מה ירושלים לימדה אותי

עוד רגע יום ירושלים.

מנסה לסכם לעצמי מה העיר שלי לימדה אותי בחיים, וזה לא מעט.
קודם כל ירושלים לימדה אותי שאין בועות, וגם המעט שישנן- סופן להתפוצץ. הארץ הזו והעיר הזו קטנות מדי מכדי שיהיה אפשר באמת להתנתק. כל תופעה, חיובית או שלילית, תחלחל בסופו של דבר לכל מקום ואין חסינות.
מי שחושב שאפשר לברוח מגזענות, אלימות, הומופוביה וכד' ולהסתתר בתל אביב- זה קשקוש. הכל מגיע גם לגדה המערבית של נחל איילון. אנחנו רק הפרומו.
גם אצלנו, פלורליזם לא ימשיך להתקיים בעמק רפאים ודרך בית לחם אם לא יחלחל גם לחלקים אחרים. אין ערך לדיבור עם עצמנו.

ירושלים לימדה אותי שאין באמת משחק סכום אפס. רווח לי לא חייב להיות הפסדו של האחר. אפשר שזה ייהנה וזה לא יהיה חסר. יותר מדויק: חובה שזה יהיה המצב. מערב העיר לא תפרח בלי מזרחה, דרום העיר לא ישגשג באמת ללא חיבור הצפון (כוונתי לשכונות החרדיות). או שבונים ירושלים שכולם שותפים לה או שלא עושים בכלל.

ירושלים לימדה אותי לא להיות רכושני. שהצהרות אמונים לא מרגשות אותה ושהיא לא מוכנה להתחייב לאף אחד להיות שלו ורק שלו נצח נצחים. מי שרוצה אותה- שיעבוד קשה, יהיה ראוי לה במעשים ולא בדיבורים ובעיקר- יהיה מוכן שיהיו לה עוד מערכות יחסים במקביל עם מאהבים נוספים.

ירושלים לימדה אותי שמגלומניות לא מרשימה אותה. היא חיה בשלום עם גשר המיתרים אבל הייתה מסתפקת גם בפחות, היא הקיאה את היוזמה לקיר אדום בככר הדווידקה והגבעה הישנה של הולילנד היא פצע פתוח שטרם התגברה עליו. היא לא צריכה אדריכלים עם אגו מפה ועד לפלנד שיקבעו בה מונומנטים שמפארים בעיקר את שמם אך לא אותה. היא לא צריכה חזה מסיליקון ובוטוקס בשפתיים כדי להיות מושכת. יש לה את זה באופן טבעי. תנו לה פארק מסילה- רצועה של 6-8 מטר של דשא, שביל אופניים ומסלול הליכה והיא מבסוטה לאללה. בלי קיטש אדריכלי מיותר.

ירושלים לימדה אותי להאמין בשינוי. אין אתגר שקטן עליה, היא מאוד נהנית מהפרכת תחזיות מלומדות על עתידה והסברים אינטליגנטיים על כך שגורלה אבוד לעד. היא מאוד אוהבת לעשות דווקא. רק תנו לה אנשים שמאמינים בשינוי והיא תתן להם את הנשמה.

ובעיקר ירושלים לימדה אותי שהדימוי שלה כל כך רחוק מהמציאות, דברים שרואים משם הם ממש לא החיים עצמם, כאן ועכשיו. טריקים שעיר בת מיליון שנה כבר שכחה, צעירות בנות מאה עוד לא למדו. יש בה מקום להכל, לכל זרם, לכל תופעה, לכל אמונה. גם אם לא הכל אידיאלי ופסטורלי (וזול), היא עדיין המקום המגוון והמסקרן ביותר עלי אדמות. ויש עוד המון עבודה לעשות כדי להיות ראוי לה.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



אסור להגיב. למה? ככה.