קבוצת מלונה מודיעה בתדהמה

כבר חצי שנה פועלת קבוצת "מלונה"  במאבק למען דיור הוגן/ שפוי/ בהשג יד/ כל התשובות נכונות  בירושלים.  את הפרוטוקולים הפנימיים של הישיבות  עדיין לא ניתן לחשוף (בעיקר מפני שאף אחד לא רושם)  אבל  לידינו התגלגל  מסמך  שכתב  אחד מחברי הקבוצה, אלי אושרוב, שמספק לנו  הצצה נדירה לתא המחתרתי הזה:

מזמן לא הייתי כל כך מבוקש תקשורתית כמו בחודשיים האחרונים. בעצם אף פעם לא. אבל מאז שהקמנו את מלונה, לפחות פעם אחת בשבוע פונים אלי עיתונאים לתגובות (בתור עורך, לפעמים אני גם מדבר עם עצמי). אני מארגן הפגנות מוזמנות ומטיף בטלוויזיה את דעתי הלא מלומדת על פיתוח עירוני (כפי שמתדרך אותי רוני סילפן שניה קודם בטלפון).  מראיינים אותנו גם על דברים שלא בדיוק קשורים אלינו. למשל ההצעה לדיון של אורי אריאל על הבנייה במזרח ירושלים. עכשיו רוצים לעשות עלינו סרט. סרט! (הודעה לדוקומנטריסט הצעיר: עזוב אותך, אנחנו די אפרוריים, לך על הפועל קטמון). 

מצד אחד כל תשומת הלב הזו היא הצלחה, גם במובן התדמיתי וגם במובן התוכני של הפעילות. תשומת הלב התקשורתית היא ביטוי טוב למה שעשינו עד עכשיו ובלעדיה, כרגע, כל מה שעשינו לא שווה יותר מידי.

אבל ההצלחה התקשורתית דווקא מובילה אותי לכמה מחשבות על מושגים כמו מכובדות ורציניות.

כשישבנו ביום ראשון האחרון הסתבר לי שאנחנו "כנראה לא מזוהים באופן רשמי עם ירושלים בת קיימא"  אחר כך התקיים הדיון הרגיל וכבד הראש בנושא "האם אנחנו מזוהים עם ניר ברקת". אחר כך אכלנו בורקסים.
מה אני בא להגיד? שיש אווירה של רצינות שנורא בקלות משתלטת על קבוצות. גם אם הקבוצות האלה מונות כמה חבר'ה שבסך הכל עובדים ביחד למטרה טובה וצנועה מרצונם החופשי. זו אווירה שמתבטאת בתוך הקבוצה פנימה וגם באווירה שסביבה. כל מיני אנשים טוענים לפתע ש"חבר בקבוצת מלונה" הוא גם "מחזיק תיק המים בעירייה" או משהו כזה ולכן צריך לפסול את עצמו, שימו לב, מחברותו בקבוצת מלונה, בגלל ניגוד האינטרסים המובהק.

אז ברגעים כאלה, רגעים שבהם אנחנו מחליטים "לא להגיע לכנס של רוח חדשה כארגון אך להגיע כפרטים תוך עדכון יו"ר ירושלים בת קיימא וסיעת קובי פריג'" או ברגעים שאנשים מסבירים לי למה ניר ברקת מנצל אותי לאג'נדה הנסתרת שלו (אני חושב שהם מתכוונים לזה שהוא רץ לעיריית ירושלים, מישהו יודע על זה משהו?) אני מתעודד מהמחשבה ש:

א.גלעד מור חייב לי 20 שקל על ציוד לשלטים שקנינו להפגנה לפני חודשיים מול העירייה

ב. קוראים לנו מלונה

ג. גם אם יגרשו אותנו, וכל מרכז העיר יהפוך לשכונה סגורה בתכנון רם כרמי עם כניסה תת קרקעית בזיהוי בטביעת אצבע, אנחנו עדיין גרמנו לכל מיני אנשים מכובדים עם חליפות, עניבות ונהג פרטי להגיד בפנים רציניות שהם "משתפים פעולה עם מלונה".

ואם זה לא הישג, אז אני לא יודע מה כן.

 

      

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



אסור להגיב. למה? ככה.