עשר שנים

זה קרה היום לפני עשר שנים. לחופשת ראש השנה תשס"א, בספטמבר 2000, יצאנו כשכבר ברור שמשהו קורה בשטחים. מהחג היינו צריכים לחזור להעביר שבוע מנהיגות לחניכי קורס המ"כים בו הייתי מ"מ. שבוע קליל בנתניה על החוף עם אפטר מסורתי ב"אל גאוצ'ו". שלא כמו בעבר, לשבוע הזה הועמס כל ציוד הכוננות של הפלוגה ומשאית צמודה ליוותה אותנו. במהלך החג כבר הוקפצו חברים ששירתו בגדודים אחרים. ידענו שהשבוע הזה הולך להיות קצר. ביום ראשון בלילה, קצת אחרי כיבוי אורות הוקפצנו גם אנחנו. באמצע הלילה הגענו לצפון רצועת עזה. תפסנו את הגזרה ממעבר קרני ונחל עוז עד למחסום ארז. חוצצים בין הרצועה ובין שדרות וקיבוצי הנגב המערבי. הייתי מ"מ צעיר, בקושי חודשיים בתפקיד. מהר מאוד נכנסנו לשגרה אינסופית של סיורים, מארבים ועמדות סטטיות, מותחים עד למקסימום את כוחות הפלוגה על מנת לכסות את השטח העצום. בצומת נצרים ירו כמו משוגעים ומסוקי קרב ריחפו מעלינו רוב הזמן, עם הפנים מערבה.

ערב יום כיפור לפנות בוקר. אני אחרי לילה ארוך על הבט"שית. לצומת נצרים נכנס כוח מהפלוגה כדי לפוצץ את התאומים. לא מניו יורק, אלא אלו שהעזתים ירו וזרקו מהם מטענים, בלוקים ובקבוקי תבערה על מוצב צה"ל. המבצע עבר בשלום. על הגדר הכל היה שקט חוץ מתנועה אחת חשודה בגדר מול כפר עזה, נשלחתי לבדוק מה העניין. עצרנו 200 מטר מהגדר, במשקפת לא ראינו כלום. רק שיחים. פתאום עובר בטיסה ג'יפ המח"ט, בדרכו מהחמ"ל בנחל עוז בחזרה לחטיבה, אחרי שהמבצע הסתיים. פתאום פיצוץ, הג'יפ נעצר והכל קרה מהר. הבט"שית מזנקת כאילו מעצמה קדימה, המאגיסט מאחורי יורה צרורות ומחריש לי את האוזן. נעצרים קצת לפני הגדר וכולנו יורים.

זה לא סיפור הירואי. אף אחד לא נפגע תודה לאל. אין כאן חילוץ פצועים תחת אש או הסתערות מטוח קצר. עוד אירוע בט"ש די זניח ברצף האירועים המטורף של אותם ימים. לא ברור אם מי שהניח את המטען נפגע/ ברח מהירי שלנו או שבכלל לא היה שם. סביר להניח שאופציה ב' היא הנכונה. המח"ט המשיך בנסיעה אחרי כמה דקות, עם נזק קל לג'יפ. מגדלי התאומים בעזה נפלו. שנה אחר כך גם בניו יורק. את ערב יום הכיפורים ההוא העברנו באבטחת הצוות שתיקן את הנזקים בגדר. לא צמתי באותו יום כיפור. כשחזרנו אחרי חודש בנחל עוז לבסיס, לשבוע זיכויים מזורז, מצאתי על הארונית שלי עיתון ישן, הכותרת סיפרה שעראפת וברק נפגשו לקפה לילי בביתו של ברק בתל אביב, כדי לנסות ולהמשיך את ההדברות אחרי כשלון קמפ דייוויד. שנתיים וחצי אחר כך חזרתי לאותו המקום. את הגזרה שפעם תפסה פלוגה תפס גדוד שריון. הבט"שיות פינו מקומן להאמרים ממוגנים ועל ציר המערכת נעו רק טנקים ודחפורים. סוללות העפר בהן הצבנו שומרים הפכו למוצבי בטון. המטענים המאולתרים של חמאס התחלפו בקטלניים הרבה יותר והנשק החדש שנקרא קסאם תפס תאוצה.

