סיפור קטן על פוליטיקה ירושלמית

פוסט אורח מאת יונתן אמיר

לפני שלושה שבועות התבשרו הורי הגן של בני שבשנה הקרובה הגן יפונה לשכונה אחרת הנמצאת במרחק נסיעה. נסיונות לברר מדוע לעקור ממקומו גן פורח המשרת את ילדי הסביבה נתקלו בתחילה בשמועות ורמזים עד שלבסוף נאמר שהגן יפונה לטובת גן ממלכתי-דתי, ואם לא די בכך ברחוב הסמוך יוקם גם גן חב״ד. מאז הורי הגן ותושבי השכונה נמצאים במאבק, פגישות והתכתבויות עירוניות שסופן כלל לא ברור.

זה לא מקרה נוסף של שכונה ירושלמית שמשנה את אוכלוסייתה, משום שלשכונת מגוריי, רמת דניה, אין כל צורך בגני ממ״ד ובגני חב״ד. זו שכונה קטנה וחילונית כמעט לגמרי, כשלשכונה הסמוכה אליה (רמת שרת), יש צורך דווקא בגנים חילוניים. מדוע, אם כך, מבקשת העירייה לפנות גן קיים לטובת גנים דתיים?

הסיפור הזה הולך אחורה עד פרשת השחיתות בהולילנד שמעבר להר. מסתבר שבמסגרת הגדלת אחוזי הבנייה היזמים קיבלו פטור מהחובה להקצות שטחים למבני ציבור, וכך לאחר איכלוס השכונה נוצרה בה מצוקת גני ילדים. את הפיתרון למצוקה מצאו המפקחות על הרישום לגנים בספר החוקים העירוניים. מכיוון שרמת דניה, רמת שרת והולילנד מוגדרות כאזור רישום אחד, ואילו קריית יובל הסמוכה נחשבת לאזור נפרד, ומאחר והגן הנוכחי מוגדר כגן על-איזורי בעוד שהן זקוקות לגן איזורי, הפיתרון שנמצא היה פינוי מיידי.

כשיושבים במשרד הפיתרון הזה אולי נראה הגיוני. הוא מסתדר עם כל החוקים, ההגדרות וההקצאות. רק עם דבר אחד הוא לא מסתדר: המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית באיזור. במציאות הזו יש גן על-איזורי ש-20 מבין 26 הילדים בו מתגוררים בסביבתו הקרובה, שיוחלף בגן איזורי שישרת ילדים שרובם הגדול כלל אינם מתגוררים בקרבתו. השורה התחתונה היא שילדי הגן וההורים משלמים מחיר על מצוקה בשכונות אחרות, ושתושבי השכונה הסמוכה (קריית יובל), כלל אינם נספרים. חוק זה חוק ונהלים הם נהלים, אומרים בעירייה ומנפנפים במסמכים. כאילו לא קולטים כמה מטופש ולא הגיוני הניסיון לדאוג לילד מהולילנד לגן ברמת דניה (שאליו הוא חייב להגיע ברכב), על חשבון ילד שגר ברחובות גואטמלה או בורוכוב בקריית יובל ומגיע לגן בהליכה.

לרוב איני שותף לזעקות על התחרדותה של ירושלים. עד כמה שידוע לי אחוזי החילונים והחרדים בעיר לא השתנו באופן משמעותי בעשורים האחרונים, ובניגוד לאמונה רוב החילונים גם לא נטשו אותה. מי שעזבו הן האליטות שעברו מהעיר בשני גלי האינתיפאדות, וכאליטות בעלות מודעות עצמית מוגבלת, מרגע שעזבו הן גם טרחו להכריז מעל כל במה שאף אחד כבר לא נשאר. אולם העובדה שיש הרבה חילונים בירושלים לא אומרת שאין בעיות ומלחמות על שטחי מחייה בין הקבוצות. גם בלי לעשות דמוניזציה למגזרים שלמים, ברור שלכל קבוצה יש צרכים משלה, וכשהעירייה לא מספקת פיתרונות לצרכים, נוצרים חיכוכים. גדלתי ברמת אשכול, חלק ממשפחתי התגוררה אז בגבעת מרדכי. שתי השכונות החלו כשכונות מעורבות וסיימו כשכונות חרדיות ו/או דתיות בלבד. תושבי רמת שרת החילונית ברובה מרגישים כבר כמה שנים את הזליגה החרדית מכיוון שכונת בית וגן, ובקריית יובל החל בשנים האחרונות תהליך דומה שנבלם חלקית רק בזכות האוכלוסיה החילונית שהתארגנה בזמן והשיבה מלחמה.

בחזרה לגן מרמת דניה: הפגיעה הצפוייה בשכונה אינה סיפור על פוליטיקאי שהפנה עורף לאג׳נדה שלו, אלא על פוליטיקה פקידותית שנוצרת בלי אג׳נדה ומבוססת על כיבוי שריפות באמצעות העברת האש למוקדים אחרים. העירייה, במו ידיה, לא מתוך מדיניות אלא ״סתם״ בגלל אילוצים, מחרבת גן וותיק ופורח לטובת גן חדש שכלל לא מתאים למיקומו, ויוצרת נקודות חיכוך בין אוכלוסיות גם בשכונות שאין בהן בעיות כאלה. יחד עם זאת אפשר לשער שבתוך שנתיים-שלוש הקמת גן ממ״ד וגן חב״ד תעודד הורים דתיים לשכור דירות בסביבה, וכך, בלי אג׳נדה ובלי כוונות זדון, יתפוגגו להן כל הצהרות הבחירות על חשיבות השמירה על צביונן של השכונות.



3 תגובות

  • יוני 17, 2014

    עמית (אחר)

    משום מה ה"טעויות" האלה הן תמיד בכיוון אחד. לא שמעתי עדיין על גן של החינוך הממלכתי שנפתח בשכונה דתית או חרדית.

  • יוני 17, 2014

    בן

    עאלק בלי אג'נדה…נחמדים כמוך אוכלים לארוחת בוקר בעירייה.
    העצה שלי, תעשו רעש והרבה. החל מהאשמת ברקת בפומבי בכניעה לחרדים ועד הסרת עמודי עירוב בשכונה וליד הגן. או שתשארו נחמדים ותעברו שכונה תוך שנתיים שלוש.

  • יוני 18, 2014

    עמוס (אחר)

    יונתן , בהצלחה!

    מבאס לשמוע עוד סיפור על ממסד פקידותי מפוהק וחסר קשר לתושבים…

    וכן, הרבה רעש! זה עוזר…