בריחת מוחות

בחודשים האחרונים מתרחב בישראל השיח אודות עתיד האקדמיה בשנים הקרובות ועל הסכנה הטמונה בתופעת בריחת המוחות. על היקף התופעה והנתונים המספריים קשה לחלוק, המצב קשה. אולם נראה כי הדיון בסוגיה מצטמצם לאספקטים כלכליים-תועלתניים בלבד של התופעה ומתעלם מהגורמים החברתיים והתרבותיים הגורמים לירידה ביוקרת המוסדות האקדמיים ולנטישה ההולכת וגוברת של מדענים ואנשי רוח את ישראל.

אם נתמצת את הדיון עד כה בקווים כלליים, הרי שהוא נסוב סביב שני מוקדים מרכזיים. המוקד הראשון הוא תנאי המחקר העומדים לרשות החוקרים בארץ לעומת התנאים המקבילים בחו"ל (מעבדות, ספריות, תקציבים, עוזרי מחקר וכדומה). מוקד הדיון השני הוא התגמול האישי לחוקר בארץ לעומת התגמול המצפה למדען במוסדות אקדמיים בחו"ל (משכורת, קידום, קביעות וכדומה). אולם נראה כי סיבות אלו מחמיצות את ההקשר התרבותי בו מתרחשת שקיעת האקדמיה הישראלית וההגירה של שכבת משכילים למחוזות זרים. לא בטוח שבשנות הששים עמדו לצד חוקרים ישראלים תנאים טובים יותר למחקר ורמת שכר אשר התחרתה באוניברסיטאות זרות ולמרות זאת צמחה בשנים אלו שכבת משכילים משפיעה.

האקלים בו פועלים הכוחות החוקרים והיוצרים בישראל הופך בשנים האחרונות פחות ופחות ידידותי עבור שכבה זו. חוקרים שונים הגדירו את הפלורליזם החברתי ואת הסובלנות כתנאי סף לצמיחתו של מעמד יצירתי משכיל בכלכלה גלובלית. ישראל היא אמנם שחקנית גלובלית בתחומים מסוימים, אולם תנאי סף אלו הולכים ונשחקים במהרה ומאיימים על המשך קיומו של "מעמד הידע". להלן מספר דוגמאות לפגיעה באקלים התרבותי הדרוש למדענים וחוקרים: התרחבות רשתות חינוך עצמאיות שאינן כפופות לפיקוח המדינה, התבטאויות גזעניות חמורות של נבחרי ציבור, הערות הומופוביות הגולשות להתקפות אלימות כלפי הקהילה ההומו-לסבית מצד רבנים ואישי ציבור, כנסת המקבלת בקלות יתרה חוקים הפוגעים בצנעת הפרט ובחופש הביטוי, ממסד רבני עוצמתי הנשלט בידי מיעוט חרדי, הפלייה לרעה של זרמים לא אורתודוקסיים ביהדות ושל המשתייכים לעדות לא- יהודיות, לכל אלו יש להוסיף את מצב החירום התמידי בו נתונה מדינת ישראל, המאפשר את הרחבת סמכויות השלטון באופן שרירותי והרי לנו סיבה נוספת לבריחת המוחות.

נראה כי נבחרי הציבור ומקבלי ההחלטות אינם מחויבים עוד כבעבר לטיפוח ההשכלה הן כערך בפני עצמו והן כצורך קיומי. בשנת 1962 הקדישו מתרגמי ספרו של ברוך שפינוזה "מאמר תיאולוגי ומדיני" פסקת הוקרה לראש הממשלה, דוד בן גוריון ולשר החינוך, בן ציון דינור, על מעורבותם האישית בהוצאה לאור של כתב חשוב זה. קשה למצוא היום רמת מחויבות דומה מצד נבחרי הציבור להפצת ידע ולשמירה על נכסי תרבות מרכזיים. בו גוריון ורבים בני דורו ייחסו חשיבות עליונה ל"מידוע המדינה" ועל רקע רמת מחויבות זו קל להבין את צמיחתה של האקדמיה הישראלית. יש להשיב לאישי הרוח ולמדענים את הכבוד המגיע להם ולפעול לביסוס התנאים החומריים אך בעיקר החברתיים אשר יאפשרו לשכבה זו ליצור, לחקור וללמד בישראל ולא באוניברסיטאות זרות.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



7 תגובות

  • מאי 12, 2008

    אדר

    תכל'ס.

