עיר שכיף לחיות בה

בדרך כלל כשמדברים על הסיבות להגירה השלילית מירושלים בעשורים האחרונים חוזרים תמיד אל המשולש המסורתי של תעסוקה- דיור- תרבות. הדיון מתמקד לא פעם גם בדירוג הפנימי בין שלושת הגורמים הללו. מה יותר קריטי, מצב התעסוקה או מצב הדיור? התשובה כמובן תלויה במרחק שהמהגרים עוברים. מי שמהגר מחוץ למטרופולין עושה את זה לרוב בגלל התעסוקה. מי שמהגר לטווח קצר עושה את זה בגלל מחירי הדיור. אני חושב שבדיון הזה אנחנו מחמיצים בעקביות נקודה חשובה. שלושת הגורמים שהזכרתי הם כבדי משקל ואין לזלזל בהם אבל המציאות לא תמיד מסתדרת עם התיאוריות. בבאר שבע עומדות אלפי דירות ריקות, המחירים מגוכחים ולמרות זאת אף אחד לא בא לגור שם. בבאר שבע חוששים שגם עיר הבה"דים הענקית לא תסייע לעיר ושהקצינים שישרתו בקומפלקס הבסיסים הזה יעדיפו את הנוחות הפרברית על פני השיכון או הוילה בשכונת רמות. תל אביב מנגד היא עיר יקרה מאוד אבל ההגירה בה חיובית בשנים האחרונות. לא מעט תל אביבים עובדים בפארקי תעשייה מחוץ לעיר- בראש העין, קיסריה, נתניה וכו'. מישהו שמע על נהירה של צעירים לראש העין? תעסוקה היא גורם מרכזי בהגירה לאזור המרכז, אבל הבחירה בתל אביב כמקום מגורים קשורה לסיבות אחרות לדעתי.

יואל קוטקין מכנה את הערים בעידן החדש "ערים ארעיות". ערים שמתקדמות בתחומים מדיה חדשים: הוצאה לאור, תקשורת, ספורט, תיירות, תרבות פנאי פנאי מפותחת. ריצ'רד פלורידה טוען שההחלטה של אנשים משכילים להתישב בעיר מסויימת קשורה ב"נוחיות" ( AMENITIES) שהעיר מציעה לתושבים: פארקים, תרבות רחוב תוססת, מסעדות, חיי לילה, סצנת מוזיקה וכו'. הערים המצליחות בנויות על קונספט חמקמק שממוקד יותר בחוויה, באווירה ובדימוי מאשר בתוכן הממשי. עיר עם מרכיבים "כיפיים" שיש סביב "הייפ" תהיה עיר מושכת יותר. הקרב הוא בעיקר קרב של תדמיות ובעניין הזה אנחנו בנחיתות מול תל אביב, שעשירה בתעשיות דימויים שונות- קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, עיתונות מודפסת ומקוונת. באותה דחיפות שהעירייה והרשות לפיתוח ירושלים משקיעות משאבים כדי למשוך לכאן משקיעים או למצוא פתרונות דיור, הן צריכות להשקיע משאבים בלהפוך את ירושלים לעיר שכיף לחיות בה. לא רק לפתח שטחים ירוקים אלא גם להכניס אליהם תוכן חיובי ופעילות במרחב הציבורי, להגדיל את ההשקעות בתרבות, להקל על מפיקים שרוצים להרים אירועי רחוב. ירושלמיות לא תמיד מסתדרת עם "כיף" והמשורר אברהם שלונסקי כבר התלונן שנוסח שירת ירושלים הוא זועף יותר מהשירה התל אביבית הקלילה. את הצד הזה חייבים לפתח בעיר.

