ושוב תודה…

פוסטים באים בזוגות. בפוסט הקודם פתחתי את נושא היחס למורשת האינטלקטואלית-תרבותית של ירושלים. היחס הזה לא מתבטא רק באירועים דלי תקציב שנסמכים על שולחנן של עיריות זרות אלא גם בהעלמות המורשת הזו מהמרחב הציבורי. הערב הייתי בהרצאה הראשונה בסדרת ההרצאות "ברחובות שלנו" על 60 שנות תכנון ואדריכלות ישראלית. מילה על ההרצאה, היה מאכזב. הבטיחו לנו את רוני אלנבלום וצבי אלחייני, אבל שניהם לא הגיעו מסיבותיהם. התוצאה הייתה הרצאה מעניינת על רחביה אבל רחוקה מהכותרת המפוצצת של הערב.

בהרצאה הזו למדתי על הבית שברחוב אברבנאל 28, ביתו של גרשם שלום המנוח, שעומד כיום נטוש ולא בגלל שתושבי חוץ רכשו אותו אלא בגלל סכסוכי ירושה. בעיר אחרת, בעולם אחר, בית כזה היה הופך אתר עלייה לרגל לתיירים ומבקרים. בירושלים, הוגה בקנה המידה של שלום הוא כנראה לא נחשב. אינטלקטואל לא באמת מסוגל להתמודד עם קדושתה של עיר הנצח ועליו להסתפק באוסף מכובד בבית הספרים הלאומי, שם נאכלים כתביו על ידי תולעים. המורשת התרבותית של רחביה הולכת ונעלמת לה לאיטה. השכונה בה צמחה הפוליטיקה הישראלית, המשפט העברי והאקדמיה של המדינה הזו, לא משאירה כמעט זכר לדור הנפילים.בניינים רבים מדי הופכים למעונות נופש קיטשיים לעשירי ניו יורק, לונדון ופריס. כנראה שככה זה אצלנו. החברה שלנו היא חברה שאינה נותנת כבוד לעבר. העבר חשוב רק כשהוא משרת את צרכי ההווה ומצדיק את מעשינו הנוכחיים, לא כערך בפני עצמו. לימודי ההיסטוריה נכחדים, כי "מה תעשה עם היסטוריה, תהיה מורה?". מה יעזור להווה שימור ביתו של גרשם שלום? מלון שהרצל לן בו שני לילות מחוץ לשער יפו חשוב הרבה יותר. לפני שבועיים טיילתי עם האישה בצפון הנגב. ישנו תל חמוד שנקרא תל גמה, שלא היה ישוב יהודי. נראה לכם שמישהו חפר את התל הזה? ברור שלא. אם לא ישבו שם יהודים זה לא חשוב. אם לא ישבו שם נוצרים- זה לא ימשוך תיירים. הארכיאולוגיה שלנו הוכפפה באופן בוטה לטובת הפוליטיקה כדי לייצר עוד ועוד הצדקות לישיבתנו פה. באופן פרדוקסלי, את הנכסים שכבר בנינו ונמצאים לנו מתחת לאף- אנחנו לא יודעים לשמר.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



9 תגובות

  • פברואר 5, 2008

    עמית (אחר)

  • פברואר 5, 2008

    יאיר

  • פברואר 6, 2008

    איתמר

    לגבי תל גמה (או "תל ג'מה", בפי המקומיים) – דווקא חפרו וחקרו. בתור יליד האזור, אני יכול להעיד שלקחו אותנו יותר מפעם אחת, במסגרת ביה"ס, והסבירו לנו באריכות על כל השליטים שהתיישבו על התל במאות השנים האחרונות, ואיך שהם נפלו והוחלפו. ככה סתם, בלי מבחן ובלי בגרות. סתם, לידע כללי.

  • פברואר 6, 2008

    עמית

    לשם השוואה, יום אחרי הביקור בתל גמה הייתי בתל גזר ואין מה להשוות מבחינת שילוט, טיפוח ודברי הסבר שיש שם. הפער היה נראה לי צורם מדי. יתכן והרושם האישי שקיבלתי מוטעה אבל תסתכל על הקף החפירות בשטחים ובירושלים. יש אטרף שקצת חרג מפרופורציות.

