2018. תסריט

חצי שנה לפני בחירות 2018 הודיע ראש העירייה, ניר ברקת, כי לא יתמודד על כהונה נוספת בבחירות המוניציפליות הקרבות. בהעדר יורש מובהק החל להתפתח קרב ירושה מעניין. אורי לופוליאנסקי הורשע אמנם בפרשת הולילנד אך בהעדר קלון ראה עצמו טוען לכתר אותו איבד עשור קודם לכן. עופר ברקוביץ', אשר פרש לטובת המקום החמישי ברשימת "יש עתיד" שנתיים קודם לכן החליט שלא להתמודד בירושלים. בהעדר מועמד מובהק המזוהה עם ה"המחנה הפלורליסטי" החליטו ב"התעוררות" וב"ירושלמים" לוותר על הלשכה בקומה 6 ולהתרכז בשיפור עמדות במועצת העיר. כך נותר המשחק על ראשות העיר בין המפלגות הוותיקות שביקשו להחזיר לעצמן את השליטה בעיר: הליכוד, יהדות התורה והבית היהודי.

ניסיונתיו של הליכוד, בעידן שאחרי נתניהו, לארגן גוש ימין מובהק סביב מועמדותו של זאב אלקין נתקלו בהתנגדות עזה מצד הבית היהודי. על אף ההתרסקות בבחירות 2016, נפתלי בנט שדרג עצמו לתפקיד שר החוץ בממשלתו של גדעון סער. בנט סירב לחבור לגוש הימין ודרש כי דווקא הליכוד יתייצב מאחורי מועמד בעל כיפה סרוגה שיציב הבית היהודי.

ארבעה מועמדים נותרו בישורת האחרונה למירוץ: אורי מקלב, שפרש מתפקידו כח"כ ביהדות התורה, ועתה ניצב בראש הגוש החרדי,  זאב אלקין מהליכוד, דוד הדרי, איש הבית היהודי, שחזר לזירה המוניציפלית אותה עזב ב-2013 ופפה אללו, בפעם המי יודע כמה. הסקרים ערב הבחירות לא העניקו לאיש ניצחון מובהק. מקלב התקרב ל-30%, אלקין לא פיגר בהרבה וסבב סביב 25-27% ואילו הדרי התקבע כלשון מאזניים כאשר קיבל 12-15% אבל לא עשה קולות של פרישה. מכיוון שסיבוב שני היה עניין כמעט ודאי קיבלו בבית היהודי החלטה לא לסגת ולנהל מו"מ על חבירה לאחד המחנות רק אחרי הסיבוב הראשון, מתוך הנחה שכך יצליחו להשיג דיל טוב יותר. פפה אללו דשדש סביב 7-9% ובאופן אירוני דווקא החרדים חיזרו אחריו במרץ רב. מועמד נוסף היה מוכתר צור באחר, אשר הציג מדי מערכת בחירות את מועמדותו, מעולם לא זכה להכרה כלשהי ונתפס כקוריוז יותר מאשר מועמד ממשי.

יום הבחירות התנהל בעצלתיים. אחוזי ההצבעה שנרשמו היו נמוכים, בשל ההבנה שממילא הולכים לסיבוב שני. קמפיין הארגונים החילוניים והקרנות הפילנתרופיות לעידוד הצבעה הביא לתוצאות מוגבלות, על אף המשאבים הרבים שהושקעו בו. מספר הקלפיות במזרח העיר שוב צומצם והתנועה שנרשמה בהן עד לשעה 12:00 בצהריים הייתה דלילה. קומץ מתנחלים יהודיים הגיעו להצביע בשעות הבוקר המוקדמות.

