לסגור

סוגיית עתידם של מעריב וערוץ 10 מסעירה את הברנז'ה בשבועות האחרונים וכרגיל כאשר עיתונאים כותבים על עצמם- זה מלווה בהרבה יותר מדי חשיבות עצמית, קלישאות חבוטות ודרמה. בסדר, זה המקצוע. הדבר היחיד הכואב והבעייתי בסיפור זה האנשים שיפוטרו אם אחד מכלי התקשורת האלו ייסגר. לא הטאלנטים שיסתדרו מצוין אצל שלדון אלדסון או כסמנכ"לי תוכן בשידורי קשת, גם לא הצעירים-רווקים שמתחילים את דרכם בתקשורת- אלו ילמדו מהר מאוד שאין בזה עתיד, יפתחו בלוג וילכו ללמוד מקצוע אחר. הסיפור הכואב הוא של המפיצים, מזכירות המערכת, פועלי הדפוס, המאפרות, המהיגות, הגרפיקאים וכל יתר עושי העבודה האפורה והקשה של הפקת עיתון / ערוץ טלוויזיה מסחריים. האנשים שלא מרוויחים משכורות ענק ושצריכים לשלם חשבונות, להחזיר משכנתא או לשלוח את הילדים לחוגים.

הלוואי שתימצא דרך שפויה להחזיק את מקומות העבודה האלו בחיים, בלי הנשמות מלאכותיות. אבל יש סיכוי יותר מסביר שכל הסדרי פריסות החוב למיניהם לא יחזיקו מים וכל תרופות האליל נוסח "רה-ארגון", "מיתוג מחדש", "שינוי פורמט" וכל יתר הסיסמאות של בתי ספר למינהל עסקים לא יועילו ויהיה צריך לסגור את העסק.  וכשזה יקרה לא תהיה לי הרבה סימפטיה לערוץ 10, שהתחמק באופן סדרתי מקיום החוק המחייב אותו לשדר חדשות מירושלים או שנתן לו פרשנות מרחיבה מאוד. מי שהיום מבקש התחשבות מלפנים משורת הדין לא עמד בכל הדרישות שהיה מחויב להן ורק כאשר נאנס עם החרב על הצוואר הסכים ברוב טובו לשדר מנווה אילן. בשני הגופים עובדים המון אנשים טובים ויקרים אבל בואו נודה על האמת- המוצר הסופי לא מי יודע כמה. ולא באשמתם.

יכול להיות שלעבוד בגוף תקשורת בתחילת המאה ה-21 זה כמו לעבוד במפעל טקסטיל בעיירת פיתוח בסוף המאה ה-20. יש טכנולוגיות שהופכות אותך למיותר. אין כבר יתרון תחרותי של ממש למה שאתה עושה. וכמו שאת הטקסטיל לא הייתה דרך להציל- יתכן שגם את כל כלי התקשורת לא נצליח להציל במודל העיסקי הנוכחי. זה כואב, זה מבאס אבל זו דרכו של עולם. של תעשייה. זו לא תהיה סופה של הדמוקרטיה הישראלית, זה לא יהיה סופו של חופש הביטוי. זה יהיה עוד שינוי ועוד התפתחות שלא בהכרח תהיה רעה. האם הקמפיין של מעריב "אנחנו ננצח" בימי מלחמת לבנון השנייה תרם במשהו לדמוקרטיה הישראלית? האם השתפכותו של בן כספית על אולמרט בימי המלחמה הראשונים סייעה או הזיקה לאינטרס הציבורי? האם כלי התקשורת האלו ידעו להציג שאלות קשות בזמן או שהיו מומחים בדיעבד? ובכלל, האם כאשר כלי תקשורת היום מצטטים דיווחים בפייסבוק, בטוויטר או מכניסים לכתבות סרטוני מיו טיוב (ע"ע המהומות לאחר הבחירות באיראן או מלחמת האזרחים בסוריה) עדיין יש בהם צורך או שפשוט אפשר לינוק היישר מהפרה?

אני לא חושב שהגיעה סופה של העיתונות המודפסת. הוידאו לא הרג את כוכב הרדיו. הוידאו הפך ל-DVD והרדיו עוד איתנו חי ובועט. הקינדל לא יהרוג את הספר המודפס ופעם אחרונה שבדקתי- עדיין מוכרים דיסקים בחנויות וכרטיסים לקולנוע. בדרך בוודאי שישנם שינויים- בטכנולוגיה, בהפצה, באולפנים שלא הצליחו להסתגל ונמחקו, באולמות קטנים מדי שנסגרו, בהוצאות ספרים שלא שרדו את השינוי וגם בעיתונים שסיימו את דרכם. גם גם בעתיד יהיו ערוצי טלוויזיה ועיתונים מודפסים אבל כדי לשרוד הם יצטרכו להיות מתוחכמים יותר ולהבליט את היתרונות שלהם (ויש להם לא מעט)  על פני צורות מדיה אחרות. מי שלא יהיה מספיק טוב- לא ישרוד. לכן, עם כל הצער והכאב, יתכן שבעוד שנתיים שלוש לא יהיה לנו ערוץ 10 ו/או מעריב. זה לא יהיה סופה של הדמוקרטיה ולא סופה של המילה הכתובה. זו תהיה פשוט התחלה של משהו אחר.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