עשר שנים אחרי תחילת סיבוב הדמים הנוכחי ישראל והפלשתינים שוב במשא ומתן. אני לא רוצה שיכריזו על סוף הסכסוך ומילים מפוצצות אחרות. לא רוצה שיציבו מטרות לא ריאליות.  לא רוצה שאבו מאזן, עם כל הכבוד לו, יכיר בישראל כמדינה יהודית (אגב, מה קרה ל"מדינת היהודים" של הרצל? מדינה יהודית נשמע לי כמו חלומו הרטוב של אלי ישי ולא בא לי), האו"ם עשה זאת בכ"ט בנובמבר 1947. אני לא יודע אם אפשר להגיע להסכמות על כל הנושאים ואם אחד הצדדים לא יתעקש שוב להחמיץ הזדמנות. אחרי עשור של הקזת דם הדדית הגיע הזמן להיות ריאלים ולהתחיל להיפרד מהפלסטינים ובמיוחד- משליטתנו בהם. לא. זה לא יפתור את כל הבעיות כי ישראל ובעיקר הכיבוש בשטחים, מוטעה ככל שיהיה, הם לא שורש כל הרוע באזור הזה של כדור הארץ, אבל צריך לאפשר להם לבנות את חייהם בנפרד מאיתנו. עשר שנים אחרי, שלא נאבד את עשר השנים הבאות רק כדי לחזור שוב לנקודת ההתחלה. גמר חתימה טובה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



14 תגובות

  • ספטמבר 17, 2010

    ארז

    יפה כתבת.

  • ספטמבר 17, 2010

    חנה

    מסכימה איתך לגמרי.

  • ספטמבר 18, 2010

    יאיר

    עם כל הכוונות הטובות, נדמה לי שאי אפשר – בטח בירושלים – "לאפשר להם לבנות את חייהם בנפרד מאיתנו". ארבעים ושלוש שנים אינספור אנשים ורשויות טרחו כדי למנוע את זה. תקציבים הוקדשו וכבישים ובניינים נבנו כדי שכמה שיותר שטח מ"מזרח ירושלים" יהיה בלתי נפרד ממערבה. זה יצר פה מציאות של לוח שחמט שהמונח "מזרח ירושלים" מסתיר יפה. איך תחלק לוח שח לשחור ולבן? אפשר כמובן לזרוק את השכונות הפלסטיניות מאחורי חומה מתפתלת, עם כבישים עיליים מחברים, אבל לא יפתיע אותי אם יירו פצמרים על גילה ובקעה שנה אחרי ההסכם (שלא יגיע). וגם אותך לא. ומה תעשה אז? תיכנס בהם בכל הכוח? איך ירושלים תיראה בסיטואציה כזאת? מי יישאר בעיר גבול? בטח לא האנשים שאתה רוצה.

    חלוקת העיר זו פיקציה, זו לא אפשרות ריאלית. זה לא יכול לבסס מציאות יציבה, והסבירות הפוליטית שזה יעבור היא אפסית. ומכיוון שכך גם חלוקת הארץ זו פיקציה. זו אולי לא נעים, אבל צריך להתרגל למציאות.

  • ספטמבר 19, 2010

    עמית

    בירושלים אני לא חושב שהפתרון מצריך חומה, ראה ראיון עם משה ספדי במוסף יום כיפור של הארץ. העיר צריכה להישאר פתוחה אבל כל שכונה בריבונותה.
    לגבי שאר הארץ- האפשרות של חלוקה ריאלית בהחלט, בוודאי שלא קלה אבל אפשרית. אין לי שום חשק להרים טלפון לעזמי בשארה ולומר לו: תחזור גבר, השמאל הדו-לאומי והימין הקיצוני הגשימו לך את הפנטזיה.

