בעיית התמצאות קלה

ביום ראשון השבוע ארגנו כנס גדול לצעירים ולסטודנטים תושבי מרכז העיר תחת הכותרת "חוזרים למרכז ירושלים- התחדשות עירונית בלב העיר". את הסיפור של סטודנטים במרכז ירושלים אני חי כבר קרוב לשלוש שנים, מאז שממשלת ישראל החליטה לחלק כסף לכל סטודנט שישכור דירה ברחובות מוגדרים מאוד במרכז ירושלים. מהפעילים השכונתיים של מרכז העיר צמח המאבק על הדיור ועוד כמה יוזמות חברתיות נחמדות, כולן תחת האג'נדה של קהילת צעירים חיה ופעילה במרחב של מרכז ירושלים כתנאי להתחדשות העיר כולה. כשמדברים על שאלת הצעירים בירושלים תמיד מדברים על "תעסוקה" או "דיור" או "חינוך" או "איכות חיים". לא מדברים על מרחב. בתור בוגר טרי של החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית (הציון האחרון הגיע השבוע) אני חושב שלא מדברים מספיק על המרחב המוגדר שהצעירים צריכים בעיר. מקום שיספק להם חוויה אורבנית שאותה, מה לעשות, אי אפשר לחוות בפסגת זאב או בקריית יובל. חוויה של פלורליזם חברתי, תרבות זמינה, נגישות גבוהה, תרבות פנאי ואפשרויות תעסוקה והשכלה מגוונות. את החוויה הזו אפשר לחוות רק במרכז העיר, אחרי זה החבר'ה ילכו וירכשו דירה בשכונות הטבעת במחיר בר השגה. ככה זה היה אמור לעבוד בעולם אידיאלי. אם ירושלים רוצה צעירים בתוכה היא גם צריכה לסמן את המרחב שלהם בעיר ולהתאים אותו לצרכיהם. אחרת, הם ימשיכו לחפש את חוויית העיר הגדולה בתל אביב הלחה. זו על רגל אחת הגישה שלי בנושא מרכז העיר והסיבה שאני רואה באזור הזה ובמגורי הצעירים בו חשיבות אסטרטגית לכל מה שקורה בירושלים. בגלל זה היה חשוב לי לארגן כנס לצעירים שגרים שם. שלא ירגישו כמו אורחים בירושלים אלא כתושבים. שפעם אחת יפגשו את מי שנותן להם את המלגות ולא רק ימלאו טפסים בבנק ירושלים. שיתחברו לתהליכים הפיזיים והחברתיים שמתרחשים במרכז העיר ולהבין את הסיבות לחפירות שממררות להם את החיים. במשך חודשיים אני וצוות של סטודנטים, יחד עם רכזים-עמיתים, עובדים על הסיפור הזה. גייסנו כסף והפקנו את הערב יחד עם העירייה. הגיעו מנכ"ל משרד רה"מ ומ"מ ראש העיר. שלומי שבן דפק אחלה הופעה ולהקת המחול טררם העירה את הקהל בין הנאומים. התגובות שקיבלנו היו מאוד חיוביות. הזמנו את 1,300 הסטודנטים שרושמים כמקבלי מלגה במרכז העיר. הגיעו 400 מתוכם, כמות נאה בהתחשב בעובדה ש-700 הזמנות פשוט חזרו אלינו כי מצב תיבות הדואר במרכז העיר הוא קטסטרופלי (עוד סוגייה לטיפול). כדי להגיע באמת לכל סטודנט פשוט הרמנו טלפונים במשך שבוע שלם וסיפרנו להם על האירוע.

