על הנסים

הגדרה מוזרה מצא השבוע עיתון "כל הזמן" למושג "נס". גליון מיוחד לחג החנוכה הוקדש לסיפורי נסים שונים, אישיים ועירוניים כאחד. בעוד הסיפורים האישיים הצילחו הן לרגש והן לחדש, הרי שקשה לומר דבר דומה על הנסים העירוניים. נראה שכאן התבלבלו הכותבים בין נס, שהוא אירוע חריג, יוצא דופן, שהתרחש כנגד כל הסיכויים, על גבול העל-טבעי, ובין הישגים שניתן להתפאר בהם. מבט קצר על רשימת הנסים העירוניים: איצטדיון טדי, הסינמטק, יוסי בנאי, טדי קולק, מועדון האומן 17, זכייתה של הפועל ירושלים בגביע יול"ב ועוד. בעוד שלגבי האירוע האחרון אין ספק כי מדובר בנס גדול, מה לגבי האירועים האחרים? האם אלו ניסים? האמנם לא יתכן שלעיר בת 700,000 אלף תושבים לא יהיה איצטדיון כדורגל חדיש? האם קיומו של סינמטק איכותי בעיר מלאה מוסדות מחקר, אקדמיה ותרבות הוא אירוע על טבעי? האם מועדון סוער וחדשני אינו משהו שהיינו מצפים לו בכל עיר מודרנית? הגדרת תופעות אלו כ"נס" תיעשה רק על ידי מי שירושלים עבורו היא מדבר צחיח ולא עיר בעלת מורשת ותרבות עשירה.
ואכן נראה שכך תופסים אנשי "כל הזמן" את העיר אותה הם מסקרים מדי שבוע. לצד הנסים הופיעו טורים תחת הכותרת "נס לא קרה לנו" ובהם נכתב על תחומים שונים בהם העיר עדיין מצפה לנס. הסוגיות כואבות ומוכרות לכל ירושלמי- הרכבת הקלה, מצב מוסדות התרבות, ההגירה השלילית ועוד. הרוח הנושבת מאותם טורים היא אותה רוח מספידה, שלא לומר תבוסתנית, המבקשת לומר שירושלים היא עיר גמורה, גוססת ודועכת. בדרך כלל התרגלנו לשמוע את הקולות אלו מתל אביב, בכל פעם שהתעורר הויכוח בין שתי הערים. גם האגף השמאלי-חילוני בעירנו השמיע לא פעם את נבואות הזעם האלו והתפלא איך הן לא מתגשמות אחרי עוד הפסד בבחירות העירוניות. גם אליק מרגלית, כתב העיתון, לא הבין מדוע אין פירושו של ראש עירייה חרדי סגירה מוחלטת של העיר והפיכתה לטהרן או קאבול. ההגירה השלילית מהעיר מתוארת בעיתון כאילו אנחנו בסוף שנות השמונים כאשר התופעה הייתה בעלת מאפיינים חילוניים מובהקים. לו טרחו הכתובים להציץ בנתונים הרשמיים הם היו מגלים שדווקא תחת ראש עירייה חרדי, הציבור בעל שיעורי היציאה הגבוהים ביותר מהעיר הוא הציבור החרדי. שתי הערים המבוקשות ביותר על היוצאים הן רמת בית שמש ובית"ר עילית החרדיות. תל אביב, האויבת המיתולוגית, מושכת אליה רק 8% מהיוצאים מירושלים.
