הגירה חיובית: גלית חתן

מצבנו מבחינת נתוני ההגירה מירושלים מוסיף להיות קשה עד חמור. אבל גם בתוך השיטפון מערבה יש כמה משוגעים שמהגרים לאזור חיוג 02. פינה חדשה, שבתקווה תלך ותתרחב, תעסוק בירושלמים החדשים. לא בטוח שהם באו להתנחל בעירנו עד קץ הדורות ולהמתין למשיח צדקנו אבל הם כאן ויש להם מה לומר.

גלית חתן מתחזקת שני בלוגים בנוסף לתפקידה כסגנית עורכת ב"גלובס" והיא חווה את ירושלים כתושבת מזה כשנה. שורה נבחרת מהבלוג הירושלמי שלה: "שורה תחתונה לשנה החדשה: פעם מקום הבילוי האהוב עליי היה קניון רמת אביב. היום מקום הבילוי האהוב עליי הוא שוק מחנה יהודה. הידרדרות או חיבור לאני האמיתי?"

הנה מה שיש לה לומר :

1. מתי עברת לירושלים?
לפני שנה וחודש.
2. מדוע עברת לירושלים? 

עבודה של הבן זוג.

3. היכן גרת לפני שעברת לירושלים?

תל אביב, 11 שנה.

4. מה הכי הפתיע אותך בירושלים? 

זה יישמע מפגר לגמרי – אבל הפתיע אותי שכ"כ הרבה אנשים קונים אוכל מוכן. משום מה היה לי הדימוי שאם בתל אביב הרוב יושבים בבתי קפה, בירושלים הרוב מבשלים. ובכן, גם קונים אוכל מוכן וגם יושבים בבתי קפה ובמסעדות. בקיצור, גם ירושלמים יודעים לחיות טוב. למרות הקיטורים שאני קוראת בבלוגים.

5. מה הכי מבאס אותך בירושלים?

שפקחי החנייה למדו את כל השיטות של הפקחים התל אביבים. אני כל הזמן אומרת לבנזוג: בטוח ניר ברקת הלך לעשות סטאז' אצל חולדאי.
וגם: שלא ירד שלג. מקווה שהחורף הזה יביא איתו בשורה.

6. באיזה שכונה בחרת לגור? למה?

מעדיפה לא לומר, אבל – שכונה שקרובה לכמה שיותר יציאות מהעיר, כדי לא להתברבר בבקרים בדרך לעבודה.

7. במה עוסקת?
סגנית עורכת "ליידי גלובס". על אף שמו, בשנים האחרונות המגזין מיועד לגברים ונשים כאחד, ועוסק בצד הרגשי של עולם העסקים. לפני כן הייתי סגנית עורך במוסף G של גלובס (מוסף סוף השבוע).
8. לו היית ראש העיר- מה הדבר הראשון שהיית משנה בעיר?

פותחת יותר מקומות בשבת, כולל סינמה סיטי לכשיקום. וכולל הרכבת הקלה. למרות שאני מאוד אוהבת ללכת ברחוב יפו בשבתות, בדרך לאחד המקומות שפתוחים.

9. האם מצאת ירושלים שונה מזו שחשבת שתגיעי אליה? באיזה מובן?

יש המון מה לעשות! ממש המון. הסיבוב הקודם שלי בעיר היה בתור חיילת נטולת ממון התלויה בתחבורה הציבורית, כך שחוויתי אותה אחרת לגמרי. בזמנו חשבתי שירושלמים חיים בסלואו מושן ברוורס בהשוואה לתל אביב. עכשיו אפשר לדבר על הילוך רביעי.

10. כיצד הגיבה סביבתך הקרובה שהודעת על מעבר לירושלים? א. כאילו התגייסת לחמאס. ב. כאילו הכרזת שאת אוהדת בית"ר. ג. כאילו אמרת שאת חוזרת בתשובה. ד. רצו להצטרף.

שלוש התשובות הראשונות נכונות. לדעתי הסביבה עדיין לא יצאה מההלם. למעשה, מאז שעברתי ועד היום, אין שבוע שבו לא מפתחים איתי שיחה על המעבר לירושלים / החיים בירושלים / הנסיעות לירושלים / דאחקה כלשהי על היותי ירושלמית. אגב, אני עדיין לא מחזיקה מעצמי ירושלמית. עדיין מתבוננת מבחוץ, נעה בין התיירות להשתלבות.

