הערת אזהרה ל”הארץ”

הבוקר התקשרתי למחלקת המנויים של "הארץ" (03-5121212   למעוניינים) והודעתי להם שאם אכן יבוטל חלק ב'של העיתון אני אפסיק את המנוי שלי. על הידיעה הזו התבשרנו אתמול והיא אושרה על ידי המו"ל עמוס שוקן. על סולם הערכים של שוקן כבר כתבתי פה ומתברר שתמיד אפשר לרדת נמוך יותר. בעיני חלק ב' הוא הסיבה לכך שאני עדיין מנוי לעיתון הזה. יתר הסיבות כבר נפלו מזמן. מאז השליט איתן מרקוביץ' את האג'נדה המקומונית-דורסנית שלו על מערכת הספורט ברחו ממנה בזה אחר זה את אבי רצון, רון קופמן, יואב בורוביץ', יואב גורן, אביב לביא ואלי סהר, איזו סיבה נותרה לי לעיין בספורט? אני מוצא שם את אותו הלך רוח מטומטם שעיתונות הספורט לוקה בו באופן כללי. שמורת הטבע הזו נעלמה. הלאה לגלריה? למה לפתוח אותה? כדי לקרוא ש99% מההופעות בישראל נערכות או בלבונטין 7 או בזאפה? מישהו בדק שם פעם מה קורה מזרחית לאיילון? מתי אסתר זנדברג כתבה משהו חריף ומעניין לאחרונה? רגע, אולי שווה לפתוח גלריה כדי לראות מה לבשו בשדרות רוטשילד בשישי אחר הצהריים (כמו שמתפרסם היום). ירדה עוד סיבה. אבל תגידו ש"מוסף הארץ" הוא הסיבה, בטח כאשר ניר בכר עורך אותו. ובכן, אין לי כסף לרכוש את הפריטים המופיעים ב"צרכנות למתקדמים", אני לא מעוניין לקרוא ארבעה עמודים על "איך אנחנו מתלבשים", נרי ליבנה הפסיקה לעניין אותי וטיפולים פסיכולוגיים ללסביות זה לא הז'אנר שלי. עם כל הכבוד לטור של ידידיה מאיר ולאפעס, זה עדיין לא מספיק. אז אולי "דה מארקר", ההברקה השיווקית של המאה? כן בטח, לקרוא שוב את הרפובליקן הטרחן נחמיה שטרסלר? או אולי לשמוע על כל מיני גורואים פיננסיים שכתבי העיתון שותים את דבריהם בצמא?

לא תודה. "הארץ" נמצא בקו ישיר של הדרדרות בארבע השנים שאני מנוי עליו. אי לכך אני אקח אחריות ואתפטר מכהונתי כמנוי ואתן למישהו אחר לשאת בעול. בכל זאת, 150 ש"ח בחודש לא הולכים ברגל. האולטימטום הוצב.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



3 תגובות

  • ינואר 17, 2008

    אלי אושרוב

    ואללה צודק. ויותר מזה:
    אחד הטוקבקים לידיעה בוואלה ברנז'ה אומר שעמוד המאמרים "מונח על שולחנם של קובעי מדיניות". זו טענה נכונה. חלק הזה יש מעמד והשפעה יותר מאוסף של מאמרים בעיתונים אחרים, אין ספק שלחלק הזה יש מעמד מיוחד, דווקא משום שתמיד יש שם יציבות ועקביות גם בתקופה של שפע אנפורמציה מבלבלת בכל מקום:
    למשל:
    בראש העמוד מופיע מאמר מערכת. זה נותן משנה תוקף לשאר המאמרים.
    ולמרו מאמר המערכת: יש שם פלורליזם אמיתי.
    לא כל אחד יכול לכתוב שם, רק אנשים שעברו מסלול מסויים והוכיחו מחוייבות לפובליציסטיקה.
    אין הרבה פרסומות, העיצוב הוא סולידי.

    ובשפת השוק: חלק ב' מבדל את המוצר שלו ונותן לו יתרון יחסי. החלק הזה מיצר ערך מוסף דווקא משום שהוא נקי מיומרות כלכליות. יש ערך לדברים האלה. אם לא ערך בכיס, אז ערך לתרבות ולהיסטוריה.
    ובשפה של בני אדם: זו לא סתם התבכיינות נוסטלגית, זה אבדן של משהו איכותי. דה מרקר הוא לא תחליף.

  • ינואר 17, 2008

    יקי

    וואו.

    ה"ארץ" בלי חלק ב' זה פשוט בלתי נתפס.

    מאד עידן העיתון באינטרנט אני כבר לא מנוי על "הארץ" וקונה אותו רק ביום ו', אבל לו הייתי עדיין מנוי הייתי מבטל את המנוי עקב החלטה אומללה זו.

  • ינואר 17, 2008

    עמית

    כשדיברתי עם המוקדנית בשירות לקוחות היא אמרה לי "לא יכול להיות שמבטלים את חלק ב', זה הלב של העיתון". אמרתי לה שאני מסכים איתה ושתדאג להעביר את המסר למי שזה צריך לעניין אותו.