עוד שבוע

שבוע לבחירות. עבדכם ומיכל בשיחה על הסיקור התקשורתי של מערכת הבחירות הנוכחית והאם הוא השתנה מאז 2008?

מיכל: עד לפני חמש שנים דף הבית שלי היה "הארץ". מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה העיתון היחיד שלא חשתי בעודי מעלעלת בכתבותיו שהוא בז ליכולות הקריאה, שמגיש לי טקסטים אלמנטרים בכותרות צבעוניות עמוסות רגש ופאתוס ומכוון ליכולתי הבסיסית לקרוא. זה היה עד לפני חמש שנים. התקופה שקדמה לבחירות בירושלים גרמה לי להחוויר בכל פעם שמישהו ממערכת העיתון סיקר את מערכת הבחירות. לא ברור לי מה היתה האג'נדה המוגדרת אבל טובת העיר ותושביה לא היו בראש סדר העדיפויות של מערכת העיתון.

עמית: כמו תמיד, העיתונות הממוסדת נכשלה בקריאה בסיסית של המפה ובהבנה של זרמי עומק. הם סיקרו את הקצף שעל הגלים. דווקא העיתון שמתיימר לזהות את זרמי העומק , ובמקרה שלנו- את הזרמים שפעלו בירושלים ואנחנו חווינו אותם בלייב נכשל בזה לחלוטין ואולי מפה מגיעה האכזבה. ירושלים בכלל לא הייתה על הרדאר ולפתע בשנת 2008 שהתעורר הקרב- זה תפס אותם לא מוכנים. התגובה הטבעית הייתה: "אבל כבר ויתרנו עליה- למה לעורר מחדש את המתים".

מיכל: לא ברור לי אם אנחנו חווים עכשיו רנסנס תקשורתי ביחס לעיר או אולי זו מעין תסמונת הילד המוכה, התחושה שהסיקור של העיר בכלל ומערכת הבחירות הקודמת בפרט הוו חוויה כל כך שלילית שהסיקור המאוזן מתקבל אצלי כעת בחשדנות: הראיון של גידי וויץ וניר חסון עם ברקת, מאמר המערכתהבלוג של ניר חסון שמובלט כיום.

עמית: אני לא יודע אם מאוזן זה המונח הנכון. כי לא מתייחסים למערכת הבחירות הזו כמו עוד מערכת בחירות מקומית. ארי שביט כתב את מה שאנחנו בבלוג שלנו ובחוגים שלנו אומרים הרבה לפני שזה היה אופנתי להיות ירושלים: "בסוף בסוף, ירושלים היא מוקד ההוויה שלנו. ירושלים איננה רק בירה ממלכתית אלא בירה זהותית. אי אפשר לוותר עליה. אסור לוותר עליה. אין כל סיבה לוותר עליה." אם היית מוציאה את המשפט הזה מהפה בימים של 2006 כשמצעד הגאווה הוכנס לאיצטדיון בגבעת רם וכולם פירשו זאת ככניעה וכמצעד האחרון- היו מאשפזים אותך מיד.

מיכל: שנייה לפני שנאשפז כאן מישהו אני רוצה שנתעכב על "לא עוד מערכת בחירות מקומית". אתה חושב שאופן הסיקור התקשורתי את מערכת הבחירות כיום הוא פועל יוצא של ההבנה הזו? הרי גם מערכת הבחירות הקודמת הוכרזה כקרב המאסף על העיר. מה שאנחנו חשבנו/הבנו לפני חמש שנים הפך להלך הרווח בעיתונות? אולי, עמית, זה סינדרום ירושלמי שלנו שפוגש את העיתון שיותר מכל ירצה לראות את ליברמן תולה את המפתחות?