מסר לאומה: 

תמיד אנשים אומרים לי שכאשר הם מגיעים לירושלים הם מרגישים כמו בחו"ל. תמיד רציתי לחיות בחו"ל לתקופה מסוימת. כך שבמובן מסוים, יש פה הגשמת חלום 🙂

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



16 תגובות

  • אוקטובר 4, 2011

    מיכל

    התחלתי לכתוב תגובה.
    תוך כדי כך קראתי את הבלוג של מכון ירושלים.
    ושמתי לב שבחדר העבודה שלי ישנם נתונים יותר מעודכנים מאשר ברשותם.
    ואז התחלתי לחפור.
    וחיפשתי משהו להשוות אליו את הנתונים.
    מבחינת שעורי מאזן הגירה (מכון ירושלים מדברים במושגים של אלפים אבל זה לא נכון משום שיש לבחון זאת ביחס לגודל אוכלוסייה, המדד המתאים הנו שעור -קרי מספר מהגרים ל 1,000 באוכלוסייה) המצב דומה לשנה שעברה. לפני שנתיים היה קצת יותר טוב.
    ואז השוותי לערים גדולות אחרות, תל אביב וחיפה.
    והתחלתי לנדוד אחורה בשנים: עד שנת 1989.
    כל זה כדי לספר לכם שבין 1992 ל 2001 היה פה יותר גרוע.
    אבל מה זה בעצם גרוע?
    בכל הערים הגדולות ישנה הגירה שלילית בדרך כלל. ירושלים, לאורך השנים שבדקתי, היא היציבה מבין כולם וחווה שינויים הרבה פחות דרסטיים מאשר אחיותיה השוכנות לאורך הים. (עמית, שלחתי אליך בדוא"ל את הטבלה עם גרף מהמם שאתה יכול לתלות בחדר של הילדה).
    אולי זה קצת קשור לפוסט הקודם קודם שעסק באיש השנה. מה בוחרים להראות ועל מה בוחרים לשים דגש. בשנה שעברה שעורי מאזן ההגירה מתל אביב גבוה יותר מאשר בירושלים. לא שמעתי אף אחד מפרנסי תל אביב זועק זעקת שבר ומתאבל על הנעשה בעירו.
    אה, ועוד משו: גלית! ברוכה הבאה!

  • אוקטובר 4, 2011

    יאיר

    מה שמיכל אמרה!
    (חוץ מהקטע שהמכון מתייחס רק למספרים מוחלטים – הנה גרף מהשנתון שלנו שמוכיח את ההפך)

  • אוקטובר 4, 2011

    מיכל

    יאיר. בחיי שלא הכרתי את הגרף שלכם!
    כזה בדיוק (רק קצת פחות חתיך ומתפרש על תקופה ארוכה יותר) הכנתי.

  • אוקטובר 4, 2011

    עמית (אחר)

    הקפיצה (הדי מזערית) ב-2008 כנראה בזכות הבחירות…

  • אוקטובר 5, 2011

    עמוס

    מעניין שבשנים 1998 ו-2008 יש התכנסות של שלושת הגרפים. הגרף של תל-אביב הרבה יותר דרמטי לאורך כל התקופה – כנראה שעליית מחירי הדיור הפכה את הכיוון ב-2004.
    עמית (אחר) – בין 2008 ל-2009 הכיוון דווקא התהפך ושיעור ההגירה מירושלים עלה – הגרף מתאר את ההגירה לירושלים, לא ממנה – ולכן מספר שלילי הוא שיעור הגירה גבוה יותר.

    מיכל – לפי הגרף הזה שיעורי ההגירה מירושלים ומת"א בשנה האחרונה כמעט זהים. נכון – בת"א אין כזה עיסוק אמוציונאלי בנושא ההגירה אליה וממנה. זו תוצאה של ההבדלים בין הערים, ומן הסתם גם שריטה מקומית.

    ועוד הערה: לפעמים נדמה לי שכמעט כל מי שאני רואה סביבי לא נולד וגדל בעיר. אני בטוח שאם נעשה סקר קצר כאן, שיעור ניכר מהקוראים הם פרי של הגירה לעיר ("סו קולד "חיובית").

