2 המלצות תרבות חמות בשבוע של בחירות

השבוע יש בעיר בחירות. נניח לרגע בצד את העובדה הזו רק כדי להזכיר כאן שני מיזמי תרבות חמים שכל ירושלמי בר דעת צריך להכיר. המשותף לשני המיזמים הללו הוא התשוקה לצעוק את האמנות הירושלמית כלפי חוץ, ולא להסתפק ביצירה בד' אמות הסטודיו או חדר החזרות. בבסיס התשוקה הזו עומדת האמונה שהתרבות הירושלמית מהווה כר לאיזושהי יצירה אלטרנטיבית ומאוד רלוונטית. סוג של אמנות עם אמירה מאוד ייחודית שלא יכולה להתקיים בשום אחר.

אירוע האמנות "מנופים" שמתרחש ממש בשבוע זה, שנחשב כבר ותיק בגזרה הירושלמית, (השבוע מלאו לו 6) החל את דרכו ב-2008, בשלהי כהונת לופוליאנסקי, עם תמיכה ציבורית צנועה מאוד אבל עם הרבה שיתופי פעולה של כל חללי התצוגה השונים הפרוסים בעיר. משנה לשנה שיתופי הפעולה רק הפכו למעניינים ופוריים יותר, עד שהגענו הלום (השנה העייריה לבדה תיקצבה את הפרוייקט בסכום של 110,000 ש"ח, סכום בלתי נתפס לאירוע עצמאי במונחים של העיירייה שקדמה לברקת). מנופים הוא אירוע שמטרתו העיקרית הוא חשיפה של אמנות ירושלמית לקהל שוחרי האמנות באזור. בשבוע אחד קורה Boost די פסיכי של אירועים וביניהם הופעות, מיצגים ופתיחות של תערוכות שרק מסמנות את ההתחלה של מה שהולך לקרות בגלריות בחודשים שלאחר מכן.

משיחות שאני מקיים תכופות עם אמנים בעיר, אפשר לומר כמעט בביטחון כי אחרי חמש שנים רצופות של "מנופים" נוצרה פה מסגרת שנותנת לרבים מהיוצרים בירושלים להרגיש מאוד רלוונטיים במקום שבו הם יוצרים. מנופים לא היתה היוזמה הראשונה שדחפה במפגין אמנות ירושלמית (זכורים במיוחד קבוצת "סלה מנקה" ואירועי "הערה" מתחילת שנות האלפיים), אבל הראשונה שעשתה את זה במתכוון ממניעים לוקאליים ערכיים ובלי שמץ של התנצלות. ברמה המעשית, מפיקות הפסטיבל לי-היא שולוב ורינת אדלשטיין, הצליחו גם במה שלא או לא ניסו קודמיהם – לחבר אנרגיות של כוחות שמגיעים מהשטח אל החמצן התקציבי שהגיע ממקורות הולכים ונרחבים במהלך השנים.

האירוע ימשך עד יום חמישי הקרוב וכמיטב המסורת שהתהוותה, יתקיים בכל יום וערב באזור אחר בעיר. תאמינו לי שאין סיכוי שאתם לא מוצאים משהו שיעניין אתכם מבין עשרות האירועים המיוחדים שיתקיימו במהלך השבוע הזה. על הדרך תקפצו גם לאיזו גלריה אחת או שתיים, כי יותר מהכל היכולת של האמנות לצאת החוצה אל הגלריות תלויה בקיומו של קהל שמציץ בה.

בגזרה מקבילה אבל עם אותה תשוקה בדיוק, אנחנו פוגשים את המיזם החדש של תחנת הרדיו האינטרנטית "רעש-Hour". רעש-Hour התחילה לפני יותר משנה כששידרה מתוך פאב אפלולי למדיי ברח' הלני המלכה. בכל ערב עלו לשידור מוזיקאים, אמני-סאונד, די-ג'יים ועורכי מוזיקה לתהליך בלתי פוסק של חיפוש הצליל הייחודי שמרכיב את התרבות המקומית. בזמן שהפאב קצת שינה כיוון בחודשים האחרונים, רעש-Hour לא איבדה אותו אפילו לרגע, ועיניה נשואות לפרוייקט חדש – הקמת לייבל (=חברת תקליטים קטנה) שיהווה פלטפורמה למוזיקה ירושלמית חדשה. אמנם לייבלים ירושלמים היו כאן לא מעט, וחלקם אף זכו לתהילת עולם בסצינת המוזיקה העצמאית בישראל, כדוגמת פאקט רקורדס, בית המוזיקה, אק-דאק ועוד רבים טובים. בשנים האחרונות זרם הלייבלים כמעט ופסק, אך היצירה המקומית המשיכה לגאות כל העת. בהעדר פלטפורמה שתחזיק את אותה יצירה, אם בהקלטה, הופעה או הפצה כל זה עלול ללכת לאבדון. לכן החלו בימים האחרונים ב"רעש-Hour" בתהליך של מימון-המונים שמטרתו רכישת הציוד להקלטות תנובת הלייבל. אוסף ראשון של האמנים הפעילים בו ייצא כבר בינואר הקרוב ויוענק לכל תורם. גם אתם מוזמנים – עד רגע כתיבת שורות אלו נאספו 2,400 ₪ מתוך 20,000 הדרושים.

מתוך האתר של רעש Hour

למיזמים האלו, קטנים כגדולים, יש חשיבות עצומה לירושלים. הם עושים עבודת קודש בייצוא של יצירה ירושלמית לכל מי שרק רוצה לשמוע ולראות, והם מייצרים תחושת שייכות לאותם אמנים שנלחמים פה יום יום על מנת ליצור כאן. עכשיו נותר לקוות שהקהל, בין אם הוא ירושלמי ובין אם לא, יקלוט שאכן קורה כאן משהו מעניין.

נתי אורבך. 28. מזן הירושלמים החדשים. מתעניין בתרבות במרחב הירושלמי ובולע אינספור פיסות מידע על העיר מרחבי הרשת, אותם מחלק לעוברים ושבים ב"אפס שתיים לינק" בעמוד הפייסבוק של ירושלים האחרת.



אסור להגיב. למה? ככה.