  • פברואר 6, 2008

    אוּטֶרְפָּה

    אני לא בטוחה שאני מבינה על מה אתה מלין: על העובדה שמשמרים רק אתרים שקשורים למורשת דתית (יהודית/נוצרית בלבד)? אם כן – אז מה עניין הרצל להר סיני? מורשתו היא *ציונית*, ולא יהודית. ואגב, בהקשר הזה – מצבנו טוב. כאן לפחות משמרים, גם אם זה מסיבות תיירותיות.
    האם היית מעדיף שיהפכו את רחביה לרצף של מוזיאונים ומוקדי עלייה לרגל ובכך ידירו משם את רגלי הסטודנטים והצעירים בכל מקרה? אפילו לא הצלחתי להבין אם אתה מתלונן על שיטת השימור והארכוב בספרייה הלאומית.
    מאיר שלו, בצטטו את רוברט לואיס סטיבנסון, אמר פעם שסדר יומה של ירושלים מוכתב ע"י המתים. כמוהו, אני אוהבת את ירושלים ואת רחביה בפרט, אהבת נפש, אבל באמת שהייתי מעדיפה לגור בה (כל שכן במקום אמריקאי ארעי ונעדר) מאשר לבוא לבקר בה מוזיאונים.

  • פברואר 7, 2008

    בן

    לא צריך להפוך את רחביה למוזיאון על מנת לשמר ולהוקיר את ההיסטוריה האנושית והתרבותית שהתקיימה בה.
    עצם העובדה שישנם מעטי מעט שנחשפו למידע, אודות תושבי רחביה וירושלים שהיו אושיות תרבות מרכזיות וההיסטוריה הטמונה במבנים שונים הפזורים בעיר, מראה על התפיסה המוזרה שאם לא מדברים על זה לא צריך לעשות כלום בעניין ולא להיפך – לשמר להסביר על מנת שידברו וייחשפו יותר למורשת שקיימת כאן.
    הכל נובע מתפיסתה של העירייה (שאינה לבדה בארצנו..) ממקום של תגובה ולא ממקום של פעולה ..

    ודר"א גם לי יצא לבקר לפני כשנה בתל גמא…הרגשה של פיספוס, אבל אחד ממאות..

  • פברואר 8, 2008

    עכברתול

    אגב, הבית (הבניין, בעצם) של גרשום שולם הוא מרתק בפני עצמו. חיו שם פעם איזה 4 אחיות מטורפות שהתנזרו מהעולם שהתאבדו או משהו כזה.

  • פברואר 8, 2008

    עמית

    אוטרפה- שימור הוא עניין סלקטיבי. מדוע בית שהרצל ישן בו כמה לילות חשוב יותר מביתו של סופר/ איש רוח שחי שם במשך שנים? שימור "הבית של הרצל" הוא קוריוז נחמד ולא בא מתוך אג'נדה של שימור. אני אמנם טוען שאנחנו משמרים את מה שקשור למסורות יודיאו-נוצריות אבל גם בתוכן- משמרים רק את מה שיכול לשרת אותנו. לא חסרות דוגמאות לנכסי תרבות יהודיים שלא משומרים כמו שצריך.
    לגבי שיטות השימור של בית הספרים הלאומי- את מוזמנת לקרוא את הפוסטים של דודו באתר הזה בעניין מצבו של בית הספרים. עוד נכסים ייחודיים שנרקבים במרתפים חשוכים, לא נגישים לציבור.
    לא צריך להפוך את כל רחביה למוזיאונים. אמר ביום שלישי אמנון רמון בהרצאתו, שהיום הורסים בלי סוף בתים לשימור אבל שמים שלט על כל פיצוצון של הלח"י שהוא חסר משמעות היסטורית. אפשר לשמר בצורה מושכלת, בלי למרר את חיי התושבים הרגילים. גם אני לא רוצה לראות את ירושלים הופכת לונציה, עיר לתיירים בלבד, אבל בפראפרזה על דבריו של יגאל אלון: עיר שלא יודעת את עברה- ההווה שלה דל ועתידה לוט בערפל.

  • פברואר 8, 2008

    דודו

    אוטרפה

    קצת מידע על המצב הקטסטרופלי של הספרים בספרייה הלאומית
    (כתבה מיוני 2004 והמצב לא השתפר מאוד למרות שננקטות פעולות מסויימות)

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=440219&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

    אפרופו בית שטרן, השיחזור כלל רק את הקירות החיצוניים של המבנה וללא התכנון הפנימי המקורי של הבית

    שבת גביע שלום