  • אוקטובר 5, 2011

    ערן טרבלסי

    עמוס,
    גם אני נתקל בהגירה חיובית רבה.

  • אוקטובר 5, 2011

    מיכל

    עמוס,
    הגרף מתאר מאזן, דהיינו, שיעור נכנסים ושיעור יוצאים. כל אחד מהמרכיבים הללו מאד מאד שונה בין ירושלים ות"א, המאזן בסופו של דבר דומה במידה רבה.
    אני חושבת שתוכל ללמוד יותר אם תפנה לטבלה 2.18 בשנתון הסטטיסטי של הלמ"ס:
    http://www.cbs.gov.il/reader/
    באשר להשערתך לגבי הנוכחים: אני נולדתי וגדלתי בעיר, שהיתי כעשור באיזור חיוג 03. וחזרתי. אבל אני כמעט ולא רואה חברים לתיכון מסביב. לפעמים אני פוגשת אותם בגיליס בת"א.

  • אוקטובר 5, 2011

    גלית חתן

    אז ככה זה מרגיש להיות חלק מהסטטיסטיקה… באמת תהיתי 🙂

  • אוקטובר 5, 2011

    עמית (אחר)

    כן, עמוס, בדיוק לזה התכוונתי. ה"קפיצה" שתיארתי היא למעשה ירידה במאזן ההגירה השלילי (ערך מוחלט), אבל בגרף זה נראה כמו גבעה קטנה. ואגב, אני מקווה שלא תתאכזב – אני יליד ירושלים.

  • אוקטובר 5, 2011

    עמוס

    אני גדלתי בר"ג ואשתי ברמת אביב – הגענו לכאן כסטודנטים. אני רואה בקרב שכני, וכן בישיבות שונות של תושבים בבקעה – במיוחד בקרב מי ש(אני מניח) קצת מבוגר מכם (בני 50-60) אבל לא רק – רבים שהגרו לעיר בשנות העשרים שלהם. חלקם לא נולדו בארץ אבל רובם כן. הילדים של רובם, לצערי הרב, בד"כ לא גרים בירושלים. אני מדבר בעיקר על חילונים.

    עמית אחר – כותרת הגרף היא הגירה אל ירושלים ת"א וחיפה. בין 2007 ל-2008 יש עלייה, כלומר שיעור ההגירה השלילית (בירושלים הגרף כולו מתחת ל-0) ירד; בין 2008 ל-2009 המגמה התהפכה. יש משהו שאני מבין לא טוב?

    מיכל – המאזן בת"א וכאן דומה רק בשתי נקודות זמן. אני סבור שאלו דינאמיקות שונות לחלוטין. גם חיפה היא סיפור שונה. עדיין מעניינת ההתלכדות הזו של שלושת הגרפים. ייתכן וזה מקרי (במיוחד שמדובר בשיקוף מגמות שונות) אבל עדיין מעניין. יאיר – יש לך הסבר כלשהו?

  • אוקטובר 5, 2011

    יאיר

    לגבי 2008 – אני מסכים עם עמית אחר – כנראה שמבצע "תרשום ירושלמי" (כבוד למארגנים!) הביא ל-"הגירה חיובית" – אנשים שכבר גרו בעיר, אבל היו רשומים במקומות אחרים, ולרגל הבחירות העבירו את כתובתם, וכך הופיעו בסטטיסטיקה כמהגרים אל העיר. התופעה אופיינית לשנת בחירות.

    אין כל-כך מה להשוות בין י-ם לת"א. שם יש עורף פרברי של יותר משני מיליון איש (מחוזות ת"א והמרכז) וכאן פחות מחצי מיליון (מחוזות ירושלים וחלק מיו"ש). *נכון שאם מביאים בחשבון את האוכלוסייה הערבית ביו"ש זה הרבה יותר, אבל נכון לעכשיו ולעתיד הנראה לעין, האוכלוסייה הזו לא משתתפת בחיים העירוניים בירושלים.

    התושבים בפרברים תורמים להכנסה העירונית של ת"א – הם חונים בעיר, מועסקים, אוכלים וקונים במקומות שמשלמים ארנונה יפה (הרבה יותר מארנונה למגורים) וכולי.