בצהרי יום הבחירות המנומנם החלו לרטוט הטלפונים הניידים של הכתבים המוניציפליים ושל קציני המשטרה. תורים החלו להשתרך מחוץ לקלפיות במזרח העיר. בניגוד למגזר היהודי, בו בכל קלפי הצביעו כ-400 בעלי זכות בחירה, בקלפי ממוצעת במזרח העיר היו רשומים להצבעה כ-4,000 מצביעים בכל קלפי, מתוך הנחה שציבור זה ממילא לא יצביע. תושבים ערביים החלו לעמוד בתורים ארוכים, מצוידים בתעודות זהות כחולות ובהודעה לבוחר מחוץ לקלפיות. בשעה 13:30 שיגר פפה אללו הודעת תמיכה למצביעים במזרח העיר: "אני שמח שמאמצינו לעודד את תושבי מזרח העיר לצאת ולהשפיע על גורלם נושאים פרי", נכתב בהודעת סיעת מרצ אשר עדכנה על סיור תמיכה מיוחד בבית צפאפה ובצור באחר בשעה 16:00.

במטות האחרים לא ייחסו חשיבות רבה לדיווחים. "בכל מערכת בחירות ישנו מיתוס כאילו תושבי מזרח העיר הולכים להצביע" אמר דוברו של דוד הדרי, "אני רוצה להזכיר לכולם שגם גאידמק בנה על הקולות האלו ב-2008  ותראו איפה הוא היום", סיים הדובר בציניות. בשעה 18:00 החל להתברר שזה לא עוד קוריוז. התורים המשיכו להשתרך, ההצבעה התנהלה בסדר מופתי ונציגי הליכוד והבית היהודי חשו לוועדת הבחירות המרכזית עם יועציהם המשפטיים, בניסיון למנות משקיפים מטעמן על הקלפיות במזרח העיר אך לשווא. אחוז ההצבעה הירושלמי, שבאופן מסורתי נע בשעות האלו סביב 35% חצה זה מכבר את רף ה-50% והמשיך לטפס.

השלב הבא היה מתקפת הודעות וכרוזים בשכונות היהודיות על כך שהערבים כובשים את ירושלים. נציגי הרשימות זנחו את ההבדלים ביניהם והחלו להמריץ כל אדם שפגשו בשכונות לקום ולהצביע, מתנדבים הציעו טרמפים נואשים, אחרים דפקו על דלתות השיכונים ורכבים עם מגפונים שאגו ברחובות העיר.

מהדורות החדשות של 20:00 התרכזו בדרמה הירושלמית הלא-צפויה. עתה כבר היה ברור שלמרצ לא היה דבר וחצי דבר עם היציאה המסיבית להצבעה במזרח העיר. מוכתרי הכפרים ודובריה הרשמיים של הרשות הפלשתינית מילאו פיהם מים ולא הגיבו על הנעשה. בשעת סגירת הקלפיות נרשמו תורים במזרח העיר אך גם במערבה. אלפי תושבים יהודים שבנו על יום חופש ותכננו להצביע רק בסיבוב השני נקראו לדגל בניסיון נואש להציל את הספינה.

ספירת הקולות ארכה זמן רב מהמקובל בירושלים. אתר העירייה המעדכן בזמן אמת את נתוני ההצבעה, על פי קצב ספירת הקלפיות והגעתן לוועדת הבחירות המרכזית, קרס בשעה 1:00 בלילה. רק ב-5:00 נודעו תוצאות ראשונות, עדיין לא רשמיות. בבחירות 2018 הצביעו כ-415,000 בעלי זכות בחירות מתוך 610,000 בעלי זכות בחירה סה"כ, המהווים אחוז הצבעה של 68%.

אורי מקלב זכה ל-93,100 קולות המהווים 22% מקולות המצביעים, זאב אלקין זכה ל-80,850 המהווים 19%, דוד הדרי עם 46,550 קולות שהם 11%, פפה אללו עם 24,500 קולות שהם 6% ואילו זוהיר חמדאן זכה ל-170,000 קולות שהם 41% מסך הקולות הכשרים והוא ראש העירייה הבא של ירושלים.

מחזיק תיק ירושלים ברשות הפלשתינית הגיע מחויט ומעונב לאולפן מהדורת הבוקר של חדשות 2 בנווה אילן. "לאור הקיפאון בשיחות המדיניות עם ישראל החלטנו לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להצביע בבחירות המקומיות", הסביר בחיוך. "החרמנו בחירות אלו כל עוד לא היה לנו סיכוי לנצח. מרגע שהבנו כי יש באפשרותנו לנצח כבר בסיבוב הראשון אפשרנו במהלך שקט את הריצה של חמדאן תוך התארגנות מרשימה של הרחוב הפלשתיני הירושלמי. למעשה, למדנו היטב מאחינו בתנועת חמאס, אשר החרימה את הבחירות ברשות הפלשתינית עד אשר הבינה שביכולתה לנצח בהן. ניתחנו את המצב הדמוגרפי והבנו שלאור הפיצול במחנה היהודי נוכל לכבוש את ככר ספרא בדרך חוקית לחלוטין".

