בעקבות ליל אמש הסוער

הייתי השבוע במילואים ולכן לא כתבתי, הארגון וההפקה של ליל אמש הם פרי מאמציהם של כל החברים במאבק שקידמו את ההפגנה ואת העלאת נושא הדיור לצעירים לסדר היום של מועצת העיר ומגיע להם ישר כוח אחד גדול. זה היה שיעור מאלף על הכוחות שאיתם צריך להתמודד כדי באמת להצליח להפוך את ירושלים לעיר שהיא צריכה להיות.
כבר כמה חודשים שאני ואנשי מלונה ורוח חדשה עסוקים במאבק על הדיור. למדנו את הנושא, שמענו סיפורי זוועה מהשטח, חקרנו מודלים שונים, השתתפנו בכנס, הפגנו, צירפנו פעילים. התייחסנו לנושא ברצינות. כבעיה אמיתית שצריך לתת לה פתרון. בשבוע האחרון שיגרנו פנייה לכל 31 חברי המועצה הנבחרים של עיריית ירושלים. 8 אגודות הסטודנטים הגדולות בעיר חתמו על הבקשה לדיון, שני מינהלים קהילתיים, החברה להגנת הטבע, מגמה ירוקה, ירושלים בת קיימא ועוד שורה של ארגונים חברתיים. חשבנו שהחזית הרחבה הזו תחייב את חברי המועצה לדון בנושא לגופו של עניין. אז חשבנו. התחלנו בהפגנה נמרצת בכיכר ספרא עם סביבות 60 תומכים שתופפו, חיללו וצעקו. אחרי החימום הגיע הזמן לשחק את המשחק האמיתי ולהיכנס לישיבת המועצה. לרמן כתב השבוע שחולדאי מנע מתושבים להיכנס לישיבת מועצת העירייה שאישרה את התקציב העירוני. גם אצלנו ניסו את הטריק הזו ולמזלנו אנחנו עדיין לא תל אביב. זה היה רק הטריק הראשון שנועד לעכב ולהתיש את הסטודנטים לאורך הערב. אחרי העיכוב,ובקבוצות של עשרה (להשלים מניין?..) הוכנסנו לבניין העירייה ולחדר המועצה. הדיון אליו נכנסנו היה כאמור דיון על התקציב העירוני לשנה הקרובה. ראש העירייה סיפר כמה התקציב נהדר והעיר במצב מצויין. חברי האופוזיציה ניסו להעלות את העובדה שהתקציב לא מתייחס כלל לבעיית הדיור בקרב צעירים בירושלים. קצת מחיאות כפיים שלנו ואזהרות מהמאבטחים, כמה אנשים הוצאו לפתק הפערה במזכירות וחזרו להמשך הדיון המשמים. את ראש העירייה לא עניינו נאומי המתנגדים והוא המשיך בשיחות ערות עם כל מי שהוא רק יכל לדבר איתו. ככה זה כשהרוב מובטח והקואליציה שלך מתנהגת כמו עדר של כבשים.

נושא הדיור תוכנן לעלות לסדר היום בישיבה שנפתחה מיד לאחר אישור התקציב. במקור זו הייתה אמורה להיות ישיבה שלא מן המניין רק על הנושא הזה. אבל הודות לחבר המועצה מאיר תורג'מן, שהוא מין איש קואליציה אבל באופוזיציה, הנושא עלה כהצעה רגילה לסדר היום ולכן הוקדש לו פחות זמן. תורג'מן, בגלל שיקולי אגו, החליט שהוא מעלה את אותה ההצעה אבל בנפרד. החתימה שלו הייתה דרושה כדי שתתקיים ישיבה מיוחדת רק לנושא הזה אבל הוא משך אותה מסיבותיו שלו, אל דאגה, עוד נחזור לתורג'מן והאגו. כמובן שההצעה לדיון בנושא הדיור נדחקה לסוף הישיבה. ההצעה הראשונה הייתה הצעתו של תורג'מן, שקרא את כל מה שאנחנו דיברנו עליו בעיתונות בשבועות האחרונים ודקלם יפה את החומר, ראש העירייה ענה לו איזו תשובה חייכנית וזהו. הגיע הזמן להצעה שלנו. אלא שאז התחיל דיון טכני בעיקרו של חצי שעה שנועד להוריד את ההצעה עליה חתומים כל יתר חברי האופוזיציה מסדר היום בגלל שהדיון כבר התקיים. לא ניכנס לפרטים אבל הניסיון של חברי המועצה לבטל דיון ש-30 איש ישבו במשך שלוש שעות רק כדי להקשיב לו היא חוצפה שלא תיאמן. חבורה של מגלגלי עיניים וצבועים ישבה שם וקיוותה להתחמק ברגע האחרון מהדיון רק בגלל עניין פורמלי. זה לא עבד והנושא עלה.

