להחרים אותם!!!

מזמן לא החרמתי מישהו ואני מרגיש קצת מחוץ למשחק שמתפתח פה בשבועות האחרונים, החברה הישראלית חזרה לכיתה ג' ומשחקת בהחרמות ונידויים. כמה בוגר. כבר איבדתי מעקב מי מחרים את מי, מי מסרב לסרבנים או מחרימים את המחרימים שגם הם מחרימים בקונטרה למשהו אחר. לפתוח את העיתון כל בוקר ולמצוא מודעה של ארגון לא מזוהה אחד שמחרים פרסום של ארגון לא-רשמי אחר זה מתיש לאללה ואני שוקל להחרים את העיתון שייתן במה למחרימים. ירדנו מהפסים לגמרי? הפכנו לחרדים?

ואז יאמרו לו קוראי הנבונים, המצוידים בזיכרון משובח: רגע, רגע, זה לא אתה שקראת להחרים את קניון ממליא ואת אלפרד אקירוב שאמר שלצעירים אין מה לחפש במרכז ירושלים, וזה לא אתה שביטל מנוי ל"הארץ" אחרי שירדו יותר מדי על ירושלים, וזה לא אתה שהודיע שהוא מפסיק לקרוא בלוג מסוים בשל השוואה שערך אותו הבלוגר בין יהדות ונאציזם?

אז התשובה שלי היא כזו. קודם כל מודה באשמה בשלושת הסעיפים. שנית, חרם הוא כלי אחד מיני רבים שניתן להשפיע בו על תהליכים. העניין הוא לטעמי שזה הפך כלי בלעדי, כלי פסיבי מדי ואני לא רוצה להיגרר לקלישאות על דור הפייסבוק. שלישית, חרם הוא כנראה לא כלי כזה אפקטיבי. לא זכור לי שאלפרד אקירוב זימן את חברי "מלונה" אחרי הודעת החרם בכדי לבחון אמצעים לשילוב דיור בהישג יד בממילא, את הבלוגר הלא-חכם שערך השוואה מטומטמת כנראה שממשיכים לקרוא, לפחות לפי העדכונים בגרייפס וגם עמוס שוקן לא התקשר לדסקס על הדימוי השלילי של ירושלים אחרי שביטלתי את המנוי. בלית ברירה נאלצתי לחזור ל"הארץ" רגע אחרי שרותי יובל ודורון גלעזר פוטרו מעריכת "מעריב" ורגע לפני שהוא הפך לבטאון "אם תרצו". אם מטרת החרם הייתה להשיג כותרת- הרי שהחרם על אריאל הצליח (אגב, זו הייתה מטרתנו בחרם על אקירוב, הלא במה היינו יכולים לאיים עליו? שלא נקנה תכשיטים בה. סטרן?). אם באמת רוצים להזיז משהו- אני לא חושב שחרמות ישיגו משהו, כמו שאף אחד לא נבהל מסרבנות לכאן או לכאן.

אם רוצים להשיג שינוי אמיתי כנראה שחרם לא יהיה הכלי. אם נרצה דיור בהישג יד נצטרך לעגן זאת בתב"עות ולהחזיר לרגולטור את כבודו. אם נרצה דימוי חיובי לירושלים נצטרך לייצר אירועים וכתבות שישברו את הדימוי השלילי  ולהשקיע בכך מחשבה ומשאבים ואם רוצים אמנים למחות נגד הכיבוש-יתכבדו נא ויגלו יותר מעורבות פוליטית ויעסקו בכך באמנות שלהם במקום לבחור בדרך הקלה, בעיני, של חרם.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



13 תגובות

  • אוגוסט 31, 2010

    הכתם

    אל תמהר להחרים חרם, זה סוג של דאבל נגטיב. לא שאין לי התנגדות לחוסר שימוש בדאבל נגטיב. להפך.
    אני דווקא בעד חרם – להחרים את הכל. טלויזיה, עיתונים, מכשירים שמצפצפים, אנשים רעשנים, צבא, מדינה, דת, בנקים, מוצרים מן החי, יום שלישי, רשתות אופנה ואוכל, רשתות חברתיות, דברים שמיוצרים בסין, יפן, ארה"ב, גרמניה, תלאביב ודימונה, חברות "כח אדם", מוצרי פלסטיק, ה-כ-ל.
    למה לא, בעצם?
    אם העולם היה משכיל להחרים את ישראל לא היינו מתלוננים על בריחת מוחות, תפוזים ותמרים. היינו נהנים מפירות הארץ במקום הליסינג על הגפן והמשכנתא על התאנה.
    אם כולם היו משכילים להחרים את מה שלא לרוחם אולי לא היו חברות תקשורת שמוכרות "זמן אוויר" ביוקר, אולי התקשורת היתה עסוקה פחות בהטלת אימה, הפרסומות אולי היו פחות מפגרות, האוכל יותר טעים, בריא ואיכותי, מקומות העבודה היו מאירי פנים, אולי היה מענה טלפוני במשרדי ממשלה. לך תדע, אם כולם היו מחרימים את כולם אולי היה יכול להיות שלום כבר מזמן.