  • ספטמבר 19, 2010

    דתי לאומי מודאג

    כל מה שאומר ספדי זה פקה פקה.
    אתה מוכן לראות שוטרים פלשטינים חמושים מסתובבים לך בעיר?
    אתה מוכן להעביר את האחריות הבטחונית על הר הבית (מרחק ידוי אבן , כזכור מרחבת הכותל).
    אין דרך יפה לומר את זה.ירושלים צריכה להשאר ברבונות ישראלית מלאה אם אתה לא רוצה להפוך את הרובע היהודי לקבר רחל במקרה הטוב ולקבר יוסף במקרה הרע.
    האופוריה הזאת שאתה מפזר היא בפירוש פשע לעתידה של העיר.
    כל עוד לא יהיה ברור שיש לנו קווים אדומים שחציה שלהם פירושו קבורה של העיר מבחינת איך שהיא מתפקדת היום, אין שום סיכוי למו"מ כן שאתה כל כך מעוניין בו.ובכל יום יכול לקום איזה אולמרט או ברק (מי יודע, אולי גם ביבי), ולהרשות לעצמו לעשות ויתורים שאין מהם חזרה.

  • ספטמבר 19, 2010

    עמית

    לא, אני לא רוצה לראות פה שוטרים פלשתינים חמושים (אגב, הם כבר פה בחלק משכונות הקצה), לגבי הר הבית ובכלל העיר העתיקה- אני לא יודע מה הפתרון.
    בפירוש פשע? בעיני פשע זה להתעלם מאוכלוסייה פלשתינית שמהווה 36% מהעיר ומתרבה בקצב כפול מאיתנו (כולל ריבוי טבעי חרדי)- איך אתה שומר על רוב יהודי-ציוני במקרה הזה? מספח את כל היישובים מכפר אדומים למודיעין?
    יש אינטרסים מובהקים לישראל בירושלים: הרובע היהודי, הכותל המערבי- הר הבית, עיר דוד והר הזיתים. בוא נתמקד בהם במקום בהשארה של מ"פ שועפט או כפר עקב בריבונותינו. בינתיים יש לנו עיר בירה שאף מדינה, כולל מיקרונזיה, אינה מכירה בה.
    ממש לא מפזר אופוריה וכתבתי שצריך להפסיק לחפש את סוף הסכסוך אם רק נסכים לסגת מהכל כמו שמבטיחים לנו ב"שלום עכשיו" אבל המצב שאתה מנציח יחסל בסופו של דבר את העיר מבחינה דמוגרפית.
    אבל בסדר, אני מוכן לסתום את הפה. בעוד עשור כשהם יהיו יותר מ-40% ויחליטו להסתער על המועצה וראשות העיר אתם תדברו אחרת. אם החרדים שמהווים 22% הצליחו לעשות את זה- אין סיבה שגם הערבים לא. והם ישתתפו במשחק רק כשהסיכוי שלהם לנצח יהיה מובהק (כמו שחמאס עשה בבחירות לרש"פ וכבר שמעתי את ההערכה גם מצד הצבא).

  • ספטמבר 19, 2010

    יובל האחר

    עמית – אני אולי לא מבין מה זה אומר "כל שכונה בריבונותה". הרי יש משמעות לעיר. ובמשמעות אני לא מתכוון למשהו ערטילאי אלא לדברים יום-יומיים של משאבים ושירותים. אז אני יכול להבין באיזשהו אופן שתהיינה משאיות זבל של עיריית ירושלים ועיריית אל-קודס, וכל אחת תפנה את הזבל בשכונות שלה, אבל מה לגבי מים? יהיו צינורות נפרדים ממאגרים נפרדים? ומה לגבי שטח אדמה להתפתחות עתידית? ומה לגבי תוואי תחבורה? ומסחר? ויש עוד אלפי דברים שונים.
    יש סיבה שאנחנו לא מפרקים את העיר כבר עכשיו לשכונות שמנהלות את עצמן, אלא מאגדים הכל תחת עירייה אחת. בדיוק כמו שמדינה לא יכולה להתקיים כאוסף של בנטוסטנים כך גם עיר לא יכולה להתנהל כאוסף של שכונות מופרדות. בדיוק כמו שיאיר אמר – אי אפשר לחלק לוח שחמט לשחור ולבן.
    וכמו שיאיר אמר – הדבר הזה לא מקרי. זה לא מקרי שפסגת זאב הוקמה היכן שהוקמה, ולא מקרי שעמותות מתנחלים במזרח ירושלים מתיישבות היכן שהן מתיישבות. הדברים הללו מנוהלים ומרוכזים ונתמכים על ידי הרשויות (בין אם זה הממשלה, העירייה או צה"ל).