תמונת המצב בירושלים מורכבת יותר מהתיאור שניתן לה. ירושלים אינה מתחרדת, חלקים מסויימים בעיר מתחרדים, חלקים אחרים עוברים תהליכים הפוכים. אף תהליך אינו מוחלט וסופי. העיר אינה סטטית. יתכן כי ירושלים לא היתה חרדית יותר מעולם, אבל היא גם מעולם לא הייתה חילונית יותר. תהליכים מנוגדים מתרחשים בה במקומות שונים ובעוצמות שונות. לצד שכונות ספציפיות שמתחרדות אפשר לדבר על שכונות חדשות שאינן חרדיות- רמת רחל, רמת בית הכרם, גבעת משואה, מלחה. אין צורך ליפות את המציאות, יש בירושלים עוד אתגרים רבים ושאלות חברתיות רבות ללא מענה. אבל השחרת פני העיר כולה ויבבות נוסח "איבדנו את העיר" אינן הפתרון.
אם כבר מדברים על נסים בירושלים, יש לי רשימה אלטרנטיבית. החזרה אל מרכז העיר, אחרי שהיה יעד לסיכול ממוקד של פיגועי תופת במשך שלוש שנים מרכז העיר חזר לחיים ובגדול. תחיית רחוב שלומציון, חזרת המגורים של הסטודנטים, הרחובות המתחדשים והמטופחים, מסיבות הרחוב והמקומות השכונתיים. בניו יורק בנו אתוס שלם על התאוששות העיר מפיגועי 11 בספטמבר. כנראה שחזרתו של מרכז העיר הירושלמי לחיים היא עניין של מה בכך.
עוד נס יכול להיות דחייתה של תכנית ספדי, האיום הגדול על לבה של ירושלים. כיצד ניצלה העיר מתאבון ההתפשטות של היזמים ובעלי ההון. כיצד קואליציה אזרחית מאורגנת היטב הצליחה לעשות בית ספר לתכנית שנתמכה על ידי ראש הממשלה וכרישי הנדל"ן? כיצד המושבה הגרמנית ניצלה מבנייני ענק בשעריה? בכלל, ירושלים יכולה לעשות בית ספר למעורבות אזרחית לכל עיר אחרת- האם זה לא נס? ההתארגנות הכי מוצלחת שתל אביב הוציאה מתוכה היא "אנרכיסטים נגד הגדר" ובירושלים? הפנתרים, שלום עכשיו, ש"ס, התו החברתי, ירושלים בת קיימא. אפילו "כל הזמן" הרים יזמות אזרחית למופת בתחום הספורט- החייאתה של הפועל קטמון, ואם זה לא נס, איני יודע נס מהו.
הדיון הציבורי על מצבה של ירושלים מתאפיין בהרבה מאוד פולקלור ודימויים ומעט מאוד בקיאות בעובדות. המציאות הירושלמית סבוכה ומורכבת לאין שיעור מהסטיגמות התל אביביות המנסות לתאר אותה. כאשר הדברים נכתבים על ידי אנשי "הארץ" או "מעריב" שאינם מבינים את ההבדל בין רחמו לפינתי, זה עוד נסלח. ממקומון ירושלמי אשר בתוך עמו אמור לשבת- ניתן היה לצפות לרמה אחרת של אבחנה ולא למחזור קלישאות תל אביביות שכבר מזמן אבד עליהן הכלח.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



