ובשוליה הר חומה

שבת בצהריים. שלוש בנות ישנות במושב האחורי. שיטוט ממונע בשכונת הר חומה ( 9,811 תושבים, 3,617 דונם). רשמים.

1. הר חומה אינה ירושלים. איני יודע מה היא אבל היא בטוח לא ירושלים. אפילו במפת העירייה היא מופיעה במפה נפרדת ולא כחלק מהמרקם העירוני. כאילו נתמזגו בה כל הסגנונות המכוערים באדריכלות הישראלית. ולא חסרים כאלו. ערב רב של בנייה פרברית, כאילו רב גונית אבל מאוד אחידה. ללא רחובות אמיתיים. ללא מסחר.

2. משכונה לשכונה שנבנית אחרי 1967 הכשלים התכנוניים רק מחריפים ומתעצמים. הגבעה הצרפתית ורמת אשכול עוד בנויות בקנה מידה אנושי. גילה ורמות עצומות אבל לרמות השטחים הפתוחים המקיפים אותה ולגילה המבטים אל העיר. ארמון הנציב ונווה יעקב עודן מנותקות מהעיר. אוי לו למי שגר בתחתיתן וצריך להעפיל למתנ"סיהן הלא נגישים. פסגת זאב היא מיני עיר אבל הר חומה עולה על כולן וממזגת היטב את חסרונותיהן של כל השכונות שנבנו אחרי ששת הימים. המרחק הפיזי מהעיר גדל, התלות ברכב פרטי זועקת. השטחים הפתוחים וגינות המשחק שבה ממוקמים בקצוות של גרמי מדרגות תלולים, חשופים לשמש ואינם מועילים. כאשר הכשלונות התכנוניים משכפלים את עצמם ומתעצמים בכל שכנה שנבנית אחרי ששת הימים אפשר רק לשער מה ממתין לנו ב-E1.

3. כל עוד נמשיך לבנות שכונות חסרות ייחוד על ג'בלאות חסרי משמעות- מובטח לנו שהגירת הצעירים תימשך וירושלים תוסיף להיחלש. אלו שכונות שמי שיגדל בהם יברח ברגע שרק יוכל אל מקום שיש בו חיים. עיר. רחוב. קפה. תרבות.

4. וגם מקום חסר חיים צריך לדעת לבנות. אם היו מצמידים לי אקדח לרקה ומאלצים אותי לבחור בין השעמום של מודיעין לשעמום של הר חומה- הייתי בוחר במודיעין. לא יודע למה, אולי שם לא הייתי מתוסכל תמידית מהפער בין השכונה לעיר האמיתית.

5. תכנון ערים ושכונות בישראל חייב לצאת מידיו של משרד הבינוי והשיכון. גם הביצוע של התשתיות הציבוריות, מבני הציבור והפארקים. השכונה מאוכלסת ועדיין הביצוע בפיגור ניכר. הכל עוד חצי אפוי.

6. אי אפשר להצמיח עוד שכונות בירושלים רק כי צריך לשמור על העיר מאוחדת. כל כך הרבה שכונות לא הצליחו לשמור עליה מאוחדת. הפתרון לירושלים חייב לנבוע מהמרקם הקיים. להפסיק לתכנן בבזבזנות, להפסיק לתעדף רכב פרטי, לצופף בינוי סמוך לצירי תחבורה ראשיים, להבין שציפוף לא בהכרח אומר בנייה לגובה, לבנות על קו אפס, לאפשר עירוב שימושים, להבין שחזית מסחרית זה לא ארקדה. הר חומה בעליבותה מגלמת את כל מה שלא צריך להיות בעיר בכלל ובירושלים בפרט.

 

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



35 תגובות

  • ינואר 6, 2013

    נדב

    לא יכולתי שלא להתייחס לנקודה 5, מכיוון שאני נוגע בדבר…

    להוציא מהידיים של משרד השיכון זה בסדר, אבל להעביר למי? אם העירייה היתה מסוגלת לטפל בזה היא היתה עושה זאת מלכתחילה, כמו שקורה בערים אחרות בארץ. כמו שאתה כותב הרבה פעמים בנושאים אחרים, אל תכתוב רק מה לא, אלא גם מה כן. אשמח לשמוע רעיונות.

