ירושלים נגד העולם – הזמנה לחשיפה תרבותית בהמשך לפסטיבל "החזית"

בתוך התוהו של השבועות האחרונים, התקיים בשבוע שעבר בפעם השניה פסטיבל "החזית". מטעמי ביטחון ורגישות, הפסטיבל המוקדש ל"סאונד שמגדיר עיר", נדד ממתחם בית הנסן, שם היה מתוכנן להתקיים בתחילה אל עבר הרחובות והמחילות של מרכז העיר. באופן לא מפליא, דווקא באטמוספירה המיוחדת הזו, במקום ההוא ובזמן הזה, דווקא בגירסה הלא-פסטיבלית של הפסטיבל, "החזית" היתה כמו כמוסה שהתפוצצה, אם תרצו – פיגוע נגד המצב, או "ירושלים נגד העולם", כמאמר הסלוגן שליווה את הפסטיבל בשנה שעברה ונגנז. זה לא מפליא כי הרי הסאונד של ירושלים תמיד איכשהו התפרץ במיטבו בתקופות הכי קשות של העיר, בעיצומן של אינתיפאדות ותקופות פיגועים. לכן אין כמו תקופת משבר משובחת כדי להעלות על נס את היצירה הירושלמית האלטרנטיבית.

 

מה שקורה מתחת לרדאר של הירושלמי הממוצע ברוב ימות השנה, הוא תופעה תרבותית מרתקת שייתכן שיהיה מי שיתגעגע אליה בעוד כמה עשרות שנים ויכתוב עליה בניסיון להבין מה לעזאזל היה שם בעיר הזו? באותה תקופה הזו שהעיר היתה אחת אבל שתיים, כשהיתה העיר הכי לא ישראלית במדינה אבל בו"ז בירת המדינה. החידה הזו מעסיקה כבר היום לא מעט אנשים שמסתכלים 25 שנה אחורה בניסיון להבין איפה הסצינה הזו התחילה בדיוק ולמה, וזה חלק לא מבוטל ש"החזית" עושה בשידורי הרדיו שמלווים את האירוע ובהופעות איחוד של הדור החלוצי. מה שברור הוא שאכן ולמרות הפסטיבליות עדיין מדובר בסצינה אמנותית גועשת ולגמרי אותנטית.

 

יכול מאוד להיות שגם אחרי שתי פיסקאות לרוב קוראי הבלוג אין מושג על מה מדובר פה ושמות כמו פרגוד, אחת 2 כזה,פאקט, דיוואלט, רוזה, נו-קואסט, ורעש-האוור ישמעו זרים עד מעומעים במידה רבה. אבל מצד שני גם להגדיר את ההתרחשות הזו במילים זה אולי לא רעיון כל כך טוב. לכן צריך לבוא, לראות ולשמוע – להיות שם כשזה קורה. מי שלא מכיר ורוצה קצת להיחשף למה שקורה ממש עכשיו, יכול להתחיל באלבום האחרון של להקת מוג'הידין שיצא לפני שלושה חודשים. מי שאוהב את זה קצת יותר מסודר, אז אני ממליץ על סדרת תכניות הרדיו "המפץ" שליוו את הפסטיבל בשנה שעברה והוקדשו לסקירה היסטורית של אותה התרחשות מוזיקלית.

 


 

ולכל המסתייגים ומרימי הגבה, אז נכון – בסופו של דבר סצינת "החזית" (שם לא רשמי אבל טוב כי הוא איכשהו מכיל את רוב הכוחות הפועלים בה) היא צעירה יחסית וקטנה מאוד. אבל היא נישאת על כתפיים של אנשים יחידים ואמיצים, שאהבה חסרת פשרות למוזיקה ולירושלים זורמת בעורקיהם. ההתלהבות הזו, והעוצמה הזו של מוזיקה בלתי-מתפשרת בעיר בלתי-מתפשרת, הספיקה להביא אותי לכאן ולהשאיר אותי פה כבר 10 שנים, ולתמיד.

נתי אורבך. 28. מזן הירושלמים החדשים. מתעניין בתרבות במרחב הירושלמי ובולע אינספור פיסות מידע על העיר מרחבי הרשת, אותם מחלק לעוברים ושבים ב"אפס שתיים לינק" בעמוד הפייסבוק של ירושלים האחרת.



אסור להגיב. למה? ככה.