שדרות האחרת

שבוע רצוף תרבות ואירועים מעניינים בירושלים היה בשבוע האחרון. בפעם הבאה שמישהו יקונן באזניכם על כך ש"אין מה לעשות בירושלים" תפנו אותו אלי. זה התחיל ביום שלישי עם ההרצאה בבית אבי חי. גם אם המפגש הראשון בסדרת ההרצאות "ברחובות שלנו" לא הצליח לקיים- המשך הסדרה נראה לי מבטיח. יום רביעי היה יום וינוגרד. במכון לדמוקרטיה היה פאנל עם יחזקאל דרור וחברים, אני בחרתי להגיע למרכז לאתיקה במשכנות שאננים לפאנל אחר. אמנם גל הירש לא הגיע אבל אייל בן ראובן, דוב תמרי וחיים אסא סיפקו כמה תובנות מעניינות לגבי ערכי צה"ל בלחימה. מי שהצליח לסנן את רעשי הרקע של פרופ' אסא כשר זכה בערב מרתק עם כמה מהמוחות היותר חריפים שיש לנו בתחומים של צבא ואסטרטגיה. ערב יום חמישי סיפק לי ול-5,000 אוהדים באדום חוויה בלתי נשכחת עם הזכייה בגביע המדינה. נכון שהאירוע עצמו התקיים בתל אביב אבל מרכז ירושלים מעולם לא נראה אדום יותר מאשר בהמשך אותו לילה. כן ירבו.

ביום שישי, קצת לפני כניסת שבת, הגיע תורו של עוד אירוע מרתק כדי לחתום את השבוע המעניין הזה. הלכתי להקרנת הסרט "החלוצים", סרטם של אהרל'ה כהן, היסטוריון תושב שדרות, סיגלית בנאי וסיגל ואנונו גדיש על דור העולים שייסד את העיירה שדרות. זה סרט מרגש שמביא את הסיפור האמיתי (בעיני) של העלייה הגדולה בשנות החמישים ושל עיירות הפיתוח. היוצרים פשוט נתנו לדור ההורים לספר את הסיפור שלהם. בלי תיאוריות פוסט קולוניאליסטיות חלולות על "דיכוי תרבותי", "הכפפה", "השתקה" ושאר ירקות ומנגד בלי סיסמאות ציוניות מפוצצות של "הגשמה", "הפרחת השממה" וכן הלאה. הסרט לא מתעלם מקונפליקטים ומבעיות שהיו בתקופה. היחסים עם הקיבוצים השכנים מוזכרים, הפערים החברתיים, האפליה העדתית והמצוקות הקשות. אבל בסופו של דבר הסרט לא מצביע על טובים ורעים. אין שחור ולבן אלא מיליוני גווני בינייים. היו טעויות והיו משגים בתהליך הקליטה של העולים מעדות המזרח אבל בסופו של דבר היה כאן מבצע שאין לו מקביל בעולם. במקום לחפור בעבר, לחפש אשמים, להתעסק בפצעים ישנים ולבנות מהם תיאוריות מופרכות, היוצרים מנסים להסתכל על העבר במבט בוגר יותר, מאוזן יותר והתוצאה מרשימה.

אני הרגשתי הזדהות אישית עם יוצרי הסרט שאמרו בפשטות שהסרט בא להציג שדרות אחרת. עיר צומחת שיש בה ציבור גדול של אנשים שחשים קשר עמוק למקום ורוצים להישאר בו למרות כל הקשיים. שכבת האנשים הזו נעלמת ואינה זוכה לייצוג בתקשורת. עיירות הפיתוח יוצגו תמיד כמקום של מסכנות ומצוקה, התושבים תמיד יהיו היסטריים. שדרות תוזכר כעיר נטושה ומי שלא עזב יצולם תמיד בהיסטריה אחרי נפילת קסאם, בלי חולצה ועם טרנינג אם אפשר. המפיקה, סיגל ואנונו גדיש, סיפרה שלא פעם תחקרו אותה לקראת הופעה בטלוויזיה והיא נפסלה בגלל שהיא לא נכנסה למשבצת של תושבת שדרות המסכנה וההיסטרית. הפילוסופיה שמאחורי הסרט הזה דומה למחשבה שמאחורי האתר הזה.

לייצוג השלילי של עיירות הפיתוח אחראים שני גורמים מרכזיים. הראשון הוא הממסד הפוליטי, המקומי והארצי, שחושב שהצגת המסכנות תעזור לו לגייס משאבים ולצבור כוח פוליטי. הגורם השני הוא כמובן התקשורת התל אביבו-צנטרית. בשני הגורמים האלו ניתן לטפל. המנהיגות המקומית כיום בעיירות הפיתוח מנסה לשנות כיוון במקום לזעוק ולשדר מסכנות. מוטי אביסרור בעבר בירוחם, יחיאל זוהר כיום בנתיבות, הם ראשי ערים שמבקשים לחולל שינוי תודעה הן בקרב התושבים שלהם והן כלפי חוץ. גם בתקשורת אפשר לטפל. הגישה התל אביבית, שרואה בעיר הלבנה את נזר הבריאה, פוגעת לא רק בירושלים (שמשחקת את הנגטיב של תל אביב) אלא בכל הפריפריה הישראלית. מסעודה משדרות, החוב"ותים ועוד דוגמאות לא חסרות. בניגוד לגישה של חסידי תל אביב שאומרים שסופה של העיר הוא גם סופה של המדינה אני מבקש לטעון אחרת. סופה של תל אביב כעיר מקלט לבנה, המושכת אליה את הכוחות היצירתיים והצעירים של המדינה, הוא דווקא תחילתה של המדינה. את המשאבים הכלכליים, התרבותיים, התקשורתיים והחברתיים צריך לפזר על פני המרחב ולא לרכז אותם ממערב לאיילון, דרומית לגלילות וצפונית מלה גארדיה. הפיזור של הכוחות הללו במרחב הישראלי יעשה לנו רק טוב. כדי שזה יקרה- חייבים לעודד יצירה עצמאית, לשבור את הדימויים הקיימים. עוד סרטים, ספרים, כתבות, אתרי אינטרנט ויצירות אמנות שיציגו את שדרות, חיפה, ירוחם או ירושלים האחרת יעשו רק טוב לשיח התרבותי במדינה ויאפשרו לצמצם פערים בין מרכז ופריפריה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



34 תגובות

  • פברואר 10, 2008

    אדר

    מה שאתה טוען כאן למעשה אומר שאין צורך בעידוד התיישבות צעירה בתל אביב. אין צורך ברנט קונטרול ובדיור יעודי להשכרה. אם ניתן לכוחות "השוק" לעשות את שלהם נקבל בעצם את התוצר האורגני שאתה מייחל לו – התחדשות הפריפריה.
    האם על אותו משקל, אין לומר שצריך לעשות כך גם בירושלים? נשאיר את העיר למי שמרגיש בה נוח וניצור משהו משלנו בספר?
    לא אומרת אם נכון או לא נכון, פשוט שואלת לדעתך.

  • פברואר 10, 2008

    עמית (אחר)

    אדר, איפה ראית שהוא אמר את מה שאת טוענת שהוא אמר?

    דעתי (שאינה מייצגת את דעתו של כותב הבלוג) היא שתל אביב זה אחלה ושיש שם בהחלט מקום לצעירים ולאנשים יצירתיים בכלל, אבל לא כמונופול ולא על חשבון מקומות אחרים בארץ. אני אישית לא מאמין שיש צורך בעידוד פעיל של התיישבות צעירה בתל אביב, פשוט כי העיר מספיק מושכת גם ככה, וגם עם ראש עיר מוטה-נדל"ן כמו חולדאי. כמובן שלא צריך להקשות על צעירים שרוצים לגור שם. ירושלים היא מקרה קצת הרבה יותר מורכב. אמנם יש צעירים רבים שרוצים לחיות וליצור בה, אבל יש לא מעט לחצים – כלכליים, חברתיים ותקשורתיים – שמופעלים עליהם לעזיבת העיר בכיוון גוש דן. מצב דומה, אם כי לא זהה, קיים גם בשאר הפריפריה (קשה לי להאמין שאני מכליל את ירושלים בפריפריה…).

  • פברואר 10, 2008

    העלמה עפרונית

    נדמה לי שמה שאדר שואלת זה אם יש לחצים שמפעלים לעזיבה לכיוון גוש דן למה לנסות להלחם דווקא בלחץ ההפוך היחיד (שכר הדירה הגבוה). כלומר, אם מקבלים את ההנחה של עמית לפיה ראוי/רצוי/מועיל "לפזר כוחות" ולא לתת להם להתמקד רק במקום אחד.
    זו גם הבעיה העיקרית שלי עם המאבק בנוגע לשכר דירה במרכז העיר (כל עיר) – כולנו רוצים לגור במרכז כי שם כיף ונוח, אבל אנחנו לא רוצים לשלם על הנוחות הזו. זה לא שאין דירות בעיר, רק שיש שכונות שלמות שאנחנו לא סופרים בכלל (אני מתעלמת לרגע מהנושא של דירות הרפאים שהוא הסיבה בגללה אני כן תומכת במאבק על דיור לצעירים, כי הוא רלוונטי רק לערים מסוימות). בדיוק באותה מידה נוצר מצב שיש ערים שלמות שאנחנו לא סופרים, בחלקן אפילו אין קסאמים ויש דירות זולות ורכבת.