עמית: אני חושב שגם וגם. לעיתון הארץ יש חשבון פתוח עם ליברמן אבל זה לא רק הם. ישראל היום, מעריב- מקור ראשון. שלום ירושלמי ביקר את ניר ברקת כל הקדנציה, לא פעם בצדק, וגם הוא הצטרף למסע הצלב נגד ליאון. יש פה כמה דברים בעיני: גם העובדה שירושלים חזרה להיות עיר רלבנטית ועשתה סיבוב פרסה בחמש השנים האחרונות וגם הצרימה הענקית שיש במועמדות של ליאון: לא תושב, לא מכיר, לא מחובר. ההנחה שקהלים גדולים יבואו ויצביעו אוטומטית בעדו. שונא את המושג הזה אבל זה הכי "פוליטיקה ישנה" שיש. השאלה היא האם זה חלק מתהליך של הכרה מחודשת בירושלים, ועל כן אנחנו צפויים למשך עניין ודיון גם לאחר הבחירות או שזה באמת אפיזודה חולפת שכרגע מושכת הרבה עניין בגלל האמוציות והתככים.

מיכל: אני מקווה שיהיו לנו שנים נוספות לבחון את הסוגיה.

עמית: הכנסת אותי לתהיות שלך. האם זו אכן ירושלים או שהבחירות המקומיות בארץ כל כך דלות ומשעממות (וצפויות) שזה הקרב היחיד שעוד איכשהו מעניין ולכן העיסוק התקשורתי? את היית אוהדת בית"ר- האם יחס התקשורת למועדון הזה השתנה בחמש השנים האחרונות או שדווקא החמיר? העיר הלכה קדימה והמועדון נשאר מאחור לצורך העניין.

מיכל: להבנתי העיר פחות מעניינת את התקשורת כמו הסיפור ההזוי של המועמד מגבעתיים. ליברמן ודרעי- כל אחד מהם בנפרד יכול להחזיק צבא של פרשנים במשרה מלאה. השילוב של שניהם עם המועמד המביך שהם מנסים להנחית על העיר נראה לי העניין, ולא חלילה גילוי העיר בידי התקשורת. בהקשר של בית"ר, נדמה שהתקשורת פחות מתעניינת בספורט ויותר בפוליטקה ובצהוב שמסביב לו. אפשר לעשות ניסוי עם כותרות ברשת: כמה מהן עסקו בהרכב של קבוצה או במערך שמגדיר המאמן לעומת כמה עסקו, נניח בשבוע האחרון, בסכסוך טביב-רביבו. בית"ר מפיקה המון צהוב (שחור) בשנים האחרונות, עם רייטינג אולי מהגבוהים בארץ (מי לא כתב עליה בשנה האחרונה? חיים ברעם, יוסי שריד, גדעון לוי). לאף אחד מהם לא אכפת מבית"ר, אף אחד מהם גם לא רוצה באמת שהיא תמחק (כלשונו של גדעון לוי), כולם רוצים שהיא תישאר הסמן שמאפשר לאחרים להרגיש עליונים ומוסריים. אולי מהבחינה הזו ירושלים החדשה, במושגים שלנו ירושלים האחרת, היא משהו שלתקשורת שמקום משכנה בתל אביב קשה לחיות אתו. בהקשר הזה: כמה מהדיונים בשבועות האחרונים עסקו בסוגיות ליבה של העיר וכמה בהיותו של ליאון בובה של שולחיו? בשנים האחרונות העיר שלנו ייצגה ניראות של תופעות שהחברה הישראלית מעדיפה לא לחשוב עליהן, לא באמת, לא פנים מול פנים: המגזר החרדי, השכן הערבי, העוני, החזרה בתשובה, הימין המקצין. כאן אתה מקבל את כולן לפרצוף. כשרק זה יוצג זה היה מאד נוח להגדיר אותה כסמן שמתנערים ממנו. אבל כשהחברה האזרחית שלה התעוררה ונתנה פייט זה השאיר את חברנו על החוף מעט מבולבלים.

