מעל הכל?

בליצקריג של קמפיינים התובעים מכל אזרח להישבע אמונים לירושלים תוקף אותנו מעל כל אתר אינטרנט רענן. נמלטת מהקמפיין של " ONE JERUSALEM" עם הסרט הזהוב- קיבלת מייד את אבשלום קור שמבקש מאיתנו לעלות להר הבית אחרי טבילה במקווה ובלי נעלי עור. אין ימים בהם אני מבין יותר את אחינו התל אביבים מאשר ימי הצהרות האהבה האינסופיות לבירת הנצח. "היכן הוא ליבך ירושלים?" שואל-נוזף הד"ר קור. "בגבעת רם או בהר המוריה?". אז אחי אבשי, הלב של ירושלים שלי נמצא בין יפו, קינג ג'ורג' ובן יהודה, בין טעמי ופינתי, השאנטי ועוד כמה מקומות טובים. העורק הראשי מבחינתי הוא ציר המלך ג'ורג'-קרן היסוד-עמק רפאים. עזוב אותי מכל היתר. תחזיר את הכותל לריבונות עם ישראל ולהנהלה ציבורית שמכבדת את כל זרמי היהדות ואת יתר הדתות בעולם ונתחיל לדבר על שבועות אמונים.

ומה עם קמפיין "מעל הכל ירושלים"? קמפיין שמספר לנו שלכל עם בירה משלו וגם לנו יש אחת- ירושלים. אסור לדבר על העיר, הס מלהזכיר את שמה המפורש בשיחות על הסדר הקבע. ירושלים מאוחדת לנצח נצחים בריבונותנו. כולל כפר עקב ודחיאת אל באריד. האם ירושלים היא באמת מעל הכל? האם היא מעל החוק לדוגמה? האם ראש ממשלה שמוותר על חלקים מהאיסט סייד הוא בן מוות כי ירושלים השלמה היא מעל הכל? האם האבנים הקדושות מעל ערך חיי אדם? רות מייזלס כתבה מאמר נהדר על הקמפיין הזה ב"הארץ". מומלץ.

אני יכול להבליג על שבועות האמונים שדורשים מאיתנו כל הקמפיינים האלו ("מי שבאמת אוהב את ירושלים- מניף סרט זהב"). הבעיה שלי איתם יותר עמוקה מהסגנון הממלכתי-פומפוזי. הבעיה שלי היא שאי אפשר באמת להגיד שלא מדברים על ירושלים. אין לי מושג מהו הפתרון הראוי לשליטה בעיר. אני באמת לא בטוח אם אבו מאזן וחבריו, שלא יכולים כרגע לנהל את הביוב של יריחו רבתי, צריכים להיות בעלי הבית בעיר המזרחית. לא בטוח שהפלשתינים, אלו שבעקביות לא מחמיצים אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות, ראויים לשלוט ברכסים סביב ירושלים. אבל ירושלים חייבת לעלות על שולחן הדיונים בשלב זה או אחר. אי אפשר להתחמק מסוגיית הליבה של הסכסוך ולפטור את הצד השני באמירה כי העיר מאוחדת לנצח בריבונותנו. 40 שנות קיפוח ואפליה אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח. הקמפיינים האלו מציירים לנו תמונת מצב לפיה חומה עומדת לקום שוב בכיכר צה"ל, הקו העירוני יקום לתחייה ושוב צלפים ירדניים יאיימו על מוסררה. התרחישים האפוקליפטיים לא יעבדו, כמו שהתרחישים האוטופיים ייכשלו. המציאות והאמת יפגשו את התסריטים האלו אי שם באמצע. צריך להיות יצירתיים אבל זהירים כשמדברים על ירושלים, יש קשת של פתרונות שניתן ליישם, האמת לא מוחלטת לאף כיוון. אפשר לאהוב את ירושלים ולרצות לחלוק אותה עם זרים. מה לעשות, אלו נישואים פתוחים עם העיר הזו. כל קריאה להימנעות מדיון בעתיד העיר נשמעת לי כמו התחמקות שלא תחזיק מים. האמת הרבה יותר מורכבת וצריך להתמודד איתה. אם כבר אנחנו באמיתות מורכבות- הנה מאמר מעולה. אחד הטובים שקראתי שחודשים האחרונים, שפורסם גם כן ב"הארץ", בסוף אני עוד אהיה מרוצה מהמנוי…