  • פברואר 11, 2008

    אדר

    עלמה – נגעת בדיוק בנקודה.
    אני עדיין "על הגדר" בנושא הזה של עידוד התיישבות צעירה. כמובן שהייתי יותר משמחה לגור בדיור נוח וזול בירושלים שיש בה מלא צעירים ועבודה. אבל – כשיש ביקוש למקום מגורים מסוים יש אמצעי מיון עיקרי אחד: כסף. לא אומרת שזה טוב, אבל זו המציאות כרגע. אם יהיה רנט קונטרול בתל אביב, מה שיקרה זה שהמון צעירים יוכלו לגור בתל אביב, אבל שוב – תהיה בעית ביקושים. ומה יהיה לדעתכם אמצעי המיון העיקרי אז? שוב הכסף. במקרה הזה, הכסף יהפוך לשחור והשוק יהפוך למלוכלך.
    בירושלים, להבדיל, יש בעיה אחרת. העיר עצמה סובלת מהיעדר אוכלוסיה צעירה ועובדת. עיר יכולה להחליט שלטובתה היא מעדיפה אוכלוסיה מסוימת ומעניקה לה הטבות כאלו ואחרות, או למשל מעודדת אכלוס של כל הבתים בעיר על פני "דירות הרפאים".
    אבל הנקודה המרכזית היא שקיימים תהליכים אורגניים שמתרחשים על פני זמן רב, שקובעים את מרקם האוכלוסיה באזורים שונים בארץ. לא אומרת שאסור להתערב בתהליך הזה, אבל אפשר גם להעריך את היופי שיש בזה: אולי בעוד 20 שנה תהיה חולון המקום הכי מגניב במדינה?

  • פברואר 11, 2008

    לרמן

    חולון לא תהפוך למקום הכי מגניב במדינה. העניין קשור להיותה פרבר עם מבנה רחובות פרברי ושימושי קרקע פרבריים ברובם (תני לי רחוב מסחרי מוצלח אחד בחולון, רק אחד). גם אם יחלפו עוד דורות, מוקדי התרבות העברית יישארו בעיר תל-אביב או שלא יתקיימו בכלל. מרכז ירושלים, מרכז חיפה ומרכז באר-שבע יכולים להוות מוקדי תרבות משניים, אבל הם לא ממש מעוניינים בזה כנראה.

    המקום היחיד שמתפקד באיזושהי צורה עירונית בארץ זה מרכז העיר תל-אביב (ורון חולדאי עושה הכול כדי להרוג את מרכז העיר, אבל זה לא יצליח לו). עמית, אתה צריך לתקן את ממזרח לאיילון לממערב לאיילון. ממזרח לאיילון יש רק יישובים חקלאיים (סתם, סתם, יש שם לפחות את שכונת התקווה ובעתיד אולי עוד מספר שכונות ראויות).

  • פברואר 11, 2008

    אדר

    וואו, איזה פטאליזם… בחולון דווקא יש די הרבה רחובות שבנויים כמו תל אביב, במובן של בניינים שיש מתחתיהם חנויות. נכון שהשכונות החדשות לא בנויות ככה, אבל הישנות כן. אני קניתי גפילטע פיש לפסח מחנות מתחת לבניין בשכונת ג'סי כהן!… היה מוזר.
    ולרמן, דווקא מעניין לשמוע מה דעתך על נושא הרנט קונטרול והשוק השחור (אבל אולי זה לא דיון לבלוג הזה).

  • פברואר 11, 2008

    עמית

    לרמן- קיבלתי את התיקון.
    לגבי עמדתי: אין לי בעיה עם מאבק הרנט קונטרול התל אביבי כי זה אידיאל חברתי מסוים שראוי לקדם אותו. שוק הדיור בארץ פרוץ והנפגעים הגדולים הם המשתייכים למעמד הבינוני. דווקא לשכבות החלשות יש פתרונות, אמנם לא מספיקים אבל יש. מי שעובד ומרוויח כסף נזרק לשוק חופשי ופרוע בו התחרות של זוג שמביא הביתה הכנסה ממוצעת היא עם מיליונרים ומיליארדרים. צעירים רוצים לגור בתל אביב- סבבה. אבל צריך להפסיק את הלך הרוח הזה כאילו רק תל אביב היא המקום שיצמיח לנו תרבות עברית וישראלית ורק היא תסמל את החופש, הפלורליזם, הנורמליות כן הלאה. הערכים האלו אינם בלעדיים לתל אביב או לגוש דן. יש מקום לפלולרליזם וסובלנות גם באופקים.
    אדר- הבחנת יפה בין הגורמים לבעיות השכירות בין ירושלים ותל אביב, מדובר בשני מצבים שונים.
    אני באופן כללי נגד להשאיר את העיר, כל עיר, למי שמרגיש בה נוח וללכת למקום אחר. התוצאה תמיד תהיה עזיבה של האוכלוסייה החזקה, שהיא הניידת ביותר, והחלשות של המקום. יש לי סוד קטן לגלות ללרמן. בקצב הזה, בעוד 20 שנה חולון לא תהיה המקום המגניב ביותר בארץ אלא ניו יורק. החרדים והערבים רק יתרבו יותר, הבועה לא תחזיק מעמד/מים, והילדים שלנו ירגישו יותר נוח באזור חיוג 212, ואז מה? הבעיות של ירושלים כיום הן הבעיות של כולנו בעוד 20-30 שנה. בריחה של צעירים משכילים כבר החלה מהמדינה, כל השאר יעתיק את עצמו.
    מילה אחרונה, לצערי ירושלים תופסת את עצמה ונתפשת בשנים האחרונות כפריפריה. זו לא המציאות אבל בשל התפיסה הזו אני חושב שירושלים צריכה לייצג את יתר הפריפריה הישראלית.

  • פברואר 11, 2008

    העלמה עפרונית

    זוג ממעמד סוציו-אקונומי בינוני, שעובד, מרוויח כסף ומגדל ילדים יכול לגור מחוץ לאזור חיוג 03 (או 02, לצורך העניין). אל תגיד לי "אבל העבודה בתל אביב". אם אתה גר בבאר שבע או קריית גת אתה עולה על רכבת ותוך שעה נמצא בעזריאלי, חסכת את כל הפקקים.

  • פברואר 11, 2008

    דודו

    גלית
    מסכים עימך אך במדינתנו מוכת הליסינג והרכב הפרטי הרכבת לא תמיד מצילה מכיוון שעלות הנסיעה ברכבת על בסיס יומי יקרה עד מאוד ואנשים רבים מעדיפים את הנוחות של הרכב הפרטי וגמישותו המירבית בהגעה מנקודה א' לנקודה ב'. המדינה צריכה להפעיל מערך שאטלים/תחבורה ציבורית יעיל שישלים את הרכבת "הכבדה" בכדי להסיט נוסעים מן הרכב הפרטי לרכבת. הרכבת אכן "עושה" את העבודה והביקושים ההיסטריים יעידו על כך אך הם היסטריים בעיקר בימים א' ו-ה'. הבעייה הגדולה בכל הסיפור נובעת מכך שהמדינה איפשרה להיווצרות ריכוזיות שוק העבודה במטרופולין ת"א. אם הייתה תעסוקה ראוייה דרומה מגדרה והיו הופכים את ב"ש למרכז ביו-טכנולוגי והיי-טקי המבוסס על האוניברסיטה וסורוקה היינו מצמצמים את הפקקים בכניסות לת"א ברמה משמעותית עד מאוד מאשר הניסיון להסטת נוסעים לרכבת שאיננו משמעותי לצמצום הפקקים והזיהום. מחקרים של סלומון&פייטלסון הראו שמרבית העוברים לנסיעה ברכבת ככלי תעבורה נסעו בעבר באוטובוסים ציבורים ומיעוטם עברו מן הרכב הפרטי לרכבת.

    אדר

    תכנון הערים בישראל קטסטרופלי, הערים והשכונות אינן נבנות להולכי רגל אלא התכנון מוטה לתחבורה מוטורית, ככה לא בונים עיר ככה בונים פרבר שינה.
    שכונות בתוככי הערים נבנו עם אופי פרברי בין אם זו הר חומה, מודיעין או ראשל"צ מערב. התושבים משתמשים במדרכה אך ורק בכדי להגיע לרכב הפרטי.

