סיכום ביניים

IMG-20140722-WA0004הפוסט הזה נכתב ונגנז כמה פעמים. בכל הודעה על הפסקת אש התחלתי ובכל קריסה כזו גנזתי. זה סיכום ביניים של "צוק איתן", מזווית הראיה המאוד מצומצמת שלי. מתי ניתן יהיה לערוך סיכום אמיתי של המבצע הזה? עוד חמש, עשר או חמש עשרה שנים.

לא לחמתי במבצע.  משך עשרה ימים הייתי בדרום הארץ ובעוטף עזה, בין אימונים להשתלמויות לקבוצות פקודות, בין למידה מלקחי הכוחות שנלחמו ובין התכוננות לגיוס שבסוף לא בא. בין שטחי הכינוס ובין העדכונים מהבית. אלה כמה תובנות שרשמתי לי.

  1. נתחיל בירושלים. כמובן. אם אנחנו רציניים לגבי הדרישה להעלות את משרדי הממשלה לירושלים צריך להתחיל ממשרד הביטחון. התייעצויות הקבינט, מסיבות העיתונאים, העבודה האמיתית התרחשה בתל אביב. הכנסת יצאה לפגרה ולנבחרי הציבור שלנו לא הייתה סיבה טובה להישאר ולעבוד בעיר כאשר הלו"ז הבטחוני התרחש בקריה בתל אביב.  לממשלה יש תכנית מאושרת לבניית שני מגדלים בכניסה לעיר. אחד יכול לשמש את המטכ"ל ויחידותיו, השני את משרד הביטחון ואגפיו. הקרקע המתפנה בלב בתל אביב תממן את הבנייה, עלויות המעבר ועוד יישאר עודף. ברגע שמשרד הביטחון ישכון בירושלים לכל שאר המשרדים לא יהיה מה לחפש מחוץ לעיר. כיום נוכחותו בתל אביב היא הגורם העיקרי לזליגה מירושלים.
  2. ועוד קצת על ירושלים: בכל שנה חוזר על עצמו ריטואל מעצבן של מדידת אחוזי הגיוס לשירות קרבי מבין בתי הספר התיכוניים. זו תחרות ריאליטי בין ערים על הצורך בטפיחה על השכם. ירושלים משתרכת מאחור בטבלאות האלה מסיבה פשוטה- שלא מודדים את מערכת החינוך הממלכתית והממלכתית-דתית בלבד. לסטטיסטיקות האלו אין קשר למציאות הטראגית שנחשפנו אליה במבצע "צוק איתן", הירושלמים משרתים בקרבי וההתפלגות חוצת מגזרים: מהנדסה קרבית דרך חטיבת הצנחנים ועד לגולני. מנווה יעקב דרך מרכז העיר עבור במיינסטרים הדתי של קטמון הישנה ועד לקטמונים וגילה. גם ברמה הלאומית מנסים סוציולוגים משועממים להסביר לנו עד כמה הצבא השתנה, שהכיפות הסרוגות נטלו את המקום של בני ההתיישבות העובדת, שבתל אביב כבר לא נערכות הלוויות. מדובר כמובן בשטויות במיץ. בני הקיבוצים והמושבים, כמו גם תושבי תל אביב והמרכז, לצד החיילים הדתיים הלאומיים משרתים יחד. זה עדיין צבא העם וכך הוא צריך להישאר.
  3. את מה צריך לשמר מהמבצע: כמובן את הערבות ההדדית והעזרה לזולת. עברתי כמעט מדי יום במושב מסלול וראיתי את האבולוציה מתחנת התרעננות צנועה לחיילים למנגל המוני שצ'יפר כל מי שלבש מדי ב' ברדיוס 40 ק"מ.
  4. את מה צריך להכחיד: את הגזענות והרוע וסתימת הפיות והאלימות. הפגנות בזמן מלחמה הן לגיטימיות. להפגין בעד שלום ונגד האלימות זה בסדר. לקרוא לחיילי צה"ל רוצחים זה לא. אבל זו עדיין לא סיבה לפוצץ במכות את מי שצועק. את בריוני להב"ה וחבורת הילדים המשועממים של הצל צריך לפרק. הרוב יתנדפו אחרי לחץ מתון שבמתונים. את המנהיגים (המתוחכמים, שמספיק נבזיים לשלוח אחרים להיעצר במקומם) צריך לרדוף. לגבי טענת העשבים השוטים: בחצי השנה האחרונה רכשתי ניסיון מה בעבודות הגינון ובין היתר התמודדתי עם עשבים שוטים. אני חושב שהבנתי איך עושים את זה- לא עזר לי לדבר איתם, להבין את הרקע שממנו באו, להכיל, לחבק או להזהיר. בסוף היה פתרון אחד שעבר: לקחת מכוש ולתת בראש. בלי לרחם. אני מתכוון פה לעשבים משני הצדדים: אלו שמנסים לצוד ערבים במרכז העיר בלילות ואלו שמיידים אבנים על הרכבת הקלה ומציתים תחנות. לצד אכיפה אגרסיבית צריך להוסיף את שני ממדים: מנהיגות וחינוך. כרגע נשיא המדינה הוא הפנים היחידות של העניין הזה, לצידו צריך את ראש העיר ושרים שפויים שילכו לנגב חומוס ולעשות קניות בשכונות ובישובים ערביים. זה הזמן גם לאוורר את התכניות הישנות ללימודי ערבית במערכת החינוך ולעודד מפגשים מגיל צעיר בין האוכלוסיות.
