נפרדנו כך

חברה טובה שלי נוהגת לומר שההפך מאהבה זו לא שנאה כי אם אדישות. ברגע שלא מזיז לך עם מי/מה/איך הוא, הסיפור גמור. אפשר להמשיך לפרק הבא. כשסיפור האהבה נמשך שנים רבות כל כך זה לא קורה בן רגע, הסימנים הבליחו מעת לעת, הגסיסה הייתה איטית וכואבת ולבסוף האהבה מתה.

במשך שנים סיפור האהבה הזה ישב אצלי בארון. במילייה החברתי שלי להיות אוהדת בית"ר לווה דרך קבע בהרמת גבה, גלגולי עיניים, הטיית הראש הצידה וכיווץ שפתיים. "את?!". כן. אני. אבל כבר לא.

שנים של התנצלויות, הכחשות והתכחשויות, על האלימות, ביטויי הגזענות, העדר שחקן ערבי מהסגל, התבטאויות של חלק מהשחקנים, משחקי רדיוס וסגירת היציע באו לסיומם. הם קומץ/בוא לטדי ותתרשם בעצמך/ התקשורת אוהדת הפועל/עמדנו לחתום עם שחקן ערבי אבל המהלך טורפד- כבר לא חלק מהז'רגון. יריית הפתיחה הייתה בינואר האחרון- שבת בבוקר, הודעה על החתמת שני שחקנים מוסלמים, בניסוח מזמין פרעות, הבהירה שפרשת הדרכים עליה ניצב המועדון תוכרע לכאן או לשם. והיא הוכרעה לשם.

כבר בערב, שעות לאחר ההודעה, הונף השלט האומלל בטדי מעל ראשיהם החפויים של חברי היקרים לשורה. אבל היו לנו קורנפיין, לאחר מכן הרוש וטלסניקוב ולבסוף את פרננדס שהבהירו שהמועדון לא נכנע לסמן הגזעני ואנחנו עולים על דרך חדשה. אז הגענו לטדי, וישבנו ביציע הצפוני, ושריקות בוז פילחו לנו את עור התוף, וילדים בני יומיים צעקו עלינו "שמאלנים, שמאלנים", ואחרים "מי אתם בלעדינו" וטדי הלך והידלדל, ומשחקי הקבוצה היו נדמים כמו כלב שנדרס שוב ושוב ושוב.

משבר משמעותי שלי היה המשחק מול אום-אל פאחם, שהסתיים בתוצאה 5:0 לנו (אני צריכה ללמוד להפסיק לדבר ברבים, עוד משהו שמאפיין פרידה). בסיום המשחק הגענו לקראת הקניון. בדוחק שבין הרכבים זיהו האוהדים, ילדים כולם, רכב של משפחה ערבית, קרוב לוודאי משפחה ירושלמית שיצאה מביקור בקניון. מיד הגיבו בקריאות וביריקות על הרכב. חשתי את השפלתם. קפואה וכואבת לא יכולתי לעשות דבר. הבושה הייתה ועודנה כפולה: על כך שאני חלק מכך, גם אם מנסה לשנות בעצם נוכחותי, וגם על כך שלא פעלתי.

מחזור אחרון לעונה, הקבוצה הייתה מועמדת לירידה והמשחק בדוחא הסתיים בתיקו אפס. נשמתי לרווחה. שוב עלתה השאלה מי ייטול על עצמו בעלות על הרעה החולה הזו שהיא אהובתי, ועלה שמו של האקס של הפועל והבנה ברורה שלו יהיה זה הוא, המסע שהחל בו קורנפיין יבוא לסיומו והקומץ יהפוך להיות נותן הטון. דיבורים על קבוצת משקיעים הפיחו תקוות שווא שנוכל לחזור לטדי לימים שמחים יותר. ישבנו בטדי, בגמר אליפות אירופה 21U, בחגיגה של אהדה ירושלמית ברובה, עם חסידי ברסלב, חבר'ה מבית צפפה, וילדים ונשים בתוך הקהל כמו חזון אחרית הימים. לא היה גבול לשמחה נוכח האיצטדיון שלבש חג, ואז החלו ההודעות בווטס אפ: גאיידמק מפנה את הדרך לטביב. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא בשלושים שניות.

התמונות מבית וגן על האבנים שהושלכו על הרוש ופרננדס היו המסמר האחרון. הצעיף הצהוב-שחור שהיה מונח כאן כובס וקופל עמוק לתוך הארון.