היתרון בפיתוח ה"כיפיות" של ירושלים הוא שאם זה באמת מצליח, אנשים יעדיפו לעבוד מחוץ לעיר אבל לחזור בערב ובסופי שבוע לאווירה שהם אוהבים בירושלים- קניות בשוק, מסיבות, הצגות, פארקים וכו'. אפשר להתגבר על מחסום התעסוקה בדרך הזו, במיוחד כשיום אחד תהיה רכבת מהירה למוקדי התעסוקה במרכז הארץ. מצד שני, אם ירושלים לא תהיה "עיר כיפית" אבל יהיו בה מרכזי היי טק וביו טק לרוב, לא מעט אנשים יעדיפו לגור במודיעין/ מבשרת/ מושבים וליומם לירושלים רק כדי לחזור בערב לנוחות שלהם. זה קורה כבר היום וזה יכול להחריף בעתיד. קשה עד בלתי אפשרי להתחרות במגורים בפרברים. זה תמיד יהיה זול יותר. גם המסחר בקניונים ענקיים או אפילו עבודה בפארק היי טק מצוחצח אי שם תהיה נוחה ואטרקטיבית יותר מאשר עבודה או מסחר בעיר. מול הפרבור יש לערים הגדולות את נשק התרבות, ההתרחשות הבלתי פוסקת, האווירה המיוחדת, הארכיטקטורה, ההיסטוריה. את הנשק הזה חייבים לפתח בירושלים כנוגדן לפרבור ולספדיזציה המאיימים.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



11 תגובות

  • ינואר 7, 2008

    יובלוג

    עמית, אני מסכים איתך על הצורך בהעשרת חיי התרבות בירושלים (יש לא מעט מבחר גם היום, אבל בהשוואה לתל-אביב שם יכול חובב המוזיקה הממוצע לבחור בין כ-5 מופעים בולטים באמצע השבוע ו-10 מופעים בסופי שבוע, וכמו כן מגוון תיאטראות ועוד), אבל אי אפשר להתעלם משאלת הדת הנפיצה.
    כיום ביום שישי בערב המבלה הממוצע יכול לבחור בין מתחם מצומצם בתלפיות, כמה נקודות במרכז העיר, מרכז בית-הכרם, ו… איזו מסיבה ביתית שקטה.
    אני האחרון שיתנגד למסיבות ביתיות, אבל ככה אי אפשר להתחרות גם במודיעין…

  • ינואר 8, 2008

    עמית

    ברור שצריך שדרוג בסופי השבוע, אחרת אנשים יברחו בסופ"שים למקומות אחרים (וכבר בורחים כיום).
    אני לא מדבר רק על חיי ליליה ומקומות בילוי אלא על מרחב ציבורי שלם שהוא מוקד להתרחשויות ולאירועים.

  • ינואר 8, 2008

    יוסי סעידוב

    ברמת הטוקבק: ירושלים זוכה לדימוי שיש לה בצדק. דהיינו, זאת עיר קשה למגורים ממגוון רחב של סיבות. רוצה לומר, אלף יחצ"נים לא יצילו את הדימוי של ירושלים. אלף פועלי ניקיון יכולים להיות התחלה טובה.

  • ינואר 8, 2008

    עמית

    חולק עליך ידידי. לא בצדק בכלל. אני לא בטוח שתל אביב פחות מטונפת מעירנו. קיומו של בית הכלא הגדול לנשים בדרום העיר גם לא מוסיף הרבה כבוד לעיר הלבנה, לא כל שכן נישול הערבים מיפו והזנחת שכונות הדרום והמזרח. אמנם אנחנו לא עיר קלה למגורים אבל הפכו אותנו בשנים האחרונות לעיר שרק מטורפים גרים בה ושאין בה מקום לחיים סובלניים ופתוחים.
    אסור שהדיון על הבעיות האובייקטיביות של העיר, שהן כואבות ומוצדקות ואי אפשר לטאטא אותן, יהפוך לשלילת הלגיטימיות של המגורים בעיר בכלל.
    אלף פועלי ניקיון יהיו התחלה טובה, אני דווקא הייתי פותח במאבק להביא לעיר גופי תקשורת מרכזיים- עיתון ארצי, ערוץ 10, זכיין ערוץ 2, מגזין, מערכת אתר אינטרנט, להפיק סדרה סטייל "פלורנטין", משהו שייצג את העיר לא בצורה ורודה אבל בצורה הוגנת.

  • ינואר 8, 2008

    אדר

    מסכימה עם יוסי (ברמת הטוקבק…)
    חוץ מזה, כמישהי שלא גדלה בעיר הזאת אבל משום מה אוהבת אותה, הדבר שהכי מציק לי באמת זו הנוחיות הבסיסית: נורא קשה להגיע ממקום למקום ונורא לא נעים לקבל שירותים שונים. למשל, ללכת לקופת חולים בירושלים נראית לי חוויה שיכולה רק להפוך אותי ליותר חולה. אפילו ללכת לסופר זה סוג של עול. קשה לי לדמיין את עצמי מגדלת ילדים בעיר הזו – אולי רק באזור ארנונה או משהו שמריח יותר כמו מקום מגורים ופחות כמו, לא נעים, פח זבל עתיק.