ראש העירייה וחברי הקואליציה שלו סיפרו לנו שהכל בסדר, שהם נפגשים עם אנשי משרד האוצר והשיכון והפנים ומי לא רק כדי לקדם תכניות. חבר המועצה דויטש סיפר לנו שרק השבוע אושרו 50 יחידות דיור להשכרה ברחוב יפו. ראש העירייה סיפר שהוא מביא לעיר מכללה גדולה (ואיפה יגורו הסטודנטים לופו?) טענו שאנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים ושהכל פוליטי. הרב יהושע פולק צרח על חברי האופוזיציה. חברי המועצה של המפד"ל והליכוד מילאו את פיהם מים. ככה זה כשאתה עבד של מישהו אחר. בסופו של דבר הצביעו חברי הקואליציה על סוף הדיון, מבלי שהנושא סוכם ושניתנה אפשרות לכל חברי המועצה לדבר. יושבי היציע המזרחי שקראו קריאות ביניים נזרקו החוצה מהאולם (ביניהם אני). התחושה הייתה שאין עם מי לדבר. הבעיות של ירושלים ושל הצעירים בה מתחילות ממועצת העיר הבזיונית שלה. נבחרי הציבור לא מבינים או מיתממים כשמדברים איתם על הבעיה, בניגוד לדרג המקצועי שמנסה לעזור אבל ידיו כבולות. הדיון היה תת רמה. נבחרי הציבור שלנו לא שמים עלינו. עבדים כי ימלכו. הם לא מסוגלים להתייחס לנושא ברצינות מבלי לרדת לחשבונאות פוליטית ואישית. חשבנו שיקשיבו ברצינות לאנשים צעירים שבוערת להם סוגיה חשובה בעיר וקיבלנו סטירת לחי. דיון שמוציא שם רע לחלטורה.

נסיים ברגע השיא של הערב ונחזור למאיר תורג'מן, עסקן  שהפך לחברי מועצה. לאורך הדיון בהצעה שלנו יצא תורג'מן לשוחח בטלפון. רגע לפני הכניסה לאולם אמרו לו כמה מהפעילים תודה על כך שטירפד את הישיבה המיוחדת בנושא הדיור ועל כך שהשיקולים האישיים שלו הכשילו את טובת העניין. חבר מועצה בישראל אמר לפעילים, ויש מספיק עדויות לכך: "שקו לי בתחת". אני ביקשתי לברך אותו אחר כך וזכיתי לכינוי "אתה דפוק". מילא שחברי המועצה מדברים ככה אחד לשני, אבל למי שבחר בהם? לציבור שאותו הם אמורים לשרת? אותי מעניין האם יש דרך חוקית לטפל בבחור הזה שמקלל אזרחים תמימים. אם יש לאנשים פה עם עצות משפטיות טובות- אנא צרו קשר.

אני מאוד אשמח אם הדיון פה יורחב ואם מישהו ישלים את החוויות שהפסדתי אחרי שהוציאו אותי מהאולם. הישיבה של אתמול בערב הפכה אותי מצד אחד פסימי למדי באשר לעתיד העיר, מצד שני, אם זו הרמה והאינטיליגנציה של מי שצריך להתמודד איתו- מצבנו עוד יכול להשתפר. שבת שלום לכולם. ישר כוח לוועדה המארגנת. תם ולא נשלם.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



8 תגובות

  • דצמבר 28, 2007

    איתי

    לדעתי יש רק דרך אחת יעילה להילחם בזה וזה הקמת רשימה למועצה. תמיכתי נתונה לכם.
    לגבי הטיפול בחברי מועצה: יש לך מספיק חומר צהוב שאפילו את העיתון זה יעניין…

  • דצמבר 28, 2007

    דודו

    עמית!!
    רצית לדעת מה קרה אח"כ!! אז זהו שכלום. חברי הקואליציה המשיכו למוסס את הדיון וראש העירייה שהתנהג כמליץ יושר פתאום דואג ל"מעשה המרמה" שנעשה לכאורה, בעת שהחתימו את רות רלב"ג והליצן השני שאין לי מושג מיהו על הבקשה לדיון.

    לפני שנוהל הדיון פניתי לעוזרו הבכיר של ראש העירייה מר אהרון אגסי(כנראה שהכינוי עוזר לא מספיק גרנדיוזי), ביקשתי פגישה עם ראש העירייה, הוא אמר לי "וודאי, אנו רוצים להיפגש עימכם יותר מאשר אתם רוצים להיפגש עימנו" חשתי משב קל של אופטימיות. כשהחל הקרקס וניסיון הקואליציה למנוע את הדיון בהצעת חברי האופוזיציה ראיתי את מר אגסי מחייך להנאתו, ניגשתי אליו ושאלתי אותו לשם מה אתם מבקשים עימנו פגישה? בכדי שנקבל יחס כזה?
    הוא מילמל משהו שלא הבנתי ואפילו לא טרחתי לשאול מה אמר.