נגמר.

אבל זה פוסט לכבוד התשע"ד, בתוך פלטפורמה חדשה על קולות מירושלים האחרת. קול ענות גבורה. הדבר הטוב באהבה שנגמרת היא שהיא מפנה מקום למשהו חדש, וזה אכן עולה ובא. בית"ר נורדיה ירושלים.

שנה מבורכת מירושלים האחרת.

Nordia

כותבת את העיר שלי מבעד למשקפיים אישיות.



13 תגובות

  • ספטמבר 15, 2013

    מוקדון

    מחזק!
    אני מרגיש בדיוק את אותה ההרגשה.

  • ספטמבר 16, 2013

    ירון

    גם אני כמוך, הייתי בצעירותי אוהד בית"ר מושבע, והגעתי למסקנה שאני לא יכול להיות חלק מהקבוצה הזו ומהאוהדים שלה. אצלי ההתפכחות הגיעה כבר לפני 14-15 שנה בערך, כשאוהדים רבים ביציע המזרחי היו מקללים את רבין (הרבה אחרי הרצח) בלי בושה ובלי שמישהו מעיר להם שום דבר. בית"ר היתה בעבר, וכיום היא באופן מוצהר, חממה ומוקד משיכה לאוהדים אלימים וגזענים, שמוצאים במסגרת הזו של בית"ר עידוד וחיזוק להשקפות החשוכות שלהם. הקבוצה הזו היא חרפה לעיר וחרפה למדינה, וזה מביש שברקת (ואפילו תנועת התעוררות!) מביעים בה תמיכה פומבית.

  • ספטמבר 16, 2013

    מיכל

    ירון, עד לפני חודשים ספורים תפסתי את הקומץ כקומץ ואת ההנהלה ואת יתר האוהדים כמי שנלחמים בתופעה. כמו שכתבת, היום הכל הפך מוצהר. כולל הנהלה שמעלה על נס את מי שהיו אחראים לכלל העונשים שהוטלו על הקבוצה בשנים האחרונות: משחקי רדיוס ואין ספור מופעים בבית הדין של ההתאחדות.
    אני חושבת שנקודת השבר שלי משותפת גם להתעוררות ואף לברקת. נדמה לי שגם התעוררות (ידוע לי על עופר ברקוביץ') ואני מפרשת גם את השקט של ברקת לאחרונה (לה פמיליה הכריזו על תמיכה במשה ליאון לרשות העיריה) שאף הם התפכחו. ימים יגידו.

    • ספטמבר 16, 2013

      ירון

      התעוררות פרסמו בפייסבוק שלהם לפני שבועיים (ביום פתיחת העונה) סטטוס שאי אפשר לטעות בו ולפיו הם מברכים את בית"ר בדרך החדשה שהקבוצה יוצאת אליה (לא זוכר את הניסוח המדויק). על ברקת בכלל אין מה לדבר, הוא כינס את מסיבת העיתונאים של בית"ר לרגל פתיחת העונה במשרדי העירייה (!) וישב שם לצד טביב ורביבו (בתוספת מס השפתיים המתבקש על מלחמה בגזענות).
      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4411740,00.html
      אז כנראה שהם רחוקים עדיין מלהתפכח.

  • ספטמבר 16, 2013

    בן

    כאוהד אני מבין את הכאב, אבל מעודד אותך שהכרת במציאות. אין דבר כואב מלגלות שאהבה שלך הפכה למשהו שאתה לא יכול לקבל.
    לא אשקר, כאוהד הפועל איחלתי בשנה האחרונה לאוהדי בית"ר שיקבלו את טביב…כי לראייתי זה מצא מין את מינו. לפחות מתחילים לברור המוץ מן התבן…