  • פברואר 11, 2008

    אדר

    דודו, כמו שאמרתי אכן השכונות החדשות נבנות באופן פרברי.
    אבל – תראה לי בניין חדש אחד בתל אביב שבנוי באופן שמעודד תעסוקה (בכולם אין חנויות, אבל תמיד יש חניה למכונית פרטית). תל אביב *העירונית* נבנתה מזמן ואנחנו אוהבים את הישן ויש לו ביקוש רב בקרב הצעירים, אך לא בקרב משפחות עם ילדים.
    ומה בערים אחרות? גם ראשל"צ הישנה בנויה כמו תל אביב: בניינים מרובעים, מסחר קטן, אין חניה וכולי. לכן אני אומרת שאין הכרח בכך שתל אביב תהיה המרכז העירוני היחיד. הבעיה בראשל"צ-חולון היא שאין ביקוש למגורים במרכז העיר הישן כרגע, אבל זה לא מונע מהשכונות הישנות להפוך לסופר-מבוקשות בעתיד, עם פיצוץ אוכלוסין בתל אביב והתייקרות הדירות. ולכן רנט קונטרול הוא מיותר לחלוטין בתל אביב ועלול להביא לתוצאות הרסניות לערים השכנות.

  • פברואר 11, 2008

    העלמה עפרונית

    דודו, כמובן שהרכבת צריכה להשתפר, וכמובן שכדי לפתח את באר שבע צריך לא רק רכבת אלא גם יותר מקומות עבודה (כדי שהסטודנטים ישארו בה אחר כך).
    אבל יש את אינטל בקריית גת,* סורוקה ואב"ג (כמו שציינת), משרדים של המגזר הציבורי ולא חסרים מפעלים נוספים. הנקודה היא שאם מחירים עולים במקום אחד, אפשר לנצל את זה כדי לפתח מקומות נוספים ולא חייבים להלחם דווקא על הורדת המחירים באזור גדרה-חדרה.** גם החברים שלי שעוברים עכשיו לת"א גילו שברגע שהם מחפשים דירה בערים הסמוכות ולא רק בת"א עצמה פתאום קל יותר. אז נכון, זה אולי פחות כיף שאין לך ארבעה בתי קפה במרחק הליכה, אבל זה רק עניין של זמן עד שבתי קפה ופאבים יפתחו בשכונות החדשות של ה"צעירים". עובדה, יש קשר מאד ברור בין הקפיצה שעשתה אוניברסיטת ב"ג לבין העלייה בכמות הפאבים בעיר. למה? כי כשקהל היעד מגיע, ימצא מי שיענה על הביקוש (מה שמעלה את השאלה איך זה שחוץ מה"רזניק" אין עוד פאבים באזור הר הצופים/הגבעה הצרפתית).

    קצת קשה לי לרחם על מי שבוכה שאין דירות במחירים נורמלים במרכז העיר (כל עיר) כשהוא מסרב לבחון שכונות ליד. אני הדוגמא הקלאסית לזה – אם אני רוצה לגור דווקא במשולש מרכז העיר-נחלאות-רחביה, בדיוק כמו רוב הסטודנטים ומאותן סיבות בדיוק – אני לא יכולה לבכות על זה שיש 30 קופצים על כל חדר שמתפנה ושאני מתרוצצת כמו עכבר נרקוטי שלושה חודשים בחיפושים אחרי קורת גג.. אם הייתי מוכנה לגור בארמון הנציב או בתלפיות הייתי מוצאת דירה יותר מהר ויותר בזול.*** ואולי אם עוד סטודנטים היו מוכנים לגור בשכונות האלו, הן היו מקבלות את האופי הסטודנטיאלי שאנחנו מחפשים והופכות לרצויות בפני עצמן מה שבתורו היה מאזן את המחירים במשולש.***
    נראה לי שלזה אדר מתכוונת, ואם לא – אז זו הנקודה שלי.

    *שעובדים שם לא מעט אנשי-גוש דן שמגיעים ברכבת מהמרכז.
    **אלק, גדרה חדרה. זה כבר מזמן צומצם לגבולות המוניציפלים של ת"א-פאתי-יפו.
    ***שוב, הבעיה בירושלים היא לא רק הבעיה הרגילה של היצע וביקוש אלא גם דירות הרפאים ולכן צריך לסייג את מה שאני אומרת.

  • פברואר 11, 2008

    העלמה עפרונית

    אה, וחוצמזה, אני לא בטוחה אם הפער בין מחירי המגורים בת"א למחירי המגורים בנגב הוא לא גדול יותר מהמחיר של נסיעה יומיומית (לא כולל שבתות וחגים!) ברכבת (זמן הנסיעה, כאמור, כמעט מתקזז עם זמני הפקקים).

  • פברואר 11, 2008

    דודו

    זה מעט ארוך אז אני מתנצל מראש

    “תראה לי בניין חדש אחד בתל אביב שבנוי באופן שמעודד תעסוקה”

    עסקים לא אמורים להתמקם בדירות כפי שהיה בת"א בשנות ה-70 וכפי שקיים כיום ברחביה בה יש בערך 900 משרדים בדירות מגורים. בניין למגורים לא מעודד תעסוקה וגם לא מתאים לעסקים אבל בנייני משרדים מודרניים מעודדים היווצרות של סיטי עסקי המושך סביבו נותני שירותים, בנקים, מסחר עסקי אוכל וכו. ,לכל עיר (כולל ירושלים) ראוי שיהיו כמה מפלצות כאלה במרכז העיר בכדי שייווצר מרכז עסקי שגורר אחריו נותני שרותים אחרים בתנאי שיהיה תמהיל שמושים. במרכז ירושלים יש כמה מפלצות כאלה אך הן כושלות עקב תמהיל השימושים שאיננו מעודד פעילות, העדר קומת קרקע מסחרית ומגדלי מגורים(שלא מתגוררים בהם) בקיצור מע"ר אמריקאי טיפוסי סטייל שנות ה-50 שמתרוקן ב-6 בערב, לתפארת מדינת ישראל.

    רמת החייל בת"א היא דוגמא מצוינת לאופן בו אזור תעסוקה משלב עירוב שימושים של תעסוקה מסחר ובילוי האזור נהפך לשוקק מסעדות בתי קפה מכוני כושר ושאר ירקות שהגיעו בעקבות ההיי-טק, מנגד ראי את מתחם הר-חוצבים בירושלים, אזור היי-טק ללא חיים וללא עירוניות.

    “בכולם אין חנויות, אבל תמיד יש חניה למכונית פרטית”
    חניות הן פועל יוצא של תקן החנייה הנגזר מגודל הדירה. ונקבעות כיום בצורה שגוייה ע"י משרד התחבורה. מנגד, חניות תת-קרקעיות נבנות כיום בכדי להתמודד עם מחסור בחנייה בערים באופן כללי, אני מעדיף פתרון של חנייה תת קרקעית מתחת לבניין מגורים או משרדים (שאמנם יוצרת חור שחור במרחב העירוני וקוטעת את המדרכה) מאשר רחובות של שלושה נתיבים עם מדרכה ברוחב מטר בכדי שלנהגים יהיה מקום להחנות את רכבם.
    בנוסף, תקן החנייה משפיע גם על גובה המבנים דהיינו- תקן חנייה בשילוב עם גודל המגרש קובעים כמה יחידות דיור/משרדים ניתן לבנות על המגרש ללא הזדקקות לחנייה בקומות. ככל שהתקן עולה מספר יחידות הדיור שניתן לבנות על המגרש ללא חנייה בקומות קטן ולכן יורדת היכולת לצופף את המרקם הבנוי.

    “תל אביב *העירונית* נבנתה מזמן ואנחנו אוהבים את הישן ויש לו ביקוש רב בקרב הצעירים, אך לא בקרב משפחות עם ילדים”

    לאו דווקא, משפחות עם ילד או שניים כן חזרו לת"א וזאת להבדיל מהדימוי של תל אביב כעיר הרווקים והרווקות,והם חלק חשוב מהכוח של העיר כיום. בעבר, זוגות צעירים העלו מחשבות על עזיבה ובאופן אוטומטי ברגע שהגברת החלה לעלות במשקל. כיום תמצאי זוגות רבים עם ילדים שמעדיפים את החיים בעיר ודוחים את שלב ההתברגנות וההתפרברות (וההתנוונות) הסופיים.

    עירוניות איננה דבר שניתן להמציא יש מאין. תכנון נכון הוא הבסיס לעירוניות טובה אך מכיוון שלא ניתן להחריב את מרכז ירושלים כדוגמא ולבנות אותו שנית צריך לפעול בתחומים אחרים. אצטט משפט שכתבתי בבלוג של לרמן בהקשר של רחביה ולב תל-אביב “גריד הכבישים ישר הזווית מקל על התמצאות באזור, הנגישות נוחה וכתוצאה מכך ישנה רמת שירותים גבוהה-כל אלו הם למעשה מה שמקובל לכנות היום תכנון בקנה מידה אנושי”.