    סיכמת יפה את שהתרחש. בסוף כשיצאנו מהאולם באכזבה לא יכולתי להתאפק וצרחתי בתוך האולם בושה!!!!!!. ניר ברקת אסף אותנו בכדי להסביר לנו שעם זה אנו צריכים להתמודד. במהלך השיחה יצאה רות רלב"ג עם הבת שלה ןהליצן השני(עם הקרחת והכיפה-מיהו בכלל?) ופשוט לא התאפקתי וצרחתי עליהם, "האם אתם לא יכולים להתעלות מעל המחלוקות כאשר החרדים הורסים את העיר והכל בשביל בצע כסף" ו"איך אתם יושבים עם הנבלות האלה בקואליציה"(בייחוד לנציג המפד"ל) ולא שכחתי לומר גם לנציג המפד"ל "איך אתה מפקיר את קהל הבוחרים שלך כאשר הם משלמים דמי שכירות מטורפים" כל שקיבלתי אלו הן תגובות כגון "אני לא יודע כלום" ו"בושה איך שאני מתנהג". גברת רות רלב"ג טענה שאני פוגע בה אישית והיא דואגת למצוקה שלנו ותומכת ולכן חשבה שהדיון חשוב ושהיא רוצה לעזור. אמרתי לה שכפי שהיא התנהגה, בתה, שנכחה לצידה לא תישאר פה עוד 10 שנים ואם היא תישאר פה לא יהיו לצידה 60-70 אנשים אלא 20 בקושי.

    בקיצור בושה כפי שתיארת וכמובן אכזבה ותחושת עלבון!

  • דצמבר 28, 2007

    עכברתול

  • דצמבר 29, 2007

    לילי

    הדיון הזה היה אחד הדברים המדכאים בחיי. לא רק שאלה ארבע שעות מחיי שלא יוחזרו לי לעולם, לא רק שיום אחר כך אנשים עדיין שואלים למה אני נראית כל כך מזועזעת – פשוט לא רציתי לדעת מי מנהל את הבית שלי. לא רציתי לדעת. מה זה יעזור לי לדעת שיושבת שם חבורת אינפנטילים זחוחים וכוחניים, שיודעים רק לעוות דברים של אנשים אחרים, לצרוח ולהעליב ושרמתם המנטלית היא של כיתה ג' פחות-או-יותר (וייזכר לטובה הדיון בצבע תחתוניו של ג'ורג' בוש, שנוהל על ידי חרדי מבוגר בעל זקן לבן וארוך – האם חלק מחברי המועצה הידרדרו אל הסניליות, ולכן מתנהגים כמו ילדים קטנים?). חוץ מזה, לא עודד אותי שהיו ביציע יותר מאבטחים מאיתנו, כאילו זה שאנחנו מביעים דעה מהווה סיכון בטחוני, וגם לא זה שטענו ששכרו אותנו או הביאו אותנו באוטובוסים, וטרחו לזרוק מהאולם את מי שניסה להסביר שהגענו בעצמנו, כי זה היה חשוב לנו. גם לא זה שאחד מחברי המועצה המכובדים הצמיד שני כיסאות זה לזה, שכב עליהם ונימנם מרבית הדיון. מאיתנו דרשו לכבד את המקום וההליך, למה חברי המועצה לא נדרשים לזה? ואם לא את המקום, ואם לא את ההליך – לפחות אותנו.
    מתוך הגועל המוחלט והבלתי נסבל שהדיון הזה עורר בי, צמחה בי הערכה שברירית לכל הפוליטיקאים: שהם מסוגלים להעביר את זמנם בדיונים כאלה, עם אנשים כאלה, זה בלתי-נתפס בעיני. במקרה היום עברתי ליד מה שהיה פעם מגרש הרוסים, וכמה מהבניינים האהובים עלי בירושלים, והיום הוא חור באדמה, מוקף גדר ונושא את השלט "דירות יוקרה". יותר ויותר אני מרגישה שהמלחמה על ירושלים הסתיימה בהפסד לכל מי שאוהב אותה.

  • דצמבר 29, 2007

    עכברתול

    לילי, אנחנו לא מרימים ידיים.
    המלחמה לא הסתיימה, זה היה רק קרב אחד במערכה הזאת.
    עם כמה שהיא עקובה מדם
    תראי, המון ערים עברו טלטלות איומות שנראו כאילו הן עומדות להחריב ולהשמיד אותן.
    ניו-יורק היתה עד באמת לא מזמן עיר הפשע והרשע, משהו בדרך להיות דטרויט. גם היא ניצלה מזה, והצליחה להיות עיר מדהימה (ועכשיו חוזר חלילה – ניו-יורק כי ארץ העשירים והסטודנטים גרים בניו-ג'רזי כי שכר-הדירה הוא 40,000$ למטר במנהטן).