14 תגובות

  • אוקטובר 4, 2012

    גלית חתן

    תיאוריה בשקל שאני מפתחת ביני לביני בחודשים האחרונים: מי שנסגר או עומד להיסגר הוא מי שלא מציע אלטרנטיבה ייחודיות. ערוץ 10 עושה את מה שערוץ 2 עושה, מעריב עושה מה שידיעות עושה. מי שורד? מי שפונה לנישה הכלכלית, לנישה הימנית, לנישה השמאלנית (לא מאמינה ש"הארץ" באמת ייסגר) וכן הלאה. אם יש לך את הדבר המיוחד שלך, סיכוייך לשרוד גדלים בהרבה.

  • אוקטובר 4, 2012

    הראל

    עזוב אותך מכל זה, מה דעתך על פסטיבל דרך בית לחם אתמול בערב?

  • אוקטובר 4, 2012

    עכברתול

    פוסט לתפארת.
    אם מישהו צריך סיבה כדי להבין למה מעריב קורס:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/406/747.html?hp=1&cat=402&loc=5

    כתבות תדמית ב-20 שקל בעמוד הראשי במסווה של חדשות שיש בהן עניין לציבור.
    עשרות אלפי אנשים מכל העולם, כל גוף מסחרי אפשרי גם, אבל מי הכוכבת הראשית של הצעדה? מועצת החלב והרפתנים (?!).
    "מעלים על נס את חשיבות ייצור חלב ישראלי עבור אזרחי המדינה".
    ככה עושים כסף קל בימינו.

    מוגש מטעם מועצת החלב למוגלה ותאוות בצע.

  • אוקטובר 4, 2012

    עמית

    גלית- זה לא בשקל, זה העניין עצמו. הסיכוי היחיד שהיה למעריב לנסות להיות משהו אחר היה בימיהם הקצרים של רותי יובל ודורון גלעזר כעורכים. מאז חזרו שם ביתר שאת לעורכים שהם יותר ידיעות מנח מוזס וכבר עדיף לסבול מהמקור מאשר מהחיקוי.

  • אוקטובר 4, 2012

    ערן טרבלסי

    הראל, מכיוון שעמית לא ענה, ספר אתה חוויות 🙂

  • אוקטובר 5, 2012

    עמית (אחר)

    עוד סיבה לסגור את מעריב (או את תל אביב):

    http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/406/677.html?hp=54&cat=869&loc=99

  • אוקטובר 6, 2012

    עכברתול

    עמית (אחר) (אחר), מעניין מאוד
    נראה שהם כבר ממש מגרדים את תחתית החבית. עוד מעט יביאו לנו איזה מנחה מערוץ הקניות, או את רובי פורת-שובל. העיקר להמשיך את המסורת של המדור הפרסומי התמוה הזה.

    אגב, זה יכול להסביר חלק ממה שקורה שם לאחרונה:
    http://www.ice.co.il/article/view/336388

    עוד מעט יקחו להם את המכונת קפה, ואז יבטלו להם את המנוי לאינטרנט.

  • אוקטובר 8, 2012

    עמוס

  • אוקטובר 8, 2012

    עמוס

  • אוקטובר 8, 2012

    ערן טרבלסי

    וואו! זה גדול!

  • אוקטובר 8, 2012

    עמוס

    כן, באמת היה אחלה. המשטרה העריכה את מספר המבקרים ב-22 אלף – נדמה לי שזה כנעט כפול מבשנה שעברה.

  • […] והנה עמית פוני (שגם הוא פעם כתב חומרים שיועדו לעטיפת דגים): […]

  • אוקטובר 10, 2012

    עכברתול

  • אוקטובר 19, 2012

    עכברתול

    חה
    חה חה
    חה חה ח ה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה חח ה חה ח הח הח הח הח ה חה חהחהחה חה חההההחהחמהחמהחהחהחהחההחהחהחהחהחהחחההחהחהחהחהחהחהחהחההחה חה חה חה חה חה חהחה ה חה חחח
    בחיי שלא עשיתי את זה בפוטושופ
    זו פרסומת אמיתית שראיתי ב-nrg
    http://i.tinyuploads.com/6ZP0d5.jpg