  • ינואר 6, 2013

    גלית חתן

    אפרופו נקודה 6: שמת לב לכל השלטים הזחוחים עם ההבטחות התחבורתיות? זה כאילו ברקת מריץ את ישראל כ"ץ כדי לחזק את הליכוד. מה נסגר עם הטיימינג?

    על פסגת זאב ונווה יעקב אין לי מה להגיד. הן תמיד היו אומללות בעיניי, אם כי לא הייתי שם מאז הצבא (אלא אם מחשיבים את הסיור הארכיאולוגי שעשיתי בפסגה לא מזמן).

  • ינואר 6, 2013

    עמית (אחר)

    לגבי המרחק מהעיר – לא נראה לי שיש הבדל גדול בין הר חומה לחלקים מגילה. יש גם לא מעט קווי אוטובוס (במיוחד קווי ה-BRT מס' 74 ו-75) שמשרתים את השכונה בתדירות גבוהה. התלות ברכב פרטי בשעות ובימים שאין בהם אוטובוסים דומה לכל מקום אחר בעיר שנמרחה לה יחדיו.

    לגבי שאר הדברים אני די מסכים. איכשהו השכונה הזאת נראית הרבה יותר צפופה ממה שהיא באמת ויש תחושה של חוסר נעימות עם כל קירות התמך והשיפועים העצומים. עוד נקודה – את הרב-קומות היחיד בנו דווקא בתחתית השכונה ולא בראשה במה שנראה כמיקום די אקראי. לא יודע אם זה מפחדנות או מחוסר הבנה לאסתטיקה של בנייה לגובה. לא יצא מוצלח במיוחד.

  • ינואר 6, 2013

    עמוס

    עמית: "סגנונים"??????

    עמית אחר: BRT????? הקווים הלכאורה מהירים 74/5 אפילו לא התיימרו להיות BRT, וגם כמהירים הם מצליחים להיכשל ברוב שעות היום בגלל תכנון קווים מוזר שמן הסתם נגזר ממליון אילוצים אבל הוא רחוק מתחבורה ציבורית יעילה ומהירה כמרחק שבין הר חומה לבין בוגוטה או קוריטיבה (הסיבוב המייגע דרך תחנה מרכזית על שלל פקקיו במקום המסלול הישיר יותר מבנייני האומה, סיבוב הפרסה או שמא הפארסה בכיכר שמאחורי בנייני האומה בכיוון הנגדי, אגריפס, העיקוף דרך רחוב הנביאים). גם התדירות שלהם לא דומה לתדירות שנדרשת מקווי BRT ואפילו מקווים מהירים – 74 כל רבע שעה ברוב שעות היום ו-75 כל 20 דקות כל היום. זו ממש לא תדירות גבוהה. מה שכן, בסטנדרטים של התחבורה הציבורית בעיר, המצב בשכונה הזו לא גרוע מבכל שכונה אחרת וטוב למשל מהמצב בארנונה.

  • ינואר 6, 2013

    עמית

    עמוס- סגנונים זה הגנבה החדש.

    מסכים עם עמוס לגבי קווים ה-70. אני שגר 200 מ' מדרך חברון נהנה מהם. מי שגר בקצה גילה או בשולי הר חומה- מצפה לו נסיעה לא סימפטית בכלל.

    נדב- להעביר לעירייה. לצערי העגל לא רוצה לינוק והפרה לא ממש יודעת להניק אז הסתבכנו. אבל עיריית ירושלים צריכה להפסיק לחכות שיעשו בשבילה ולקחת אחריות על הפיתוח הפיזי של השכונות. אחרת מקבלים סניף לתנועת נוער באיחור אופנתי של 10 שנים.

