לחיות בירושלים האחרת

פוסט אורח של אריאלה פוני-קרוניש  על אירועי השבוע האחרון בירושלים:

בשבוע האחרון חשבתי הרבה על מה זה אומר בשבילי לחיות בירושלים האחרת. ירושלים שבה חיים זה לצד זה יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, רפורמים וקונסרבטיבים, ימניים ושמאלנים, יפי נפש שוחרי שלום לצד קיצוניים חסרי תקנה. ואיך יכול להיות שבתוכנו, בינינו, נמצאים נערים רוצחים שמוציאים לפועל פשע נתעב ואכזרי מאין כמוהו. ועוד בשמנו. בשם היהדות, בשם הערכים שגדלנו עליהם פה.

tagmeir

ביקור ניחומים של פורום תג מאיר, הערב בשועפט

ואני חושבת על האחריות שלנו. של כל אחד מאתנו. כל אחד שלא מגיב למשמע הערות גזעניות ברחוב. כל אחת שלא מרימה קול זעקה למראות הזוועה החוזרות ונשנות של תג מחיר. כל אחד שמדלג ישר אל מדור הספורט כי יותר קל פשוט לא להתמודד עם המציאות הכואבת פה. כל אחת שלא מתעקשת שהמחנכים של הילדים שלנו לא ידברו על הערבים כעל אויב.

ואני גם מסתכלת סביבי ומתמלאת תחושה של גאווה ושייכות. כי אנחנו בכל זאת חיים בירושלים האחרת. ירושלים שבה פורום תג מאיר מארגן ביקור בסוכת האבלים של משפחת אבו חדיר בשועפט. ירושלים שבה קהילת בית הספר הדו לשוני מארגנת מפגש כדי לדון בפעולות נגד ההסתה. ירושלים שבה מתכנסים בתחנה הראשונה כדי לקיים עצרת זעקה, תפילה ושירה לאור האירועים הקשים. ואני מבינה שיש פה המון אנשים יצירתיים, מוסריים, חיוביים, שרוצים להביא לשינוי. ואולי אני חיה בבועה מסוימת, אבל אני באמת מאמינה שלירושלים הזאת יש את הכוח לשנות.

 



תגובה אחת עד כה

  • יולי 22, 2014

    עמוס

    את כל-כך צודקת. מירושלים יכול להתחיל השינוי, יש כאן באמת הרבה דורשי שלום משני העמים, ויש גם מחרחרי שנאה משניהם. על אוהבי האדם באשר הוא אדם, שאינם מבדילים בין דם לדם, להיות חזקים ואמיצים כדי לעמוד בפני השנאה וההאשמות המוטחות בהם. תמיד, אבל תמיד, האמת סופה לנצח. האמת במקרה הזה היא רדיפת הצדק ואהבת האדם, והיא תהיה זו שתישאר – גם אם רבים מאתנו ישלמו את המחיר עד אז. עלינו לפעול יחד כדי לקרב את היום.

    היי חזקה ואמיצה, ותודה על הדברים שכתבת.