התפקיד המתחדש של ראשי ערים

ירושלים הייתה, מאז ומעולם, מקרה ייחודי של עיר אשר המשמעות שלה חורגת הרבה מעבר לגבולותיה המוניציפאליים.  תמיד התרחשו בירושלים אירועים ותהליכים שנגעו למעגלים רחבים, הרבה מעבר לאינטרסים של תושביה.  העיר שימשה בעבר ועד היום כלי משחק בידי מעצמות, דתות, שליטים זרים ומדיה בינלאומית.  כל זה התרחש כאשר מרבית הערים בעולם התנהלו באופן שונה לגמרי.

במערכת החברתית המודרנית עיר היא יחידת שטח המשתרעת על פני גבולות גזרה מוגדרים.  הסמכויות השלטוניות של הנהגת העיר הם תמיד נגזרת של חוקי המדינה בה נמצאת העיר, וניהול העיר נמצא בידי ההנהגה המקומית הנבחרת על ידי התושבים (במידה ומדובר בשיטה דמוקרטית).  במילים אחרות, לעיר אין ריבונות מדינית.  זה נכון לגבי ירושלים, אבל אנחנו מרגישים כי כאן זה קצת אחרת.

ראש העיר, הוא/היא למעשה המנהל האדמיניסטרטיבי של העיר.  תפקיד ראש העיר נגזר מן המשימות הרלוונטיות לעיר המסוימת אותה יש לנהל.  עם זאת, מאחר ולכל עיר יש אופי וייחודיות, רצוי שראש העיר יהיה לא אך רק מנהלן טכנוקרט יעיל, אלא גם אדם בעל חזון וראייה רחבה היכולה לקדם את העיר ולהבליט את ייחודה.  בתודעה שלנו אנו זוכרים את האישיות החזקה והססגונית של טדי קולק, ראש עיר שניהל את ירושלים ביעילות ובמסירות מתוך ראייה רחבה וחזונית.  אנו אוהבים להיזכר כיצד טדי מעולם לא שכח את המטלות הניהוליות היומיומיות, וכיצד, למשל, היה יוצא בעצמו לבדוק את בעיות התברואה בשעת בוקר מוקדמת. רבים מאתנו מתגעגעים לראש עיר כזה.

כיום אנו חיים במציאות בה הערים הופכות להיות יותר משמעותיות בסדר החברתי.  יותר מ-50% מתושבי כדור הארץ חיים בערים, והעירוניות הולכת ומתחזקת.  התפתחות זו מגבירה את המשקל של השלטון העירוני שהופך להיות בעל תפקיד גדול יותר בעיצוב החברה.  במקביל, מדינת הלאום נחלשת, והגבולות בין המדינות מיטשטשים כחלק מתהליכי הגלובליזציה.

כל הדברים האלה מוצגים בצורה מעניינת בהרצאת TED של בנג'מין בארבר. אגב, ראש העיר היחיד שאותו בארבר מזכיר הוא – טדי קולק.

בארבר מנתח בהרצאה את המציאות שנוצרה בעידן שאחרי המלחמה הקרה והיווצרו הגלובליזציה והמסקנה שלו היא שמדינת הלאום איננה יותר המסגרת הפוליטית המשמעותית.  במקרה הטוב היא לא מתפקדת, ובמקרה הפחות טוב היא אינה רלוונטית.  במציאות הזו, בה מעל 50% מתושבי כדור הארץ מתגוררים בערים, העיר הופכת להיות לזירה הפוליטית המשמעותית והלב של החיים הדמוקרטיים.  ראשי הערים, בעלי יכולת ניהולית, הם אלה שהחיים הדמוקרטיים נישאים על כתפיהם.

אז אנחנו עדיין לא שם, ואף לא אחד מראשי העיר שלנו, שהיו או שיהיו, אינו מדינאי בעל חזון, בעל יכולת לטפח את הדמוקרטיה ואת החברה האזרחית ובו זמנית גם לנהל את העיר.  אבל מצד שני, ירושלים היא אחת הערים הראשונות בהם החזון הזה יכול להתממש.

ואמר כבר יהודה עמיחי: "מה ירושלים צריכה? היא לא צריכה ראש עיר, היא צריכה מנהל קרקס, עם שוט ביד לאלף נבואות ולאמן נביאים לדהור סביב סביב במעגל, וללמד את אבניה להסתדר במבנה נועז ומסוכן בקטע הסיום"

ירושלמי דור שלישי נכד למייסדי שכונת רחביה ומתגורר באותו בניין שנבנה על ידי סבא וסבתא. יועץ חינוכי לארגונים יהודיים בינלאומיים. יו"ר הנהלת מינהל קהילתי גינות העיר



2 תגובות

  • ספטמבר 28, 2013

    אורן

    ראיתי עכשיו את ההרצאה, ואני חייב להגיד שהיו כמה דברים שהפריעו לי שם.

    1. לראשי עיר טובים אין אידיאולוגיה? ראש העיר הנוכחי, שאני חושב שיש הסכמה בקרב רוב הקוראים של האתר שהוא ראש העיר הטוב ביותר מבין השלושה האחרונים, ולמעשה הציל את העיר, הוא בעל קו אידיאולוגי מאוד מובהק ושנוי במחלוקת, גם בקרב אלה התומכים בו.

    2. בערך שלושת רבעי מהאנשים במדינות המפותחות חיים בערים, ולכן העתיד נמצא בערים. כלומר, זה סבבה להשאיר מחוץ למעגלי ההשפעה רבע מהאוכלוסייה (וזה עוד לפני שדיברנו על מדינות מפותחות).

    היו עוד כמה דברים, אבל אני לא מצליח לנסח אותם במילים.
    בעיקר לא הבנתי מה הוא מציע.

  • ספטמבר 30, 2013

    בן

    ראש עירייה ולא ראש עיר. האדם הוא כפי שאמרת מנהל אדמנסטרטיבי, כלומר אבן הראשה של הגוף המנהל את שנדרש לפעילותה של העיר, דהיינו העירייה. צריך אדם משכמו ומעלה באופייו ופעילותו שיהיה ראוי להקרא גם ראש עיר.