עמיתהעצירה הכפויה של שגרת חיינו כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה מביאה עימה גם בחינה מחודשת של ההרגלים המעצבים את אותה שגרה מבחינת עבודה, נסיעה, בילוי, צריכה ופנאי.
גם פרקטיקות של תכנון עירוני יהיו מושא לבחינה זו, כפי שהשפיעו מגפות עבר על תכנון הערים. העיור המואץ בתקופת המהפכה התעשייתית ותנאי התברואה הירודים והצפיפות הגבוהה כתוצאה ממנו היו קרקע נוחה להתפשטות מגיפות. כתגובה לאלו נוצר תכנון הערים המודרני. הצורך בסניטציה ובסביבת מחייה בריאה ואיכות חיים, הוליד את ההפרדה בין שימושי הקרקע השונים, הקמת רחובות, תעלות ביוב, תשתיות חשמל ומים, ריאות ירוקות, דירות מאווררות ועוד.
השפעה ייחודית בהיערכות למצבי אסון ניתן למצוא בארץ בהתמודדות עם איומי הטילים והטרור. היערכות זו משפיעה באופן ישיר על שדה התכנון ועל הנוף העירוני. בשנותיה הראשונות של המדינה נבנו מקלטים ציבוריים עבור תושבי הארץ. בראשית שנות התשעים נוספה חובת בניית ממ"דים / ממ"קים בבנייני מגורים והרבה לפני שהפכה כלי להגדלת היצע יחידות הדיור נולדה תמ"א 38 בראש ובראשונה על מנת לחזק מבנים מפני רעידות אדמה.
אם לשפוט מהעבר, הרי שכאשר נתחיל להפנות משאבים לשיקום הכלכלה והחברה מההתמודדות עם נגיף הקורונה תהיה לכך השפעה על המרחב העירוני בו אנו חיים. ברצוני להציע מספר תובנות ביניים או השערות לגבי הצפוי לנו ביום שאחרי. כמובן שחלק מתובנות אלו סותרות ומימושן תלוי באופן בו יסתיים שלב הבלימה של המגפה.
- משבר מטלטל כפי שאנו חווים עכשיו יוצר צורך בביטחון רב יותר ובצורך בקורת גג ממשית. אם אכן צורך זה יתממש הרי הביטוי שלו יהיה עליית ביקוש לרכישת דירות בעיקר בקרב זוגות צעירים. מנגד צפויה ירידה בהון העצמי של זוגות צעירים ורצון להימנע משעבוד למשכנתא מכבידה מדי (לצד מגבלות צפויות מטעם הבנקים) ועל כן יש לצפות כי רבים יהיו מוכנים להתפשר על גודל דירה ולרכוש דירות קטנות יותר. מנגד, אופציית השכירות ארוכת הטווח במכרזי "דירה להשכיר" עשויה להיות אטרקטיבית עבור אלו שאין ברשותם הון עצמי ומוצע להגביר את קצב שיווק הדירות במסלול זה. מגמות אפשריות נוספות הן חזרת המשקיעים לשוק הדיור לאור התשואות הנמוכות בשווקי ההון ואף ביקוש מצד תושבי חוץ שיבקשו להבטיח לעצמם דירה בישראל לעתות צרה.
- ענף התיירות צפוי להיות מהאחרונים שישובו להיקפי פעילות מלאים ולכך השפעה צפויה על אלפי דירות Airbnb במרכזי הערים הגדולות העשויות לשוב לשוק השכירות הרגיל ובכך להביא להגדלת היצע הדירות להשכרה ולירידת מחירים. זו עשויה להיות שעת כושר להחזרת האיזון לשוק השכירות ולעודד חוזי שכירות הוגנים, עם הסדרי אחזקה נאותים ולטווח ארוך.
- לאחר תקופה ממושכת בה אנשים שהו בביתם ובסביבה הקרובה צפוי להיות עניין רב בשדרוג דירות ומבנים- החל מטיפוח שפ"פים מוזנחים, מקלטים אשר יכולים לשמש להתכנסות בשיגרה וכמובן בעיתות חירום דרך רצון להרחבת דיור, שדרוג וחיזוק הבניין ועד להריסתו ובנייתו מחדש. הגורמים העוסקים בהתחדשות עירונית צריכים להיות ערוכים לקמפיין משמעותי בקרב תושבים לעודד הצטרפות למיזמים ולהציע מידע, הסברה ותמריצים.