    החרם הוא כלי מחאה לגיטימי, ואין למדוד מחאה בתוצאות, הרי גם הפגנות ברובן המכריע לא יעילות כל-כך "אם באמת רוצים להזיז משהו".

    עם משפטך המסכם אני מסכים לגמרי – כדאי ואף ראוי שאמנים יביעו את דעתם ביצירתם, במקום להלחין רינגטונים.

    פעילות מומלצת לקניון ממילא: לקנות כעך שומשום בשער יפו עם הרבה זעתר(5 ש"ח כולל מע"מ), ולהתענג עליו מול עיניהם הקנאיות של העוברים והשבים שמתלבטים בין כריך מופקע למאפה צמיגי. מתי כבר יפתחו שם חנויות סובינירים ו"הכל בדולר"?!

  • אוגוסט 31, 2010

    עודד

    בחברה המודרנית חרם (אפקטיבי) חייב להיות על משהו שהוא במרכז הקונצזוס- קחו לדוגמה את מאפסנת החתולים באנגליה. לאנשים אין כח לבטל את המנוי או לחפש את הבד"ץ על האריזה, ומנסיון הם יודעים שגם אם הם יעשו את המאמץ- זה לא יעזור.
    רק להזכיר כמה חרמות: חרם על סלולרי- מישהו ויתר על שיחות ליום אחד?
    חרמות מסוגים שונים על ישראל- עושה רעש אבל עיתים רחוקות מזיז למישהו.
    חרם פלשתיני על מוצרים מההתנחלויות? שמעתם על זה מאז?
    חרם על איקאה (בעקבות הבלגן בשודיה)? המכירות עלו.
    וכן הלאה. מוחרם וטוב לו וממשיך להש… על כולנו. מהמקפצה.

  • אוגוסט 31, 2010

    בן

    מצטער חבר'ה, כל אחת מהחרמות שהצטרפתי אליהן עדיין בתוקף (ממילא,הארץ,בד"ץ….).
    בחרם, מעבר לאפקטיביות התלויה בספק שבו, יש גם ובעיקר אמירה על עולם הערכים שלך, החרם פועל על המוחרם ומצהיר על המחרים. וחוץ מזה העובדה שאקירוב ושוקן לא מתדפקים על דלתותינו בתחינה שנתצטרף למעגל תזרים המזומנים שלהם לא אומרת שזה חסר אפקטיביות, בכל זאת הכסף שלי הולך למרכז העיר ונגרעות כמה אגורות פוטנציאליות מחשבונו של אקירוב.
    ובנימה זו- מי שלא מנסה אפילו להחרים את בד"ץ העדה החרדית או לפחות להרים טלפון למרכזי שירות של חברות מזון בעניין – פשוט מאכזב…

  • אוגוסט 31, 2010

    העלמה עפרונית

    אני לא יודעת מה יהיו התוצאות של חרם השחקנים (אבל יכולה להניח שהן לא יהיו תוצאות משמעותיות במיוחד) אבל דבר אחד הצליח להם – עצם ההכרזה העלתה לתודעה את העובדה שאריאל היא לא "בדיוק כמו פתח תקווה או כפר סבא" אלא התנחלות כמו כל התנחלות אחרת (רק שבצירוף תדמית מוצלחת יותר) שיושבת על שטח שלא סופח לישראל. לא בדקתי, אבל אני לא אתפלא אם מספר האנשים שמודעים לפרט המידע הקטן הזה גדל משמעותית בשבוע האחרון (מה הם יעשו עם המידע הזה, זו כבר שאלה אחרת)

  • אוגוסט 31, 2010

    בן

    עפרונית(או להלן "העלמה"..), למרות שאני מגיע מהצד השני של ההשקפה הפוליטית ככל הנראה, את צודקת בכך שכנראה רבים לא יודעים היכן היא אריאל או קדומים או בקעת הירדן…דר"א, אלו שלא יודעים נמצאים גם במחנה שיוצא כנגד הלגיטימיות של אזורים אלו.. בורות היא נחלת הכל…

  • אוגוסט 31, 2010

    מיכי

    עמית,
    מוזרה לי הביקורת שלך על החרם דווקא בטענה שזו 'הדרך הקלה'.
    קודם כל, אין סתירה בין השתתפות בחרם לבין מעורבות פוליטית בעוד מקומות, ואני מוכן לנחש שלא מעט מאלה שחתמו על המסמך באמת פעילים גם בדרכים אחרות.
    דבר שני, זה ממש לא נראה לי דבר קל להפוך את עצמך בן רגע לאויב של חלק ניכר מהציבור במדינה.
    דבר שלישי, תסכים איתי שבכל מקרה זה הרבה יותר קשה מלא לעשות כלום – שבינינו זה מה שהרוב הגדול של האנשים עושים בכל הקשור לעמדות הפוליטיות שלהם. מה היה יכול להיות יותר קל עבור השחקנים האלה מפשוט לקרוא את הידיעה על ההצגות באריאל, להתעלם באלגנטיות ולחכות כמה ימים עד שישכחו מזה?