עמית: את צודקת בהיבט שאין דיון עומק על הבעיות האמיתיות של ירושלים. בטח בהשוואה לתל אביב. תראי מה קורה ב"הארץ" בהקשר הזה. בחירות 2013 הרבה פחות חמות מ-2008, אפילו מנומנמות אבל גדעון לוי הצית מהומה, יהושע סובול עונה לו, עדנה מזי"א מחזירה ונעה אסטרייכר (ירושלמית לשעבר) מראה שהיא יודעת לזרוק בוץ על תל אביב לא פחות משהיא זרקה על ירושלים כשעזבה אותה. בתל אביב החבר'ה מתווכחים במקומון שלהם, "הארץ", על יוקר המחייה, החנייה, צפון-דרום, פליטים וכו' ואכן אין דיון כזה לא ירושלים.

אבל אני חושב שהעובדה שלא הגענו לדיון הזה היא לא רק בגלל שהתקשורת מעוניינת כרגע רק בקרב ברקת-ליברמן. זה קשור גם לעובדה שהמועמדות של ליאון כל כך מופרכת שאי אפשר להתחיל בכלל לנהל פה דיון רציני. הדיון הזה נשלל מאיתנו בגלל שהמועמדות שלו לא עוברת תנאי סף ואולי בגלל זה אני הכי כועס על הריצה שלו. כי מגיע לנו לנהל דיון כזה. שני דברים שאני אשמח להעלות זה קודם כל מסתמן שאלו הבחירות הראשונות שהגושים המסורתיים נשברים. הד"לים קרועים בין קינג שהולך עם ליאון ובין הבית היהודי שהולכים עם ברקת, אצל החרדים ש"ס וחלק מהליטאים- ליאון והחסידים כרגע לפחות ברקת. אם זה אכן קורה זה יום כיפור של קבלני הקולות. הדבר השני זה בכלל- מה תחושת הבטן שלך לקראת הבחירות?

מיכל: אני מצליחה לישון בלילה, מה שלא קרה בתקופה המקבילה לפני חמש שנים. אני יודעת שברקת לוקח. בהליכה. מצד אחד יש חשש מאדישות מצד שני אני מאמינה שהקמפיין המופרך של המועמד מגבעתיים יבטיח את הגעתם של הירושלמים לקלפי. אני לא מומחית לנושא אבל נדמה לי שאין יותר ישות כזו הנקראת "החרדים" שיצביעו כגוף שאיננו חושב. יש חצרות וחסידויות עם צרכים שונים. אבל גם הם נהנים מהלבלוב של העיר. גם הם, כמונו, מבקשים תמורה למסים, מנגנוני עיריה ללא שחיתות, עיר נקייה ושירותים ראויים, הם נהנים כמונו מהמתח הבין דתיותי (לא יודעת אם האקדמיה תכשיר את הביטוי הזה) ששכך מעט בחמש השנים שחלפו. נראה לי שלאט לאט אנחנו הופכים להיות ראויים לעיר שאנחנו חיים בה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



12 תגובות

  • אוקטובר 17, 2013

    גלית חתן

    קראתי בעניין רב ובסוף נתפסתי למשפט של מיכל: "אנחנו הופכים להיות ראויים לעיר שאנחנו חיים בה". יא סלאם.
    מקווה שזה קצת בציניות כי אחרי הכול זו ירושלים שסוףסוף הופכת ראויה יותר לתושבים.

    • אוקטובר 17, 2013

      מיכל

      ללא שמץ ציניות.

  • אוקטובר 17, 2013

    גלית חתן

    אז בבקשה, דעתכם המלומדת על זה (החלק הראשון כמובן):
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1000886672

    • אוקטובר 17, 2013

      מיכל

      מטריד ביותר.
      דעתי הלא מלומדת: נראה כמו אפקט מרן.
      את מבינה למה אנחנו עדיין לא ראויים לה? כי לפחות 41% שהשיבו לסקר שחושבים שנער המקהלה של ש"ס קונטרול ונאש קונטרול ראוי לנהל את העיר.