  • ספטמבר 22, 2013

    יציע מזרחי

    את לא יודעת מזה ביתר בכלל בדיוק כמו שלא הגיוני שיהיה ערבי במפלגה של בנט ככה לא הגיוני שיהיה ערבי בביתר אצלנו ששרים את התקווה במשחקים ויש לנו מנורה על החולצה זה נראה לך הגיוני שערבי שלא מוכן לשיר את התקווה ישחק אצלנו וחוץ מזה שאם יהיה ערבי זו תיהיה יריקה על האבות שלנו מהאצ״ל שהקימו את הקבוצה כדי שתייצג אותם שהם נלחמו פה נגד הערבים והברטים כדי שלנו תיהיה מדינה. הערבים הם האויב עכשיו אני לא אומר שכול הערבים שונאים את ישראל אבל חלק גדול מהם כן תראי את הפגנות השנאה בעזה תראי את התקופות של הפיגועים שהיו לפני כמה שנים שהרבה מזה גם ערבים ישראלים ביצעו עכשיו ביתר מייצגת את היהדות זה לא הגיוני שערבי ילבש את החולצה שלנו. עכשיו היום הקהל ביציע המזרחי מבין שיש עוד אוהדים לביתר ובגלל זה לא שרים יותר שירים גזענים ביציע ולא שירים על רבין.

    • ספטמבר 22, 2013

      מיכל

      בוא נשים שניה את בית"ר בצד ונשאל מה המטרה של קבוצת כדורגל באופן כללי?
      לשמח אנשים? לחבר אותם זה לזה? לעודד פעילות ספורטיבית?
      אף אחת מהמטרות שציינת כאן לא קשורה למטרה הבסיסית הזו.
      זה הדבר העצוב שקרה בבית"ר של השנים האחרונות התרחקות מהדבר הבסיסי ונטילת מטרות של מחתרת (הבאת את האצ"ל- אבל גם האצ"ל מעולם לא שנאו ערבים, הם דגלו במיליטנטיות על מנת לאפשר את הישוב היהודי בארץ ).
      העולם משתנה, ביתר גם היא חייבת להשתנות. מה שהיה נסבל בעבר הוא סר טעם ובלתי נסבל היום. לראיה- אף ספונסר רציני לא מוכן לתמוך בקבוצה.
      והקהל הפסיק לשיר שירים גזעניים לא מתוך התחשבות ברגשות של יתר הקהלים אלא משום שהקבוצה קיבלה בראש בכל פעם שזה קרה בעבר. האמן לי, ישבתי במזרחי בשנה האחרונה לאף אחד לא הזיז מה אני מרגישה.
      מועדים לשמחה.

    • ספטמבר 23, 2013

      ערן טרבלסי

      קראת פעם את השיר "שמאל הירדן" שנכתב על-ידי ז'בוטינסקי?
      http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1053&wrkid=7609

      • ספטמבר 23, 2013

        מיכל

        ערן, באיזו גדה אתה?
        מנסים להביא לשינויי, לא לחזור לטקסטים שאבד להם הכלח.

        • ספטמבר 23, 2013

          ערן טרבלסי

          אני מנסה להסביר לאדון יציע מזרחי שגם הבסיס האידיאולוגי שלו לא אמור לכלול גזענות, כמו שהוא מנסה לטעון.

          • אוקטובר 7, 2013

            יציע מזרחי

            אתה בטח לא תראה את התגובה כי עבר הרבה זמן אבל זה לא קשור לגזענות זה פשוט לא מייצג לא סתם לא היה אף ערבי בביתר משנת 36 תראה את האידולוגיה של האיסלם עם כל המלחמות גיאהד וכל הקיצונות הזאת זה לא מתאים שהם ייצגו את הקבוצה של היהודים וחוץמזה זה יתחיל מאחד תוך כמה שנים חצי מההרכב יהיה ערבים וגם בקהל יהיה מלא יפסיקו לשיר את התקווה כי זה יפגע בחלק מהקהל/השחקנים וביתר תאבד את הזהות שלה ואת הערכים שעליה היא הוקמה זו הקבוצה של האצ״ל שהוקמה כדי לסחוף אנשים(ואין ספק שהצליחה בענק) בקיצור מהלך כזה לא מתקבל על הדעת.

  • אוקטובר 7, 2013

    עמית (אחר)

    "יציע מזרחי" – אין בדבריך כל גזענות. הכל לוגיקה צרופה. החתמת שחקן מוסלמי ללא ספק תוביל לאיבוד הזהות של בית"ר. אני מקווה גם שלא יחתימו שם שחקן הונגרי לאור האנטישמיות הקשה שיש שם.

  • ינואר 23, 2016

    שגיא

    עדייין תקף להיום.
    ולחשוב שנשיא במדינה היה בעבר ראש מועדון האוהדים, כנציג יחיד לביתר הישנה, ולראות אותו, כמו תושה גוש-דן שמגלה לראשונה שיש בירושלים חילונים. עצוב שזה מרגיש לא נכון.