  • ינואר 6, 2013

    עמוס

    אני מקווה שאתה לא הרגב החדש/ה 🙂

    התכוונתי בעיקר בצד שממערב למרכז העיר. אם אתה נוסע מדרך חברון למשביר ויכול ליהנות מכל הארבעה (71/2/4/5) אני מניח שנדיר שתחכה יותר מ-5 דקות והנסיעה שלך מהירה ונוחה. אם אתה צריך להגיע לתחנה המרכזית או ממערב לה מצבך הרבה פחות טוב. ועל המשפט שלך – "להפסיק לתעדף רכב פרטי" – אחתום גם בשתי הרגליים ולא רק בידיים וזה מתחבר לדיון הקודם שנגע בסוגיית (העדר) החנייה במרכז העיר ובתחליפים לרכב הפרטי. מה שצריך זה לתעדף כל מה שאינו רכב פרטי, וזה אומר שבילי אופניים (יש קצת התפתחות חיובית בשנים האחרונות, אבל עדיין זה רחוק מלספק ומלהניע שינוי), תח"צ מודרנית (בכל זאת נעשים מאמצים בכיוון אבל זה רחוק מלהספיק); ולא פחות חשוב – עידוד הליכה ברגל, שזו שיטת התחבורה שהכי פחות מעמיסה על מערכות עירוניות. להליכה כאמצעי תחבורה יש כמה מכשולים שלדעתי מדיניות עירונית היתה יכולה לשנות די בקלות ולא ברור לי למה אין מדיניות כזו בעירייה שהעמידה סמל ירוק מובהק כאחת מבכיריה. תזמון הרמזורים בעיר מוטה רכב (וזה מאד בולט בכבישים ראשיים בעלי שלושה מעברי רמזור כמו דרך חברון ורחוב הרצל – פשוט התעללות בהולכים); העשרת המרחב הציבורי בצל טבעי, במתקני שתייה ובנקודות מנוחה; ופיתוח מסלולי הליכה משולטים (ציון זמן הליכה ליעדים שונים יכול להיות תוספת מבורכת) שמקצרים את הדרך וחוצים פארקים, אתרי טבע עירוני או מקומות סימפטיים נוספים ולא מאלצים את ההולכים לנוע בצמוד לתוואי הכביש, ויש בהם גם נקודות תצפית לנוף שבעיר כמו ירושלים יש להן ערך מוסף רב (אי אפשר להציע משהו כזה בעיר מישורית).

  • ינואר 6, 2013

    ערן טרבלסי

    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4328569,00.html

    אוי. הכי חבל על המזרקה שהייתה שם. וגם חבל על השירותים הכי מגניבים בירושלים.

  • ינואר 6, 2013

    זיו

    עמוס, אני דווקא חושב שהעירייה כן מעודדת הליכה ברגל. זה מתחיל משינויים בתחבורה שגוזרים זמני הליכה בין החלפת קווים שפוצלו והזזת קווים מהתחנות המקוריות (כמו למשל שלומציון שהוזז לאגרון/קרן היסוד בערך).
    זה ממשיך מזה שיש לך ראש עיר שרץ ממקום למקום פיזית ומעודד את זה עם מרתונים ותהלוכות שתוקעות את כל העיר.
    וזה נגמר כשברחוב הראשי של העיר (רח' יפו) לפעמים כשאתה רואה שהרכבת ה(ת)קלה תגיע עוד 10 דקות+ עדיף לך כבר להתחיל ללכת ברגל למקום חפצך.

    אבל ללכת ברגל זה לא לכל אחד, זה בטח לא בשביל האנשים המבוגרים בעיר, שחייבים תחבורה ציבורית כי כבר אין להם רכב ואין להם כסף למונית.