    כל הדיבורים המפוצצים של חברת ‘עדן’ בירושלים על החזרת התושבים למרחב הציבורי ולמרכז העיר מבוססים על תכנון עירוני דמוי לב תל אביב, דהיינו עדיפות להולכי הרגל, אך ההיבטים הפיסיים לא עושים כרגע את העבודה, ראי את מדרחוב שץ ובצלאל- אמנם הרחובות הללו מעולם לא היו סואנים אך כיום ניתן לחכור שם חלקת קבר מ-21:00 בערב עד 8:00 בבוקר. גם את רחוב הלל הרגו. ולהזכירך או לידיעתך אלו הם רחובות במרכז ירושלים אליו יובאו כ-1000 סטודנטים בכדי להתגורר. זאת אומרת שכרגע המגורים לא עושים מספיק את העבודה. גם אם יהיה ביקוש מטורף למגורים במרכז חולון או ראשל"צ אין זה אומר שתהיה עירוניות (טובה או פחות טובה) אינטנסיבית -צרכנית-מערבית-קפיטליסטית במובן של תל-אביב.

    מרכז העיר ירושלים עדיין נתפש כאזור לבילוי מסוג מסוים ולא כאזור “כיפי” או כאזור בילוי רב גוני וסתלבטני כפי שקיים בלב תל אביב.
    מלבד מגורים עירוניות טובה מתקיימת ע"י סוגי העסקים במרחב ושעות פעילותם, קיומם של מוסדות תרבות מיקומן של גינות מנוחה ופנאי, מרחב ציבורי מזמין ועוד. ההשקעה הפיסית של עיריית ירושלים במרכז העיר נראית כרגע כבעייתית לעומת ההשקעה של עיריית תל אביב במרכז שלה, בו יש את השדרות שמהוות יתרון משמעותי במרחב. במרכז העיר ירושלים כדוגמא קיים גן(העצמאות)של כ- 60 דונם ובמקום להפוך אותו לחלק מרכזי ואינטגרלי מהמרחב הוא מהווה חור שחור ביום ובלילה. למרות שהוא מטופח ומתחוזק לעילא ולעילא כמעט ואין שם תאורה בלילה או אפשרויות פעילות אחרות (מלבד לחובבי “קרוזינג") הגן משמש במהלך היום בעלי כלבים או כנקודת מעבר למרכז העיר הגרעיני.

  • פברואר 11, 2008

    אדר

    עלמה – בדיוק! ובקשר לירושלים – מה שמעצבן בזה שאנחנו לא מצליחים להשיג דירה נורמלית בעיר זו סיבה שונה לחלוטין מתל אביב. שם יש ריבוי צעירים וריבוי מקומות בילוי והזדמנויות, אז ברור שיהיה עודף ביקוש. פה, אין לא צעירים, לא בילויים ולא הזדמנויות, ולכן מה שקיים זה לא עודף ביקוש אלא היעדר היצע (בתיאוריה זה אותו דבר, במציאות לא). המחירים עולים מסיבות "לא נכונות" – כשהמחיר לא משקף את איכות החיים בעיר.

  • פברואר 11, 2008

    העלמה עפרונית

    "גם אם יהיה ביקוש מטורף למגורים במרכז חולון או ראשל”צ אין זה אומר שתהיה עירוניות (טובה או פחות טובה) אינטנסיבית -צרכנית-מערבית-קפיטליסטית במובן של תל-אביב."
    בסדר, לא צריך את אותו המינון בהכרח. אבל אם כרגע המצב הוא רמת עירונית X בתל אביב ו0 בערים סביב, אז יכול להיות שעליית המחירים בת"א ו"בריחה" לערים סביב תביא למצב של 0.9X בת"א, 0.6X בערים סביב, ואולי אפילו (מי יאמין!) 0.5X בערי הפריפריה *האמיתיות*.

    דברים לא צריכים להיות בינארים.

    וכל זה לא אומר, כמובן, שאין הרבה דברים שצריך לעשות ולתקן כאן בבירתנו הקדושה. למרות שאם אתה מחפש מקום לקפה ונשנוש בבוקר שישי שטוף שמש, דווקא אזור השוק מהווה אלטרנטיבה לא רעה בכלל (כולל גלריית שודדי י-ם וכמה חנויות מעצבות-מקומיות עבור מי שהדברים האלו עושים לו את זה)

  • פברואר 11, 2008

    לרמן

    האמת, ככל שאני קורא יותר, נראה לי שכדאי לתת לכמה שיותר "כוחות שוק" לפעול כמעט בצורה חופשית בעיר, עם מעט מאוד הגבלות מהותיות. כשהעירייה מנסה להתערב בשוק לפעמים מתקבל מקום כמו יד חרוצים, שהוא אחת הזוועות האורבניות הגדולות של העת האחרונה. לגבי רנט קונטרול, אני די בטוח שהתערבות ישירה במחירי הדירות היא לא הפתרון. התערבות בתמהיל הדירות שנבנה (כלומר, דירות בגדלים שונים) יכולה לעזור הרבה יותר בטווח הארוך.

    לגבי ראשון הותיקה וחולון הותיקה. האמת יש מצב שבעתיד תהיה שם ג'נטריפיקציה שתחדש אזורים אלה, אבל אני לא מכיר אותם מספיק טוב, בשביל להעריך את האיכות של המקומות האלה.

    עמית, אני לא בטוח לגבי ניו-יורק, אני מעדיף את ונקובר וסידני על פניה למגורים.

  • פברואר 11, 2008

    דודו

    גלית
    בואי נתחיל מהתחלה, מדוע העירייה ייבאה 1000 צעירים למרכז העיר? התשובה כי היא יודעת שהפעתם באזור הזה עולה בעשרות מונים מאשר הם יגורו בארמון הנציב. העירייה יצרה ביקוש העירייה צריכה גם לקחת חלק במתן פתרונות למחסור בהיצע הדירות. לאחר גמר מתן מענק מלגת המגורים ובהעדר מוקדי משיכה חזקים מרכז העיר עלול להתדרדר ולא להתרומם לרמת מרכז עיר שהוא מעבר למתחם של פאבים.

    בנוגע לביקושים שגרמו להתפתחות היצע בב"ש. נכון, נוצרה שם מילייה סטודנטיאלית מבחינה חברתית ומבחינת הבילויים אך האם זה השפיע על שאר אזורי העיר? נדמה לי שלא אלא רק יצר בועה תל-אביבית בעיר. מנגד אוניברסיטת ת"א חסרת משמעות בהשפעתה על העיר עד שנדמה שהיא מפריעה למהלך החיים העירוניים של ת"א מאשר מסייעת להם. אוניברסיטה שהיא פרבר.

    "אבל יש את אינטל בקריית גת,* -שעובדים שם לא מעט אנשי-גוש דן שמגיעים ברכבת מהמרכז."

    הם מגיעים ברכב ליסינג ממש אבל ממש לא ברכבת.

    "הנקודה היא שאם מחירים עולים במקום אחד, אפשר לנצל את זה כדי לפתח מקומות נוספים ולא חייבים להלחם דווקא על הורדת המחירים באזור גדרה-חדרה."

    בדברייך את מגלמת את המוסר הכפול של המדינה בייחוד בכל הקשור לשוק הדיור. מדינת ישראל מטפחת את מדינת גדרה-חדרה בכל הקשור למדיניותה הכלכלית-תעסוקתית-תרבותית אך כאשר האנשים מבקשים להתגורר במדינת גדרה-חדרה אומרים להם זה שוק חופשי וזה מחיר הקרקע (הקטסטרופלי) תפסיקו להיות בכייינים. אוכלוסיית המדינה מיישמת את מה שהמדינה כמדינה הנחילה לתושביה בשנים האחרונות – "לא אכפת לי מכלום מלבד עצמי". אם המדינה משדרת שהיא מזניחה את הפריפריה אז מדוע שאנשים יילכו לגור שם ולא יבקשו לגור בקודקוד המשולש? עידן כיבוש השממה (ואפילו "הספר" בדמות גבעתיים) נגמר ב-77.

    חברייך פנו לגבעתיים/רמת גן על הכיפק אך ראשית הן לא ערים חזקות כערים בכדי להתמודד עם כוחה של ת"א כמקום בילוי. אני מתקשה לראות אזורים נוספים ברמת גן בנוסף רחוב ביאליק המתפתחים לאזורים בעלי אינטנסיביות וחיוניות עירונית. שוב יכולה להיווצר בועה קטנה אך אלו הן ערי שינה מטבען ואין להן אפילו אספירציות להיות ערים בעלות התרחשות עירונית.

