פולין.סוף.

פוסט אחרון בנושא פולין. היום סיימתי את ספרו של יהודה באואר "הרהורים על השואה" שליווה אותי מלפני המסע, במהלכו ואחריו. פרופ' באואר בוחן את סוגיות בחקר השואה ובעיצוב הזיכרון שלה במבט-על. צריך ידע מקדים כדי לקרוא אותו. הספר השלים וחידד לי תובנות שהתגבשו במהלך המסע. דוגמת תובנת "אנשים רגילים" מהפוסט הקודם, ההכרה שהשואה היא אמנם אירוע ייחודי וחסר תקדים אבל היא גם עלולה לשמש תקדים בעתיד ואין לנו האפשרות לדעת מי יהיו הגרמנים ומי יהיו היהודים במערכה השנייה.

במהלך המסע שמעתי אמירות, בעיקר מצד הסדירים של קורס מ"פים, שאילו הייתה לנו מדינת ישראל ב-1939 הרי שהשואה הייתה נמנעת. בעיני זה היה חוסר צניעות משווע. עם מה היינו בדיוק עוצרים את השואה מלהתרחש? כיצד היה ישוב עברי של פחות מחצי מיליון יהודים עוצר מעצמה צבאית שהכניעה יותר מחצי אירופה? אין לנו יכולת לפעמים לעמוד מול חוסר האונים, מול מכונת ההשמדה, אז אנחנו בורחים להסקת מסקנות נטולות בסיס, לשיפוט ערכי של הקורבנות ושל המנהיגות היהודית והכי נורא בעיני, לאמירות לפיהן מדינת ישראל היא התשובה לשואה או שבזכות השואה יש לנו מדינה. כציוני מאמין, הייתי מעדיף 6 מיליון יהודים חיים ללא מדינת ישראל מאשר ההיפך. את הקשר שבין מדינת ישראל ובין השואה צריך להתיר, ודאי שיש קשר אבל מדינת ישראל אינה פיצוי או תוצאה של השואה. זכות העם היהודי למדינה ריבונית אינה הודות לשואה אלא זכות היסטורית ככל העמים. אם מדינת ישראל היא "פרס" לעם היהודי עבור סבלו בשואה- הרי שבמידה ומדינת ישראל מתנהגת כמו גרמניה הנאצית בכבודה ובעצמה- הרי ש"הפרס" יכול גם להישלל מהעם היהודי. יש כבר מי שמפתח את קו המחשבה הזה. אל דאגה. ובכלל, סוג כזה של שיח מוציא לחלוטין את הרוצחים מהמשוואה וזה דבר שאסור שייעשה. שמחתי לגלות חיזוק למסקנות שקיננו אצלי אצל באואר.

אני חושב שלימוד השואה והנחלת הזיכרון מחייבים הרבה מאוד ידע ולא פחות מכך- צניעות. בורים ועמי ארצות עלולים להסיק מסקנו שגויות. כמו בכל דבר בחיים- אין שחור ולבן, יש הרבה אפור והרבה דילמות שאיש מאיתנו לא נדרש להכריע בקלות מהן.  השואה לא הייתה  גזירת גורל ולא ייסורי הגאולה ואם אלו אכן היו פעמי משיח- הרי מוטב שלא יבוא כלל. זהו הפוסט האחרון כרגע על המסע. אני ממשיך עם הרבה מאוד שאלות ורשימת קריאה ארוכה שאני מקווה להספיק בשנים הקרובות.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



5 תגובות

  • ינואר 3, 2011

    אבי

    אני חושב שאחד האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם הוא השימוש המעוות, הלא ראוי ובעיקר התכוף מדי בשואה בכל וויכוח שמתעורר במדינה הזאת. השמאל "מגרש יהודים"? אח, זה כמו פעם והשמאלנים הם כמו… בעצם לא ממש אומרים. הימין צורח בהפגנות בכיכר ציון? תראו תראו, זה כמו ההם, מפעם, שצרחו נגד היהודים; הם ממש דומים ל… ששש… גם כאן לא ממש אומרים את המילה המפורשת. וזה צרם לי כיהודי וכישראלי לראות איך כל מיני פוליטיקאים בשקל ודוברים בשם עצמם סוחבים את השואה אל העניינים הקטנים והפתטיים שלהם. עמית – צדקת כשאמרת שהשואה לא התרחשה בפלנטה אחרת אלא כאן, בעולם שלנו, ואחראים לה אנשים שיום לפני כן היו נורמליים לגמרי. אבל הייתי מושיב את כל המשווים למיניהם מול הסרטים שצילמו החיילים ששיחררו את המחנות כדי שיראה כמה זה לא דומה לכלום, לשום דבר.

