכולם יש רכב – נסה להגיע באוטובוסים מרחביה לגבעת שאול נניח, או מהקטמון להר הצופים, או מגבעת רם לרחביה – ביומיום זה יכול להיות בעייתי. בחלק מהזמן בשלושת ימי הבוש זה היה בלתי אפשרי.

    אנשים צעירים כמונו אולי יכולים ללכת ברגל, חלק גדול מהשכנים שלי לא. לחזות באנשים מבוגרים מחכים לקו 24 שיקח אותם הביתה אך בוטל היה מחזה עצוב מאוד. ועידות מהסוג הזה מוכיחות כמה השלטון מנותק מהרחוב. אני מוכן להתערב שאחוז גבוה מאוד מאנשי העיריה לא יודעים מה מספר האוטובוס שמגיעים לשם, שלא לדבר על מוזמני הועידה המקומיים. אפשר לסגור רחובות, לבטל אוטובוסים, ולהתעלל באזרח בעוד דרכים רבות. אבל צריך לאפשר לו להגיע לעבודה והביתה. השלטון המקומי והמשטרה לא סופרים אותנו, את האנשים שחיים כאן.
    (ואף אחד עוד לא הצליח להסביר לי, מה עשו בועידה הזו חוצמלהצדיע לישראל, לומר כמה פרס גב-גבר (באמת!), ולפקוק את העיר לעומק. אולי היה חשוב, אולי לא. לעולם לא נדע. בעידן של שידורים חיים ברשת, אתה-שפופרת ומיני ירקות, לא היה זכר לנעשה בועידת העתיד ברשת. אה, רגע, אם תשובה יקים את תעלת הימים אז אולי הכל היה כן שווה. בסדר. ובוש נכנס באובמה. ואולמרט התחמק עוד כמה ימים מחקירה).

    אם משהו יעיף אנשים מירושלים זה גם הזלזול הזה ביומיום שלהם.

    וחוצמזה, כבוד על קון. ואתה צודק בקשר לעיר- לטאטא בעיות מתחת לשולחנות לא יעזור במיל.

  • מאי 17, 2008

    דודו

    יסלח לי עמית אך את הדיון בנושא מרכז העיר אנו מנהלים ביננו שוב ושוב, מרכז העיר ספג מכה אנושה בימים הללו. במהלך שעות היום האזור נראה והרגיש כפי שהוא נראה בימי שישי בשעה 17:00 בד"כ, מרוקן מיושביו, עובדיו ומבליו.

    ולגבי הועידה, אכן ירושלים הייתה תפאורה מרשימה לאירוע והיא צריכה לארח מסה של אירועים כאלה בכדי ליהפך ולהיראות כפי שעמית מייחל ותיאר, אך לצערי, כמו דברים רבים בעבר שנזרעו בירושלים ונקצרו בת"א, גם הפעם מדינת ת"א תקצור את פירות ההשקעות עליהן דובר וסוכם בימי הועידה, וירושלים הנגב והגליל יישארו מאחור.

    האם לופו הליצן שניצב מאחורי כל הנשיאים והמיליארדרים (ונראה פתאטי) עשה משהו בכדי לקדם את כלכלת ירושלים במסגרת האירוע, האם שמענו איזושהי בשורה, השקעה חדשה, חזון וניסיון שלו לקשור את אנשי העסקים לפיתוח העיר?
    אתם מנחשים נכון, הוא עמד, הסתובב ונראה כמו אחרון או אחרונת הגרופיות של להקת נירוונה.

    אני מוכן להתערב על אחת מהכליות הלא מתפקדות שלי שהוא השיג חתימה של שלדון אדלסון ותלה אותה במשרד.

