תשלום חוב

הפוסט הזה הוא חוב לפוני.

לפני שמונה חודשים, ערב פתיחת העונה ביקש ממני עמית לכתוב על בית"ר נורדיה ירושלים, כמייסדת. היינו מספר ימים לפני שריקת הפתיחה. סאגה הזויה מול ההתאחדות הותירה אותנו עד יומיים לפני המשחק באי ודאות לגבי אישור המגרש בגבעת רם (לימים הנורדיה-ארנה). התיישבתי בימים שלפני המשחק ההוא, הראשון, לכתוב- בין ריצות לבית הדפוס, החתמת שחקנים על חוזים והעברת אישורים לביטוח ולא הצלחתי למצוא מילים. לא הצלחתי לתרגם לטקסט חזון שנרקם למציאות.

אני עדיין מנסה לארגן מחשבות. שבוע אחרי שריקת הסיום, חמישה ימים לפני משחק הוקרה היסטורי מול ותיקי בית"ר ירושלים, העשייה של השנה, כמעט שנתיים, שחלפו טומנת בחובה רבדים רבים שהעיבוד שלהם, מבחינתי, ימשך עוד תקופה ארוכה, על קצה המזלג:

נורדיה כאקטיביזם ירושלמי. קהילה שלוקחת את גורלה בידיה ומבקשת לחשב מסלול מחדש. לא עוד רוב, שהוא כנראה מיעוט, שנקרא שפוי ומתבקש להילחם בכוחות שגם המשטרה ממאנת להתמודד עמם. מתארגנים מספר חבר'ה שהקבוצה שלהם נוטשת אותם ומחליטים להקים מכלום מועדון. וקבוצה. ויציע. אנחנו רואים עצמנו חלק מפריחה של החברה האזרחית הירושלמית בשמונה השנים שחלפו. את הדרך סללו לנו אנשי קטמון, גם אם הנסיבות שונות לחלוטין, כבר קמה כאן קבוצת אוהדים. את ההמלצה לרישום בהתאחדות העניקה לנו היריבה האדומה. משום שגם היריבות הספורטיבית ביננו- בסיסה בשותפות גורל.

יזמות חברתית. אני בעסקי ההתנדבות עשרות שנים. התחלתי בכיתה ד', בית החולים אלי"ן. התנדבות ספק חברות עם בת כיתה שהתגוררה בבית החולים קשרה את חיי בעשיה וולונטרית. לאורך השנים התנדבתי בגופים רבים באוריינטציה מסייעת עם אנשים מתחומים טיפוליים שונים. לקחתי חלק בפעילות שהחלו בה לפני, גופים קיימים, לעיתים ותיקים מאד. בשונה מכך, בנורדיה אני מההתחלה, מהפגישה השלישית, בין אנשים שחלקם פרשו בדרך, חלקם התברגו בלב היציע וחלקם בתפקידי ניהול במועדון. יוזמות חברתיות אינן פועלות בריק. הן תלויות במוסדות ובבעלי תפקידים שונים. ברצונם יקום-ברצונם ייפול. התמזל מזלנו. על לא מעט לא שמענו לא מעט כן. אנשים שרואים בנורדיה הזדמנות לחולל שינוי בעיר התגייסו לטובתנו. לא לקחנו דבר כמובן מאליו. התמדנו. אנחנו עדיין מתמידים.

עיר שחוברה לה יחדיו. אני נוהגת לומר שיותר מאשר אני אוהדת בית"ר אני אוהדת ירושלים. אני מתקשה לראות את עצמי פועלת בתשוקה כזו למען רעיון שאינו קשור בעיר, בקידומה ובהצגת פניה של ירושלים האחרת: הסובלנית, השוויונית, היפה. הקהילה המיוחדת שנרקמה סביב המועדון, מאות האנשים שעושים דרכם לעיר אחת לשבועיים, מתקבצים בגבעת רם, מקדימים לכך ביקור בשוק או במרכז העיר חווים את ירושלים. אחרת. בסטטיסטיקה של נורדיה ניתן לרשם הגירה חיובית של שני זוגות. אבל מעל לכל אלה משמעותיים בעיניי דברים של אוהד הקבוצה, ירושלמי שעזב לפני שנים רבות ומגיע לכל משחקי הבית: שנאתי את ירושלים. לא יכולתי לסבול להגיע הנה. נורדיה החזירה לי את האהבה לעיר.

נשים וכדורגל. שנים של מיעוט מגדרי ביציע המזרחי לא הכינו אותי לחוויות בהן אני נתקלת כמייסדת וחברת ועד מנהל. זו לא רק ירושלים, וגם לא רק ישראל. מיעוט נשים בתפקידי ניהול בענף הזה הוא תופעה כלל עולמית. הסביבה חובבת הכדורגל, גם כאלה המצהירים על עצמם כפמיניסטים, מורגלים לראות נשים במגרש בתפקידים מסורתיים כבנות זוג, כאמהות או אמונות על התקרובת. למשל הפקיד אליו ניגשתי על מנת לרשום את נורדיה במס הכנסה: "אני מבין שאת נשואה לאחד המייסדים-כן?" לא. אני כאן בגללי. מנעד התגובות העלה חיוך במרבית הפעמים, לעיתים דמעות. ערימת המאמרים המקיפה את הדיסרטציה שלי בדמוגרפיה מגדרית קיבלו נפח, תחושות וחוויות. מחשלות.

נורדיה. הקמנו מועדון כדורגל על מנת שתהיה לנו קבוצה לאהוד. שערים להתפעל מהם, לעקוב אחרי התפתחות של שחקנים, לקדש יריבויות ספורטיביות, לנקות את הראש ל-90 דקות מדי שבוע במשהו שרחוק מטרדות היומיום (מודה-טרם הצלחתי לצפות ב-90 דקות ברצף, גם לא ב- 45). במישור המקצועי הצלחנו לא רע אבל לא מספיק בכדי להעפיל לליגה ב'. במישורים אחרים הצליח לנו מעל למה ששערנו. סביב נורדיה התקבצה קהילה ערה ופעילה. מאות אנשים המלווים את הקבוצה מדי שבוע למגרשים נדחים בתנאים לא תנאים. הקמנו מערך של עשיה בקהילה, נורדיה אמצה את מחלקת קידום נוער של עיריית ירושלים ומדי שבוע כ-20 נערים מאומנים על ידי הצוות המקצועי שלנו, בנוסף נורדיה מאמצת את מעון איל"ן בגילה, אנשינו משוחחים עם תלמידים בבתי ספר ברחבי העיר על סובלנות ושוויון וספורט ללא אלימות.

המרוקאים. שיר מטורף (La Banda Mahbula) של אוהדי קבוצת כדורגל ממרוקו שהאוהדים של נורדיה אימצו והעניקו לו מילים יפהפיות שמקפלות לתוכן את כל הקסם של נורדיה. כאן בגרסה האהובה עלי בקזינו דה פריז. בערב ירושלמי קר.

יאללה בית"ר. נורדיה!

(בתמונה- אלעד אברמסון רץ ליציע נורדיה לאחר שהבקיע מול חולון. צילם-סמי חזקיהו)

 

 

 

כותבת את העיר שלי מבעד למשקפיים אישיות.



תגובה אחת עד כה

  • מאי 17, 2015

    aharonrivlin

    אוהב מאוד