  • מאי 12, 2008

    עמית (אחר)

    אני דווקא פחות פסימי. לא שהמצב מזהיר, אבל אפילו בבריחת המוחות יש פן חיובי. מדענים ישראליים שנוסעים לחו"ל הם נכס למדינה ולא בהכרח דבר רע. הם מצטרפים שם ("שם" זה בעיקר ארה"ב, ובמקרים רבים באוניברסיטאות הטובות ביותר) לטובי המדענים בעולם, מרחיבים את אופקי האקדמיה הישראלית ובאופן כללי מוציאים לישראל שם טוב (מדענים צעירים זה ענף ייצוא מוצלח מאוד של ישראל והתחרות עליהם רבה). המחסור הכרוני בתקנים ובתקציבים מקשה מאוד על חזרתם של מדענים צעירים רבים, וזה מצער. ובכל זאת יצא לי להכיר כמה וכמה מדענים (מעולים אחד אחד) שחזרו לארץ אחרי פוסט-דוקטורט והעדיפו לעבוד כאן תמורת פחות כסף ממה שהציעו להם בחו"ל (אבל עם מסלול קביעות ותקציב למעבדה), כי משכורת גבוהה היא לא בהכרח השיקול היחידי. אני מכיר גם כאלה שהעדיפו להישאר בחו"ל למרות שהציעו להם משרות די מפתות בארץ (אישית אני לא מבין אותם).

    ועדיין אני מסכים איתך שהמדינה לא משקיעה בחינוך בצורה נכונה ושמשהו ביסוד רקוב ועלול לפגוע בנו בעתיד (החינוך ה"עצמאי" למינהו והפערים שאינם מצטמצמים בין המרכז לפריפריה). יש גם גישה שגוייה שלפיה כל מה שלא מביא לנו רווח מיידי (כלומר הייטק ומדע יישומי) לא שווה את ההשקעה. וכך שוקעים מדעי הרוח וגם ענפים במחקר המדעי הבסיסי הלא יישומי ואינם מקבלים את המגיע להם. זאת לדעתי סכנה גדולה לא פחות מבריחת המוחות המתוקשרת.

  • מאי 13, 2008

    עידו

    לעמית (אחר),
    זה נכון שהמוחות הישראלים עושים לנו שירות טוב בחו"ל אבל הם יכולים לעשות שירות טוב יותר בארץ. עד שהחברה בישראל לא תלמד להעריך השכלה מעבר לדרגה צבאית לא באמת נוכל למנוע את בריחת המוחות. מה מקבל יותר משקל בתקשורת ובחברה כשמישהו מתמודד על תפקיד פוליטי- דרגה צבאית או תואר אקדמי?

  • מאי 13, 2008

    עמית

    עמית האחר- ישנם מרצים שהעדיפו לעבוד כאן למרות הכל, בכל זאת ציונות וכו' אבל זה לא מספיק. בריחת המוחות קיימת גם בתחום מדעי הרוח. מרכז הכובד של היסטוריה של ע"י ומדעי היהדות בכלל עובר בהדרגה לארה"ב של אמריקה. אני בד"כ אופטימי אבל פה אני מאוד פסימי כי שום דבר לא זז. כי מעמד המורה הוא הנמוך ביותר ולממשלה לא אכפת לרמוס אותם, כי אף רפורמה לא תזוז פה בחיים ולא תיתן לנו מערכת חינוך טובה יותר, כי החרדים טובים יותר מאיתנו בלדאוג למערכת החינוך שלהם ובעיקר כי המעמד המשכיל, היצירתי, היצרני הוא גם הנייד ביותר והכי נוח לו בעולם להגר ברגע שיש קשיים. תסתכל על הראשונים שהבינו שירושלים נמצאת בברוך ועזבו לפני 20 שנה (גם במזרח העיר- הנוצרים והמשכילים עזבו), תסתכל על המשכילים של לבנון או הגדה המערבית להבדיל. בסוף נישאר פה עם חברינו מהחמאס מצד אחד וחברינו מש"ס מהצד השני (שוב להבדיל).