כאן אני מגיע לנקודה שרציתי לחלוק אתכם. הכנס התקיים במרכז ז'ראר בכר ברחוב בצלאל. אין ירושלמי שלא יודע איפה זה (לי זה נשמע תמיד כמו האח הגדול של סוזן דלל… ). אבל מתברר שלא מעט סטודנטים ירושלמים לא יודעים איפה אולם ההופעות הגדול בשכונת מגוריהם. ניסיתי להסביר שזה קרוב למשביר, ליד המחלקה לארכיטקטורה של בצלאל, קפה נוקטורנו, גרפוס, נאדה. היו סטודנטים שפשוט לא הבינו איפה זה הז'ראר בכר הזה ואיך לעזאזל מגיעים אליו, למרות שהם גרים במרחק של שלושה רחובות משם. אני חושב שזו נקודה ששווה לדבר עליה. איך אפשר לצפות מצעירים להתחבר לירושלים אם הם לא מסוגלים להתמצא בה? נראה הגיוני למישהו שסטודנט תל אביבי לא יידע איפה זה דיזנגוף סנטר או היכל התרבות? פעם חשבתי שהבעיה הגדולה עם סטודנטים היא שהרבה גרים בגבעה הצרפתית וחוץ מקו ארבע לא מכירים שום דבר בעיר. היום אני מבין שזה עמוק יותר. גרים סטודנטים במעונות של מכללת הדסה ברחוב הנביאים, בלב ליבה של ירושלים, ולא יודעים מימינם ומשמאלם חוץ מהדרך למכללה וחזרה. זה אומר דרשני למכללת הדסה ולסטודנטים שלה, זה אומר דרשני למרכז ז'ראר בכר ולמיצוב העירוני שלו ( ועל כך בקרוב ) וזה אומר דרשני לקברניטינו. עיר חייבת להיות נגישה, זמינה, ברורה ופשוטה. התמצאות בירושלים לא יכולה להיות מקבילה לניווטי בדד בבה"ד 1 בלילה נטול כוכבים. התכנון של העיר חייב ליצור מבנה פיזי שהוא מזמין ולא מקשה, בהיר ולא מעורפל. ברור שחלק מהמבנה של העיר יוצר מסתורין שהוא רומנטי וחלק מהקסם עם הסמטאות וכל העסק, אבל כרגע נראה לי שהמצב מסובך ומקשה על ההתמצאות ועל החיבור שיש גם למקומיים ובעיקר לזרים עם העיר.

שיר לשבת: אהוד בנאי עם "עבודה שחורה" בתכנית של גבי גזית משנת 1989. במלאת 20 שנה ל"אהוד בנאי והפליטים". שבת שלום ומבורך.

[gv data="vc7PakVSrx8"][/gv]

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



11 תגובות

  • פברואר 22, 2008

    Drazick

    כל כך מיוחדת העיר הזו, וכל כך איכפת לך.
    כל הכבוד.

  • פברואר 22, 2008

    מאזינה ברקע

    מאוד קשה להתמצא בירושלים. אני נולדתי בירושלים ומכירה אותה היטב, אבל מצאתי כמה פעמים שאני מאוד מתקשה להסביר למישהו איך להגיע ליעדו במרכז העיר. השיא היה כשרציתי להסביר לאורחת מחו"ל (דוברת עברית) איך להגיע לסניף חברת ההשכרה אלדן, ליד ימק"א. אחרי הרבה לבטים, אמרתי לה "סעי אחרי" ופשוט הובלתי אותה עם הרכב שלי…

    ובאמת כל הכבוד. אני כבר לא ירושלמית (שכנה) אבל אכפת לי מאוד מהעיר הזו. יישר כח.

  • פברואר 22, 2008

    דני

    לעניין ההתמצאות:
    נראה לי שירושלים היא העיר היחידה בעולם שיש בה יותר משני קוי אוטובוס, ולא ניתן להשיג מפה של קוי האוטובוס שפועלים בה.

    פניתי לפני מספר חודשים לאגד לשאול למה אין מפת קוים עירונית, וגם הצעתי להם לחלק אותה ביום הראשון ללימודים בקמפוסים השונים כדי לעודד את הסטודנטים להשתמש בתחבורה הציבורית. התשובה שלהם היתה, שבגלל הרכבת הקלה נעשים שינויים תכופים בקוים, ובינתיים אפשר להשתמש במערכת הממוחשבת באתר.

    המערכת הממוחשבת מסורבלת בצורה מייאשת, והחסרון הכי גדול שלה הוא הצורך להכניס תחנת עליה וירידה, כך שיכולות להיות תחנות נוספות במרחק הליכה ומי שלא מכיר את העיר פשוט לא יודע מה נמצא ליד מה.

    בקיצור – לדעתי זה א'ב' של הכירות עם עיר. הנוחות להגיע ממקום למקום. אם המפה מתשנה, אפשר לשים מפות באתר ולעדכן אותן. בינתיים, אגד בירושלים פשוט לא עושים את המינימום.

  • פברואר 22, 2008

    דודו

    בכדי לפתור את בעיות ההתמצאות יכלו פשוט ליישם בי-ם את תוכניתו של האדריכל לה- קורבוזיה לעיר פריז מ-1925.
    http://www.volker-goebel.biz/LaDefenseLeCorbusier.html
    הוא "בסך הכל" ביקש לגרד ולשטח את מרכזה ההסטורי, להשאיר רק את המונומנטים ולבנות את האזור מחדש. הבעייה היחידה בי-ם היא המגדלים שהיוו חלק מהתוכנית, אבל לנו יש ארגונים ירוקים אז אני לא מודאג.
    אני מבטיח, ההתמצאות בירושלים הייתה קלה יותר.