בשעה 7:00 יצא זוהיר חמאדן מביתו בצור באחר, מוקף במקורבים ובצעירים המנופפים בדגלי אש"פ וחמאס והתייצב מול המצלמות:

"אני רוצה לברך היום את חברי הכנסת של הליכוד, ישראל ביתנו, הבית היהודי ושאר הסיעות. היום הזה הוא יום חג משותף לכולנו. אני מגשים את חלומכם על ירושלים שלמה ומאוחדת תחת ריבונות ישראל. אני מתכוון לפעול בהתאם לחוקי המדינה, לפסיקות בג"צ ולהנחיות משרד הפנים. אקיים ממשל עירוני שוויוני ללא הפליה בן אדם לאדם. אבטיח את חופש הפולחן של בני כל העדות והדתות בירושלים.

אני מתכוון להשוות את תקציבי הפעילות העירוניים במזרח העיר לאלו במערבה, מאחר והמשאבים מוגבלים ועיריית ירושלים ענייה בהכנסות לא יהיה מנוס מקיצוץ נרחב במערב העיר על מנת לממן זאת. אבחן מחדש את תקציב העירייה לשנת 2019 הנמצא בדיונים בימים אלו. לא אתן יד להריסות בתים במזרח העיר. אקדם תכנון הוגן לכפרים הפלסטיניים שסופחו לירושלים ואעצור תכניות בנייה ליהודים בלבד על קרקעות אשר הופקעו בעבר מכפרים אלו.

איני אדם פוליטי ואיני מחפש פתרונות לא ישימים לסכסוך שככל הנראה לא ייפתר בדורנו. אני מעוניין לחיות בשלום ולאפשר שוויון הזדמנויות מלא לתושבי מזרח העיר, אשר קופחו בחמישים ואחת השנים האחרונות. בוקר טוב ירושלים".

היועץ המשפטי לממשלה כבר הזדרז להגיש עתירה נגד מינויו של חמדאן בשל חשש לזיופים. הקהילה הבינלאומית בירכה על תוצאת הבחירות והזהירה את ממשלת ישראל כי התערבות בתוצאות של בחירות דמוקרטיות, לרבות ניסיונות לשנות את הכללים בדיעבד, תיתקל בסנקציות כואבות. ברשות הפלשתינית הכריזו על שבוע חגיגות מיוחד ובבירות ערב נערכו תהלוכות ניצחון.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



9 תגובות

  • דצמבר 8, 2013

    אביב טטרסקי

    סחתיין על התסריט אבל התחקיר לא נעשה כמו שצריך
    הפלסטינים בירושלים המזרחית אמנם יכולים להצביע בבחירות המקומיות ולהתמודד על מקום במועצה אבל הם לא! יכולים להתמודד על ראשות העיר.
    זוהיר חמדאן עצמו הוא ממש אבל ממש לא נציג פלסטיני אותנטי – לא אנקוט כאן במילה המפורשת לתאר את יחסיו עם הממסד הישראלי
    והמחשבה שמהלך כזה יכול להעשות בשושו בלי שאף אחד בישראל ידע על כך היא לא כל כך רצינית.

    אבל חוץ מזה, מהפה שלך לאוזניים של אלת הבחירות

  • דצמבר 9, 2013

    בן

    אז רגע…להצביע למקלב?!