  5. בכלל, אני רואה בקיץ האחרון הזדמנות ולא אסון. הקיץ הזה הציב לנו מראה מול אתגרים שעל חלקם ידענו אבל העדפנו שלא להתמודד והפנה זרקור לאתגרים אותם בכלל לא הכרנו. איילת שקד תחשוב שלוש פעמים לפני עוד סטטוס מסית, שר החינוך נוכח שמיהר לטאטא את התכניות למאבק בגזענות מתכנית הלימודים משר החוץ אני לא מצפה לכלום אבל הוא מתחיל להשמיע זמירות אחרות וגם מר מלחמה בטרור למד דבר או שניים לגבי מגבלות הכוח. הקיץ האחרון סדק את הבועה בה חיינו ואת האשליות שבהן שגינו ובטווח הארוך- מדובר במהלך מבורך. הוא מייצר הזדמנויות חדשות ברמה המדינית והאזורית.
  6. כל זה לא אומר שאני יודע מה הפתרון. להיפך. הקיץ רק חידד לי את ההבנה שאין פתרונות מוכנים. שכל מי שמספר שעוד מאמץ קטן, עוד טיפהל'ה רצון טוב מצידנו והשלום ממש מעבר לפינה מוכר לנו לוקשים. מצד שני גם אלו המספרים שעוד קצת לחץ צבאי, עוד הפגנת חוסן, עוד צריבת תודעה, הסרת כפפות ועליית מדרגה וסוף סוף נוכל למגר את הטרור- גם הוא צריך לעדכן את גירסת מערכת ההפעלה. שני הצדדים האלו מפריזים בכוחה של ישראל ומשוכנעים שהכל תלוי בנו. צד אחד חושב שאנו השורש לבעיות האזור, האחר חושב שהכוח הצבאי שלנו הוא הפתרון לכל בעיות האזור. ובכן- לא. כוחנו ומידת השפעתנו על הנעשה סביבנו מוגבל מאוד וכדאי שנפנים זאת. אנחנו עדיין יכולים לעשות הרבה יותר לשנות את המציאות הזו אבל כדאי לא לשגות באשליות.
  7. אז מה כן? עקב בצד אגודל. אין לאן למהר לשום מקום. כן ליצירת בריתות עם מדינות בעלות אינטרסים משותפים, כן לשיקום הגיבוי הבינלאומי והלגיטימציה, כן למאבק באנטישמיות ובצביעות כלפי ישראל, כן להקלה על האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה, חיזוק המתונים, הגדלת חופש התנועה, הקפאת בנייה מחוץ לגושים והקטנת חיכוכים. להתקדם להסדר ארוך טווח אבל לאט לאט ובלי אשליות. עודו דבר: לסמוך על עצמנו. לא על ערבויות בינלאומיות, לא על כוחות "שמירת שלום" למיניהם ולא על "תחנות התראה" וושאר פטנטים. צה"ל חזק, מאומן ומצויד הוא הערובה הטובה ביותר לכל הסכם שלום עם שכנותינו.
  8. ואם כבר צה"ל- כדאי לבחון את תוצאות המבצע בראייה רחבה יותר על רקע התהליכים שהצבא עבר בשנתיים האחרונות. צבא הסדיר לא מתאמן כמעט וצבא המילואים מתאמן מעט מאוד. פעמיים בשנתיים האחרונות הוקפאו האימונים, הכוחות הסדירים חזרו לעשות קווים כמו באינתיפאדה השנייה של שמונה ותשעה חודשים בשנה. זה רע מאוד וזה פוגע בכשירות. התהליך השני הוא הרה-ארגון שבוצע בצבא בשנה האחרונה וטרם הושלם. פירוק אוגדה, חטיבות מילואים, טייסת ויחידות אחרות. שתי אוגדות סדירות שוחררו ממטלות הביטחון השוטף והפכו לאוגדות רב-זירתיות שבונות את כוחן ללחימה בכל תרחיש. זה נראה נכון גם בראייה של המבצע וגם בהתפתחויות האחרונות בצפון בה מטפלת אוגדה שזה כל עיסוקה. גם ההורדה המהירה של חטיבת טנקים מהצפון לדרום הוכחה כנכונה וסייעה להגנה של יישובי העוטף לכל אורך המבצע.
  9. שני דברים לדעתי צריך לשפר ברמה הצבאית (יש המון כמובן אבל אלו העיקר). קודם כל- חיל אויר זה נחמד אבל כוחות יבשה איכותיים ומצויידים זה מה שיכריע, בכל מצב ובכל מקום. מאז מבצע דין וחשבון הוכח שבאמצעות הפצצות והפגזות לא מפחיתים שיגורי רקטות וקטיושות אלא רק נוכחות יבשתית באתרי השיגור. הדבר השני- לחזור לעיקרון שקבע הזקן: הכרעה מהירה. הנזק לכלכלה ולעורף גדול מדי וכמובן- שמירה על חיי אדם. קיצור המערכות הוא הכרחי.
  10. בסוף שלא נתבלבל- ניצחנו. חמאס ירד מהעצים עליהם טיפס, הטורקים והקטארים לא מתווכים והוא נאלץ להסכים לכל מה שישראל הסכימה לו בימים הראשונים, עוד בטרם המבצע הקרקעי. בסופו של יום נצטרך להכחיד את חמאס ממפת המזרח התיכון. כל עוד הדגל הירוק מתנוסס מעל עזה ותאיו הסרטניים מתככנים פיגועים נוספים- לא יכון שלום אמת. מדובר בחבורת נבלות מהסוג השפל ביותר. אני מקווה שזה ייעשה באמצעים מדיניים ופוליטיים ובמינימום נפגעים לנו אבל זה חייב לקרות.

