טעון שיפור: ז’ראר בכר

עוד פינה בעירנו שדורשת טיפול מקיף היא מרכז ז'ראר בכר ברחוב בצלאל. בניגוד לטיילת ארמון הנציב, כאן לא יועילו שינויים קוסמטיים קלים כגון בתי קפה ותאורה, כאן צריך טיפול שורש עמוק. לכאורה, יש למרכז ז'ראר בכר את כל הנתונים להצליח: מיקום מעולה, בתפר בין נחלאות, רחביה ומרכז העיר, שני אולמות למופעים בסגנונות שונים וגם היסטוריה קטנה בתור המקום בו נערך משפט אייכמן בתחילת שנות הששים. כל הנתונים האלו לא עוזרים למקום להתרומם מעבר לאולמות שמארחים את ילדי בתי הספר בירושלים להצגות יום ולאולם מופעים סביר מינוס בערבים. מה שיכל להיות מרכז תרבותי עירוני אמיתי, עם הספרייה העירונית הסמוכה, נראה היום מוזנח ולא רלבנטי לקצב של העיר. איפה הבעיות:

נתחיל בצד הפיזי: הייתי אומר על ז'ראר בכר שהוא נראה כמו מתנ"ס אלמלא הכרתי כמה מתנ"סים בחיי והם נראים טוב ממנו. חדרי האמנים עלובים למראה,  הבמה חורקת, רחבת הכניסה שמחוץ לאולם מטונפת, העיצוב מיושן, חזית הבניין דורשת ניקוי יסודי, גרוטאה של מכונת קפה ניצבת באכסדרה הפנימית. שום דבר לא נותן תחושה שמשהו מעניין קורה בבניין הזה, ובאמת לא קורה שום דבר מעניין.

למרות המצב הפיזי הירוד, ז'ראר בכר עוד יכול היה להתרומם וכאן הבעייה הגדולה- התוכן. אינני יודע כמה מחשבה ומאמץ הקדישו מנהלי המקום (אגף התרבות בעירייה) לנושא התוכן והשיווק. כשנתקלתי בתכניית האירועים של המקום עלתה בי תחושה של דיכאון קל. עיצוב ילדותי, בליל של הצגות ותכנים שהקשר ביניהם מקרי בהחלט. נראה שבז'ראר בכר מכוונים לכל הכיוונים: הצגות עדתיות במרוקאית, חפלות עיראקיות, תיאטרון ברמה גבוהה, הופעות מוזיקה שונות. בלי קו מחבר בין המופעים, בלי הרבה מעוף ויצירתיות. מוסדות תרבות אחרים בעיר מתחדשים כל הזמן. כבר כתבתי על השבוע שעברתי בין המרכז לאתיקה, בית אבי חי והסינמטק, גם בבית שמואל יש שיתופי פעולה מעניינים עם גופים אחרים, הצוללת אף פעם לא מפסיקה לנסות וגם למעבדה יש קו ייחודי. בתיאטרון ירושלים יש הנהלה שרוצה סטודנטים בכל מחיר והתוצאה היא כ-6000 מנויים מוזלים שנמכרו בשנתיים האחרונות (גילוי נאות: בשיתוף רוח חדשה). עוד לא הזכרנו את ההופעות בלובי התיאטרון בכל שבוע (בשישי הקרוב יהודית רביץ) את הבמה החדשה להופעות בבית אבי חי בניהול של שאנן סטריט והרשימה נמשכת. מה אני בא לומר? שבעיר הזו, לצערנו, מוסדות התרבות נאבקים על קיומם. זה רע מאוד אבל יש בזה גם טוב: הם צריכים להתחדש ולבדוק כל הזמן איך להיות רלבנטיים בשוק דינמי ומגוון. ז'ראר בכר, שנהנה מגב עירוני איתן, שלכאורה אמור לאפשר לו חופש פעולה לקבוע אג'נדה תרבותית משל עצמו, קשה להבחין במאמצים להתחדש ולהשתפר. עוד מוקדם להעריך מה תהיה ההשפעה של המעבר של הזירה הבינתחומית למתחם הזה, אני מקווה שהיא תביא לשם קצת רוח בועטת וחצופה שיחד עם הסטודיו של קולבן דאנס תעורר קצת את המקום.