    אגב אותו הדבר תקף לגבי הגבעה הצרפתית ולגבי ארמון הנציב, אלו נבנו כפרבר עם כבישים רחבים ורדיאלים שמונעים מרחב ציבורי נעים ורציף שנקטע על ידם, הריכוזיות של המסחר מתקיימת במרכז המסחרי כמו בעיירת פיתוח מנותקת וללא חללים בשאר הרחובות שיאפשרו אפילו מחשבה על פתיחה של בתי עסק, במקום זאת הרחובות בנויים שמצידם האחד כביש סואן ומצידו השני קירות תמך עצומים וחשופים המפרידים בין הבתים לרחוב ומוסיפים למימד הסגירות וההתחבאות מאחורי חומות ומוסיפים מימד של שעמום מבחינה אסתטית, חניות עצומות לרכבים ולבסוף טופוגרפיה, טופוגרפיה, טופוגרפיה. אלו הן כל הסיבות מדוע אנו לא יודעים לבנות ערים ושכונת טובות כי אנו לא יודעים לבנות רחובות טובים. ישראל הושפעה מתכנון הפרברים של לוס-אנג'לס במקום להיות מושפעת מהתכנון של מנהטן או מרכז בוסטון, גם 30 בתי קפה לא יעזור לגבעה הצרפתית

  • פברואר 11, 2008

    העלמה עפרונית

    פרה פרה –
    – ייבוא הצעירים למרכז העיר נבע, בין השאר, בגלל קמילת המקום בגלל הפיגועים של תחילת שנות האלפיים. אני לא אומרת שאין בעיות, אני רק אומרת שלדעתי יש בעיות יותר דחופות משאלת מרכז העיר בירושלים. קצת מצחיק אותי שעברתי מהנגב לירושלים ואני רק שומעת *יותר* דיבורים על פריפריה.
    – יש לי הרבה ביקורת על הבועתיות שיצרה אב"ג, אבל במקביל אי אפשר להתעלם מההשפעה החיובית שהיא נותנת לעיר. אפשר יותר, רצוי יותר, צריך יותר, אבל זו התקדמות ואגב, מרבית החברים שלי מהבית לומדים באב"ג, מקומות הבילוי משמשים גם את ה"מקומיים" והכסף ש"אנשי הבועה" מוציאים במרכז המסחרי מפרנס לא מעט מתושבי העיר. גם העובדה ששכונה ד' היא כבר לא מעוז הנרקומנים היא בהחלט עניין שיש לברך עליו.
    – לשמחתי עברו אי-אילו שנים מאז שנסעתי ברכבת על בסיס דו-שבועי (לפחות) אבל בהחלט היו אנשי היי-טק שהיו יורדים בתחנה בקריית גת. כנראה שלא "רוב" אבל מספר נאה. אני מניחה שאם הרכבת הייתה זולה ואמינה יותר, יותר אנשים היו משתמשים בה, בעיקר צעירים שמתרגלים להשתמש בתחב"צ (מסכימה שמרגע שיש לך רכב פרטי המעבר חזרה לתחב"צ קשה יותר).
    – ה"מדינה" לא שואלת אותי שום דבר. אני רק אומרת שבסוף כל אחד צריך להסתכל על עצמו ועל איכות החיים שלו – אם אני מרוויחה סכום כסף מסוים, אני יכולה להחליט שאני מוציאה את רובו על מגורים בקופסת גפרורים תל אביבית, או את חלקו על דירה בחיפה עם נוף לים או לכרמל. אני מצפה מעט מאד מהמדינה לאחרונה.
    – במהלך כל הדיונים כאן ואצל לרמן אני מתקשה למצוא אצלכם איזושהי אלטרנטיבה שהיא לא ירושלים או ת"א (לרמן יתווכח גם על הראשונה אני מניחה…). אורבניות היא לא דבר קדוש.
    שלושים בתי קפה לא יעזרו לגבעה הצרפתית, אבל הם יעזרו לצעירים שגרים שם ולא רוצים להגרר למרכז העיר כל פעם שמתחשק להם לשבת עם חברים. זו בדיוק הנקודה שלי – "עיר" או
    "מרכז עיר" נועדו לשרת את התושבים. הם אמצעי – מבחינתי הם לא המטרה עצמה.

  • פברואר 11, 2008

    דודו

    לרמן מה קורה?

    "ככל שאני קורא יותר, נראה לי שכדאי לתת לכמה שיותר “כוחות שוק” לפעול כמעט בצורה חופשית בעיר"
    קח כדור ואליום, בירושלים אין דבר כזה שוק חופשי. זה מגזר שלא קיים. תרבות השפע כפי שמיוצגת בת"א דרך בנייני היי-טק ובנייני משרדים שנבנו ע"י השוק הפרטי כמעט ולא קיימת בירושלים למרות שישנן ניסיונות בשנים האחרונות (אראל מרגלית, ניר ברקת הרשות לפיתוח ירושלים) ליצור "כיסי כלכלה גלובלית" בעיר. אם ניכנס להגדרה קלישאתית , ירושלים היא עיר "לאומית" אך אין כוונתי רק במובן של בירתנו הנצחית(שמישהו יוריד את המים) אלא במובן בו העיר מנוהלת במישור הכלכלי. המגזר הציבורי מעורב בניהולה של העיר עד צוואר ולא רק במישור הפוליטי מדיני אלא בעיקר במישור הכלכלי, כ-50% מהמועסקים בעיר עובדים במגזר הציבורי בעוד שמספר העובדים בפיננסים,ביטוח ושירותים בקושי מגרד את ה-20% מכלל המועסקים. אם הממשלה לא תנהל את העיר הזו היא תקרוס כי הוכח שהמגזר הפרטי(מלבד הנדל"ן) לא מתקרב אליה(ירושלים מהווה אזור פיתוח א' לתעשיות היי-טק ועם זאת רק 9% ממפעלי ההיי-טק בארץ נמצאים בשטחה בעוד בת"א העיר נמצאים יותר מ-30% מהמפעלים בארץ) וזאת בגלל מספר בעיות (שלעמית נמאס לשמוע אותי אומר וכותב אותן). ראשית ריחוקה משווקים וספקים במרכז הארץ, עלות תשתיות יקרה יותר, מחסור בסביבה עסקית תומכת וריבוי בבירוקרטיה עירונית, בעיות של כ"א מקצועי ומעל הכל עירייה מטומטמת שהראייה העסקית שלה מתמקדת בתיירות בתי כנסת וכנסיות. דווקא בתחומים הכלכליים שיכולים לעזור לירושלים נדמה שהמדינה מעורבת פחות, הממשלה מתערבת רק בעניינים שקשורים לאחדות ירושלים כמו בניית שכונות בסוף העולם. לירושלים ישנה אפשרות להיות מרכז מחקר גדול אף יותר ממעמדה כעת בכל הקשור לביו-טכנולוגיה יחד עם האוניברסיטה והדסה עין כרם. אמנם ליד הדסה נבנה כעת מרכז מחקר, הייטק וביוטכנולגיה עצום, אני חושב הגדול בארץ, אבל תנחש איפה יגורו העובדים בו? מתחיל במבשרת ונגמר בהר אדר.

  • פברואר 11, 2008

    דודו

    גלית

    "במהלך כל הדיונים כאן ואצל לרמן אני מתקשה למצוא אצלכם איזושהי אלטרנטיבה שהיא לא ירושלים או ת”א (לרמן יתווכח גם על הראשונה אני מניחה…). אורבניות היא לא דבר קדוש."

    ראשית, רבים לפני ורבים אחרי כתבו ויכתבו שאנו חיים בין שתי בירות.

    שנית, אני עמית ולרמן "בוגרי הערים". אנו אוהבי העיר כמקום מגורים עוד לפני שהחלו (בארץ) קשקושי החזרה למרכזי הערים. בנוסף אל תשכחי שפועל יוצא מערים מרכזיות שהן גם במרכז הפיסי ואנשים רבים מעדיפים את ריבוי האפשרויות שהערים המרכזיות(י-ם ות"א) מציעות וביתר שאת מאשר ערים כגון ב"ש וחיפה.בנוסף את לא שומעת אלטרנטיבות בשל כמה סיבות. ראשית התכנון הישראלי הרס כל אפשרות לקיומן של ערים כערים חיות בגלל אמוץ תכנון הערים המודרני ע"י מוסדות התכנון בארץ שיצר איזור (דהיינו הפרדה בין שימושי הקרקע-הפרדה בין אזורי מגורים, תעשייה, תעסוקה וכו). בעוד האזורים הטובים של ת"א הם במרכזה שכאמור תוכנן לפני קום המדינה ועפ"י פרדיגמה אחרת. ובאופן דומה בירושלים בה האזורים הטובים נבנו בזמן המנדט הבריטי שהכתיב לדגומא במרכז העיר בינוי "מסדרונות" של הרחובות, העוזר להגדיר את חללי העיר ויוצר רשת רחובות נעימה להליכה ובנוסף בזמנו נבנו רחביה, טלביה, בקעה וכו. נתונים שהופכים לי שוב ושוב את המעיים כאשר אני חושב על אבות התכנון בישראל או יותר נכון מה הם חשבו לעצמם.

    בנוסף אנחנו(אני אדבר בשמי ובשם לרמן אם יורשה לי) בשלב מסויים של החיים שהפרבר/כפר/קיבוץ לא מהווה כרגע אופציה למגורים בשבילנו.

    לבסוף אל תשכחי שלרמן(יותר) ועמית הם בלוגרים אורבניסטיים, מה ציפית שיהיה בבלוגים דיון על ג'ודית באטלר? (בלי לזלזל חלילה)

    אז מה נשאר? כרגע אני לא אעזוב את ירושלים בשביל לגור בגבעתיים, בחולון או בכפר הירוק.
    לב"ש לא אני לא אעבור ולא בגלל דעות קדומות, אוניברסיטה (הטובה ביותר) יש בירושלים וחוויות סטודניאליות כבר צברתי לרוב ולא בטוח שאני רוצה להחליף את הערסים והחרדים של ירושלים לטובת ערסים מהדרום.