  • מאי 13, 2008

    יאיר

    אולי פיספסתי משהו, אבל נראה לי שזה מתחיל בטווח האפשרויות של "מוח" שרוצה להישאר כאן. כמה הוא אמור להתפשר? האם מישהו שהציעו לו ללמד באוניברסיטה טובה בארה"ב אמור להסתפק בלהיות עוזר מחקר או מרצה זוטר (יעני מתרגל) בארץ? אין תקנים למרצים במקצועות ה-"מוחיים" שכולם בוכיים עליהם. זה קשור לתקצוב המחקר, ולעוד כל מיני דברים כמו המדיניות של האוניברסיטאות ([בלחש] ואולי גם גובה שכר הלימוד?).

    חוצמזה – מסכים 100% עם עידו – זה קשור ל-"מעמד" של האקדמאים. כל עוד להרוויח כסף בעבודות עפר או בשוק או באמצעים מושחתים – יהיה מוערך יותר מ(לא) להרוויח כסף באקדמיה – אין סיכוי שמי שיש לו אפשרות במקום אחר יחשוב פעמיים.

    ועכשיו הצד השני: קצת נסחפנו עם הציונות. האם אתם חושבים על אנגלי שמלמד בארה"ב כבוגד במולדת הקדושה? איטס א פרי קאנטרי בייבי, וכדאי לזכור את זה. אם רוצים שבעלי מקצוע מסויים יהיו כאן (נגיד, פיזיקאים, או ספורטאים מצטיינים, או מטפלים בקשישים, או חוקרי מוח) – צריך פשוט להפוך את ישראל (ואת ירושלים פור גאד סייקס) לאטרקטיבית עבורם, ולא לנהל את זה כמו את משק המים – כשהמשבר כבר ממש עמוק להתחיל לנגן לאנשים על המצפון הציוני (אני מתכוון ל-"חבל על כל טיפה" – כאילו שאתם ואני יכולים לפתור את משבר המים ביד אחת על הברז במטבח).

  • מאי 13, 2008

    עמית

    יאיר- זה בדיוק העניין. קמפיין להשבת יורדים או מוחות בורחים או ירושלמים נמלטים לא יעזור לאף אחד. צריך ליצור תנאים שהציבור הזה יוכל לחיות, לחקור, ליצור ולעבוד בו. חוצמזה, אני עברתי לחסכמים. מדהים.

  • מאי 13, 2008

    ברק

    אכן. אם הייתי פלצן תל אביבי הייתי אומר שהכל נובע עוד מהימים של התחרות בין הציונות המדינית של הרצל לציונות הרוחנית של אחד העם. כמובן שהציונות המדינית הצליחה, אך אני חושב שאולי צריך גם לחזור מעט אחורה וללמוד את משנתו של אחד העם שקצת נשכח בין דפי ההיסטוריה. רק כדי ללמד על חשיבותו של האיש, אומר שכשעלה לארץ התיישב בתל אביב וגר ברחוב אחד העם. כלומר, כבר אז הרחוב נקרא אחד העם, עוד בחייו.
    את ביתו, שעמד בצמוד לגמנסיה הרצליה, הרסו בכדי לבנות את מגדל שלום. אם הייתי תל אביבי פלצן הייתי אומר שזה בעל משמעות מטאפורית.

    טוב נו, אז אני תל אביבי פלצן 🙂