  • פברואר 22, 2008

    העלמה עפרונית

    אוטובוסים? זו הבעיה של ירושלים? טלפון אחד ל2800 וזה נפתר.
    חבל שלא ידעתי על האירוע. אני אמנם כבר לא גרה באזור המלגה (הוברחתי לרחביה) אבל איפה ז'ראר בכר אני דווקא יודעת…
    שמחה שהיה מוצלח!

  • פברואר 23, 2008

    עמית (אחר)

    נגעת בנקודה כואבת… אחד התסמינים המובהקים של הירושלמופוב הוא בעיית התמצאות קשה ברחובות העיר. לאדם רגיל לוקח כמה שנים להתרגל למבוך הזה, ואני עוד מדבר על כאלה שבוחרים לחיות כאן.

    אז מה עושים? את מבנה העיר יהיה קצת קשה לשנות (לפחות עד שיקבלו את הצעתו המהפכנית של דודו), אבל אפשר לעשות כמה דברים לטובת הסטודנטים הלא-ירושלמים שגרים במרכז העיר (וגם מחוצה לו) כדי לטפל לפחות בסימפטום הזה. דבר ראשון – לחלק בקמפוסים מפה מסודרת של מרכז העיר ואתרים מרכזיים בו (אין הרבה לצערי), מידע שימושי על קווי אוטובוס ותחנות (מה שאגד לא מואיל לעשות) ואולי גם מקומות בילוי וכד' (קצת בעייתי לאור התחלופה המהירה. זה מתאים יותר למפות אונליין). דבר נוסף שניתן לארגן (וקראתי כאן שעשיתם משהו כזה לכמה תלאביבים סקפטיים): סיורים. לא סיורים תיירותיים בסגנון "חיים בנאי מספר על בית אבא" אלא משהו הרבה יותר פרקטי. כן, עד כמה שזה נשמע מוזר, זה יכול בהחלט לחזק את הקשר של התושבים החדשים (וגם כמה ותיקים) שלא ממש מכירים את העיר מחוץ למסלול הקבוע, עם העיר שהם אמורים להיות חלק ממנה.

    ואם התפרצתי לדלת פתוחה אז סליחה…

  • פברואר 23, 2008

    ברק

    למה תל אביבים סקפטיים? אנחנו באנו בגישה חיובית. היה זה דוקא ברמן ירושלמי (ירושלמי במקור) באיזה טאפס באר שישבנו בו שנתן לנו צ'יסר חינם ואמר לנו "לחייכם, על שבאתם עד ירושלים כדי להתאכזב"

    🙂

    סתם. היה כיף.

  • פברואר 23, 2008

    אליאונורה

    ויש כמובן את 02net שיצרו דף נהדר של קוי אוטובוס בירושלים והאתרים שאליהם כל קו מגיע.
    http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=125&docID=8045&subID=30

    אישית, לינק שעוזר לי עד היום, גם אחרי שש שנים בעיר.

  • פברואר 23, 2008

    עמית

    עמית אחר- אחלה כינוי ירושלמופוב. צריך לרדוף אותם.
    לגבי הסיורים והמפות- מסכים. פעם היו מפות וזמני נסיעה בכל תחנת אוטובוס, היום לך תחפש.
    העיר צריכה שילוט נורמלי, אחיד, עם תעתיק מסודר באנגלית, עם סימנים מוסכמים.
    התל אביבים ממש לא היו סקפטיים.

  • פברואר 23, 2008

    עמית (אחר)

    סליחה, סליחה, לא סקפטיים (אם כי סקפטי זה לא בהכרח שלילי). אני שמח שכולם נהנו.

    אליאונורה – לצערי הדף לא הכי מעודכן, ומחר זה אפילו יחמיר בעקבות שינויים די משמעותיים בכמה קווים. לפרטים: http://www.egged.co.il/main.asp?lngCategoryID=5385

  • פברואר 24, 2008

    עודד

    ככה זה בערים שבנויות על הרים- אין קוים ישרים, ולכן הדרך להגיע ממקום למקום אף פעם לא פשוטה. נסו לדוגמה לחשוב מה הדרך הכי קצרה להגיע עם רכב מבית הכרם למושבה הגרמנית. לפעמים יותר מהר ותמיד יותר פשוט ללכת ברגל.