ההצעה שלי אינה מקורית או חדשנית במיוחד אבל הנה היא: מרכז ז'ראר בכר דורש חזון כולל לכל הגופים והחללים שקיימים בו. לא רק אולמות ההופעות, גם הספרייה העירונית, האוניברסיטה העממית ואלוהים יודע מה עוד. השיווק של כל התכנים הקיימים במתחם הזה צריך להיות תחת גג אחד. כיום אפילו אתר אינטרנט אין למקום הזה. צריך מנהל תוכן טוב שיידע ליזום אירועים ושיתופי פעולה עם גופים שונים שפועלים בעיר. צריך בוודאי לפתוח את המקום בשישי בערב להופעות (לפחות את אולם ליאו מודל) ובשבתות להצגות ילדים, הנהלת המקום חייבת להיות אחראית גם על רחבת הכניסה שיכולה להיות יופי של ככר להופעות רחוב, ירידי אמנים ומה לא. זו ההצעה שלי. אתם מוזמנים להציע את שלכם.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



3 תגובות

  • פברואר 25, 2008

    דודו

    אני חושב שסיכמת בצורה יפה את אי הניצול המשווע של המבנה והמתחם, וזאת בעיר בה גופים רבים מחפשים בית להתאכסן בו. האסוציאציה הראשונה שעולה בראשי למקום דומה במובנים רבים (ומוצלח כמובן) זהו מרכז סוזאן דלאל בת"א. בג'ראר בכר יש שתי להקות מחול מצוינות אבל המקום לא באמת משמש כ-הבית שלהן כפי שמרכז סוזאן דלאל הוא ביתה של להקת בת שבע.

    דו"ח מבקר העירייה משנת 2003 שבדק את המרכז מצא התנהלות שערוריתית בכל הקשור למשכורות העובדים עד כדי עברה על החוק, התקשרות חוזית שאינה תקינה עם ספקים שונים, המרכז פעל מספר שנים ללא רישיון עסק, בעיות בטיחות חמורות בארונות החשמל, חלוקת הזמנות למופעים לקבוצת אנשים מצומצמת יחסית(עובדי עירייה) הנהנית מקבלת ההזמנות ובעיות בריאותיות ותברואתיות שמצא משרד הבריאות. כאמור הלהיטים ממשיכים ככל שקוראים את הדו"ח.

    אחרי שקוראים את הדו"ח מבינים מדוע כל ההמלצות שכתבת אינן מיושמות.

  • פברואר 27, 2008

    עמית (אחר)

    ככה זה כשהעירייה שלנו לוקחת משהו לידיים שלה, ולצערי זאת לא הדוגמה היחידה. יותר ויותר אני משתכנע שמה שהעיר צריכה זו ועדה קרואה.
    ואגב, מה שכתבת מסביר כנראה גם את זה.

  • פברואר 28, 2008

    עכברתול

    התוכן הוא הנגזרת הכי בעייתית של ההזנחה ואולי חוסר הטעם.
    מי שעובר כמוני כל בוקר במעלה ובמורד בצלאל לא יכול שלא לראות את הכרזות על המופעים של ז'ראר בכר, שלכאבם של כולנו מפרסמות הרבה הופעות סוג ז' בסגנון "אני, אשתי והכלב של השכן" או "אשתי כבר חוזרת" שכולן כנראה נשאבות ממעיין-ביבים אחד שלעולם איננו יבש.
    חלאס כבר, שיביאו במקום את להקת המחול של קשישי בוכרה, רק די כבר עם ההצגות אבי-קושניר-משה-אבגי המעאפנות האלה.