תובנות של חודש לפני בחירות

אז החרדים הכריזו שהם תומכים במועמדותו של משה ליאון.

וואו, אנחנו בהלם. באמת, מי היה מאמין?

אין לי מושג מה ליאון הבטיח להם בתמורה (הם בטח לא החליטו לתמוך בו רק כי הוא חובש כיפה על ראשו, זה בטוח), וגם אין לי מושג מה ברקת הבטיח להם, אבל יש לי כמה תובנות משלי בעניין הבחירות, מן הסתם בהמשך יהיו עוד כמה.

קודם כל, לדעתי זו מערכת הבחירות הכי מעניינת, מסקרנת, מאתגרת, ומשעשעת וירטואלית שהייתה לנו בירושלים אי פעם.

שנית, כל עוד פפה מועמד לראשות העיר אין טעם להאמין למה שתומכיו מנסים לגרום לנו להאמין בו. למשל, אין לי ספק שמעולם לא הבזיק בראשו של ראש העיר הרעיון האבסורדי להעביר את תיק התכנון והבנייה (או חצי ממנו) לידי החרדים. קובי כחלון עושה עבודה יפה מאד ואנחנו מעדיפים להמשיך איתו, תודה רבה.

שלישית, ניר ברקת לא מושלם, הוא רחוק מלהיות מושלם. הוא עשה כמה טעויות קריטיות בקדנציה הנוכחית, ויש כמה טעויות שהוא ממשיך לעשות (למשל לטעון שאין הדרת נשים בירושלים) ואין לי ספק שגם בקדנציה הבאה שלו הוא יעשה טעויות. א-ב-ל במקרה שלו יש עם מי לדבר- הוא מוכן להקשיב, הוא מוכן להודות בטעות, הוא מוכן לשנות את הגישה שלו כשהוא מבין שכך ראוי וכך כדאי. לפעמים השינויים האלה נעשים בחשאי ובחטף כי בכל זאת יש שיקולים פוליטיים ואולי גם טיפונת אגו, אבל הם קורים וזה מה שחשוב.

רביעית ובהמשך לשלישית, עם כל חוסר השלמות של ברקת, מה האלטרנטיבה?? איך מישהו יכול להאמין שמשה ליאון ישנה פה משהו לטובה? כמו שכבר טחנו עד דק לפניי, הבחור הזה לא רואה לנגד עיניו את האינטרסים של תושבי ירושלים, גם לא את טובתם של התושבים החרדים אם אתם שואלים אותי. הוא רואה לנגד את עיניו את טובת האינטרסים של שולחיו, שרואים לנגד עיניהם את האינטרסים הפוליטיים הצרים שלהם, כלומר לקעקע את מעמדם במוקדי כוח והשפעה מתוך ראייה ארוכת טווח לבחירות הארציות הבאות. אותו כנ"ל הבית היהודי, אבל הם עושים את זה באלגנטיות ומבלי ליצור אנטגוניזם ולכן הם מריצים רשימה רק למועצת העיר ולא לראשותה (בינתיים הרשימה הזאת התפצלה ומסתמן שהעסק הזה לא תופס, אבל שיהיה).

חמישית, למרות שיש הסכמות נרחבות על נושאים שונים בין הסיעות הפלורליסטיות השונות (השבת, תעסוקה, יוקר המחיה וכו') פשוט אין עם מי לדבר כשזה מגיע לרעיון להתאחד וליצור גוש פלורליסטי חזק. ולא, האיחוד של מרצ- עבודה לא נחשב כי עד עכשיו לא הייתה קיימת סיעה של מפלגת העבודה בירושלים, אז הרבה יותר קל להתאחד עם גוף חדש, נקי מכל רבב, ללא היסטוריה של גניבת קרדיטים או הגשת עתירות משפטיות זו נגד זו.

אז למה לא בעצם? כי בפועל יש הבדל מהותי בין הסיעות הללו:

*בנושאים הספציפיים שכל סיעה שמה עליהם את הדגש ולא תמיד הם יכולים להתחבר ולהשתלב. למשל העיסוק של התעוררות בדירות רפאים (למרות שתכל'ס מירב כהן היא זו שעשתה את רוב העבודה בעניין הזה, אבל כנראה שבהתעוררות שכחו מקיומה), לעומת העיסוק של מרצ במזרח העיר (למרות שלפעמים שוכחים שם שאף אחד לא שואל את הסיעות במועצת העיר או את ראש העיר האם ניתן להתחיל או לחדש בנייה בהתנחלויות או באיזורים שנתפסים ע"י מרצ כהתנחלויות, אלא אלה הן החלטות מדיניות ברמת השרים וראש הממשלה, שלא לדבר על אובמה), לעומת העיסוק של "ירושלמים" במשפחות צעירות (למרות שלפעמים נדמה שהעיסוק במוסדות חינוך הוא קצת מוגזם, אבל אז יש הישג משמעותי והכל נשכח).

*בדרך ההתנהלות של כל סיעה כדי להגיע למטרות- האם באמצעות שיתוף התושבים בעשייה ובמאבקים? האם באמצעות פנייה על בסיס קבוע לתקשורת ופחות דגש על עשייה אמיתית? האם באמצעות חוסר עשייה טוטאלי ורכיבה על הישגים של סיעות אחרות?

*במטרות- האם הן לטובת העיר או האם הן לטובת מובילי הסיעה ומתוך ראייה צרה של הצלחה אישית עבורם בעתיד.

יש שני דברים שאני מנסה לומר כאן:

1. ניר ברקת הוא האופציה הלגיטימית היחידה בעיניי לראשות העיר, למרות כל הביקורת כלפיו.

2. נצטרך לצלוח את הבחירות האלה ולהפיק לקחים לגבי איחודים עתידיים בבחירות הבאות, ולו בשביל שלא יילכו קולות לאיבוד, גם אם תהיה ידיעה ברורה שהסיעות יתפצלו שוב לאחר הבחירות.

נולדתי וגדלתי בירושלים, אוהבת את העיר הזאת אהבה גדולה. שמחה וגאה לתרום את חלקי בעשייה לטובת העיר ובכלל להיות ירושלמית.



אסור להגיב. למה? ככה.