אנחנו לא אחראים

יותר מדי פעמים אנחנו שומעים בשבועות האחרונים את התשובה "אנחנו לא אחראים" מפי נבחרי ציבור בעירייה בקשר למשבר הדיור בעיר. "הבעיה בכלל נמצאת במשרד הפנים/ מינהל מקרקעי ישראל/ משרד השיכון/ כוחות השוק/ סאורון שר האופל", אומרים לנו. "מה אתם בכלל מצפים שהעירייה תעשה, הנושא לא בסמכותנו". נכון, יש הרבה גורמים שלא בסמכות העירייה. אם מינהל מקרקעי ישראל מספסר בקרקעות מתחם משרד החוץ, זו לא אשמת העירייה. גם הביקושים של תושבי חוץ לא נגרמו בגלל אשמת העירייה. יש בעיות בשוק הדיור שהן בעיות ארציות שדרושה בהן התערבות ממשלתית והבעיות הן לא רק בגלל עיריית ירושלים.

למרות שהרבה מהגורמים לא נמצאים בכלל באחריות העירייה יש כמה דברים מרכזיים שהעירייה יכולה לעשות. ראשית, לתת יחס רציני למי שמעלה את הנושא בפניה. מופע האימים בישיבת המועצה, השאגות של הרב פולק בכנס "הזכות לירושלים" שהקהל שם היה רבה יותר רגוע וההערות של חבר המועצה מליק באותו כנס בדיוק. זה כואב לאזרחים ומומלץ להקשיב להם ולתת להם יחס רציני במקום לטעון שניר ברקת שלח אותם. שנית, יש דברים שנמצאים באחריות העירייה. אישור תכניות של יזמים. אפשר להתעקש איתם על דיור בהשג יד ועובדה שזה מחלחל כיום כפתרון למצב. לא כשינוי מדיניות אלא כתגובה נכונה של מהנדס העיר ומנהלת אגף תכנון. הם בודקים מה אפשר לעשות ועושים. נבחרי הציבור לא ממש. שלישית, צריך לבדוק איך אפשר לעבוד מול ממ"י ויתר משרדי הממשלה כדי להשפיע על מה שכרגע לא נמצא באחריות העירייה ולדאוג שגם המשתנים האלו במשוואת הדיור יעבדו לטובתנו. רביעית, להקים צוות שיבחן פתרונות. עשו את זה בעיריית תל אביב, אני לא יודע כמה הצוות הזה שווה אבל לפחות הקימו צוות שיבדוק את הנושא לעומק. למנות כמה חברי מועצה ואת מהנדס העיר לשבת במשך חודשיים, לבדוק מגמות ולהגיש מסקנות זה רע? נשמע לי דווקא שימוש טוב לכספי הארנונה שלנו.

אולי הדבר הכי חשוב, ולכן הוא גם הכי מאכזב אותנו בכל הסיפור, הוא הציפייה ממנהיגות עירונית לבנות אג'נדה, לגבש חזון, להציב יעדים ומטרות. לזהות צרכים ובעיות של תושבים ולפעול לפתרון. אם תושבים מגיעים לעירייה עם בעיה, גם אם היא לא נמצאת ממש בתחום האחריות של העירייה, התשובה הכי גרועה זה "אנחנו לא הכתובת". עירייה שבאמת רוצה לתת שירות ובאמת רוצה צעירים בעיר- צריכה לצאת איתם לקרב מול מי שהנושא כן באחריותו, במקום לגלגל אותו מכל המדרגות. החשש שלי הוא שהתשובה "אנחנו לא אחראים" היא בסך הכל להגיד "הבעיות של סטודנטים לא-חרדיים בעיר לא מעניינות לנו את קצה הזרת ברגל". האשמה שאני לא הייתי רוצה לקפוץ אליה במהירות והייתי רוצה לתת להם עוד קרדיט למרות ההתנהגות, אבל המסר הזה מרחף ברקע וגם שבוע אחרי הישיבה הבזיונית, כמעט בלתי נמנע להגיע למסקנה הזו.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



3 תגובות

  • ינואר 3, 2008

    יאיר

    נבחרינו מבלבלים בין אשמה לאחריות – אני רואה את זה גם אצל ילדי (כל הורה מכיר את המשפט "לא אני בילגנתי!" (ללא-הורים שביניכם: הסיפא המובן מאליו הוא כמובן שלא עלי האחריות לסדר)). גם אם פעולות ממ"י או תושבי החוץ אינן באשמת העירייה, כל מה שקורה בעיר כמעט, צריך להיות בתחום אחריותה.

    אני מקווה שכולנו מודעים לכך שבעירייה יושבים גם מאות אחרים, שעושים את עבודתם נאמנה. המכונית טובה, אבל חבל שצוות הנהגים קצת איבד כוון.

    כל אחד מהצעירים שעדיין לא העביר את כתובתו לירושלים – אחרי אפריל לא תהיה לו זכות מוסרית לצעוק על כל זה. על הרכב מועצת העיר משפיע רק מי שמצביע.

  • ינואר 3, 2008

    עמית

    מסכים עם האמירה לגבי עובדי העירייה, הדרג המקצועי שעבדנו מולו עד כה, גם אם יש חילוקי דעות, לפחות מגלה הבנה ולא מתכחש לקיומה של הבעיה. הלוואי ונבחרי הציבור שלנו היו לומדים מהכפופים אליהם קצת דרך ארץ וצניעות.

  • ינואר 4, 2008

    אדר

    מסכימה עם כל מילה.