15 תגובות

  • דצמבר 1, 2007

    לרמן

    מסכים עם כל מילה. יוסי בנאי ז"ל גר בכלל בתל-אביב רוב חייו. היה יושב ב"תוצרת הארץ" בכיכר מסריק. בן-אדם גדול, אבל לא נס ירושלמי.

  • דצמבר 1, 2007

    עכברתול

    איזה פוסט מצויין!!
    כלכך עצוב שעמנו הקטן סובל (ואוהב לסבול) כל-כך מתסמונת ההלקאה העצמית.
    חבל שבמערכות המקומונים יושבים אנשים שלא קשורים לעיר ולא מבינים מהחיים שלהם. בעיקר עכשיו כשהעיתונים הגדולים שולחים זרועות תמנוניות מבולבלת וקצרות-ראייה לעולם המקומונים.

  • דצמבר 2, 2007

    יאיר

    וואוו! מסכים עם כל מילה. אחד הפוסטים הטובים שקראתי.

    ממש כמו שכתבת שתעשה – עתונות אלטרנטיבית. יישר כח עמית.

  • דצמבר 2, 2007

    אלי אושרוב

    מה שכתבת קצת מזכיר את מה שאני קורא לו "מנגנון הכנס העירוני".
    איך המנגנון עובד ?
    מארגנים כנס, למשל: "תחבורה ציבורית כמנוף לפיתוח למרכז העיר" , או "ירושלים: בין עיר תוססת לעיר רפאים".
    בהתחלת הכנס הדוברים עונים פחות או יותר על שאלות המנחה.
    ואז מגיע שלב השאלות מהקהל.
    מישהו פתאום נורא מציק לו שהעיר מלוכלכת ולמה אין לו פח ליד הבית.
    מישהו אחר שואל מה עם הארנונה.
    מישהו תוקף אישית את הדוברים, אפילו בנושאים שהוא יודע שלא קשורים אליהם.
    אחר כך הדוברים נגררים לדברי המתלוננים שרק רוצים להוציא קיטור, ואז כבר אין כנס אלא מדברים על שינויי אקלים, התחרדות, ואיך הפח של שמעון מקטמון ג' התהפך אתמול מהמשאית זבל בשנת 89' ועד היום הוא לא קיבל התנצלות.
    די מהר שוכחים על מה הכנס וזה מה שקורה בסוף: קיטורים.
    זה משהו לאומי, שכמו כל דבר אחר מוקצן בירושלים. המקומונים רק רוכבים על הגל.
    תתנחם עמית, אין אף סטודנט שקורא מקומונים. (בלי להעליב, אתה בכל זאת מקומי).
    ואם התגובה הזו היא גם סוג של קיטור, אז מצטער. נמאס לי שאנשים כל הזמן מקטרים ולא נותנים פידבק בעיר הזו !!! די !!! אוף !!!
    סתם.
    יאללה הפועל קטמון.

  • דצמבר 6, 2007

    אילן אזרחי

    פוסט מצויין וגם תגובות נכונות. כל מי שכותב דברים כאלה לא מבין את ה-די.אנ.איי של ירושלים. את ירושלים אי אפשר לשפוט על פי מצב הרוח של אנשים. נכון, שבעולם שבו הכול בנוי על תדמית ועל מותג, יש לנו בעייה. אבל המציאות של ירושלים עולה על כל אלה והיא שונה מכל מה שחושבים עליה.
    אנחנו צריכים למצוא כלים להעצים את הירושלמים לדבר על העיר שלהם מבלי להתנצל. זה דורש חשיבה חדשה, וטכניקה שתבטא את החשיבה.
    כאשר אנשים יודעים מה הקשר שלהם למקום, ועד כמה הוא עמוק, אז סוגיית פח האשפה השבור מתגמדת.
    ראו את ניו יורק לדוגמא. אנשים מוכנים להתפשר ולשלם מחיר כבד כדי להיות מחוברים למהות האמיתית של העיר הזו.

  • דצמבר 6, 2007

    אודי

    עמית,
    אני כמובן מסכים עם רוח הדברים והצורך להסתכל על המציאות בצורה מורכבת, אני רואה ומנסה להפיץ את הבשורה לגבי דברים טובים שקורים בעיר, כשהעיקרי בהם – שכבה של אנשים בגילנו שאין להם שום כוונה לעזוב. כל הטוב שסיפרת עליו אכן קיים.