  • ינואר 7, 2013

    עמית (אחר)

    מתישהו הקווים הלכאורה-מהירים אמורים להפוך ל-BRT "על אמת" עם מכונת כרטיסים בתחנות ועלייה מכל הדלתות. בינתיים יש מת"צ לא רע עם מסכי מידע שלפעמים גם עובדים. החלקים שמחוץ למת"צ הם באמת בעייתיים, אבל זה מה יש. גילה והר חומה הן שכונות קצה של הקווים האלה ולכן נהנות פחות מהחלק המהיר, אבל זה עדיין קו ישיר ותדיר (במושגים ירושלמיים, לא בוגוטאים או קוריטיבים). מלבד קווי ה"BRT" יש את קו 5 לתלפיות, גבעת מרדכי ורמת בית הכרם, וקו 34 לגילה ומלחה. בסה"כ שירות לא רע יחסית לשכונות בסדר גודל דומה.

  • ינואר 7, 2013

    ג'ולי רוזנצווייג

    בתור תושבת הר חומה, הפצתי את הלינק הזה לרשימה של "תושבים שאיכפת להם," ומקווה שזה יעורר דיון. בד"כ הדיונים הפנים-שכונתיים סובבים סביב עניינים של בטיחות בדרכים, בנוסף לאמרה "רוצים לראות ירוק בעיניים" ולא מעבר לכך.

    כך כתבתי לרשימת התושבים:

    "איני מסכימה עם כל הנאמר בכתבה — במיוחד אני מוחה על ההשוואה השלילית לעיר מודיעין, ועל האיפיון של הר חומה כשכונה מרוחקת מהעיר (היא דווקא קרובה — וזו אחת הסיבות העיקריות לביקוש שיש למגורים כאן — ביקוש שפוני מתעלם ממנו). אני גם לא נמצאת היכן שפוני כנראה נמצא במפות הפוליטיות-הדתיות. אך עם שאר הדברים — הכיעור, הכשלים התכנוניין הגורמים לתלות בלתי-נסבלת ברכב הפרטי, "השטחים הפתוחים וגינות המשחק [ה]ממוקמים בקצוות של גרמי מדרגות תלולים, חשופים לשמש ו[לא] מועילים," "השכונה מאוכלסת ועדיין הביצוע בפיגור ניכר. הכל עוד חצי אפוי" — עם כל אלה ניתן בהחלט להזדהות."

    אוסיף הערה אחת לדיון התחבורתי, ממבטה של תושבת השכונה: הקווים המשרתים את השכונה יוצרים זיכה מלאכותית ל"מע"ר" החביב על זקני העיר — כלומר, לרח' יפה — ופוגעים בזיכה הטבעית הדרום-ירושלמית לתלפיות ולאמק רפאים. קו 5 בקושי נכנס לאזורי הקניות בתלפיות. אין גישה דרך תחבורה ציבורית לקניון הדר, למשל, ואין גישה ישירה לאמק רפאים.

    במקום לספק גישה ישירה ל"מע"ר" המדומיין, רצוי היה להכיר באופייה הפוליצנטרית של העיר, ולאפשר לתושבי השכונות הפריפריאליות להגיע ביעילות למע"רים הקרובים אליהם.

  • ינואר 7, 2013

    עמוס

    ג'ולי, יש לך אחלה בלוג. זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בו ויש שם כמה שבעבר ביקורות שסימנתי לעצמי לקרוא ו"טרם הספיקותי", אבל זו הזדמנות לומר לך. מלבד זאת השם של הבלוג שלך מתחבר היטב עם התגובה הקודמת שלי. מעניין מה שאת כותבת על האופי הפוליצנטרי של ירושלים, אבל אני לא בטוח שאני לגמרי מסכים. מרכז העיר ממלא הן הפונקציות של תלפיות ומלחה (אמנם פחות ופחות) והן את אלו של עמק רפאים, ויותר מכך. מרכזי תעסוקה, קניות או בילוי נוספים אינם בהכרח תחליף למרכז עיר של ממש. בכל מקרה זה כבר מתקשר לדיון בפוסט הקודם.
    לגבי שיפור השירות בתחבורה הציבורית הכתובת היא תכנית האב לתחבורה. הייתי אצלם בישיבה לפני שבועיים ואולי בהזדמנות אכתוב כאן משהו על החווייה הזו, אבל דבר אחד ברור – אחת הדברים החשובות לשינוי בתכנון התחבורה הציבורית בשכונה כלשהי היא דרך לחץ והוכחת צורך – עצומות, פניות תושבים וכו'. גם זה לא תמיד זה עוזר אבל בלי זה קשה להזיז משהו. גישה ישירה מהר חומה לעמק רפאים אני חושב שאין סיכוי שתקבלו מהם.