  • דצמבר 9, 2013

    בני

    ערבי ירושלים כן יכולים להתמודד על ראשות העיר אם הם ישראליים. כיום רק מיעוט קטן התאזרח – 5% ? – אבל המספר גדל כל שנה.
    אגב אף אחד אינו יודע כמה ערבים יש באמת בירושלים. לפני שנות ה- 2000, היה ידוע לכולם שהמספר האמיתי נמוך בעשרות אחוזים ושרבים מצהירים על מגורים בעיר כדי להינות ממעמד של תושב קבע ושל הכסף של הביטוח הלאומי. מאז בניית הגדר, רבים חזרו לגור בתוך העיר. כמה ? קשה לדעת.
    המצב של ערבי ירושלים מרתק כי המצב המוזר ששורר כבר 46 שנה משרת את כולם. מצד אחד הם תושבי קבע אם כמעט כל הזכויות של אזרח רגיל אבל לא יכולים להצביע לכנסת ומחרימים את הבחירות לעירייה כך שהיהודים שמחים. מצד שני, הם לא אזרחי ישראל כך שהפלסטינים יכולים עדיין לטעון לחלק הזה של העיר.
    אם מרביתם היו מתאזרחים זה היה למעשה מחסל את היכולת הפלסטינית לבקש את חלוקת העיר. אבל אז זה היה מוסיף מאות אלפי אזרחים ערבים לישראל – למרות שכבר סופרים אותם בתוך ערבי ישראל – וסביר להניח שהם היו מצביעים לכל הבחירות. תחריש אימים למרכז משאל ומרכז ימין – דווקא השמאל והימין העמוקים היו מאוד שמחים שזה יקרה מסיבות כמעט הפוכות.
    כך או כך, אין ממש פיתרון מושלם אבל צעדים שחייבים לנקוט – השקעה מסיבית בשכונות הערביות של ירושלים, שדרוג התשתיות, בנייה מודרנית ומסודרת, שיפור החינוך. אני לא ממציא כלום, נדמה לי שזה אפילו בתכנית של ברקת. צריך רק ליישם. והקטע הכי מדהים הוא שגם הממשלה וגם המשאל המדיני הכי מתנגדים לזה. הממשלה משלל סיבות, מכסף וצורך בשקט מוחלט בזירה השאת מבחינה בינלאומית, השמאל כי שיפור המצב של ערבי העיר מקטין את האפשרות לחלק את העיר. אז שיחיו בזבל.

  • דצמבר 9, 2013

    בני

    רק חבל שאי אפשר לעשות עריכה לאחר פרסום כי יש מלא טעויות כתיב זה מעצבן.

  • דצמבר 9, 2013

    עמית

    השמות הם להמחשה בלבד. ט.ל.ח.
    אביב- פרט הסבר ונמק- רק לא יכולים להתמודד עם ראשות העיר או גם לא לבחור?

  • דצמבר 9, 2013

    שלום בוגוסלבסקי

    עמית, הם יכולים לבחור, יכולים להתמודד למועצה אבל לא יכולים להיות מועמדים לראשות העיר אלא אם כן הם אזרחים. כמובן שהם יכולים להריץ אזרח. אני גם חושב שאתה מגזים בהשפעת הרש"פ על התושבים. הפלסטינים הם לא חרדים.

  • דצמבר 9, 2013

    ק. טוכולסקי

    סיטואציה מרתקת, הלוואי ויהיה בה משהו. אפילו בלי ראש עיר, הגיע הזמן שגם ערביי מזרח ירושלים יצביעו וייוצגו במועצה ובעירייה.

  • דצמבר 9, 2013

    אלון

    תסריט חושילינג. למרות שלדעתי היה נרצח עוד לפני שהיה מקים קואליציה. וגם אם היה שורד, היה מתגבש דיל ימין-חרדים-דתי"ל והם לא היו נכנסים איתו לקואליציה, וכך מונעים ממנו להיות ראש עיר. ע"ע מה שעושים עכשיו ללחיאני.

  • דצמבר 14, 2013

    שרי

    ותוספת לתסריט:
    זוהיר, שם בדוי, גם יתקין תקנה לפיה אפשר לפנות יהודים (או זרים?) מבתיהם בעיר המערבית על מנת להחזיר את בעלי אותם הבתים, או צאציהם, למקום מושבם המקורי. רק מה – ידאגו למצוא למשפחות המתפנות דיור חלופי הולם ו/או פיצוי הולם.
    אינשאללה. בקרוב בימינו… אמן