  • ינואר 3, 2011

    יואב ספיר

    לא היינו מנצחים את מכונת ההשמדה, אך היינו יכולים לשמש פרטנר מושלם לרצון הגרמני מראשית המלחמה, להיפטר מהיהודים בדרך של הגירה כפויה: תכנית מדגסקר וכו׳. קל מאד לזלזל בתכנית זו בדיעבד, אך מי יודע מה היה קורה, אילו גרמניה לא היתה מוצאת מולה באותה תקופה מדינות אויבות במצב מלחמה, אלא מדינה יהודית שמוכנה לקבל את כל הפליטים?

    כמובן שלא ניתן היה לדעת מה היה קורה אילו. האם היו היהודים עוזבים את הגטאות? מן הסתם, כן. האם הישוב באמת היה יכול לקלוט אותם, לכלכל אותם? מן הסתם, לא.

    ובכל זאת אפשר לענ״ד לומר, עם כל הזהירות הנדרשת בספקולציות כאלה, שמדינה יהודית בשנת 1939 היתה משנה את גורל יהודי אירופה באופן משמעותי.

  • ינואר 3, 2011

    שני

    (מצטרפת לדבריו של יואב ספיר לגבי מדינה יהודית ב-1939.)

  • ינואר 3, 2011

    עמית

    המשחק של מה היה אילו הוא מסוכן ולכן אני מציע להיזהר מהצהרות כאלו. אם משחקים בו, אפשר לומר שלישוב של פחות מחצי מיליון איש בסוף שנות השלושים, ללא צבא ותשתית מסודרת, לא הייתה היכולת לקלוט כמה מיליוני פליטים מאירופה (רק בפולין היו ערב המלחמה 3 מיליון יהודים) ועוד לא הזכרנו את יהודי ארצות ערב שיש להניח שהיו נאלצים להגר כשם שהיגרו עשור מאוחר יותר.
    כל זה בשטח שבמקרה האופטימי היה בגודל השטח בהצעת החלוקה ובמקרה הריאלי לתקופה- ללא הנגב והגליל.
    לא צריך לשכוח שהמופתי ישב בברלין רוב שנות המלחמה וכלל לא בטוח שהיינו יכולים לשמש "פרטנר מושלם".
    בקיצור, צריך מאוד להיזהר בהכרזות. אנחנו לא תשובה לשואה ולא יכלנו למנוע אותה אם הייתה מדינה. אנחנו כן צריכים להיות חזקים ותלויים בעצמנו לעתיד.

  • ינואר 3, 2011

    בן

    עמית, אני מבין ומצדיק את הזהירות בהצהרות אחורה בזמן..הן תופסות גם להצהרה "לא יכולנו למנוע אותה"… אולי מדינה קיימת היתה מפעילה מהלך שונה בתוך ההנהגה הנאצית לכיוון גירוש על פני השמדה נוכח עלויות מפעל ההשמדה, אולי היה קיים לחץ חזק יותר מהלובי היהודי ו/או העולמי…ואולי לא.
    אני סבור שבנוסף לסיבות קיימויות אידיאולגיות היסטוריות נוספות אנחנו גם תשובה לשואה, אולי הנמקה זו נובעת רבות מהרגש, אבל כמי שחי לא מעט את סיפור המשפחה זה בהחלט מוטיב שיושב חזק בראש/בלב כשחושב על מקומו של כל אחד בשושלת.. (מסכים שזכותנו למדינה לא נגזרת מהשואה אבל זו תשובה לשאלות כמו מה מקומו של העם היהודי והאם תש כוחו לאחר ההשמדה הרצחנית)..
    כמובן מסכים לחלוטים לגביי חוזקנו לעתיד..