    "שלושים בתי קפה לא יעזרו לגבעה הצרפתית, אבל הם יעזרו לצעירים שגרים שם ולא רוצים להגרר למרכז העיר כל פעם שמתחשק להם לשבת עם חברים. זו בדיוק הנקודה שלי – “עיר” "

    בתיי הקפה אכן יעזרו אך כפי שכתבתי התכנון השכונתי מונע אפשרות שכזו כי השכונה מה לעשות נבנתה להיות שכונת מגורים מנומנמת ולא אזור תעשייה, וגם אלפי סטודנטים הגרים שם לא משנים זאת ולא יכולים כנראה להתגבר על כך. הגבעה הצרפתית קיימת מעל ל-30 שנים ובאמת "מוזר" שלא גילו את הפוטנציאל אך כמעט כל עסקי הבילוי שנפתחו באזור לאורך השנים כשלו "בזכות" הסטודנטים שלא "צרכו את מרכולתם". ובכלל לא צורכים את המרחב השכונתי
    ואז החל מעגל קסמים. בראש וראשונה אנשים מבינים שהאזור איננו מתאים לעסקי בילוי/בתי קפה מנגד סטודנטים לא צורכים את המרחב, אלא נרקבים במעונות שלהם וכך למעשה לא נפתחים בתי קפה. אגב
    לא לשכוח בית קפה כמקום בילוי הוא חלק מהמרחב הקיים וכחלק מעולם הדימויים בו אנו חיים,
    לרוב אנשים יושבים בבתי קפה בשביל הפוזה ומעט מאוד בשביל להתעמק בהגותו של שפיזנוזה וכאשר מדובר באוכלוסיית צעירים משום מה נדמה לי שהמרחב באזור הגבעה הצרפתית לא מספק את הפוזה הזו של "תראו אותי אני יושב בבית קפה" דהיינו "שופוני" מה גם שהנוף לכפר עיסאוויה ממש לא עושה את זה לאף אחד.

    אגב הערה ונקודה למחשבה בנושא תכנון,דווקא האזור הלא מתוכנן לתפארת (חנויות הפלאפל) זוכה לאחוזי תפוסה מרשימים(טוב גם בגלל שהם זולים ובגלל הדו-קיום עלק) וזאת בניגוד למרכז המסחרי המשעמם והמתוכנן עד העצם.

  • פברואר 12, 2008

    אדר

    דודו – כמי שגרה (עד לפני שנה) יותר מדי זמן בגבעה הצרפתית נגעת בנקודה רגישה.
    אפשר לכתוב ספר על הגבעה ועל למה ומדוע המרכז הסטודנטיאלי הזה לא פורח כמרכז בילוי ועסקים. באופן אישי בזמן שהתגוררתי שם חשבתי על הנושא המון, יותר מדי אפילו, ועם מטען כבד של עצב ומחנק, עד שהייתי חייבת להודות בפני עצמי שיש מקומות שאינם מתאימים לאנשים צעירים כמוני. הגבעה היא מקום מנותק, מוגבה, עם אוכלוסיה מפוצלת באופן מחריד (ערבים-דתיים-זקנים-סטודנטים), כשאוכלוסיית הסטודנטים המתגוררת בה היא אוכלוסיה צעירה מדי, מבוהלת, רובה מאזור המרכז, שאינה מסוגלת "להרים" שכונה.אתה צודק שהשכונה בנוי באופן גרוע אך לטעמי הבעיה המרכזית היא המיקום.
    נקודה נוספת: מרכז מסחרי בלב שכונה לא חייב להיות דבר שלילי. זה תלוי בשכונה ובמרכז.

  • פברואר 12, 2008

    העלמה עפרונית

    – כאמור, בניגוד לדיקנס, אני לא חושבת שאנחנו צריכים לגור בין שתי ערים. שנית, גם אני לא מחפשת כרגע לא קיבוץ, לא פרבר, לא מושב וגם לא חוות בודדים. אני לא יודעת אם אחפש אותם בעתיד, זה תלוי בהרבה מאד גורמים.

    – אני לא "מצפה" מבלוגים אורבניסטים שיעסקו בפמיניזם או בפרק האחרון של הישרדות (מאלה יש מספיק ברחבי הבלוגספירה העברית), וכמובן שבבלוג על ירושלים ותל אביב אני מצפה לשמוע על ירושלים ותל אביב – רק מה? אני חושבת שהרשת היא מקום להחלפת דעות (אם תרצה, כיכר השוק החדשה) ולכן מציגה את שני השנקל שלי (שזה כבר יותר מדולר!) כאן. זכותי, לא? אלא אם יבוא עמית ויגיד לי שאני מפריעה.

    – לא אמרתי שאתה צריך לעבור לבאר שבע. לכל אדם יש את סדרי העדיפויות שלו ואת ההעדפות הפרטיות שלו (ובכלל, האדם הוא תבנית נוף מולדתו וכל זה). גם אני לא רואה את עצמי חוזרת דרומה בשנתיים-שלוש הקרובות לפחות (אבל בטווח הרחוק יותר – כן). רק שנראה לי שעבור הרבה אנשים העובדה שב"ש (חיפה, אשדוד, וואטבר) לא מהווה אופציה נובעת במידה רבה בגלל חוסר ידע.
    להתיימר להכיר את העיר כי במשך שלוש שנים עברת פעם בשבוע בתחנה המרכזית שלה וקפצת לקנייון או כי קפצת ביום הסטודנט שעבר לבקר חבר שלך והעברת לילה בווינגיט, זה מגוחך. אנחנו מאשימים את התקשורת בתלאביבצנטריות בכל מה שקשור לירושלים, המצב של ב"ש וחיפה (שלא לדבר על הערים האחרות) הרבה הרבה יותר גרוע מבחינה תדמיתית. חוצמזה, דודו, אתה ירושלמי. אני לא מתווכחת עם ירושלמים.

  • פברואר 12, 2008

    עמית (אחר)

    תשובה ללרמן (למעלה למעלה..) – סוקולוב.

  • פברואר 12, 2008

    עמית (אחר)

    ברשותכם, אני רוצה לחזור לדיון על בעיית התדמית… על התדמית הגרועה של הפריפריה בתקשורת אין ויכוח. אבל אני טוען שהתדמית של ירושלים גרועה עוד יותר. בתקשורת הישראלית, על הפריפריה לכל היותר מרחמים (ועוברים לעמוד הבא). ירושלים, לעומת זאת, ממלאת אצל תקשורתנינו מין צורך בסיסי למצוא נגטיב לתל אביב (בלי קשר למציאות המורכבת), ולכן על כל דבר טוב שיש בתל אביב צריך להראות, במין משחק ילדותי כזה, כמה רע בירושלים. מתקפת ה"כמה רע בירושלים" לא נעצרת אף פעם, וכמובן אין בה את הרחמים השמורים לפריפריה האמיתית. ואם כבר מספרים בתקשורת הארצית על משהו טוב שקורה בירושלים, זה תמיד ילווה במילים כמו "אי של שפיות".

  • פברואר 12, 2008

    דודו

    אדר

    הבעיה של כל השכונות שנבנו בירושלים שלאחר 67 היא מיקום, האדריכל דוד קרויאנקר דימה את השכונות הללו לבלונים שמחוברים בסרט(כבישי אורך) ללב העיר. ושוב התכנון של השכונות הללו נועד לשרת טריטוריאליזציה ישראלית של המרחב מחד ומאידך לספק לתושבים את האפשרות לשפר דיור בירושלים ובאופן זול יחסית. לחטא שבתכנון השכונות הללו נוסף פשע של פחת קרקע מטורף ואי ניצול קרקעות בצורה סבירה(אני לא אגיד אפילו נורמלית) בכדי שהשכונות הללו יהוו נקודות מפגש עירוניות. ככבר כתבתי אנו לא יודעים לתכנן שכונות כי אנו לא יודעים לתכנן רחובות המהווים את אם כל התשתיות למבנה עירוני (בין אם טוב או בין אם לא טוב). גם אם היית מבלה את שנותייך בגילה או בארמון הנציב התחושות שציינת היו אותן תחושות גם בשכונות אלו. היום נסעתי להר חומה שנבנתה 30 שנה אחרי השכונות הראשונות ולמרות שהבנייה בה צפופה יותר עדיין אותו מבנה ואין צמידות דופן לעיר הקיימת או אפילו לכביש דרך חברון אלא ירידה אימתנית ואורכה עד שמגיעים לפתח השכונה שבצידיה נבנו מדרכות(לשם מה אני לא יודע). ולגבי מיקום, אין מה להוסיף זהו הרי הבסיס.