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



10 תגובות

  • דצמבר 10, 2007

    רואה שחורות

    לפני שטף המגיבים הקיצוניים שיגיע לכאן…
    בפרסומת ברדיו אומר הקריין: לכל עם יש בירה שהיא שלו ורק שלו. לצרפתים – פריס, לאנגלים יש את לונדון. בחיים לא שמעתי על אנגלי שעולה ללונדון ונשבע לה אמונים, והמצב בצרפת כנראה דומה. אולי במקום לעסוק בשבועות וטקסים ריקים, צריך לעסוק בתכנית ריאלית. מצד שני, מתי בפעם האחרונה מישהו עסק פה בתכנית ריאלית?

  • דצמבר 10, 2007

    עמית

    אולי ריאליטי, זה דווקא עובד פה יופי

  • דצמבר 10, 2007

    יובלוג

    תיארת מצויין את מה שאני חושב על כל האנשים שהיו בירושלים בממוצע פעמיים בחיים (ביד ושם מהבית-ספר ועוד פעם אחת בכותל בבר מצווה, עם אופציה לפעם נוספת בתרבות יום א' בצבא) אבל אומרים לי שאסור לדבר על פשרה בירושלים ושאני בוגד אם אני בכלל מעלה את האופציה הזאת.
    וכמו שאמרת מצויין גם כן, הלב של ירושלים לא נמצא במסגד אל-אקצא -אולי הוא היה שם, אבל מי שחושב שיש סיכוי שמהלך חיינו (או חיי הנינים של הנינים של הנינים שלנו) נזכה להתפלל שם, הוא הזוי במקרה הטוב ומטורף פנאט וטרוריסט בפוטנצייה במקרה הרע. הלב נמצא בעיר עצמה, ומרבית החותמים על הקמפיין לא היו באזור הזה מעולם.

  • דצמבר 10, 2007

    דודו

    אנחנו הירושלמים "מתבכיינים" שהממשלה לא משקיעה בירושלים.
    ובכן מסתבר שעכשיו זה רשמי.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/931177.html

  • דצמבר 11, 2007

    לרמן

    יובלוג, שכחת את הביקור בכנסת במסגרת לימודי אזרחות בבית-הספר, זה יוצא כבר שלוש פעמים לפחות.

  • דצמבר 11, 2007

    אלי אושרוב

    אין ספק, הבלוג הפך ליותר עמוק מאז שאתה מנוי על הארץ
    (-;

  • דצמבר 11, 2007

    יאיר

    נראה לי שחלק מאיתנו מגבשים את תפישת המציאות מתוך הטוקבקים. רוב הישראלים דווקא מבקרים בעיר. אולי לא צעירים תל-אביביים (למעט לרמן) אבל הרוב דווקא כן. רואים את זה בתיירות הפנים (נתוני לינות ישראלים במלונות בירושלים), וגם בסקר שערך מכון ירושלים. גם באירועים שנערבו לאחרונה – בתים מבפנים, חמשושלים – ראינו אנשים מכל הארץ, ולא בכותל או בכנסת.

    אותו דבר לגבי נכונות לויתורים בעיר. הטוקבקיסטים הם ממש לא מדגם מייצג, ומובן שהצהרות הפוליטיקאים גם הן משענת קנה רצוץ. רוב הישראלים לדעתי מסכימים בשמחה לוותר על צור באחר וסביבותיה, וגם על שכונות נוספות (לא כולל את העיר העתיקה וסביבותיה). אני אישית דווקא לא מאמין בהתנתקות כזו, אבל זה סיפור אחר.