    עמית (אחר) – אאל"ט BRT גם מחייב אוטובוסים בעלי קיבולת גדולה הרבה יותר, וגם בסטנדרטים ירושלמיים תדירות של פעם ברבע שעה היא ירודה. כדי לחולל שינוי צריך לשפר גם את הסטנדרטים ולהתאימם לצרכים. בכל מקרה נראה שבעתיד הלא מאד רחוק בדרך חברון יעבור בכל זאת קו רק"ל – עושה רושם שהעירייה ותכנית האב מתכנסות לכיוון הזה וקרנו של ה-BRT בירידה כרגע.

    זיו – אתה צודק, רק שבין "מעודדת" ל"מאלצת" פעורה תהום מושגית. ולגבי קשישים ומבוגרים אני מסכים ב-200%.

  • ינואר 7, 2013

    עמית

    אהלן ג'ולי- אכן כיף לקרוא את הבלוג שלך. להר חומה יש ביקוש כי ירושלים מבוקשת. כי גם דירה זניחה בקצה נווה יעקב לא תעלה פחות ממיליון ש"ח. גם את גילה ורמות וארמון הנציב מילאו בקלות, אם כי היום יותר יקר. אבל מה קורה לדור הבא? כמה מילדי גילה של שנות השבעים והשמונים חזרו לגור בה? כמה ברחו ברגע שיכלו? דווקא בגבעה הצרפתית אני מכיר רבים שחזרו / רוצים לחזור- אולי בגלל קנה המידה האנושי של השכונה.

    מבחינתי גם גישה נורמלית לתלפיות-מלחה, המרכז מהשני לכל דרום העיר זה גם חשוב. ברור שמרכז העיר הוא כבר לא המע"ר הבלעדי- זו עיר רב מוקדית.

  • ינואר 8, 2013

    עמית (אחר)

    עמוס – BRT זו הגדרה רחבה מאוד. יש מאות מערכות בעולם שנקראות בשם הזה ואפשר למצוא בהן מאפיינים שונים ורבים. האוטובוסים המפרקיים (האקורדיונים) של אגד דווקא עונים לא רע בכלל על הקריטריון של "רבי קיבולת" וזאת לא הבעיה כאן. התדירות – גבולית עד לא מספקת בשכונות הקצה, אבל טובה למדי לאורך הציר הראשי (וזה למעשה החלק של ה"BRT"). גם אני שמעתי על רכבת קלה מתוכננת לאורך ציר דרך חברון-הר חוצבים, אם כי לא ברור מתי זה ייצא אל הפועל. זה לא סותר את הרעיון של עלייה מכל הדלתות גם בקו הקיים.

    לגבי תלונתה של ג'ולי בעניין גישה לעמק רפאים, אי אפשר לעשות קו מכל נקודה לכל נקודה. מה שצריך זה תדירות טובה לקווים הקיימים שתאפשר החלפה נוחה ביניהם ובין קו 21 או 18 לכיוון פייר קניג / עמק רפאים.

  • ינואר 8, 2013

    עכברתול

    פוני, לא ידעתי שיש בך כל כך הרבה שנאה עיוורת.
    אתה מזכיר לי את נרי לבני. אולי צריך לקרוא לך פוני לבנה.

    אני חושב שצריך לתת לך טור בידיעות אחרונות.

    מה קרה, יש בחירות אז אפשר לדרוך ולהקיא על שכונה בעיר?
    מתי אתה אורז את המזוודות ועובר לת"א? או שאתה קודם עוצר במודיעין?