    יותר מכל עיר אחרת בעולם, ירושלים היא הדוגמה המושלמת ביותר לעיר שסבלה ונאנסה והוכתה ואפילו רוסקה לחלוטין כמעט, בצורה איומה כל-כך שכל שהשאירו בה היו כמה מגדלים כדי להראות כמה מדהימה העיר הזו היתה פעם.

    אל תרימי ידיים. זה לא בטבע הירושלמי שלנו. החשיבה הירושלמית האמיתית, החשיבה של לעולם לא להרים ידיים – עם כמה שהאויב שלנו שפל ואכזר ומלוכלך, והרבה פעמים חזק מאיתנו). אנחנו אוהדי הפועל ירושלים, אנדרדוגים אבל מלאי אהבה ותקווה ואמונה, לא תולעים בצהוב-כחול.

    האמת היא שם, בדיון בוועדה, כמו במשחק גמר-אליפות של הפועל-מכבי, ולופוליאנסקי הוא סמי בכר. האמת? אני לא חושב שיש לי דרך טובה יותר לתאר את זה. אותן תחושות, אותה אווירת מאפיה.
    אחת מחברות המועצה אמרה לי שם, "זו טעות. זו לא מאפיה – מאפיה בוחרת להתעמת איתך.
    זה קיר גומי."
    אבל אל תתני לדבר הזה לדכא את רוחך – אסור להכנע להם ולשחק לידיהם, זה בדיוק מה שהם רוצים כדי לנצח באמת. המלחמה האמיתית עוד לא התחילה בכלל. אנחנו פשוט עוד לא באמת התעוררנו.

    יש לי תחושה שכל המדינה הזאת בכלל עוד לא התעוררה. ההתנקזות הזאת לבועת ת"א הפכה את המדינה שלנו לאימפוטנטית ואדישה ואנוכית. אני לא יודע איך להעיר את החבר'ה שיושבים לידי בהרצאות ולפתוח את עיניהם, אבל אני בטוח שיש דרך. אנחנו רק צריכים למצוא אותה.

    אל תשכחי שאת ירושלמית – אנחנו ה-עיר של המהפכות. אולי זה השבר הסורי-אפריקאי שעושה לנו את זה, אבל דברים אדירים צומחים פה בצד תהומות גדולות שנפערות תחת רגלינו.
    רעידת האדמה מתרחשת עכשיו לדעתי. אנחנו חייבים להתגבר עליה ולהלחם.

  • דצמבר 31, 2007

    נדב

    לגבי ההתבטאות של תורג'מן-
    אם יש עדים, אתה יכול לתבוע פיצוי של 50,000 ש"ח על כל עד ששמע אותו אומר לך "דפוק" ו"שק לי בתחת", בהנחה שלא קיללת אותו גם (בקישור שצירפתי יש דוגמא למישהו שזכה ב-200 אלף ש"ח אחרי שמישהו קרא לו רמאי ונוכל).

    אם אתה רוצה, אתה יכול גם לתבוע בביהמ"ש לתביעות קטנות, ואז מובטח לך שמר תורג'מן יגיע בלי עורכי דין, אבל הסכום מוגבל ל17,800 ש"ח. לדעתי – כדאי, ולו בשביל הספורט (אגרה של 178 ש"ח).

    שלח לי מייל אם אתה צריך עזרה בניסוח כתב תביעה

  • ינואר 1, 2008

    אדר

    מה שאתם מתארים זו למעשה עיריה חלשה מאוד ומטומטמת מאוד. זה דווקא דבר שיכול לעודד: קצת שכל, קצת השתחלות, ואנחנו בפנים, משפיעים, לפחות קצת. לא?

  • ינואר 2, 2008

    בן

    עמית,
    מה אני אגיד לך, אני נהניתי מכל רגע. אולי זה הקטע המזוכיסטי שלי שמלווה אותי בתור אוהד הפועל ת"א…לשבת ולראות את עליבותם של מנהיגיי העיר ומקבליי ההחלטות שחולשות על חלק נכבד מחיינו מתנהלים בצורה כל כך גרוטסקית ומבזה.
    בקשר לתורג'מן, צריך לשבת ולחשוב מה ועד איפה רוצים לקחת את העניין. פשוט לא להאמין כמה הוא לא רואה עצמו כנציג הציבור ושליח הבוחרים, אם כבר אז בדיוק להיפך.
    בכל מקרה, אני שוקל להפוך את ישיבות המועצה לבילוי קבוע, כל מי שמעוניין שייצור קשר, רק הפעם לומדים מלקחים ומביאים כיבוד (יש גבול כמה סוכריות של העירייה אפשר..)