- מגבלות התנועה בעת המגיפה והיכולת לצאת לטיול ולהצטיידות רק בסביבה הקרובה יחזקו את הביקושים לסביבות מגורים מגוונות, בעלות שימושי מסחר, גינות כיס ואתרי טבע עירוני במרחק הליכה. אלו ייתפסו כעדיפים על בילוי בקניונים הן מבחינת נגישות והן מבחינת הצטופפות עם אלפי אנשים בחלל סגור. "גילוי" הסביבה הקרובה בתקופת המגיפה ותופעות כגון שירת מרפסות ומנייני תפילה ברחובות יצרו קשרים חברתיים מקומיים חדשים. סביר שאלו לא ייעלמו ביום שאחרי ויש לסייע להם לפרוח גם בעתיד באמצעות עידוד של יוזמות קטנות- אירועי תרבות קטנים, מפגשים, טיפוח הסביבה ויוזמות פלייס-מייקינג שונות. האדם הוא יצור חברותי הצמא למגע וקירבה אמיתיים ולא דרך מסכים. יש להניח כי ביום שאחרי רבים יבקשו לשוב (גם אם בהדרגה) לחברה אנושית ולמפגש פנים אל פנים ולפיכך יש לעודד יצירה של מקומות מפגש בטווח הליכה וחיזוק של עסקים קטנים ומקומיים. רצוי לא להמתין לשינויי יעוד סטטוטוריים ארוכי טווח אלא לשקול מתן היתרים לשימוש חורג לזמן מוגבל ופעולות של "אורבניות טקטית" ומתקנים מהירי הקמה.
- האם בתי דיור מוגן, אשר היו למוקדים של התפרצות המגיפה, יוסיפו להיות מקומות מבוקשים גם ביום שאחרי הקורונה? האם מבוגרים רבים לא יעדיפו מסגרות של חיים משותפים בקהילה, עם סיוע לפי צורך? האם נכון יהיה ליצור מתחמי דיור מוגן הומוגניים או שיהיה טוב יותר לשלבם עם מעונות סטודנטים, דיור להשכרה או אגפים בבנייני מגורים לרכישה? האם מגורי דיור מוגן ימשיכו לצאת אל מחוץ לערים (פרוטיאה בכפר ודומיו) כאשר אין אפשרות לבני המשפחה לבקר?
- עולם התעסוקה צפוי להשתנות. עתיד הקמעונאות, שנכנסה למשבר הקורונה כאשר רשתות רבות פשטו רגל ואחרות בקשיים כלכליים- אינו מזהיר. עסקים שיצלחו את המשבר יצטרכו להקים במהירות אתרי מסחר ולהעביר נתח משמעותי מעבודתם לזירה המקוונת לצד המשך הפעילות בחנות "אמיתית". עובדים רבים שנאלצו בעל כורחם לעבוד מרחוק גילו את היתרונות בכך ויבקשו להימנע מהגעה למשרד דרך נסיעות בפקקי תנועה משך חמישה ימים בשבוע וישאפו להסתפק בהגעה לסירוגין למשרד. היחלשות המסחר הקמעונאי המסורתי והפיכת העבודה מרחוק לשכיחה יותר עשויים להקטין את הביקוש לבניית שטחים אלו. אם תתממש ההנחה והיה צורך בפחות שטחים מסחר ותעסוקה- הרי שתהיה לכך השפעה דרמטית על החוסן הכלכלי של הרשויות המקומיות. כבר כיום ישנו עודף תכנוני בשטחי תעסוקה שכן זהו המנוף העיקרי ליצירת הכנסות לרשות המקומית. נדרשת חשיבה מחודשת על מבנה ההכנסות של הרשויות המקומיות ואף על חלוקה מחדש של הכנסות מארנונה עיסקית בין רשויות לצד העלאת הארנונה למגורים. עיריות אשר יעודדו ביזור של שטחי מסחר ותעסוקה למוקדים שכונתיים ויחזקו עסקים מקומיים- קהילתיים יוכלו לפצות במידת מה הירידה הצפויה בבנייה של מתחמים חד גוניים למסחר ותעסוקה.