  • מאי 17, 2008

    עמית

    לגבי תחבורה ציבורית: אכן זלזול זו המילה המדוייקת. אני ויתרתי על הרעיון של להגיע הביתה באוטובוס והלכתי ברגל. זלזלו בנו בחול המועד פסח, מזלזלים בנו ביום הזכרון ומזלזלים בנו ביום יום כאשר אין לו"ז על התחנה והאוטובוס בא מתי שהוא רוצה אז בועידת הנשיא אתה מצפה לקבל דין וחשבון?
    דודו- הסתובבתי במרכז העיר גם בשבע ושמונה בערב השבוע ושומם הוא לא היה. אני זוכר את ביקור בוש בינואר והפעם היה טוב יותר. אנשים הגיעו למרכז העיר- לא ברור איך הם חזרו ממנו הביתה.
    לגבי לופו- תזכיר לי מי זה ועל מה הוא אחראי???

  • מאי 17, 2008

    עמית

    איתי- לגבי הועידה פניתי לאחד מצוות ההפקה וקיבלתי אישור להיכנס, הם הקצו כמות קטנה של כרטיסים ל"קהילה". ארוחה- כל אחד שכבר נכנס לועידה יכל לסעוד שם. שולחן פרס נובל- ה' שולח. ישתבח שמו.

  • מאי 17, 2008

    דודו

    עמית שים לב אמרתי שבמהלך שעות היום הוא נראה נטוש, דווקא בשעות הערב הייתה הקלה ברוכה ואפילו קונדוליסה התענגה על ארוחה באחת ממסעדות בן-שטח.

    לגבי לופו נראה לי שגם הוא לא יודע מיהו ועל מה הוא אחראי, אהה סליחה,סליחה הוא אחראי על יד שרה.

  • מאי 18, 2008

    העלמה עפרונית

    דווקא יצא לי להיות במרכז ברביעי לפנות ערב, לא היה שומם במיוחד, בתמול-שלשום לדוגמא,[2] רוב השולחנות היו מלאים[1] הבעיה התחילה כשהשוטרים שכיוונו אותנו ממקום למקום (לצערי היינו עם רכב בגלל אילוצי סידורים), לא ידעו במדויק איפה הכבישים נחסמים, ככה שנאלצנו להשאיר את האוטו בחניון ומשם להתקדם ברגל. עד שחסמו אותנו בהליכה רגלית. עשר דקות אחר כך ה"פקק" שוחרר – עד עכשיו לא ברור לי למה. מצד שני, רוב האנשים שאני ראיתי לא הביעו זעם מעבר להתמרמרות משועשעת. גם לא בבוקר, כשקו 19 הגיע עד בית הנשיא ונאלץ לפרסר חזרה כי הכביש נחסם. זלזול אינדיד.

    [1] ואפילו קניתי סנדלים! הידד![3]
    [2] שכחתי כמה סימפטי האזור הזה.
    [3] אגב, המלצות למספרה נורמלית לבחורות, שהיא לא שוקי זיקרי בקינג ג'ורג', יתקבלו בברכה.

  • מאי 19, 2008

    אריאל

    הועידה הזו הייתה מאוד חשובה. אנחנו נמצאים בתקופה קשה מבחינת התדמית של ישראל בעולם, ומבחינת איך אנחנו תופשים את דעת הקהל העולמית לגבינו. אני חושב ששלושה ימים של עידוד בינלאומי לשמעון פרס ולכל המדינה זה בדיוק הדבר הנכון עכשיו, גם אם לא יצאו מהם איזשהם השקעות חדשות (שנראה לי שכן יצאו).

    מצד שני, השיתוק של העיר – גם אם היה במידה פחותה מהפעם הקודמת- הוא ביזיון של המארגנים. אני פשוט מזדעזע מלדמיין אדם מבוגר יושב ומחכה לאוטובוס במשך שעות, כשהוא תקוע בתחנה עד שהאוטובוסים יואילו בטובם לחזור לפעילות. להבא, העירייה חייבת לספק תחבורה ציבורית חלופית, או לכל הפחות לפרסם טוב יותר ומוקדם יותר את השיבושים.

    דרך אגב, אני לא יודע אם מישהו ניסה להתקשר למוקד שיבושי התנועה של הועידה, אבל כל העובדות שם היו לא-ירושלמיות שלא היה להם מושג מהחיים חוץ משמות הרחובות החסומים (מה שהיה אפשר למצוא גם באתר באינטרנט), מה שגם מעצבן.