  • ספטמבר 19, 2010

    עמית

    מה הבעיה לגבי מים? אם לעירייה הפלשתינית יהיה תאגיד מים אז הוא יספק מים לתושבים וייקח אחריות על הצנרת והמתקנים. אם לא- אז הגיחון תעשה זאת, כשם שהיא מספקת למבשרת ציון.
    שטח להתפתחות בעתיד? לפי המפה שתיקבע בהסכם.
    תחבורה? נפרדת כבר כיום, כנ"ל שירותי רווחה ומערכות חינוך ומוסדות התרבות. מתקיימות כאן שתי ערים אחת לצד השנייה ומספיק עם העמדת הפנים
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3887828,00.html
    בוודאי שזה לא מקרי שהשכונות הוקמו היכן שהוקמו אבל שום דבר אינו הפיך. פסגת זאב לא תמנע את חלוקת העיר וגם לא בית יהונתן. אבל מעניין שהימין והשמאל, בלי לכנות אף אחד קיצוניים, רוצים ירושלים מאוחדת, איש איש מסיבותיו.

  • ספטמבר 19, 2010

    יאיר

    "שתי ערים"? זו עיר מקוטבת מאד אבל זה לא אומר שאפשר פרקטית לחלק אותה לשתיים. חצי מכוח העבודה הפלסטיני-ירושלמי עובד בשביל יהודים במערב העיר או בשכונות היהודיות במזרח. מערכת התחבורה הציבורית נפרדת, זה נכון, אבל הכבישים משולבים לחלוטין. נראה אותך מגיע מצור באהר לשועפאט לא בכביש מספר 1?

    לדבר על חלוקה ללא חומה זה יפה מאד, אבל אפילו בהסכם ז'נווה ירדו מזה. שם מדברים על חומה עם עציצים ושרכים שמסתירים אותה. חומה דקורטיבית. רק בעיר העתיקה מדובר על שטח פתוח לאזרחים משני הצדדים – וגם זה בטח ישרוד עד הקסאם השני. אחרי זה העיר העתיקה תיראה כמו ניקוסיה בשנים הרעות.

    אני חושב שצריך לדבר בכנות. הרי יש מאחורינו כמעט עשרים שנים של הסכם אוסלו ואנחנו יודעים איך הוא נראה בתקופות הרעות והטובות שלו. מי שתומך בחלוקת העיר, צריך להביא בחשבון שהוא עלול לעשות לעיר נזק בלתי הפיך. וצריך להגיד: "זה הסיכון שצריך לקחת" (נניח, בשביל להימנע מתיוג ישראל כמדינת אפרטהייד).

  • ספטמבר 19, 2010

    יובל האחר

    אני חושב שהדברים בתגובה שלך פשוטים יותר מבמציאות (מי שואב את המים? הצינורות משותפים? מי מפקח על המאגרים? מה קורה כשקו אוטובוס פלסטיני צריך לעבור בשכונה ישראלית? מה קורה כשעירייה אחת מחליטה לבצע עבודות בכביש שמשמש גם שכונה של העירייה השניה? מה קורה כשעירייה אחת מאשרת מרכז מסחרי בסמוך לאזור מגורים של העירייה השניה? וכו' וכו') אבל העובדה שאתה מסכים לוותר על חומה היא כבר משמעותית בעיני. חשוב שהעיר תשאר פתוחה, ושאנשים יוכלו לנוע בקלות בין חלקיה השונים.