    אבל… אני נאלץ בכל זאת לחלוק על כמה מהדברים שכתבת. אסתייג ואומר שלא חפרתי בשנתון בזמן האחרון, ובכל זאת נדמה לי שהפרשנות שלך לנתונים לא מדויקת
    1 איפה ראית תהליכים הפוכים? התהליך חד סטרי לחלוטין, עוד לא הורד אף שלט "אל העוברת בשכונתנו", רק נוספים עוד ועוד. מקסימום יש אזורים מסורתיים בנחלאות שנכנסו אליהם גם חילונים, זהו. לא יהיה גם תהליך הפוך, כי האידיאולוגיה החרדית לא תאפשר זאת.
    2 אמנם אחוז משמעותי מהעוזבים הם חרדים, אבל האם המאזן משתנה? נראה לי שלא. מצבנו לא משתפר ואף כנראה מחמיר. החילוניות הירושלמית אמנם מבטאת עצמה יותר מאי פעם בפרהסיה, אבל מאבדת באופן עקבי מכוחה היחסי באוכלוסיה ועצמתה הפוליטית והתרבותית (תחשוב רק על מספר הפוליטיקאים הירושלמים בכנסת לפני עשור והיום. אופיר פינס ויולי תמיר לדוגמא. או על התמוטטות רשות השידור, הפסד טלעד, אפרים סידון יבדל"א ודודו גבע וישראל סגל זצ"ל… ועוד)
    3 8% זה המון, אם מנתחים מתוך העוזבים החילוניים, ובייחוד כשלוקחים רק את הצעירים. חוץ מזה זו רק ת"א העיר ולא גוש דן. בקיצור, הערכה גסה מאוד שלפחות אחד משני צעירים חילונים ירושלמים שעוזבים מגיע לת"א, וזה לא נתון מינורי.

    בקיצור, המצב אכן מורכב, אבל יש נתונים קשים שבעייתי להתעלם מהם. לא סיבה לוותר חלילה.

    אגב, הרגע סיפרו לי שניסן נתיב מועבר למתחם ביה"ס סליסברג. ממש מקום מתאים לבי"ס למשחק, באמצע ארמון הנציב. מילא היו מעבירים למרכז העיר, אבל סתם לפרק את המתחם של 3 בתי הספר ביד חרוצים, ובשביל מה? כי פותחים חדר כושר במקום. ממש חשוב..

  • דצמבר 7, 2007

    עמית (אחר)

    אודי: ככל הידוע לי ישראל סגל לא עזב את העיר.

    מה עוד ידוע לך על מעבר ניסן נתיב לארמון הנציב? זה באופן קבוע (מגוחך!) או זמני עד שיימצא מקום מתאים?

  • דצמבר 7, 2007

    אודי

    ישראל סגל ז"ל כמובן לא עזב מעולם, היה מאחרוני אנשי רוממה שנשארו פה למרות שעבר לערוץ 2 ולמרות שעבר דירה בעיר, לאחר שבית העיתונאים במעלות דפנה נותר מעבר לקו. כוונתי הייתה שמותו הוא עוד מכה לחילוניות הירושלמית המאבדת מעצמתה הפוליטית והתרבותית. מתנצל אם היה בכך חוסר טעם.

    לא יודע אם זה זמני או קבוע. משפצים להם בסליסברג כי את הקומה שלהם ביד חרוצים 4 מישהו קנה כדי להפוך לחדר כושר. ואפילו אם זמני, לזמניות יש הרי נטיה להישאר.
    הזוי לגמרי! צריך מקום קבוע במרכז העיר, ואם צריך בינתיים, שיהיה באותו מתחם עם ביה"ס האחרים בתלפיות או גם כן במרכז העיר. מעניין אם אנשי עדן וכו' מקדמי מרכז העיר יודעים מהסיפור הזה.

  • דצמבר 8, 2007

    עמית (אחר)

    אם הם לא יודעים (וגם אני לא ידעתי) אז כדאי ליידע אותם! ואם הם יודעים ולא מוכנים לעשות דבר, צריך להפעיל לחץ (תקשורתי או אחר) כדי שמישהו "שם למעלה" יתחיל לפעול בכיוון של החייאת מרכז העיר "על באמת" ולא רק בדיבורים.