 

 

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



2 תגובות

  • ספטמבר 1, 2014

    רונן

    התייחסות:
    1. לגבי העניין ההתנהלות מהקריה בתא ולא מירושלים; אין שום סיבה לכך, בכל המלחמות התנהלו מירושלים.
    חומר רגיש מגיע ללשכה בירושלים, חומר רגיש מגיע גם לקונסוליה האמריקאית ברח אגרון. יתרה מכך אם יש חומרים מיוחדים ראש הממשלה נוסע לבסיס המודיעין באורה אם רוצים להבין דברים מ'מקור ראשון'.

    בנוסף קיים בור חדיש בהרי ירושלים שבוזבז עליו מליארדים בדיוק לשליטה משופרת מירושלים.

    2. לגבי הקבינט; הוא אינו מייצג אינו מחייב ואין לו כל תוקף חוקי אין בו הרשאה למסור בו חומר רגיש. הסיבה היחידה שהוא קיים הוא כדי שכל מיני שרי בריאות ומשפטים ירגישו 'בסוד הענינים'.

    בזמן לחימה או מלחמה ראש הממשלה הוא המחליט הבלעדי כאשר חובה עליו לשמוע שר ביטחון וראשי שירותים עם דעה של שר החוץ.

    אך כאשר צריך לערב בפורום שנקרא קבינט שרת בריאות ומשפטים ואוצר וכלכלה שכולם גרים בתא אז כבר עושים שקשוקה טלויזיונית של 50 יום מהקריה זה קרוב לכתבים קרוב לשרים ופחות מסורבל. אל נא נשכח שנתניהו גר גם במרכז(קיסריה ).

    3. יש לציין כי לפי הספירה שלי ירושלים קברה 7 או 8 מבניה – מספר ביי פאר הגבוה מכל עיר. מספר כאוב ששובר כל סטטיסטיקה שקרנית לגבי אחוזי גיוס.

    4. הסיבה היחידה שלא נתנו נוק אאוט לחמאס היא מהסיבה הפשוטה ביותר.;
    אם חמאס מובס יידרוש העולם לתת את עזה מתנה לאבו מאזן והמשך קיום הסכמי אוסלו, ואז נשאלת השאלה מדוע לשלוח את חיילי צהל לבצע את העבודה המלוכלכת של אבו מאזן?
    החמאס הוא קודם כל בעיה פלשתינית פנימית. כל עוד חמאס קיים אוסלו מוקפא. אוסלו מופשר זאת אומרת מעבר מעזה לגדה בכביש שחוצה את ישראל ומזרח ירושלים בשליטה פלשתינית.

    דבר שישראל לא יכולה להסכים לו ולעמוד בו, אך התחייבה לכך בהסכמים חתומים (אוסלו ) עי שימון פרס ורבין.

  • ספטמבר 2, 2014

    עמית (אחר)

    ברוך הבא לעולם הגינון. יש הרבה מה ללמוד ולהשליך ממנו לעולם הפוליטי, המדיני וגם (אולי בעיקר) המוניציפלי.
    את התופעה שאתה מתאר בסעיף 6 אני מכנה "תסמונת סופרמן" – אנשים שחושבים שישראל היא "סופרמן" שבכוחו לשנות דברים בלי תופעות לוואי ובלי להתחשב בכוחות נוספים בשטח. היא אכן קיימת משני צידי המפה הפוליטית ובעוד תחומים (בצבא למשל).