יאללה ג’יהאד!

קראתי השבוע מאמר שכתב הרב שמואל אליהו, אם אני לא טועה מדובר ברב הראשי של צפת. במאמר קרא הרב אליהו לקבור את המחבל שביצע את הפיגוע בישיבת מרכז הרב ולא לשחק משחקים עם הגופה שלו. אם צריך, כתב הרב, אז לקבור אותו בלא נוכחות המשפחה, שתיפרד מהבן המוצלח שלה בהזדמנות אחרת. הזדהתי עם הדברים האלו שקראו לכבד כל אדם שנברא בצלם, גם אם הוא מחבל, ופשוט להעניק לו קבורה הולמת. את החשבון יסגרו איתו כבר בעולם הבא, אם בכלל.

בסוף המאמר שלו כתב הרב אליהו קצת על המלחמה בחמאס ובטרור ואיך לדעתו ננצח אותה:

"צריך להחליף את ההנהגה של המדינה באנשי אמונה. רק הם מסוגלים להביס לוחמים שצועקים "אללה אכבר". רק הם יכולים לנצח מעטים מול רבים. רק הם מסוגלים להביס את הטרור שמתרחב והולך ומאיים להשמיד את המדינה. זו הסיבה שבגללה החמאס בחר בישיבת "מרכז הרב" כיעד לפיגוע. שם נמצאים הלוחמים שיביסו אותו בעתיד".

כאן אני חושש שאני וכבוד הרב כבר לא רואים עין בעין. אנשי אמונה? עוד אנשים שסבורים שהאמונה שלהם באלוהים טובה יותר מאמונה של אדם אחר? עוד קידושי ה', מות קדושים וכו'? הסכנה הגדולה של הסכסוך ביננו ובין הפלשתינים היא שהוא יהפוך לסכסוך דתי, במקום הסכסוך הלאומי שהוא כיום. זה מה שחמאס וחיזבאללה מפנטזים עליו בלילות (אחרי החלומות של שבעים הבתולות בגן עדן). זה יהיה אנחנו נגד מיליארד מוסלמים והתוצאה לא תהיה מי יודע כמה לטובתנו. את המרכיב הדתי בכל העסק הזה צריך לנטרל ומהר, לחזור ולדבר במונחים חילוניים, לאומיים, רציונליים. לא כי המונחים האלה הצליחו כל כך בעבר אלא כי האלטרנטיבה המשיחית שחולמת על בית המקדש השלישי או לחלופין על כינון משטר של ח'ליפות מוסלמיות היא הרבה יותר גרועה. את המרכיב הדתי הנפיץ צריך לנטרל גם בירושלים. נכון שיש מי שמתעקשים, אצלנו ואצלם, לשחק באש דווקא ליד מיכלי הגז, אבל צריך להרחיק אותם ומהר.

לא פעם אני חושב שהמשימה של הפיכת ירושלים לעיר נורמלית היא פשוט לא אפשרית, שהמהלך הזה נדון לכשלון. לא חסרים גולים ירושלמים בתל אביב שהתייאשו מהנסיונות להפוך את העיר פה לעיר שעוסקת בהווה במקום להזות על משיחיות הנצח והלכו לשבת מול הים. עד כמה שמדובר במהלך קשה ומורכב, זו הברירה היחידה שיש היום לעיר. עדיין לא ראיתי את המשיח בתור להסדרת הארנונה ולא ברור מה היטל ההשבחה שייגבה מהיזם שיקים את בית המקדש השלישי. העיר צריכה להתקיים, אנשים צריכים לחיות, לעבוד, לבלות, ללמוד ולהנות מהחיים. אי אפשר להתעסק בחלומות ובמאבקים דתיים כל היום. בפראפרזה על מאמן הפוטבול, וינס לומברדי: נירמול ירושלים הוא לא הכל- הוא האפשרות היחידה.

מחר בשעה 13:00 הפגנה ברחבת הכניסה של ז'ראר בכר, בצלאל 11, למען שפיות בשכירות.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



3 תגובות

  • מרץ 15, 2008

    עמית (אחר)

    יש לי חדשות בשבילך: הסכסוך הזה הוא כבר מזמן סכסוך דתי. בעצם הוא התחיל כך (חאג' אמין אלחוסייני היה איש דת, ואפילו יאסר ערפאת התחיל בתנועת האחים המוסלמים במצרים ודיבר לא מעט על "שהידים"). זה לא אומר שאי אפשר לנסות לפתור אותו ולצמצם ככל הניתן את השפעת הדת, אבל אסור להתעלם ממנה ולחשוב שהיא רק איזה ספין-אוף של הסכסוך "הגדול".

    לגבי הפסקה האחרונה – הרשה לי לחלוק על רוח הדברים. לא ברור לי מה גרם לך להידרדר לקלישאות המקובלות המגדירות את ירושלים כעיר משיחית/פנאטית/משוגעת, כשהמציאות היא שרוב הירושלמים פשוט חיים את היומיום כמו כל אדם אחר (אפילו הרב שציטטת הוא מצפת ולא מירושלים). העיר לא "צריכה" להתקיים, כדבריך. היא מתקיימת. יש קשיים שאסור להתעלם מהם (ואתה עושה עבודה לא רעה בהעלאתם לדיון כאן), ויש לא מעט אנשים שממניעים שונים (לעתים מנוגדים) מנסים להפוך את ירושלים למקום הבלתי נסבל שהם כל כך רוצים שיהיה, אבל זאת לא המציאות. עדיין.

  • מרץ 16, 2008

    עמית

    יש מרכיב דתי אבל ליבת הסכסוך היא לאומית. אם זה היה סכסוך מוסלמי-יהודי לא היינו חותמים הסכם שלום עם אף מדינה ערבית.
    לגבי ירושלים- אני, אתה והקוראים נמנים על המחנה שרואה בירושלים עיר מגורים טובה ולגיטימית. לצערנו, מחנות אחרים בעירנו רואים אותה כ"עיר הקודש והמקדש", התכנון העירוני מושפע מהפוליטיקה הכוחנית והעיר צריכה לעבור איזה שהוא תהליך של "דה סימבוליזציה" כדי שכולם יקחו את עצמם בקצת פחות רצינות.

  • אפריל 7, 2008

    דוד

    בכל פעם שאני מגיע לעיר אני נזכר בסינדרום ירושלים המפורסם ותוהה עד כמה משוגעים האנשים הלוקים בו יותר מרוב תושבי העיר בכל רגע נתון.
    אכן, אני תוהה אם אפשר להפוך את ירושלים לעיר נורמלית, כמו שאני תוהה אם ישראל תוכל אי פעם להיות מדינה נורמלית (אם מתעלמים לרגע מתל-אביב, שנורמלית ככל שתהא, היא עדיין בועה, עד כמה שלא נעים לתל אביבי שכמוני להודות בזה).

    אני מניח שירושלים לעולם תהיה הביטוי הקיצוני של כל מה שהולך באיזור הזה של המזרח התיכון וצעירים או נאיביים שכמונו, שבסה"כ רואים בה שטח אורבאני או מוניציפלי שמשתדל לשאוף לנורמליות, לא מהווים פסיק בהיסטוריה של העיר הטעונה הזו, ולא מזיזים לה.:)