  • ינואר 8, 2013

    ג'ולי רוזנצווייג

    עמית ועמוס: מודה לכם מאוד על העידוד (:

    עמוס: אני לא רוצה לזלזל במרכז העיר (רח' יפה), אך לא מסוגלת להסכים שהוא ממלא את הפונקציות של תלפיות, מלחה ואמק רפאים גם יחד. אני לא מכירה הרבה אנשים שמגיעים למרכז העיר לצורכי היומיום שלהם, לפחות לא מדרום ירושלים. שנים יכולות לחלוף מבלי שאני אדרוך שם רגל.

    עמית: אני משערת שילדי גילה משנות השבעים שברחו, עזבו את ירושלים בכלל, בחיפוש אחר הבית-צמוד-הקרקע-עם-גינה-פרטית-בפרוור-הירוק. לאן היו עוברים בירושלים? ואיני בטוחה שכולם ברחו. זה לא דימונה! לגילה, כמו להר חומה, מיקום נוח יחסית מבחינת הגישה למרכזי תעסוקה וקנייות. זה שהשכונות הללו מנותקות מן העיר במובן של רצף גיאוגרפי לא אומר שניתן להשוות אותן למקום כמו מודיעין, שהוא עיר שינה אמיתית. כשמוציאים את העניין הפוליטי מהמשוואה (ואני יודעת שרבים יטענו שאי-אפשר), לשכונות הירושלמיות שנבנו אחרי 1967 היתה פוטנציה להיות פרוורים מהסוג היותר חיובי — "streetcar subways" עם החלפה של streetcar באוטובוסים. מה שחסר זה התכנון הקומפקטי ומוטה התחבורה הציבורית.

    עמוס ועמית (אחר): בשנים הראשונות לאכלוסה של הר חומה היה קו 14 שאכן (אם זכרוני לא מטעה אותי) חיבר את השכונה ישירות לקניון הדר, צומת אורנים ואמק רפאים. אני לא יודעת עם השינו בקווים נבע מביקוש של תושבים או מסיבה אחרת, אך תמיד הצטערתי עליו.

    אני לא באה לדרוש קווים ישירים מכל מקום לכל מקום. אבל לדעתי היה רצוי בכל זאת לאפשר גישה נוחה ככל הניתן למע"רים ה"משניים" מהשכונות הפריפריאליות, כדי שהתושבים יוכלו לנצל את משאביהם התעסוקתיים, המסחריים והבידוריים ביעילות, ובלי צורך ברכב פרטי. אני לא צריכה קו ישיר לגבעת שאול או לקניון רמות — רק למוקדי הקניות וכו' באזור שלי!

  • ינואר 8, 2013

    עמית

    עכברתול- למה שנאה? למה עיוורת? גרים שם אנשים טובים, הבניינים והרחובות דרעק. צריך לומר את זה.

    געגועי לכתיבתך הענוגה והשלווה.

  • ינואר 8, 2013

    ג'ולי רוזנצווייג

    streetcar subways — היה צריך להיות streetcar suburbs !

  • ינואר 9, 2013

    עכברתול

    http://www.mako.co.il/special-mako-news/Article-f20a3952e0a1c31006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153

    שימו שקל, תרמו לצער בעלי חיים ירושלים – הם טובעים עכשיו.

  • ינואר 9, 2013

    מיכל

    עכברתול- אני מקווה שאני לא מטעה אף אחד (אני לא מצליחה להשיג את המנהלת של ירושלים) אבל הבנתי הבוקר שלכולם נמצאו בתי אומנה.

  • ינואר 9, 2013

    עכברתול

    טוב לשמוע, מקווה שזה אכן כך
    בכל אופן הם עדיין משוועים לתרומות

    משוועים זה מילה חזקה

  • ינואר 10, 2013

    עכברתול

    http://i48.tinypic.com/2zs47ew.jpg

    אחד הבקרים הכי יפים שראיתי בכל ה-30 שנה שאני גר באחת הערים היפות בעולם,
    וזה מה שכותבים בתל הביב. קצת מסכם הכל, לא?
    זה כמו האיקו, אין פה אף מילה מיותרת

  • ינואר 10, 2013

    מיכל

    מה אכפת לך מה הם כותבים. צעדתי ממושכות הבוקר, לא זוכרת מתי ראיתי כל כך הרבה אנשים מחייכים. והכל כל כך יפה!