    האם זה אפקטיבי? כמו שהעלמה כותבת, לכל הפחות זה חידד את הנקודה שמבחינת לא מעט אנשים בארץ (גם אם הם כיום מיעוט), ואפילו מבחינת החוק הישראלי, אריאל היא לא כמו תל אביב, כבר סבא או ירושלים.

  • אוגוסט 31, 2010

    דמעת תנין

    כתם – מרקס קרא לזה 'אוטופיה' אך הוא לא ידע להסביר למה אוטופיה.
    ממשיכיו הבהירו את הנקודה הקטנה הזו.
    הייתי שמח לקנות זעתר עם שומשום כעוך אך אני מחרים סחורה עם צורה של 'אפס'

  • ספטמבר 1, 2010

    עמית

    אם המטרה הייתה להרוויח כותרת- הרי שהיא הושגה במלואה. אם המטרה היא להביא לסיום הכיבוש- המטרה לא תושג בדרך הזו. זה יותר מלא לעשות כלום אבל לא הרבה יותר מזה.

  • ספטמבר 1, 2010

    העלמה עפרונית

    מישהו טען בשלב כלשהו שסירוב להופיע (או לעבוד) באריאל יביא לסוף הכיבוש?

  • ספטמבר 1, 2010

    מיכל

    אני חושבת שהושג הרבה יותר.
    לא נראה לי שכוונתם של האמנים (מי שמשחק בהצגה של סביון ליברכט או סיגל אבין הוא אמן??) היתה להביא לסיום הכיבוש כי אם לעורר דיון, למחות כנגד המובן מאליו, על תרדמה שמאד מאפיינת כאן את השיח התרבותי. נדמה לי שהם הצליחו.
    הנושא עלה לכותרות, אנשים למדו להבין שנרטיב היווסדה של אריאל שונה משל גדרה (כן, בן, זה מביך אבל זו המציאות) והתעורר דיון.
    נדמה לי שיותר אנשים היו ערים לדיון הציבורי שהתעורר בעקבות החרם מאשר אנשים הערים לכך שנתניהו יצא לסבב שיחות ישירות עם אבו מאזן. אולי הדיון שהתעורר בסוגיית אריאל יעורר אצלם מחשבות באשר לעמדתם סביב אותן שיחות. שזה, כשלעצמו, בעידן רדידות המחשבה, לא רע בכלל.

  • ספטמבר 1, 2010

    מיכל

    מעט כפייתי מצידי, אבל בכל זאת אשתף:
    Google trends מראה פופולריות של ערכים בנקודות זמן ואיזורים שונים, למעלה מפי שניים יותר חיפושים ל "אריאל" בנקודת הזמן הנוגעת למכתב ההחרמה ביחס לתקופה הקודמת.

    http://www.google.com/trends?q=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C&ctab=0&geo=il&geor=all&date=2010-8&sort=0

    רשמית הסתיימה לי ההפסקה-אני חוזרת לכתוב!

  • ספטמבר 2, 2010

    עמית

    חרמות פרטיים שכל אחד עושה לעצמו- סבבה, חרם צרכנים- לעיתים אפקטיבי. חרם כזה רק מעודד את מי שרוצה להחרים את מדינת ישראל ובעיני זו לא הדרך להשפיע, אלו שיטות של "אם תרצו" לא של אנשים רציניים.

  • ספטמבר 6, 2010

    גיל

    אז מה בדיוק אתה מציע? שאם, למשל, אני הולך לסופר ורואה שתי חפיסות שוקולד (בטעם ומחיר זהים), אחת שמיוצרת ע"י "אגודה להאכלת ילדים רעבים" והשניה מיוצרת ע"י "הועד להתעללות בחתולים וכלבים", אני אמור לבחור בחפיסה באופן אקראי? כל אחד משתדל להשפיע במעט שהוא יכול. אם אני יכול במעט מאמץ לתרום אפילו תרומה סמלית או רק לאמר לעולם שאני סבור שמהו או מישהו לא מוצא חן בעיני זו חובתי המוסרית. כמובן שלהרתם לפעולה ממשית יותר זה עדיף. אבל זה כמו לומר שמיותר לשלוח SMS לתרומת 10 שקלים למלחמה בסרטן כי זה סכום זניח, וכל אחד מאיתנו צריך להשקיע את כל זמנו והונו למען חולי סרטן.