    • אוקטובר 18, 2013

      עמית (אחר)

      אכן מטריד, אבל ההשוואה לבחירות הכלליות של 1996 מעט מופרכת. למי ששכח – נתניהו הוביל בסקרים בהפרש ניכר עד לרצח רבין וממש לא היה "ביבי מי?".

  • אוקטובר 18, 2013

    דודו

    יש הסבר מנומק ל-41% לאחר בירור שנעשה, אבל לא ניתן לפרסמו בפרהסיה

  • אוקטובר 18, 2013

    מיכל

    אוכלוסיית הסקר נדגמה בגבעתיים?
    לא חשובה הסיבה, העיקר שזה לא יהיה מייצג.

  • אוקטובר 19, 2013

    עמוס

    גם לפי סקר "כל העיר" מאתמול ברקת על 47%, אבל ליאון רק 28% ו-21% טרם החליטו.
    יכול להיות שרובם מתלבטים בין ליאון לאפשטיין ואם זה יסיר מועמדות ילכו כולם לליאון, אבל הסיכוי לכך קלוש. השאלה איזה מן הסקרים מדוייק יותר. אני מאמין שליאון יקבל יותר מ-28 אבל מניח ומקווה שיהיה רחוק מלנצח.
    בכל מקרה חשוב לא לוותר על הצבעה. לפי "כל העיר" למעלה מ-57% בטוחים שיצביעו ועוד 23% חושבים שיצביעו – אני בספק אם זה נכון, אבל אם כן אלו חדשות טובות (מעניין אם היה סקר דומה לפני בחירות קודמות ועד כמה היה קרוב לשיעור האמתי).

    • אוקטובר 20, 2013

      עמית (אחר)

      אם קראתי נכון הסקר של כל העיר הוא סקר אינטרנט. איך הוא דגם את החרדים?

  • אוקטובר 19, 2013

    עמוס

    ניר חסון כתב על נעמי צור בבלוג שלו (http://blogs.haaretz.co.il/nirhasson/236/).
    היו שם כמה תגובות ענייניות והרבה השמצות מגעילות ולא הוגנות סתם.

    אולי לא כל מה שנעמי צור עשתה בחמש השנים האחרונות היה טוב, ובוודאי בחלק מהמקרים היא לא התנגדה לדברים שהיתה אמורה להתנגד להם, אבל בעיני היתה לה השפעה חיובית עצומה והיא בפירוש "אישיות".
    לא יודע מה הסיכויים שלה לעבור את אחוז החסימה, ויש חשש ממשי שיהיה כאן בזבוז קולות של הציבור הפלורליסטי, אבל לדעתי מגיע לה לפחות פידבק הוגן ומפרגן.
    אם גם אתם חושבים כך הוסיפו תגובה עניינית לפוסט הזה.

  • אוקטובר 20, 2013

    עמוס

    עמית, זה באמת לא ברור וייתכן שאתה צודק, ואם כך אז זה סקר לחלוטין מוטה והתמונה תהיה עגומה בהרבה מבחינתנו כי סביר להניח שייצוג החרדים נמוך מדי בסקר כזה.
    כתוב שם שהשתתפו בסקר 452 מ-2500 חברים ב"פאנל האינטרנטי של פאנל פרוייקט המדגם". במקום אחר נכתב שהסקר נערך ע"י "חברת פאנל פרוייקט המדגם" ברחבי ירושלים. מה זה אומר?
    עוד מוזרויות בסקר הזה: ליהדות התורה 15.8% מעניקים 8 מנדטים, לירושלמים 11.1% מעניקים רק 4, ולש"ס 9.6 מעניקים גם כן 4. כמה שווה מנדט? 6% מעניקים 3 מנדטים לבית היהודי, להתעוררות כמעט 50% יותר (8.9%) וגם כן 3 מנדטים. הסבר מישהו?