  • דצמבר 11, 2007

    חנן

    אני לא כל-כך בטוח שהתמונה שציירת לגבי צלפים ירדנים היא כל-כך תלושה מהמציאות.
    גילה היתה קו-מטרות לצלפי בית ג'אלה עד לא מזמן.
    אמנם לא ירדנים, אבל עדיין אוייב – זה לא שונה בכלום.
    מה בדיוק ריבונות פלסטינית בגבהות שסביבנו אמורה להביא לנו?
    קסאמים, מרגמות , כדורי קלצ'ניקוב, או דרישות למיליארדים בכספי פיצויים לאלה שתפנה מהאיזורים ההם?

    זה ממש ממש לא רחוק. זה פה ממול. זה בטווח יריקה ירייה.
    יצא לי קצת לטייל במזרח העיר לאחרונה. אנחנו אולי באמת לא צריכים את האיזורים האלה, אבל גם בטח לא דגל של הרשות על גג מעבדת נפץ על הגבעה שממול. זה לא כזה 'תרחיש אפוקליפטי'. שוב, צלפים פה ממול זה ממש לא משהו שהתרחש בתקופה הביזנטית.

    ההתכרבלות הזו ב'ציר המלך ג’ורג’-קרן היסוד-עמק רפאים ותעזוב אותי מכל היתר' עוד תהפוך אותנו לברווזים בקו-מטרות. אז מה המטרה להעלות את ירושלים על שולחן הדיונים אם אבו-מאזן ואנשיו גם לא יודעים להחליף את הטונר במדפסת של המשרד? ירושלים היא לא טיזר. אם הפרטנר לא ראוי לקבל את מזרח העיר, למה לדבר על זה מלכתחילה?

    אל תבין אותי לא נכון: חיזוק מרכז העיר הוא משימה עליונה, אבל לא זורקים את הילדים מהאוטו כשמתחיל להגמר הדלק.

    אבי דיכטר אמר לפני שבוע כמה מילים מעניינות בנושא:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3478677,00.html
    יש לי תחושה שבתור השר לבטחון פנים ועד לפני שנתיים ראש השב"כ, הוא יודע מה הוא אומר.

  • דצמבר 12, 2007

    עמית

    עכברתול- החלוקה אצלך מאוד ברורה. יש ירושלים בריבונות פלסטינית ויש ירושלים בריבונות ישראל. כתבתי- אני לא משוכנע, בלשון המעטה, שירושלים פלסטינית זה הכי אחי. אבל בין שני הקטבים הללו יש פתרונות ביניים. אפשר להעביר רבעים לניהול עצמי אבל האחריות הבטחונית בידינו. יש דרגות שונות של ריבונות וצריך לדבר עליהן. החומה והצלפים- התכוונתי כאילו פיזית מקימים חומה בעיר מחדש. ברור שיש סכנות בטחוניות. יכול להיות שמזרח העיר לא צריך להימסר לאבו מאזן אלא לירדנים, יכולים להיות כל מיני סוגים של פתרונות. דבר אחד ברור- האיחוד המחורבן לא עובד וצריך למצוא מנגנון שכן עובד.
    לגבי דיכטר, עם כל ההערכה שלי לאנשי ביטחון וצבא במדים. הם עדיין לא הורידו את המשקפת. תפיסת העולם של רובם מעוצבת דרך הכוונת לכן תרשה לי לא להתרשם.
    לגבי מרכז העיר. כשקוראים לי לעלות להר הבית מטעם המועצה לעידוד מלחמת עולם שלישית תרשה לי להסתגר בפינתי ולנגב חומוס. יש לי סנטימנטים לכותל, חשוב לי שהוא יישאר בריבונותנו ובניגוד לרבים אחרים- אני חושב שאבנים זה כן משהו חשוב. לא יותר חשוב מחיי אדם אבל בכל זאת חשוב. לכן כואב לי שהמקום מנוהל כמו שהוא מנוהל ושזרמים משיחיים קוראים לנו לחזקו בעליות להר ובפרובוקציות. מה לעשות שתגובת הנגד שלי היא מרכז העיר.

  • דצמבר 14, 2007

    לרמן

    יאיר, החמשושלים הזה הוא ללא ספק הצלחה מבחינת כמות האנשים שעולה אליו (מבוסס על מציאות אמפירית מסביבתי הקרובה בגוש דן).