    ומשהו אחרון: אין לי בעיה להיות מכונה "שמאל קיצוני". ברור לי שביחס לקשת הדעות הפוליטיות בקרב הציבור היהודי בארץ אני נמצא כנראה בסביבות ה-5 אחוזים השמאליים. הכינוי "קיצוני" לא מפחיד אותי בהקשר הזה. המטרה שלי היא לא "ירושלים מאוחדת" אלא חיים נורמליים ככל האפשר לאנשים שחיים כאן. חלוקה של העיר פשוט נשמעת לי לא מציאותית.

  • ספטמבר 19, 2010

    עמית

    יודע מה? מכיוון שיש לך פתרונות להכל (רק לא לדמגורפיה) ותשובה לכל שאלה וברוח הפוסט שלא רוצה תומכת בפתרונות סופיים ומוחלטים- בוא נכריז על כמה שכונות-כפרים במזרח העיר כשטח C, אחריות ביטחונית שלנו אבל שייקחו אחריות על התחומים האזרחיים. אנחנו גם ככה נותנים להם שירותים דרעק אז לפחת שינהלו את חייהם בעצמם.

  • ספטמבר 19, 2010

    עמית

    יובל- לא מכנה אותך קיצוני בכוונה. נראה לי שזו תווית שכל אחד שש לשים על האחר כדי להראות כמה הוא עצמו נורמלי. סתם מעניין לראות שהקצוות בסוף מדברים על אותו פתרון.
    אין לי פתרון קסם בכיס, אין לי תשובה לכל הפרטים, אבל נראה לי שהמצב הנוכחי הוא די נוח למי שרוצה ירושלים מאוחדת מימין- יש אוכלוסיה ענקית שלא מיוצגת בבחירות ומקבלת כלום משאבים. האיחוד של העיר לא הצליח להבטיח רוב יהודי שמצטמק כל שנה ואת שאר הסטטיסטיקות של העיר כבר נמאס לצטט.
    לא מקבל את הקווים האדומים וכל הטאבואים האלו- צריך להתחיל לדבר על מה עושים עם העיר הזו בהקשר היותר רחב. הזמן לא פועל לטובתנו.

  • ספטמבר 20, 2010

    יאיר

    עמית – לגבי הגדרה כשטח C – זה באמת שאלה שמטרידה אותי, איך זה לא קרה עד עכשיו. במיוחד במ"פ שועפאט וכפר עקב. הרי האינטרס הישראלי כל כך ברור. התשובה היא שנדמה לי שצריך חקיקה בכנסת (זה שטח מדינת ישראל). אני חושב שפוליטית זה כמעט בלתי אפשרי. לא שיש הרבה שרוצים את כפר עקב בישראל. אבל ברגע שמתחילים לשנות את הגבולות – לך תדע איפה זה ייגמר – כנראה שזה מה שעובר להם בראש. לא יודע.

    ואני אגב איתך – בעד עיר פתוחה, בכל מתכונת שלא תהיה. אני לא יכול לחשוב על שוק מחנה יהודה בלי המוכרים הפלסטינים. זה לא יהיה אותו מקום. אבל עיר פתוחה זה אומר גם בפועל שתי מדינות שפתוחות אחת לתוך השנייה. בעוד שרוב הישראלים רוצים הפרדה. שני הדברים לא מסתדרים אחד עם השני.

  • ספטמבר 20, 2010

    דודו

    הישראלים רוצים הפרדה עם בקרה ושליטה על היחסים עם המדינה הפלסטינית העתידית, מעין מסננת שנוכל לסתום בה את החורים (חורים שהם המציאות של שתי מדינות שפתוחות אחת לשנייה) כאשר יתרחש גל טרור, או גל הפחדה של הימין.