    בירושלים יש גם את המאזן הדמוגרפי – הנתון שהשיק אלף דחפורים. שימור המאזן היה לדעתי אחד הגורמים העיקריים בהפיכת מאזן ההגירה השלילי לנתון טעון כל-כך.

    ויש את התדמית של עיר ננטשת. שבירת התדמית הזו היא יעד בפני עצמו.

    לגבי הגרף – צריך כל הזמן לזכור שמדובר בשיעורים, כלומר שהמספרים המוחלטים בירושלים גבוהים הרבה יותר. אתם מוזמנים לעיין בפרק ה' של השנתון כאן – יש שם גם את הגרף של המספרים המוחלטים (השלישי בין הגרפים. לא אתן עוד לינק כי כשאני עושה את זה המערכת לא מפרסמת את התגובה שלי…), וגם לוחות (טבלאות) של נכנסים, יוצאים ומאזנים.

    המהגרים אינם מיקשה אחת, וזה הרעיון העיקרי בטור שעמית הביא מהבלוג של המכון. גם בת"א – אני משער שכשמשפחות צעירות היגרו בהמוניהן אל ראשל"צ, והפכו אותה לעיר גדולה כל כך, הצעירים עדיין המשיכו לזרום לת"א מכל הארץ, אבל המאזן היה שלילי.

    ודבר אחרון – זה שבת"א לא מתרגשים מההגירה – זה פשוט לא נכון. התקשורת לא מתרגשת, כי זה לא מתאים לה לתדמית של ת"א, אבל העירייה מאוד משתדלת למשוך משפחות.

  • אוקטובר 6, 2011

    ביילע

    הצחיק אותי המשפט האחרון, על ההרגשה שירושלים זה חו"ל, כי כאשר אני נוסעת לתל אביב אני מרגישה בחו"ל.

    לגבי מספרי ההגירה, אני לא מתמצאת בסטטיסטיקות ובמספרים, אבל לא מזמן קראתי שעשו סקר בין צעירים על איפה היו רוצים לגור והיה רוב לירושלים. כך שהמצב נראה לא רע בכלל.

  • אוקטובר 6, 2011

    ערן טרבלסי

    ביילע,
    נדמה לי שזה היה סקר שנערך בין מילואימניקים.

  • אוקטובר 6, 2011

    עכברתול

    בכל פעם שנסיבות החיים מאלצות אותי לנסוע לתל-הביב (ותודה לאל, זה קרה פעם אחת בלבד בשנה וחצי האחרונה), אני מרגיש שאני רוצה למות. אני שונא שנאה תהומית את כל מי שאני רואה ברחוב, והכל שם נראה כמו חרא.
    כל העיר הזאת פשוט נראית כמו קערה של חרא חם וטרי.
    כל התושבים של העיר הזאת מגעילים לי את הנשמה, הכל מגעיל שם, והאנשים היחידים שחיים שם שאני לא-לא-סובל הם ירושלמים במקור שאולי גם יחזרו לפה יום אחד.
    מתי יבוא צונאמי גדול וישטוף אותה לים?
    די לכיבוש בשייח' מוניס.

  • אוקטובר 9, 2011

    מיכל

    אני רק שאלה:
    למה, תמיד אבל תמיד, כשמפרסמים תמונות מיום כיפור מירושלים אלה יהיו כפרות עם תרנגול ובתל אביב יהיו ילדים רכובים על אפניים?
    לא מצאתי מקום להניח את רגלי בקריית יובל מרוב תושבים שהסתובבו בשכונה וילדים שרכבו על אפניים/קורקינט/בימבות.

    ועוד אחת:
    אם על קוראי הבלוג נמנה השכן שלי שהחליט ערב יום כיפור להשמיע שירי סליחות בנוסח צלילי העוד פינת קינדרלך בווליום של הכרוז בהיכל נוקייה- תדע שאני יודעת איפה אתה גר. צפה פגיעה.

  • אוקטובר 13, 2011

    עמית (אחר)

    בהמשך לשאלתה של מיכל: למה תמיד, אבל תמיד, בכתבות בטלוויזיה כשמוזכרת המילה "ירושלים" נראה על המרקע חרדי חוצה כביש?