  • ינואר 8, 2008

    דודו

    אדר יקירתי
    יש פתרון לניידות קוראים לו אופניים, העליות ממש, אבל ממש פחות מפחידות מאוכף האופניים.
    תנסי ותתמכרי כי בירושלים הקטנה(דהיינו ציר תלפיות, מושבה גרמנית, רחביה מרכז העיר ואולי אפילו לקמפוס בהר הצופים או בגבעת רם) אין צורך ברכב, מניסיון.

  • ינואר 8, 2008

    העלמה עפרונית

    פסססט… פססססט… אדר? תשמעי, ללכת לסופר זה תמיד עול.
    גם בתל אביב.
    מנסיון. 🙁

  • ינואר 10, 2008

    אדר

    (:
    אני לא מדברת בשם אדר הבחורה הצעירה והמגניבה שהולכת ברגל לכל מקום. אני מדברת יותר בשם אדר של עוד עשר שנים עם איזה זאטוט צווחני תלוי על כתפיה שמנסה ללכת לטיפת חלב ובדרך תולה את עצמה…
    ודודו, אני לא רוצה להעליב שוב את האפניים, אבל לא בא לי פשוט. מעדיפה ללכת, מה לעשות. זה מסורבל לי.

  • ינואר 10, 2008

    iod

    ספיקינג אוף עיר שכיף לחיות בה, אנחנו מתכננים ביקור בארץ עוד חודש בערך, ושוקלים להעביר גם איזה יומיים של חופשה בירושלים, לזכר ימים עברו. נשאר שם משהו לעשות? כי אני זוכר שבביקור האחרון שלנו לשם לפני הטיסה כמעט כל מקומות הבילוי שזכרנו או נסגרו או התקלקלו לגמרי, ואני תוהה אם יש בכלל טעם לבוא לשם עכשיו.

    ואם כבר – יש איזה בית מלון טוב אבל לא יותר מדי יקר שהיית ממליץ עליו בעיר? (אשתי מוסיפה: בלי ועדי עובדים)

  • ינואר 16, 2008

    bn

    ,תסתכל שמאלה, הרשימה לא מספיק ארוכה? תבדוק גם את זה: http://www.jlm.israel.net/home

    מלון טוב יחסית – הר ציון. קרוב ל"מעבדה", לעמק רפאים, לחאן, לעיר העתיקה ולסינמטק.

  • פברואר 29, 2008

    דודו

    פוני לא הייתי בונה על דבריו של ג'ואל קוטקין כפי שאתה הצגת (ולמה אתה קורא לו יואל אתה עובד במחלקת גיורים ברבנות?). קוטקין דווקא טוען שמרכזי הערים המתחדשים(על פי משנת- העירוניות החדשה) מיועדים למעשה לפלח קטן באוכלוסייה, לעשירים, לצעירים חסרי מנוח ושורשים, לתיירים ולעניים. במאמריו על "העיר הקיקיונית" הוא טוען שעיר מתחדשת היא עיר שכורעת תחת שפע של גלריות לאמנות, פאבים וחיי רחוב תוססים, אך חסרה חוט שדרה כלכלי ומעמד בינוני יציב שעליהם הושתת קיומן של ערים מאז ומתמיד. קוטקין אף טוען שבערים שביססו את שגשוגן על כלכלת התרבות, כמו דטרויט או פילדלפיה, לא נפתרו בעיות העוני, האבטלה והקיטוב החברתי והכלכלי, אלא להיפך, מעמדן הכלכלי נחלש דווקא. טענות אלו עומדות בסתירה ואף מאתגרות את ההכרה(ואף את ההוכחה בערים פוסט-תעשייתיות רבות) שתרבות היא כלי מרכזי ועיקרי להתחדשות עירונית(ואין כוונתי לפינוי-בינוי) בייחוד בערים שנדחקו לשוליים חברתיים, כלכליים ותרבותיים.