    גלית

    את יכולה להציג כאן מה שאת רוצה, נכון אנחנו חוטאים בהתמקדות בין שתי הבירות, אבל אנחנו מתעסקים במיץ של התכנון העירוני ובענייני דימוי כאשר שתי הערים מושכות את מירב תשומת הלב. אך זהו תהליך טבעי(לא בהכרח נכון) ולא רק בגלל שאנו מירושלים או ת"א.

    אין לי שום דבר נגד באר שבע ואני ממש לא מתיימר להכיר אותה דרך הפריזמה של התחנה המרכזית אני יכול לומר שבעבר היא נורא עניינה אותי בגלל התוכנית לב"ש החדשה מ-64 שהנחתה את בניית העיר עפ"י מתכונת של עיר גנים. אני טוען שכרגע אין לי איזשהו מניע להעתיק את מקום מגורי לב"ש או למקום אחר, האמיני לי שבתור ירושלמי אני חושב ומתלבט 20 פעמים ביום האם כדאי להישאר פה והאם לא עשיתי טעות כאשר חזרתי לעיר מת"א?!

    .ובנוגע לדימוי של הסו-קולד פריפריה. ב"ש וחיפה לא סובלות באותה המידה מההנגדות התל-אביביות. מב"ש מתעלמים וחיפה זו העיר הזו בקצה כביש החוף – זאת אומרת שאם טעית במחלף אז אל תיבהל יש שם חשמל. מראשיתה, זרמים בתנועה הציונית הגדירו את ירושלים כעיר העבר, חיפה עיר העתיד ות"א עיא ההווה. כאמור מחיפה לא מצפים אפילו שתגשים את ההבטחה
    אמנם,מציגים את ב"ש וחיפה כ"מסכנות" אך לא "מצפים" מהן לשום דבר. להבדיל מהן, במקרה של ירושלים, התקשורת התל-אביבית רוצחת אותה באופן יום יומי ושיטתי.

    שוב הבעיה הכללית נובעת מהריכוז בכוחה של תל-אביב. אני עדיין ממתין ש"קשת" תפתח את אולפן השידורים במגדל העמק, כפי שהתחייבה, כאשר חידשו לה את הזיכיון לערוץ ה-2.

  • פברואר 12, 2008

    עמית

    אני רוצה להתייחסב כאן רגע לתכנון של מרכז העיר בירושלים. זה לחלוטין לא כמו שנעשה בתל אביב. תכנית מזור מ-1981 התבססה על חלוקה לאזורי מגורים ואזורי משרדים. תנסו לדבר עם מישהו מהמתכננים בירושלים היום על ZONING ותעופו הישר מהחלון. בתל אביב העיפו את המשרדים מהמרכז לאיילון, אצלנו מנסים להחזיר אותם (פרויקט בתי המשפט ברחוב הלל). הכיוון המובהק במרכז העיר כיום הוא בילויים 24 שעות ומסחר ברמה גבוהה. התרבות מתחילה לקבל ביטוי רק עכשיו וזה עדיין לא מספיק והמגורים אינם נתפסים כעמוד השדרה של האזור. הענין הוא שבירושלים המשרדים כבר יוצאים ממרכז העיר- לגבעת שאול. שם אפשר לבנות לגובה בכיף, כנ"ל באזור הכניסה לעיר. במקום לעודד את המגמה שמתרחשת ממילא, מנסים לעצור אותה. צריך לחזק את התרבות והמגורים במקום את הפאבים והמשרדים.
    לגבי האגוצנטריות של כולנו- זו אכן בעיה. כאילו אין במדינה הזו עוד ערים. אני בעד פלורליזם. אם רוצים לשקם את רשות השידור ולהקים אותה בחיפה או בב"ש זה יהיה מעולה. אחת מזכייניות ערוץ 2 הייתה צריכה לבוא מהפריפריה ואת ערוץ 10 להוציא מגבעתיים. זה מפזר את הכוח במרחב ונותן ייצוגים יותר מאוזנים. אני בטוח שעיתון ארצי שיוצא מב"ש היה מסקר את סוגיית הקסאמים בצורה אחרת. מה לעשות שאני כירושלמי דואג בעיקר לעיר שלי אבל זה לא אומר שאני חושב שיש לה מונופול על התרבות, החוכמה על פני ערים אחרות (חוץ מפתח תקווה…סתם).
    דיון ממש מרתק חברים. תמשיכו.

  • פברואר 12, 2008

    לרמן

    העלמה עפרונית, משתמע שאת מתלוננת שעמית ואנוכי מתעסקים בעיקר בערים שאנו גרים בהן (שימי לב שאצלי כמעט 5% מהפוסטים מתייחסים למקומות מחוץ לתל-אביב). ובכן, בטח שמת לב שלתל-אביב וגם לירושלים יש כבר כמה וכמה בלוגים ברשת הישראלית שמוקדשים לאספקטים שונים שלהן, ואילו לשאר המקומות אין כמעט ביטוי ברשת פרט למקרים ממש בודדים. מדוע תושבי מקומות כמו חיפה, באר-שבע או אשדוד לא אצים לדבר על המקומות האלה ברשת? יכול להיות ששאר המקומות "משעממים" מכדי לדבר עליהם?

    ולא הבנתי את ההערה של עמית (אחר) בקשר לסוקולוב (רמת-השרון?)

  • פברואר 12, 2008

    עמית (אחר)

    חולון, לא רמה"ש.

  • פברואר 12, 2008

    העלמה עפרונית

    לרמן, לא "התלוננתי" ואם כך השתמע – אני מתנצלת. את שני הבלוגים שלכם אני מאד מחבבת ואם לא מוצא חן בעיני, אני מוזמנת לחפש לי מקומות אחרים לקרוא בהם.
    הנקודה היא שדודו מתלונן על כך ש"כולם סופרים רק את תל אביב" ואז עושה בדיוק את הדבר עליו הוא מתלונן – מתייחס רק לתל אביב וירושלים וכל השאר "פרברים (באר שבע היא בהחלט מטרופולין, למיטב הבנתי גם חיפה משמשת ככזו ואני לא מכירה מספיק את אשדוד) לי זה נראה קצת אבסורדי ורציתי להעיר את עיניו (:

    לתפיסתי זה הגיוני ונכון שיהיה מרכז אחד או שניים,, מוקף במרכזים בינוניים ופריפריה. זה לא נכון בעיני (ערכית ותפיסתית) שיהיה מרכז אחד מוקף בפריפריה. זה הכל.

  • פברואר 12, 2008

    אודי

    אדר,
    הפסקתי לקרוא באמצע את דיון 28 התגובות המרתק כדי להגיב לדבריך בעניין הגבעה הצרפתית.
    אני גדלתי שם, זה הבית שלי, ההורים שלי גרים שם.

    קצת מפתיע אותי שלא הצלחת להבחין באוכלוסייה המקורית של השכונה, שהיא חילונית-משכילה. אולי מזדקנת, אבל לא רק זקנה. יש פיחות במעמדה אבל היא עדיין שם. אפילו תחושת קהילתיות מסוימת יש בשכונה הזו. שני בתי ספר יסודיים פעילים, קהילה קונסרבטיבית, מרכז קהילתי, תנועת נוער.
    הצרה היא שהגבעה נשארה לבד מתוך רובע חילוני גדול, שרובו התחרד. כך ביה"ס שלנו, רנה קסין, מביא תלמידים משכונות מרוחקות ומעמדו היוקרתי מתדרדר והולך. ברמת אשכול אין נערים חילונים וההורים בגבעה מעדיפים לעיתים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בדרום העיר.
    המיקום של הגבעה לא כל כך נורא, אבל היא שכונת מגורים שלא בנויה באינטנסיביות אורבאנית. אפשר לחיות שם יופי של חיי משפחה, אפשר לחיות שם גם תקופה כסטודנטים, אבל היא לא תהיה לעולם מרכז עיר.
    תושבי הגבעה הם אלו שצריכים לשמור על השכונה שלהם מפני גורל דומה לגורל השכונות הסמוכות. הסטודנטים הם חלק בלתי נפרד מהשכונה, וחיים סטודנטיאליים יותר מעניינים יכולים לעשות טוב לכולם, ולסייע במאמץ הזה. אבל לא אהבתי את הטון שלך, הגבעה היא לא שכונה ד' באר שבע שצריכה שהסטודנטים "ירימו" אותה.

  • פברואר 12, 2008

    דודו

    עלמה

    "הנקודה היא שדודו מתלונן על כך ש”כולם סופרים רק את תל אביב” ואז עושה בדיוק את הדבר עליו הוא מתלונן – מתייחס רק לתל אביב וירושלים וכל השאר “פרברים (באר שבע היא בהחלט מטרופולין, למיטב הבנתי גם חיפה משמשת ככזו ואני לא מכירה מספיק את אשדוד) לי זה נראה קצת אבסורדי ורציתי להעיר את עיניו (: "

    דודו לא טוען "שכולם סופרים את רק ת"א". דודו מלין על התנהלות המדינה כמדינה וסוכניה (בין אם המדובר על זכייניות ערוץ 2 ובין אם המדובר על משרדי ממשלה שלא מיישמים מדיניות עליה הם מכריזים השכם וערב וכדומה) בהקשר של ירושלים ובהקשר של שאר חבלי הארץ. עד כמה שזכור לי אני מציג פה דעות "מיושנות" הדורשות התערבות ממשלתית מוגברת בכל הקשור לכלכלה ולחברה, ויוצא נגד ההזנחה של המדינה בדרום ובצפון, אם אינך מאמינה לי תשאלי את לרמן כיצד הכרנו, אני חושב שהוא יהיה עדי (דרך דיון בנושא בבלוג הזה). אינני רוצה שיבזרו את כוחה של ת"א בכדי שירושלים תהפך במקומה למפלצת כלכלית-תרבותית.

