זקני ציון

פוסט אורח של עידו:

לאחרונה התכנסו במרכז הקונגרסים בירושלים מנהיגי העולם היהודי מכל קצוות תבל, פקידי הסוכנות היהודית ונציגי משרד ראש הממשלה, במטרה להניח את היסודות לכתיבת תוכנית אסטרטגית למיסוד הקשר בין ישראל והתפוצות ל25 השנים הבאות . הזרז שהביא לכינוס היה הרצון לשינוי התפיסה שלפיה מדינת ישראל מניחה שהיא יודעת מה טוב עבור יהודי העולם ומצפה שהם יישרו קו. בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר שמדינת ישראל לא מצליחה למצב את עצמה כמרכז העולם היהודי, כגורם מאחד ומקרב שמחזק את הזהות היהודית. תגלית, פרוייקט הדגל של הסוכנות היהודית ומדינת ישראל שלאורך יותר מעשור הצליח להביא לארץ קרוב ל350,000 צעירים יהודיים מכל רחבי העולם לסיור של עשרה ימים בישראל לא הצליח להביא לתוצאות הרצויות של תמיכה כספית, פוליטית, והגירה מסיבית לישראל, או להשתתפות בחיים הקהילתיים במדינות המוצא.

בשטח היום יש כבר הרבה מאוד ארגונים שמקיימים קשר בין ישראל והקהילות היהודיות בכל העולם סביב נושאי יזמות חברתית ועיסקית, תרבות, דת ותיקון עולם. קהילות יהודיות רבות מחזיקות משרדים בישראל ומפעילות תוכניות רווחה מדהימות בישראל. ישנן קהילות שבדרך קבע מביאות יהודים לביקור בישראל וישראלים לביקור בקהילות, אם על ידי תוכניות מנהיגות לנוער ואם בסיורים לגמלאים. יש משהו מאוד מרענן ובכלל לא מובן מאליו בעובדה שישראל הממלכתית פותחת שולחן ומביאה קולות ודעות שונות מכל העולם במטרה למסד את הקשר, ולא משקיעה את כל זמנה, מרצה (ואת כספי המסים שלנו) במסעות פרסום ראוותניים, הסברה או בשתדלנות פוליטית פנימית במדינות קטנות ולא משפיעות- ארה"ב למשל. צריך לקוות שהחיבוק של הסוכנות היהודית ומשרד ראש הממשלה לא יעמיס בירוקרטיה מיותרת על העשייה המבורכת שכבר מתרחשת.

אחד האתגרים העומדים בפני התוכנית האסטרטגית שתחובר הוא שהציבור הישראלי לא באמת יודע ולא באמת מתעניין במה שקורה עם אחיו היהודים מעבר לים. פעם בכמה שנים אנחנו קוראים איזה כתבה על ההתבוללות ואומרים לעצמנו שם הם היו גרים פה זה לא היה קורה. רוצים דוגמא? אף עיתון ישראלי לא באמת דיווח על הכינוס, עיתונים ישראלים לא ממש דיווחו על ועידת הנשיאים או על כינוס ארגון הגג של הקהילות היהודית בצפון אמריקה שהתרחש בשבוע שעבר בבנייני האומה. מי שעוקב אחרי הג'רוזלם פוסט או אתרי העיתונים הישראליים באנגלית יכול למצוא ידיעות וכתבות בנושא יהדות העולם, בעברית יוק. דוגמא נוספת: לפני חודש פורסם סקר מכון PEW שהצביע על המגמות ההולכות וגוברות בקרב יהודי ארה"ב של התרחקות מהדת והמהקהילה, ממצאי הסקר פורסמו בישראל אך שום דבר מהדיון המרתק לגבי ההשלכות החיוביות והשליליות של הממצאים לא פורסם בישראל.

אתגר נוסף (שבעיני ייחודי לירושלים) קשור לעובדה שמידי שנה מבלים אלפי בני נוער יהודיים מהתפוצות תקופות זמן משמעותית של למעלה משלושה חודשים בירושלים, אם בלימודים באוניברסיטאות, אם בישיבות ואם בתוכניות מסע. רובם אוכלים רוגלך במרציפן בשוק, עושים הרבה רעש ברובע היהודי, בבן יהודה ובככר ציון (או קראק סקוור כפי שהם קוראים לה), נוסעים ברכבת הקלה, דופקים את הראש בקינגס ואוכלים סושי בעמק רפאים. מרבית בני הנוער הללו לומדים על ההיסטוריה המפוארת של העיר ויכולים לספר לכם על כל ממלוכ ועותמאן שעברו בעיר, אבל ממש לא יודעים דבר על ההווה שלה. זהו קהל שחשוב להגיע אליו ולחשוף אותו למתחים ולאתגרים עכשווים בחיים בעיר כדי שיהיה חלק מהתנופה החיובית והשינוי שמתחולל כאן ושלא יהפכו לפנקסי צ'קים מהלכים (לא שלי, של נפתלי בנט) כמו הוריהם.

אין ספק שהאתגר הוא הדדי, ולכן הגיע הזמן לאוורר את אחד העם כדי שהמורשת שלו לא תהיה רחוב ירושלמי שמחציתו דירות בבעלות יהודים אמידים מצפון אמריקה שמגיעים לארץ בסוכות, ומחציתו ירושלמים שלא באמת מתאמצים לדרוש מהם יותר כל עוד הם משלמים ארנונה וועד בית.

לקריאה נוספת.



אסור להגיב. למה? ככה.