  • דצמבר 8, 2007

    יגאל שפירא

    אודי, בתגובה לשלושת הנקודות שהעלית:
    1 – חיפשת דירה במרכז העיר בזמן האחרון? אתה מודע לכמות הסטודנטים האדירה שמתגוררת במרכז העיר בעקבות התכנית המצוינת של הרשות לפיתוח ירושלים? ומי גר שם קודם אתה חושב? אתה מדבר על נחלאות כמעוז חרדי? הרי זהו השינקין של ירושלים עם כמות מפתיעה של סטלנים ירושלמיים מבצלאל. אין ספק שהתחרדות קיימת, אבל עמית צודק, ההתחלנות מתרחשת במקביל ואפילו יותר מכך. ועל ראש העיר החרדי שעושה רק טוב לירושלים החילונית אין צורך להוסיף (מישהו פה מעדיף שאולמרט יחזור?)

    2 – רשות השידור עוד לא התמוטטה, היא פשוט נשארה דינוזאור שאין הצדקה לקיומו, ואין לכך שום קשר להיותה ירושלמית או לא. מעבר לכך, היו אנשים טובים בירושלים, יש אנשים טובים בירושלים וימשיכו להיות. אני לא מבין, כל המשמעות הירושלמית עומדת על שלושה עיתונאים ושני חברי כנסת?

    3 – 8 אחוז מתוך כלל העוזבים את ירושלים עוזבים לתל אביב, הייתי מצפה שזה יהיה 50 אחוז, בהחלט נתון מעורר מחשבה ומעודד.

    עמית, תודה על פוסט נהדר, תמשיך כך.

  • דצמבר 14, 2007

    אודי

    יגאל,

    1 – אני גר במרכז העיר. אכן מתרחש תהליך יפה, אבל הוא לא סותר את טענתי (ובלי קשר, לא פותר את מצוקת הדיור החריפה עליה אנחנו מוחים).
    כי מי גר פה קודם? לא הרבה. משרדים, דירות ריקות, אוכלוסייה מבוגרת. לפני כן גרה אוכלוסייה מעורבת, חילונית ודתית לאומית. מרכז העיר לא היה שכונה חרדית מעולם.
    אני לא מכיר שכונה חרדית שהפכה חילונית.
    לא קראת כראוי את דברי, לא דיברתי על נחלאות כמעוז חרדי. זו בדיוק טענתי: אפשר לדבר על תהליכי חילון על חשבון אוכלוסיה מסורתית. הם לא החליפו בשום מקום התחרדות, וסדרי הגודל שלהם מצומצמים בהרבה לעומת ההתחרדות.

    התחרדות שכונות בירושלים נמשכת מאז קום המדינה. זו תופעה שבה שכונה אחת, מאה שערים, בולעת לתוכה עוד ועוד שכונות, וכופה בהן את מרותה הקפדנית. השכונות האלו מתנתקות מן העיר, הופכות לאקס טריטוריה בריבונות רבנית.

    2 – חברי הכנסת והעיתונאים הם לא המשמעות, אבל עזיבתם היא אובדן עוצמה פוליטית ותרבותית, וכמו כן הם מסמלים את התהליך החמור העובר על הבורגנות הירושלמית. אפשר להתעלם ממנו, הוא לא ייעלם. זה כבר לא רק הצעירים, הורים עוזבים אחרי ילדיהם. השיח האופייני בקרב הדור המ-ב-ו-ג-ר בחילוניות הירושלמית עיר הוא אובדני, סופני.
    כשאנחנו, הצעירים שלא מתכוונים לוותר על העיר, מספרים על זה, המבוגרים מתייחסים אלינו כתמהונים, כשהנורמאלים בעיניהם הם ילדיהם שלהם שמרוכזים ב-2 קמ"ר במרכז ת"א.
    פיזית חלק עדיין פה, עסוק בערגה לשנות ה-70 העליזות וחולם על הזיקנה ברעננה הצעירה.
    תופעת תושבי החוץ רק מחריפה את המצב – יש גם פיתוי כספי לעזיבה.