  • ינואר 10, 2013

    נעמי

    עכברתול, גם אני ראיתי את זה ולא הבנתי איך הם הצליחו למצוא את הירושלמי היחיד בעיר שלא היה היום מאושר עד הגג. השלג המדהים הזה העלים לכמה שעות טובות את כל הבעיות במדינה ונשארנו עם אושר טהור ושמחה בלב

  • ינואר 10, 2013

    עמית

    הייתי מגלה את הירושלמי הזה לקיבינמאט אם זה מה שהוא באמת אמר. באמת צריך כישרון למצוא את הממורמר היחיד מבין 800,000 איש.

  • ינואר 11, 2013

    עמית (אחר)

    "רצינו לעשות קניות"! גדול! ענק!!!1

  • ינואר 11, 2013

    עכברתול

    איזה ירושלמי, בחייכם. הציטוט הזה אמין כמו כל ציטוט של "גורם בכיר" אצלם.
    ערימה של חרטבונה.

  • ינואר 11, 2013

    עמוס

    למה אתם סתם משמיצים? המשפט המסכם של אותו בחור (אבי מרמות, אם עמית אתה מתעקש לצוד ולהגלות אותו) היה: "… אבל העיקר שהכול לבן ויש קצת זמן איכות עם הילדים". אז גם אם הוא התבאס שלא הצליח להגיע לעבודה או לסופר – הוא נהנה לא פחות מכם.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4330803,00.html

  • ינואר 13, 2013

    עודד

    בלי כל כוונה להשבית שמחה, אבל יש משהו שערוריתי בכך שהעיריה מודיעה על סגירת מוסדות החינוך בצהרים (יום רביעי). לנו כהורים אין ברירה אלא לחזור מוקדם ואפילו מוקדם מאוד, בחישוב פשוט של הפקקים- כל ההורים בעיר לוקחים את הילדים באותה שעה. אני נשארתי בבית, ולמזלי יש לי מעסיק מבין. ברור שיש כוונה טובה ואפילו הגיון בהודעה. בכל זאת, יש נפגעים רבים מהחלטה כזאת ובראשם המעסיקים והעובדים, שלא יקבלו פיצוי מאף אחד על השעות האבודות.

  • ינואר 13, 2013

    עכברתול

    בתור אחד שעדיין אין לו ילדים, אני מתקשה להבין – מה הבעיה בזה שילדים ישארו כמה שעות בבית לבד?

  • ינואר 13, 2013

    מיכל

    עכברתול-ואם הם בני 3? עדיין להשאיר אותם לבד?
    וצריך לאסוף אותם באמצע היום כשמקצרים את הלימודים. זה לא משהו שגם ילד בן 9 יכול להתמודד איתו בתנאים שהיו ביום רביעי.
    עודד, נראה לי שמארוע שלג אחד למשנהו העיריה משתפרת סך הכל, אבל מאחר ומדובר בתופעה שמתרחשת אחת לכמה שנים זה פחות ניכר. המפלסות בעבר היו ממתינות לרדת השלג כדי להתארגן ועכשיו זה נעשה מבעוד מועד, הרכבת הקלה שבסך הכל פעלה, פינוי והסתת השלג מהדרך. אני מקווה שלא יקח זמן והעצים הרבים שקרסו (ראיתם בחיים שלכם דבר כזה? ברחוב שלי לא נשארו מדרכות פנויות) יפונו אף הם.
    דודו, מתי מתחיל הרישום של הכבישים הטעוני טיפול? אני כבר מתחילה להרגיש כמו בפריז-דקר.