    כשאני יוצא נגד פרברים אני יוצא נגד פרברים במלוא מובן המילה מודיעין, רעות, מבשרת ציון, פרברי השרון. משום מה לא זכור לי שזלזלתי בב"ש כעיר או הטלתי ספק במטרופוליניותה כנ"ל לגבי חיפה. את חיפה אינני מכיר וב"ש עשתה לי את זה מבחינה תכנונית כאמור. אבל נהפוך הוא, דעותיי המיושנות גורסות שצריך לפתח אותן כמרכזים כלכליים. הביקורת שלי היא נגד המדינה ולא נגד האדם הפרטי שעושה כרצונו. המדינה כאמור מזניחה חבלי ארץ שלא פועלים בהם כוחות השוק הפרטי.

    אם את מתעניינת באשדוד אז בשנה שעברה לקחתי סמינר של המכון ללימודים עירוניים שעסק בעיר בעקבות יובל ה-50 שנה להקמתה, אם זה יעניין אותך אפרט לך במייל הפרטי על העיר המתוכננת ביותר בישראל ועל הכשלונות התכנוניים שבה(מה חדש?).

    לבסוף אני מודה ולא מסתיר, נקודת המבט שלי היא ירושלמית וגם תל-אביבית, לחיוב ולשלילה.

    אמרת שאת לא מתווכחת עם ירושלמים, לא הבנתי את ההקשר, אנא בארי.

    ובנוסף, לא הבנתי האם ביקשת להעיר אותי או להאיר את עיניי?

  • פברואר 12, 2008

    אדר

    אודי,
    אני מתנצלת אם הדברים שלי פגעו בך, אני בטח שלא הייתי שמחה לשמוע מישהו "מלכלך" על השכונה שגדלתי בה.
    דיברתי מתוך חוויה אישית שעברתי שם, כמישהי שזה היה המפגש הראשון שלה עם ירושלים ועם חיים עצמאיים. אני לא מתיימרת להכיר את כל תושבי הגבעה הצרפתית, אלא מנסה להסתכל על הדברים מזווית הראיה של סטודנט או צעיר שגר שם. אנחנו מדברים בדיון הזה על עשיה צעירה, על הפיכה של ירושלים למוקד של תעסוקה, בילויים ומגורים ביחד. הגבעה הצרפתית, בגלל המיקום שלה, התכנון שלה והרכב האוכלוסיה שלה, למעשה כולאת את הסטודנטים של הר הצופים (אלו שרוצים לגור קרוב לאוני' ובזול יחסית לעיר) במעין בועה שלא מאפשרת להם לנהל חיים צעירים ועירוניים. אני יודעת, גם מסיפורים של אבא שעבר בירושלים, עד כמה רמת אשכול והאזור היו מרכז תוסס לפני עשרים ושלושים שנה, איך היה שם ריכוז של אוכלוסיה עובדת ועושה. לכן כאב לי אפילו יותר להיווכח עד כמה המצב התדרדר. ה"אוכלוסיה" שדיברתי עליה היא למעשה גם האוכלוסיה של הגבעה, אבל גם של השכונות הסובבות אותה. כך למשל הדתיים האמריקאים ברמת אשכול והערבים מעיסאוויה משפיעים באופן משמעותי על מה שקורה בגבעה (כמו שציינת אתה כשהתייחסת לירידה של רנה קסין). עם כל הסנטימנטים, שכונה לא יכולה להתקיים כמו בועה שמנותקת מהסביבה שלה.
    ואני רוצה להעלות כאן עוד נקודה אולי לא קשורה: מגדלי "ברוש הגבעה" החדשים מסמלים בעיני, אם להתנסח בדרמטיות יתר, את כל מה ששגוי בגבעה הצרפתית, בירושלים ואפילו במדינה. במיוחד הניגוד הצורמני בין גובה ופאר המגדלים ובין השכונה הערבית למטה. כשהייתי צועדת לי שם חטפתי וואחד צרבת. מעניין אותי לשמוע מה דעתך בנושא.

  • פברואר 12, 2008

    עמית

    אני לא בטוח שהביקורת על הגבעה הצרפתית מדוייקת. בטוח שאפשר לשפר את החיים הסטודנטיאליים בשכונה אבל היא בחיים לא תהיה מרכז העיר. העובדה שהיה פרלמנט קבוע בבית הקפה ברמת אשכול והיום זו חנות בגדים (באותה הבעלות) עדיין לא הופך את השכונה לליבה של ירושלים. עירוניות טובה לא צריכה להתקיים רק במרכזי ערים אלא גם בשכונות מרוחקות יותר. במובן הזה הגבעה הצרפתית ורמת אשכול מתוכננות היטב. מסכים מאוד עם אודי לגבי הקהילתיות של הגבעה הצרפתית שקיימת עד היום ואפילו שאנן סטריט הזכיר אותה בראיון כאיזה מחוז ילדות. ברוש הגבעה הוא בעייתי במובן של נגיסה בשטחים הירוקים בתוך השכונה אבל כדי שהאוכלוסייה תתחדש צריך לבנות בתוך השכונה. לא בטוח שהפתרון הזה הוא המוצלח ביותר אבל כדי שהשכונה תמשיך להיות אטרקטיבית- זה קריטי שייבנו בה בניינים חדשים. יש עוד הרבה מה לעשות כדי לחבר את הבניינים ואת המתנ"ס החדש שם למרקם של השכונה אבל צריך לתת לזה זמן.
    אגב לגבי רמת אשכול, שמעתי הערב ממישהי שבמשך שנים יד המורה עמד בפני סגירה אבל היום הוא התמלא מחדש ואפילו יש רשימת המתנה. נשמע הגיוני למישהו? אין מאמתים את זה?

  • פברואר 13, 2008

    אודי

    רשימת המתנה ליד המורה נשמע לי קצת מוגזם, אבל אם כן ההסבר הוא היותו בי"ס ייחודי המשלב ילדים אוטיסטיים (או בניסוח יותר פוליטיקלי קורקט, סליחה מראש). כך השאירו אותו בחיים.
    מה שכן, גן הילדים הממלכתי האחרון ברמת אשכול ברח' נחליאלי נסגר השנה, והוא עבד בצמוד עם ביה"ס. לכן אני לא בטוח שביה"ס במגמת שיפור. אני מניח שרוב הילדים לא מגיעים מהשכונה אלא מרחבי העיר, ובזכות הורים ששמעו טובות על ביה"ס. במנהל קהילתי גבעה צרפתית בטח ידעו לתת תשובות לשאלה הזו.
    אינשאללה, שיחזיק כמה שיותר. האם יש סיכוי שרמת אשכול תימלט מגזר דינה? אני לא באמת מאמין בזה, אבל מי יודע… זו לא אותה התחרדות שהכרנו, ואולי זה יסתיים אחרת.

    את ברוש בגבעה צריך היה לבנות. מדובר היה אמנם בשטח פתוח אבל בלתי מפותח, היו עושים שם מדורות. בזכות מאבק התושבים צומצמה הפגיעה, צומצם הגובה ונבנה מנהל קהילתי ע"י היזם. הגן הציבורי נשאר.
    הגבעה מלכתחילה נבנתה כמבצר בראש העיר. ממשלת ישראל בכבודה הגביהה כל בניין ב-2 קומות כתגובה לאיזו הצהרה אמריקאית על הזכות הירדנית על העיר ב-1970. כך נבנית ירושלים אחרי 67, כדי לקבוע עובדות פוליטיות. כך שברוש בגבעה לא מחדש כלום, אבל הוא דווקא עלה לגבהים מסיבות אחרות, כדי להרוויח יותר וגם להציע נוף מים לים (רק שלא נתבלבל, לא מדובר במגדלי אקירוב בת"א – אלו דירות למעמד בינוני. זו לא יוקרה מנצנצת).
    זה יכול להראות רע, המגדלים מול הכפר ומול מחנה הפליטים (אי שם אחרי הצומת). זו פרשנות אחת לנוף. בתוך המציאות המטורפת הזאת אנחנו חיים, לא רק בירושלים. צריך לפתור את הקונפליקט הלאומי בירושלים, אבל אני מתעסק במרקם החיים השפוי שנוצר בתוך השגעון. ולכן בשבילי ברוש בגבעה זה פיתוח חיובי, בנייה שיכולה לתרום לשכונה.