- בהמשך לסעיף 6- אם אכן עבודה מרחוק תהיה נפוצה יותר הרי שמשקלה של התעסוקה כשיקול בבחירת מקום מגורים יפחת. איש מקצוע המסוגל לעבוד מביתו יוכל לבחור בין מגוון מקומות תעסוקה אליהם יידרש להגיע למשך יומיים בשבוע. לכך עשויה להיות השפעה על הגירה שלילית מירושלים בפרט ומהפריפריה בכלל אל המרכז. שיקולי איכות חיים, יוקר דיור ויוקר מחייה יגברו. עיר שתטפל בגורמים אלו תוכל לצפות לירידה בהגירה השלילית.
- חשיבות הייצור המקומי והחקלאות המקומית יגברו. בעיתות משבר, כאשר מגזר השירותים מושבת כמעט לחלוטין, יש צורך בביטחון תזונתי ובענף תעשייה אשר יוכל בעת הצורך להפנות את כוחות הייצור שלו למאמץ הרפואי / מלחמתי / הומניטרי. ניתן לתכנן בישובים כפריים מגורים ביחידות דיור קטנות עבור כח עזר עבודה לחקלאות, לצמצם את הנגיסה בשטחים פתוחים בכלל ושטחים חקלאיים בכלל לטובת בנייה למגורים וכן להגדיל את הפריון והחדשנות בחקלאות ובתעשייה המסורתית.
- על פי ניתוחים ראשוניים, אין קשר מובהק בין התפשטות המגיפה ובין צפיפות מגורים. עם זאת, מופיעים קשרים מובהקים בין התפשטותה ובין מידת הומוגניות של אוכלוסייה ותהא זו הומוגניות על בסיס גיל, מעמד חברתי כלכלי או גורם אחר. מה שמחזיר אותנו לצורך ליצור ערים מגוונות ואינטנסיביות ולהימנע מיצירת "כיסי" מצוקה.
- גם דפוסי המגורים במגזר החרדי עשויים לעבור שינוי. ייתכן כי נראה יישום רחב יותר של פרויקטים להתחדשות עירונית במגזר החרדי מתוך רצון להקל על צפיפות המגורים. לשם כך יש צורך בנכונות לאמץ ולהתיר פתרונות טכנולוגיים אשר יאפשרו מגורים ברבי קומות כגון מעליות שבת. שאלה פתוחה היא השפעת הסגר על ערים חרדיות ועל שכונות חרדיות בירושלים על העדפות המגורים של חרדים- האם יוסיפו להעדיף ערים ושכונות נפרדות? האם נחזה בזרם הגירה של חרדים המבקשים מלכתחילה להתגורר בשכונה מעורבת עם ציבור דתי וחילוני? במידה וכן- כיצד נבטיח את מרקם החיים המשותף בשכונות אלו? שאלה נוספת שבוודאי תלווה אותנו תהיה דפוסי המגורים בחברה הערבית. בשלב זה נתוני התחלואה בקרב ערביי ישראל ותושבי מזרח ירושלים עודם נמוכים ויש לקוות כי כך יישאר המצב גם לקראת חודש הרמאדן. בכל תרחיש כדאי לעקוב אחר העדפות המגורים והתעסוקה בקרב המגזר הערבי ולהציע התאמות לעתיד כגון פריסת שירותי רפואה זמינים יותר, מוקדי תעסוקה ומסחר עצמאיים, הסדרת תשתיות ושיפור תנאי תברואה.
לסיכום, משבר הקורונה יישאר עמנו לזמן ממושך. בימים אלו המאמץ העיקרי והמידי הוא כמובן הצלת חיי אדם ובלימת התפשטות המגפה. בתקווה כי בשבועות הקרובים נעבור בהדרגה לשלב ההתאוששות יש לחשוב על התאמות נדרשות באופן בו אנו מתכננים ובונים את ערינו.