    ראש העיר החרדי לא "עושה רק טוב" לירושלים החילונית. ירושלים החילונית צריכה הרבה יותר מאיש חביב שלא מפריע. היא צריכה הנהגה שתקבע יעדים לשימור המרכיב החילוני ולשימור צביונן של שכונות.

    3 – אני ממשיך לא להתלהב מהנתון על העוזבים לתל-אביב, נימוקיי פורטו לעיל. להתלות בנתון הזה לא יעזור, זו התעלמות מהמציאות.

  • דצמבר 14, 2007

    אודי

    אוסיף בהקשר לרשות השידור –
    יש קשר להיותה ירושלמית.
    ההתחזקות של תל-אביב קשורה בגלובליזציה ובקפיטליזם.
    ירושלים נשארה מאחור. כך גם בעולם התקשורת. חדשות ערוץ 2 ממוקמים בכוח רגולציה בנווה אילן, ערוץ 10 כבר נמצא בשכונה תל-אביבית בשם גבעתיים. הזכיינים, אתרי האינטרנט וכו' כמובן לא פה.
    ורק הדינוזאור פה, מאבד עוד ועוד מכוחו, כמו הבורגנות שמפעילה אותו.
    המרכיב הציבור בישראל נחלש, המרכיב הפרטי עולה. ירושלים נחלשת, תל-אביב עולה.

    אגב, לא אתפלא אם בתהליך השיקום של רשות השידור יהיה מי שיציע להעביר הכל לתל-אביב. היה דיבור כזה לגבי הרדיו לא מזמן, לא יודע מה נסגר עם זה.

    קוריוז:
    ביה"ס שלי, רנה קסין, היה ביה"ס המצולם ביותר בארץ. מה יותר פשוט מלהקפיץ את הילדים ללימודים ולסגור כמה צילומיי שטח באותה הזדמנות. היום העיתונאים האלה לא גרים פה יותר ורנה קסין הופך מובלעת בתוך אזור חרדי.
    לפני שבועיים הצטלמנו למבט. הכתב, מסתבר, עובד מתל-אביב, ושלח רק צוות צילום ופתק עם שאלות.

  • מאי 3, 2012

    דון

    האמינו לי נושא ההתחרדות לא נמצא בידיים שלנו אלא בידיים של האוכלוסייה החרדית. ברגע שירצולספח שכונה השכונה תסופח ולנו אין שום יכולת לעצור את התופעה.
    הנושא עצוב וכואב.. שכונות בהן גדלנו וחונכנו מאבדות את מורשתן והזיכרון היחיד נותר במוחם של אלה שהיו שם. השורשים יקרים לנו וההשתלטות הינה כמו השמדת שורשינו ואם מישהו חושב שזה לא כואב באופן אישי הוא טועה.
    אני מתושביה של שכונת רוממה בירושלים ואני מכיר את קצב ההשתלטות המהיר מניסיון. שכונה שהיית 100% חילונית, שכונה תוססת עם בתי ספר, גנים, ומתנס"ים פשוט נעלמה ובתוך מספר שנים הפכה ליער שלם של תוספות בניה מכוערות עם ציבור קודר ואפל. פשוט כואב לראות!
    נשמע לכם גזעני.. לא כך הדבר. תתארו לכם שביום אחד תהפוך מדינת ישראל את תרבותה ותהפוך פלסטינית בכל מאפיינה… התחושה היא דומה.. תחושת אובדן כתוצאה מפגיע בקשר השורשי והבלתי ניתן לניתוק.

  • מאי 3, 2012

    עכברתול

    דון, אני מתנחם בכך שזה מה שיקרה במוקדם או במאוחר בכל הארץ.
    קשה להודות בזה, אבל בסופו של דבר אנחנו עם של אפסים שלא יודעים להתארגן ולהלחם על הבית.

  • מאי 3, 2012

    ערן טרבלסי

    דון,
    אתה מוזמן לבוא לקריית יובל ולראות איך *כן* אפשר לעצור את זה.