  • ינואר 13, 2013

    עמוס

    מאחר ועדיין נותרו שאריות קלושות של השלג (מאיש השלג של הבת שלי נשאר כרגע כדור שהיה פעם הראש), לא לגמרי מופרך לנסות ולגרד שאריות עונג מהחווייה. אומרים שזה השלג המשמעותי הראשון מאז 2008, ובמקרה נתקלתי במה שכתב אז אריאל הירשפלד, איש בעל אבחנות מדוייקות ויכולת מרשימה לתרגמן למילים: ירושלים בשלג, פברואר 2008 (ציטוט: "כל שעל בה הוא דריסת-רגל").

  • ינואר 13, 2013

    עמית (אחר)

    בינואר 1992 קרסו הרבה יותר עצים. גם נותקו קווי חשמל (כיום רובם תת קרקעיים) ובחלק מהרחובות לא היה חשמל במשך שבועיים.

  • ינואר 14, 2013

    עודד

    מיכל- בהחלט מסכים, ועצם ההחלטה להודיע מראש על סגירת מוסדות החינוך היא תקדים, אבל בסופו של דבר העיריה כאילו לוקחת אחריות על מה שקורה, כשבפועל מי שמשלם את החשבון הם התושבים. אם תקחי לדוגמה את ההחקלאים שכמעט בכל שנה הם נפגעים מהטבע- קרה, שטפונות, גשמים שלא בעיתם וכו'- להם יש קרן ממשלתית שבתנאים מסוימים דואגת לפיצוי. אם אני מפסיד עסקה של מליון דולר (קורה לי כמעט כל יום) בגלל השלג, מי אשם- ומי מפצה? זה מקרה קיצון, אבל הפסדתי שני ימי חופש בשבוע שעבר, וחבל.

    עכברתול: אהבתי את ה'עדיין'. אם אתה בעניין, אל תחכה.

  • ינואר 14, 2013

    יאיר

    עודד – ומה כשמשרד החינוך מודיע על סגירת מוסדות החינוך לחודשיים בקייץ? או לשלושה שבועות בפסח? או לשמונה ימים בחנוכה? (והרשימה ארוכה) קיבלת לטובת העניין איזה יום חופש? או פיצוי מהקרן-לפיצוי-הורים-שנשארו-בבית?

    רמת ההתחשבות הממסדית בהורים הרי שואפת לאפס, אז כשהעירייה מחליטה (בצדק או שלא – לדעתי בצדק) לסגור את מוסדות החינוך ליומיים וחצי בגלל סכנה בטיחותית – זה נראה לי סביר.

    באותו הקשר – סיפור שלג: ביום רביעי בצהרים הייתה צריכה להיות לי ישיבה גדולה. בבוקר נסענו עם האוטו והודעתי לבת שלי שבטוח יבטלו את הישיבה, ואם באמת יסגרו את ביה"ס מוקדם – אני אוכל לבוא לאסוף אותה. בבוקר גיששתי אם בכל זאת מקיימים את הישיבה, ואמרו לי שכן – למה לא? טוב. הלכתי לישיבה וחשבתי שבשתים עשרה כולם יטוסו החוצה לקחת את הילדים, ואני ביניהם.

    בתחילת הישיבה פתאום שיחה מאשתי – משחררים עוד יותר מוקדם (נדמה לי 11:20) – אמרתי לה שיכול להיות שהיא תצטרך לחזור לבד מביה"ס… הדקות עוברות, והישיבה נמשכת – אף אחד אפילו לא נע באי-נוחות בכסא, ורק אני פוזל אל החלון בכל שנייה פנוייה לראות מה קורה עם המזג…

    קיצור – הילדה חזרה לבד מביה"ס (לא עניין חריג) והכל היה בסדר (מה בסדר – מדהים), אבל הדהים אותי שבכל הישיבה הזו (שהייתה די גדולה) לא היה אפילו אחד שהיה צריך לטוס לביה"ס להוציא את הילדים כי שחררו אותם מוקדם.

  • ינואר 14, 2013

    בן

    רק אצלנו כל ההורים ברחו ב "ש" של "שלג צפוי"..?
    רביעי ב16:00 הייתי מאחרוני העובדים. מה שכן היום הודיעו שחמישי יחשב יום עבודה מלא עקב השלג..